לדלג לתוכן

אהרן רוקח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי אהרן רוקח מבעלז
לידה 1880
אלול ה'תר"ם
בלז, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוגוסט 1957 (בגיל 77 בערך)
כ"א באב ה'תשי"ז
ירושלים
מקום קבורה בית קברות הר המנוחות
תקופת הפעילות ? – 18 באוגוסט 1957 עריכת הנתון בוויקינתונים
אב רבי ישכר דב רוקח (הזקן)
אדמו"ר בעלז ה־הרביעי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אהרן רוֹקֵחַ (מכונה המהר"א מבעלז, בחסידות בעלז מכונה "דער רב זכרונו לברכה", אלול ה'תר"םכ"א באב ה'תשי"ז; 188018 באוגוסט 1957) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז. תחת הנהגתו השתקמה חסידות בעלז בארץ ישראל לאחר השואה.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחודש אלול שנת ה'תר"ם (1880) לרבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר השלישי בשושלת בעלזא, ולבתיה רוחמה רוקח נכדת רבי אהרן טברסקי מצ'רנוביל. בגיל צעיר התייתם מאמו וגדל בצל סבו רבי יהושע רוקח. בגיל 14 התארס עם מלכה, בת דודו, רבי שמואל מסקאהל[1] ובב' באדר ה'תרנ"ח נישא לה. השידוך נסגר עוד בחיי סבו רבי יהושע מבעלזא ובעידודו. לרבי אהרן נולדו מספר בנים ובנות והוא איבד את כל משפחתו בשואה. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ז (1926) מונה לממלא מקומו באדמו"רות ורבנות העיירה.

הבריחה מבעלז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ת"ש (1939), ביום הושענה רבה, נכנס חיל החלוץ הגרמני לבעלזא. לאחר שסיים את ההקפות בערב שמחת תורה מבלי לקצר בהן, החליט האדמו"ר להימלט מן העיר[2]. הוא נמלט לגטו קרקוב ומשם לגטו בוכניה, ליד קרקוב, משם חולץ תמורת ממון רב, ביחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. בט"ו באייר באותה שנה הגיע להונגריה, התיישב בבודפשט למשך שמונה חודשים עד כ"ד בטבת תש"ד (1944).

יציאתו מהונגריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יציאת האדמו"ר מבעלז מהונגריה

משנודע לו שהגסטאפו עוקב אחריו ודורש מממשלת הונגריה את הסגרתו בחזרה לשלטונות הנאציים עזב במהירות את הונגריה. הדרשה שנשא אחיו בשמו קודם עזיבתם עוררה לימים פולמוס סביב עזיבתו, בטענה שהדברים יצרו רושם שלא צפויה סכנה לנשארים בהונגריה.

הגעה לישראל דרך איסטנבול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ"א בטבת ה'תש"ד יצאו שני האחים מהונגריה ברכבת והגיעו לאיסטנבול. משם המשיכו לדמשק במכונית שהסוכנות היהודית העמידה לרשותם. משה חיים שפירא, בעידודו של הרב יצחק אייזיק הרצוג, פעל להשגת רישיונות עלייה ממכסת "ציונים ותיקים" עבור שני הרבנים[3].

ביום חמישי ט' בשבט ה'תש"ד (3 בפברואר 1944) הגיעו השניים לארץ ישראל.

האדמו"ר סירב להפצרות חסידיו לגור בירושלים, בבני ברק או בפתח תקווה, קבע את ביתו ברחוב אחד העם במרכז תל אביב. היו לו לכך נימוקים רבים, ובהם שבתל אביב אין שום מסגד או כנסייה[4].

בשנת 1944 סירב להפצרותיו של עמרם בלוי שיצא בקריאה לפרישה מכנסת ישראל[5].

הקים מחדש את חסידות בעלז בארץ ישראל, תחילה בתל אביב, ואחר כך בירושלים, בני ברק וחיפה. בקיץ, מערב חג השבועות עד אחרי חגי תשרי, היה שוהה בירושלים, עד שנת ה'תשט"ו (1955) בשכונת קטמון[6], ומאוחר יותר ברחוב אגריפס ליד ישיבת בעלזא.

לאחר השואה נשא הרב אהרן לאשה את אסתר הגר, בת ר' יצחק מאיר הגר מסטאנוביץ', אחות ר' יהודה זונדל הגר, אביהם של האדמו"רים מסאווראן. נישואים אלה הסתיימו בגירושין תוך זמן קצר.

בשנת ה'תש"ט (1949) נישא לחנה, בתו של הרב יחיאל חיים לאבין ממאקווא ואלמנת האדמו"ר יוסף מאיר פולק מבערגסאז שנרצח בשואה. בעת נישואיהם היו לה בן ובת מבעלה הראשון והאדמו"ר הפך לאביהם החורג. הבן הוא הרב אברהם אלטר פולק האדמו"ר מבערגסאז-פתח תקווה, הבת היא ביילא חיה, שהייתה נשואה לרב מנחם מנדל מנדלזון.

