תרצה אתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרצה אתר
27 בינואר 1941 – 7 בספטמבר 1977
Tirtza Atar.JPG
תרצה אתר בראשית שנות ה-60
מקצוע משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית ומתרגמת
בן זוג עודד קוטלר, בנימין סלור
לוחית זיכרון בפתח ביתם של נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר, בשדרות נורדאו 30 בתל אביב

תרצה אתר (27 בינואר 1941, תל אביב7 בספטמבר 1977) הייתה משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית ומתרגמת ישראלית.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרצה אתר היא בתם של המשורר נתן אלתרמן ושחקנית התיאטרון רחל מרכוס. את שירותה הצבאי עשתה כזמרת בלהקת גייסות השריון ואף ביצעה כסולנית את השיר "אליפלט", אותו כתב אביה, בתוכנית "יותר מדי אבק" בשנת 1959. לאחר שחרורה נסעה ללמוד משחק בניו יורק (עם בעלה באותה תקופה, עודד קוטלר), אך הוחזרה על ידי אביה בטרם סיימה את לימודיה, בעקבות משבר אישי שאליו נקלעה. הופיעה כשחקנית בתיאטרון 'הבימה', ב'תיאטרון הקאמרי' וב'תיאטרון זווית'.

אתר הייתה משוררת מחוננת, שפרסמה במהלך חייה שלושה ספרי שירה. לעיקר פרסומה זכתה בזכות שיריה המולחנים, שזכו להצלחה רבה, בהם "פתאום עכשיו, פתאום היום" (לחן: יעקב הולנדר, ביצוע: שלמה ארצי), שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הישראלי ב-1970, "אני חולם על נעמי" (לחן: דוד קריבושי, ביצוע: חדווה ודוד) שזכה בפרס ראשון בפסטיבל בינלאומי לשירי-עם בטוקיו ב-1970, "אהבה יומיומית", או בשמו הפופולארי "שקרים קטנים" (לחן וביצוע: יהודית רביץ), "מערבה מכאן" (לחן: מתי כספי, ביצוע: ריקי גל) וכן "בלדה לאישה" (לחן: משה וילנסקי), "הלילה הוא שירים" (לחן: חנן יובל) "גשם הקשב לנשים" (לחן: נפתלי אלטר), "בלדה על נערי שגדל" (לחן: סשה ארגוב) ורבים אחרים.

אתר כתבה שישה ספרי ילדים (על ספרה "יעל מטיילת" זכתה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער, תשל"ג[1]), שני מחזות וכן תרגמה יותר משלושים מחזות, שהועלו על הבמות בישראל.

ב-28 במרץ 1970 נפטר אביה, שאליו הייתה קשורה מאוד. זמן לא רב אחר כך זכה שירה "פתאום עכשיו פתאום היום" בלחן של יעקב הולנדר ובביצוע שלמה ארצי, אז חייל בלהקת חיל הים, בפסטיבל הזמר והפזמון. ברגשותיה המעורבים כתבה את "שיר לערב חג", המתאר את האבל האישי שלה לעומת השמחה מסביב. את השיר הלחין גם כן יעקב הולנדר, והוא בוצע בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג (1973) על ידי מירי אלוני. בשיריה המשיכה אתר לקיים דיאלוג עם אביה ועם שיריו.

בשנת 1973 הוזמנה אתר על ידי המפיק והזמר בני אמדורסקי לתרגם שמונה שירים עממיים מאנגליה וארצות הברית לאלבומם המשותף של הדודאים וסוזן ופרן, "קשת בענן".

אתר נישאה בראשית שנות ה-60 לעודד קוטלר. השניים נסעו לניו יורק אך היא התמוטטה שם וניסתה להתאבד. אלתרמן אביה נסע והחזירה לארץ ואז גם כתב לה את "שיר משמר" (הידוע יותר במילות הפתיחה "שמרי נפשך") בשל דאגתו לה (השיר הולחן על ידי סשה ארגוב).‏[2] בתגובה לשיר זה כתבה את "שיר הנשמרת" (הולחן על ידי נפתלי אלטר). נישואים אלה של אתר לא החזיקו מעמד. קוטלר התחתן מאוחר יותר עם בת דודתה של אתר, אורדית, ואתר נישאה לבנימין סלור. מנישואיה השניים נולדו לאתר שני ילדים: יעל (גיבורת הספר "יעל מטיילת") ונתן סלור (גיבור הספר "נוני, נוני, אין כמוני"), יוצר וזמר (אשר חידש את שירה "בלדה על נערי שגדל", ללחן מאת סשה ארגוב).

