לאחר המלחמה חזרו מקצת הניצולים למאקו. הרב משה-נתן-נטע למברגר, שהיה נשוי לנכדתו של רבי משה, הנהיג את הקהילה. עוד בימי סבו שימש דיין בקהילה משנת תרצ"ו, ולאחר השואה שיקם מחדש את הקהילה והישיבה.
חידושי תורתו ותשובותיו ההלכתיות יצאו לאור בספרים "עטרת משה" ו"כלי גולה". את החידושים החל לכתוב כשהיה במחנה טרזיינשטט ועבד שם במאפיית לחם. על התלושים שמסרו לו עובדי המחנה, כדי לקבל את פרוסות הלחם שהוקצבו להם, היה רושם את חידושיו והם היו הבסיס לספריו.
בשנת תשי"ב עלה הרב למברגר לארץ. הוא התיישב תחילה בירושלים ולאחר מכן נתמנה לרב הקהילה החסידית בכפר אתא (כיום קריית אתא). נפטר בשבת כ' בחשווןתשמ"ג.
חתניו הם רבי דב בעריש פנט מדעעש רמות, הרב חיים מאיר אנגלרד אב"ד דאברא, הרב משה אושרי, ורבי שלמה גולדמן האדמו"ר מזוויהל.
האדמו"ר הנוכחי, רבי שמעון למברגר, הוא בנו. בתו של האדמו"ר, שרה לאה, נשואה לרב אהרן מרדכי רוקח, בנו היחיד של האדמו"ר מבעלז.
עם נפילת חומות הגוש המזרחי הקימו חסידי מאקאווא ועד עולמי כדי לשקם את בית הכנסת הגדול של הקהילה במאקו ואת שלושת בתי-הקברות היהודיים בעיר. בראש הוועד עומד הרב דוד מרגלי מבני-ברק. בשנת תשמ"ח נפתח בית-המדרש מחדש. המקום מושך מבקרים וכמעט בכל שבת מתקיימות בו תפילות. האדמו"ר מבקר בו כמה פעמים בשנה, במיוחד ביום ההילולא של בעל 'אהל משה'.
אחיו של רבי שמעון משמשים כרבנים של קהילות החסידות:
רבי אפרים היה רב קהילת מאקאווא בבורו פארק עד פטירתו בתשנ"ז. את מקומו ירש בנו, רבי מאיר יחזקאל.
רבי אברהם יחיאל (נפטר תשנ"ה) שימש כרב הקהילה בבני ברק. את מקומו ירש בנו, רבי ישראל חיים.
רבי מנחם מנדל (תש"ז-תשע"א) שימש כרב הקהילה בירושלים. את מקומו ירש בנו, רבי ישראל אהרן.
רבי אשר אנשיל היה רב הקהילה בנתניה ובאלעד (נפטר תש"פ). חתנו של הרב שמואל אלכסנדר אונסדרופר.
רבי מאיר שלמה הוא רב הקהילה באשדוד. חתנו של הרב יוסף חיים שיינפלד, רבה של קריית הרצוג.