המצבה על קברו בהר המנוחות

פטירתו והלווייתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל שבת פרשת עקב כ' באב ה'תשי"ז (1957) השמיע האדמו"ר לחסידיו משא תורני כהרגלו מדי ליל שבת, בין השאר אמר: "כשאבא או רבי נפטר מהעולם, אם בניו או תלמידיו ממשיכים להתנהג בדרך הטוב שהוא לימד אותם, הם מרבים את שכרו של האבא או הרבי בעולם העליון". דבריו אלה התפרשו מאוחר יותר על ידי החסידים כצוואה מפורשת של הרבי. במוצאי שבת כ"א באב (18 באוגוסט 1957) נפטר בבית החולים שערי צדק[7].

הלווייתו התקיימה למחרת, והשתתפו בה אלפים. במקביל נערכו הספדים בבתי הכנסת בריכוזים החרדיים ברחבי העולם. הוא נטמן בבית העלמין "הר המנוחות" בירושלים, וקברו מהווה מוקד משיכה לציבור חסידי בעלז ולרבים מהציבור החסידי אשר מבקרים שם במשך כל השנה ובפרט ביום ה'יארצייט' - כ"א באב[8][9]. על שמו נקראים רחוב קדושת אהרן בקריית בעלז בירושלים[10] ובבית שמש[11], רחוב האדמור מבעלזא בבני ברק, וכן שתי ישיבות של חסידי בעלז בירושלים: ישיבת 'ברכת אהרן' בגבעת שאול ו'קדושת אהרן' בקריית בעלז. וכן ישיבת פאר אהרן באשדוד

אחיינו רבי ישכר דב רוקח, בנו של אחיו רבי מרדכי מביילגוריא, ירש את מקומו באדמו"רות. הוא היה ילד בזמן שנפטר דודו והחל להנהיג את החסידות כמה שנים לאחר מכן ומשמש כאדמו"ר מבעלז עד היום.

אמרות קודשו ומליצות זכות על ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רגיל היה הרבי לומר, כאשר יש לכם רמב"ם מוקשה, אתם עמלים ויגעים לישבו – גם כאשר רואים תמיהה על הנהגה של יהודי מצווה לחפש אפילו בעמל רב לימוד זכות כדי לתרצו.
  • כשהביאו לו לטעום ממאכלי השבת התבטא ואמר, חסידים הראשונים אהבו הרבה פלפל חריף. היום עקב חולשת הדור צריכים להעדיף במקום הפלפל חריף, הרבה סוכר כי זקוקים כעת להמתיק את המרירות.
  • פעם התבטא בשם אביו, "כשבאה ליהודי הזדמנות לפגוע בחברו ולומר לו מילות קנטור והוא מתאפק – הדבר נחשב בשמים כאילו צם פ"ד תעניות"! הוסיף הרבי, כך אמר אבי בדור שלפני החורבן של השואה. כיום, שהעולם שבור ורצוץ אחרי החורבן של השואה כשאחד מתאפק לא לפגוע בחברו הרי זה פי ארבע מפ"ד תעניות!

בקרב חוגי החסידים התפרסם הרב רוקח כצדיק וכבעל מופתים. רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, הרבי משינובה אמר עליו כשהיה צעיר לימים שנראה שהיצר הרע שכח ממנו[דרוש מקור]. נודע כמי שממעט באכילה. הוא טען שניתן לעבוד כך את הקב"ה באופן נעלה יותר[דרוש מקור].

הקפיד ללחוץ את ידיהם של ילדים לפני גיל בר מצווה רק באמצעות מגבת שבה עטף את ידו[12]. היה נוטל את ידיו פעמים רבות במשך היממה.

מסופר כי אמר על עצמו: "במידה שאדם נולד עמה מותר לו להתפאר בה, אני ברוך השם, נולדתי עם מידת הרחמנות"[13].

נודע גם בכך שאינו מסוגל לשמוע רע על שום יהודי, ואפילו ברמז. לכן הקפיד לא לומר על אדם שהוא "מחלל שבת", אלא "שוכח עיקר שבת" או "החושב שהוא יום שישי"[14]. הוא תמך בחזית הדתית המאוחדת בבחירות לכנסת הראשונה, שבה השתתפו אנשי אגודת ישראל יחד עם המזרחי והפועל המזרחי. כשאחד מחסידיו אמר שהתאחדו בה יהודים וגויים ביחד (וכוונתו ב"גויים" הייתה לדתיים לאומיים), הזדעזע והורה לו כמה פעמים ליטול את ידיו שלוש פעמים, ולחזור ולומר שהתאחדו יהודים עם יהודים. לבסוף הזהירו שלא לומר שוב את דבריו הקודמים.