ב־7 בספטמבר 1977, בהיותהּ בת 36 בלבד, נהרגה תרצה אתר כשנפלה מחלון ביתה שבקומה השישית. המשפחה טענה שהייתה זו תאונה, מאחר שימים ספורים לפני מותה נפגעה על ידי מכונית, וכתוצאה מכך קיבלה טיפול של תרופות מטשטשות אשר עלולות היו לגרום לנפילתה.‏[3] אמנם, רמזים להתאבדות נמצאו בשיריה. בשיר "בלדה לאשה", שכתבה להצגה "ארבע נשים", אשר שנעשתה לפי מחזה פרי עטהּ של פאם ג'מס (Pam Gems), שתרגמה, מצוי המשפט "אפילו הספרים בחדר/ הסגור והעצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר/ היא הולכת לבלי שוב". את מילות השיר מסרה למלחין משה וילנסקי, ובבוקרו של היום שבו העביר וילנסקי את השיר המולחן ל"הבימה" נפלה תרצה אתר מחלון ביתה ומתה.

אתר נקברה בבית העלמין קריית שאול, לצידו של אביה.

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה מאת תרצה אתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צפנת, מחברות לספרות, 1964
  • בין סוף לבין סתיו, הקיבוץ המאוחד, 1972
  • ארצות הנשיה, הקיבוץ המאוחד, 1976
  • שירים 1976/7, הקיבוץ המאוחד, 1978
  • עיר הירח - מבחר שירים, הקיבוץ המאוחד, 1979
  • בלדה לאישה: פזמונים מאת תרצה אתר (עורך: ערן ליטוין), הקיבוץ המאוחד, 2006

ספרי ילדים מאת תרצה אתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נמנימם, הקיבוץ המאוחד, 1967
  • יעל מטיילת, הקיבוץ המאוחד, 1971
  • מכתבי ילדים לאלוהים (מאנגלית: תרצה אתר), ספריית פועלים, 1971
  • ילד קטן ילד גדול, מסדה, 1973
  • מלחמה זה דבר בוכה, הקיבוץ המאוחד, 1975
  • אמא הולכת לכתה א, הקיבוץ המאוחד, 1976
  • נוני, נוני, אין כמוני, הקיבוץ המאוחד, 1977
  • האריה שאהב תות, הקיבוץ המאוחד, 2003
  • נוני ויעל יוצאים לטייל, הקיבוץ המאוחד, 2006

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פתאום כבו כל האורות - פרקי פרוזה, הקיבוץ המאוחד, 2010

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חפצים אישיים – מחזה גנוז‏[4]

מחזות בתרגומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל בן נפתלי, "כאן רק שותקות": על קולה של תרצה אתר, התשמע קולי?, תשס"א-2001
  • יריב בן אהרון, משה חיים לוצאטו, נתן אלתרמן, תרצה אתר - וכל הנותר, מחברת שדמות, 6, תשנ"ז-1997
  • רות גולן, "פני הטבועות, פני אבי היצוקים": בין המיתוס לממשי ביחסים בין נתן אלתרמן לבתו, תרצה אתר - מבט פסיכואנליטי, עיתון 77, 158, תשנ"ג-1993
  • עדה ברקאי, אני תוהה על פשר הבדידות (על: תרצה אתר, שירים, 1976–1977) על המשמר, ינואר 1979
  • נגה אלבלך, "אנחנו לא פחות חזקות" - על פן אחד ביחסי תרצה אתר ודליה רביקוביץ, אלמנך - כתב עת לספרות, גיליון 3, מאי 2010
  • שירה סתיו, יום אחד, גם אני אלך, אחרית דבר בפתאום כבו כל האורות, הקיבוץ המאוחד, 2010
  • שירה סתיו, אבא אני כובשת: אבות ובנות בשירה העברית החדשה, הוצאת דביר ומכון הקשרים, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס זאב לתרצה אתר ולנתן יונתן, דבר, 3 בנובמבר 1972
  2. ^ יגאל סרנה, יונה וולך, כתר, ירושלים 2009, עמ' 248
  3. ^ עפרי אילני, היום לפני 32 שנה: המשוררת תרצה אתר נמצאה מתה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2009
  4. ^ נגה אלבלך, אחרית דבר, "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013