אהרן מגד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אהרון מגד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן מגד
אהרון מגד.jpg
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה 10 באוגוסט 1920
תאריך פטירה 23 במרץ 2016 (בגיל 95)
מקום לידה ולוצלאווק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פטירה תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר ומחזאי
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל (2003)
פרס ביאליק (1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אהרן מגד (10 באוגוסט 1920, כ"ח באב ה'תר"פ23 במרץ 2016, י"ג באדר ב' ה'תשע"ו) היה סופר ומחזאי ישראלי. חתן פרס ישראל בספרות (2003).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפאורה להצגה "חנה סנש" בתיאטרון הבימה, 1958 (תפאורה מאת אריה נבון)

נולד בשם אהרן גרינברג בוולוצלאווק שבפולין, עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1926, בגיל שש. הוא גדל במושבה רעננה, למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב והיה חבר בתנועת הנוער המחנות העולים. כשסיים את לימודיו בגימנסיה עבר הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, והיה חבר קיבוץ שדות ים בשנים 19381950.

בשנת 1940 עבר עם הקיבוץ למקומו הנוכחי, דרומית לקיסריה העתיקה. את סיפורו הראשון, "מטען של שוורים", כתב בשנת 1943. לאחר מכן שהה בארצות הברית בשליחות, ושב לישראל בשנת 1948 עם קום המדינה. בשנת 1950 כתב את ספרו הראשון, "רוח ימים". באותה שנה עזב את שדות ים ועבר לגור בתל אביב. נמנה עם מייסדי השבועון "משא" עם קבוצה של חברים-סופרים, וערך אותו במשך 15 שנה. עבד כעורך ספרותי בעיתונים "למרחב" ו"דבר". בין השנים 19681971 כיהן כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון.

בשנת 1971 הופקה הסדרה העלילתית הראשונה של הטלוויזיה הישראלית, "חדווה ושלומיק", המבוססת על הרומן פרי עטו "חדווה ואני". ב-1977 וב-1978 היה סופר-אורח ב"מרכז ללימודים עבריים" שליד אוניברסיטת אוקספורד. פעמים אחדות יצא למסע הרצאות בארצות הברית, והיה סופר-אורח גם באוניברסיטת איווה שבארצות הברית.

מגד פרסם יותר מ-30 ספרים במהלך חייו. מחזותיו הוצגו ב"הבימה", ב"האוהל" ובתיאטראות נוספים. ספריו תורגמו לשפות זרות והופיעו באנגליה, בארצות הברית (בתרגום של רוברט וייטהיל-בשן), בארגנטינה, בצרפת ובשפות נוספות (למשל, לרוסית בתרגום של אברהם יהושע אלינסון).

היה נשוי לסופרת אידה צורית, ובניהם הם הסופר איל מגד ועמוס מגד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. אחיו הצעיר מתי מגד היה סופר וחוקר ספרות.

נפטר ב-23 במרץ 2016, בגיל 95 ונקבר בבית הקברות כנרת.

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1974 זכה בפרס ביאליק, על ספריו "מחברות אביתר" ו"על עצים ואבנים". זכה בפרסים רבים נוספים, בהם פרס ברנר, פרס אוסישקין ופרס עגנון ושלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בשנת 2003 הוענק לו פרס ישראל בספרות. ב-2013 היה בין מקבלי אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוח ימים (1950), סיפורים
  • חדווה ואני (1954)
  • ישראל חברים (1955), סיפורים
  • מקרה הכסיל (1960)
  • הבריחה (1962)
  • החי על המת (1965)
  • היום השני (1965), סיפורים
  • החיים הקצרים (1972)
  • על עצים ואבנים (1973)
  • מחברות אביתר (1973)
  • חצות היום (1973), סיפורים
  • על עצים ואבנים (1974)
  • העטלף (1976)
  • היינץ ובנו והרוח הרעה (1977)
  • עשהאל (1979)
  • מסע באב (1980)
  • הגמל המעופף ודבשת הזהב (1982)
  • מעשה מגונה (1987), סיפורים
  • פויגלמן (1987)
  • מבחר סיפורים (1989)
  • יום האור של ענת (1992)
  • געגועים לאולגה (1994)
  • עוול (1995)
  • דודאים מן הארץ הקדושה (1998)
  • פרספונה זוכרת (2000)
  • עד הערב (2001)
  • נקמת יותם (2003)
  • ירחי הדבש של פרופסור לונץ (2005)
  • זבובים (2008)
  • עשרת הימים הנוראים (2010)
  • קברות התאווה (2013)

ספרי עיון ומסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסע הילדים אל הארץ המובטחת (1984)
  • אזור הרעש (1985)
  • שולחן הכתיבה (1988)
  • ארץ אבנים (2011)

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אל הילדים בתימן (1946)
  • אהבת נעורים (1980)
  • נדב ואימו (1988)

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:


הקודם:
אברהם רגלסון
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אברהם קריב

1973
הבא:
ישראל כהן