אמר שבארץ ישראל יש להקפיד להעסיק יהודים, ובפרט בבניין בית כנסת. סיפר שאביו רבי ישכר דב רוקח (הראשון) אמר שרוצה להקפיד על כך אבל לא יכול מפני החשש מאיבת הגוים בגלות, וסיים שאם כן בבואנו לארץ ישראל יש להקפיד על כך.[15]

כל ילדיו נולדו מאשתו הראשונה. מלבד שני בניו אברהם ואלעזר ובת אחת שנפטרו בצעירותם, כל ילדיו נרצחו בשואה.
בארץ ישראל נשא לאשה את חנה רוקח, כשלה בן ובת שגודלו בבית האדמו"ר. נפטרה בתשע"ד.

בניו

בנותיו

  • איידעלע - אשת רבי משולם ישעיה זושא טברסקי בן רבי פנחס מאוסטילא חתן רבי ישכר דב רוקח (הזקן).
  • מירל - בזיווג ראשון אשת רבי יודא ווגשל מלבוב. בזיווג שני אשת רבי משה אליקים בריעה ז"ק.
  • רבקה מרים - אשת רבי שמואל פרנקל בן רבי אברהם יהושע העשיל אב"ד היבנוב.
  • שרה ברכה - אשת רבי ישראל רוזנפלד בן רבי נפתלי שמואל צבי מקמינקא.

חסידים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמשים בקודש בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי תורתו התפרסמו בספרים:

  • מהר"א, על ידי ישראל קלפהולץ, בהוצאת "מישור" בני ברק
  • לקט אמרי קודש 6 כרכים, על ידי אהרן רינגל
  • ביאורי החסידות, על ידי מכון "אור הגנוז", קריית בעלזאירושלים
  • הבינה והברכה, על ידי מכון "מעשה רוקח", קריית בעלזא, ירושלים, תשע"ה

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ישראל קלפהולץ, אדמורי בעלזא. חלק ד'
  • אהרן פרלוב, בקדושתו של אהרן. שני חלקים
  • רבי אהרן פולק (נכדו החורג), ביתו נאוה קודש
  • הערש וולף פרידמן, זכור ימות עולם. (להורדה, המהדורה הישנה).
  • נתן אורטנר, דבר חן ופאר משה
  • מרדכי בריסק, עורך, רבן של ישראל. המחנה החרדי, אב ה'תשס"ז
  • יצחק לנדאו (שימש כגבאי של הרב רוקח), בקודש פנימה, א-ב, ה'תשע"א-תשע"ז
  • משה פראגר, הצלת הרב מבעלז מגיא ההריגה בפולין. הוצאת ישורון, 1962
  • דוד חיים זילברשלג, "צנצנת המן". 4 כרכים שנת תשע"ה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרן רוקח בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רבי שמואל היה בן רבי יהושע מבעלזא וחתן רבי מנחם מענדל מוויזניצא.
  2. ^ הצלת הרבי מבלז מגיא ההריגה בפולין, משה פראג. עמ' 13-14.
  3. ^ שאול מייזליש, רבנות בסערת הימים, ידיעות ספרים, 2018, עמ' 117
  4. ^ גיליון שארית יעקב, נדבורנה, גיליון ס' תשעג
  5. ^ קנאי מאגו"י איים על הרבי מבלז, המשקיף, 12 במאי 1944
    האדמו"ר מבלז נגד מרבי מחלוקת בישראל, הצופה, 10 במאי 1944
  6. ^ האדמו"ר מבלז עולה לירושלים, מעריב, 7 ביוני 1956.
  7. ^ האדמו"ר מבלז, דבר, 19 באוגוסט 1957.
  8. ^ 15,000 מחסידי בלז עלו לקבר רבם, דבר, 15 באוגוסט 1960.
  9. ^ דוד קורן ויצחק לב ארי, בעלזא: יומא דהילולא, באתר בחדרי חרדים; פיני רוזן, אהרן קדוש ה' • גלריה מיום ההילולא, באתר בחדרי חרדים
  10. ^ אתר עיריית ירושלים
  11. ^ עיריית בית שמש, באתר betshemesh.muni.il (ארכיון)
  12. ^ הוא היה חורג ממנהגו זה ביחס לבן אחיו, האדמו"ר מבעלזא הנוכחי, הרב ישכר דב רוקח (יצחק לנדאו, בקודש פנימה, זכרונות, תשע"א, עמ' ח')
  13. ^ שם, עמ' קפב
  14. ^ שם, עמ' קצ
  15. ^ ראו בספר "בית הכנסת שבבעלזא" פרק א סעיף ו
  16. ^ דף העד של משה רוקח מאתר יד ושם.
  17. ^ ראו לדוגמה תשובה אליו בשם זה אצל רבי יהושע מנחם אהרנברג, שו"ת דבר יהושע, חלק ד', סימן י'.
  18. ^ נפתלי קראוס, סיפורי הל"ו, מעריב, 30 באוגוסט 1968; בן ציון ספרין, תולדותיהם של אדמורים, הארץ, 16 באפריל 1976