רעי איוב
שלושת רעי איוב – אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי – הם דמויות מקראיות המוזכרות בספר איוב.
הרעים מגיעים אל איוב במטרה לנחם אותו, לאחר ששמעו על הרעות אשר נפלו בחלקו, ומנסים להציע להן הסבר. דיונם של הרעים עם איוב מהווה חלק עיקרי בספר. איוב מתלונן על מר גורלו, מקלל את היום בו נולד ומייחל למותו, ואילו הרעים מייצגים את העמדה הרווחת במקרא, לפיה עונשיו של איוב באו עליו בעקבות מעשים שעשה או שעשו בני משפחתו. בעוד איוב מגיע למסקנה המצערת אותו כי העולם פועל על-דרך "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", רעי איוב גורסים כי "צדיק וטוב לו, רשע ורע לו". בנוסף, עמדותיהם מבטאות גישה על פיה אלוהים שופט את האדם בצדק, והאדם אינו יכול להבין את דרכי הצדק האלוהיות. אליפז התימני מביא את דעת הנבואה, בלדד השוחי את דעת המסורת ואילו צופר הנעמתי את הדעה הפילוסופית. בנוסף לרעי איוב ישנה דמות נוספת שמנסה לנחם את איוב והוא אליהוא בן ברכאל הבוזי, שהוא הצעיר מכולם ומביא את דבריו לאיוב לאחר שהתאכזב מדברי רעיו.
שמות הרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפז, בלדד וצופר הם צורות אחרות לשמות מלכי אדום שמופיעים בספר בראשית, פרק ל"ו: אליפז בן עשו, בדד (אבי הדד) וצפו (בתרגום השבעים: צופר).[1]
במאה השמינית לפנה"ס מופיעה תיבת השוחי בצורה: "סוחו", בכתובתו של שמשִ רִש אֻצֻר, שהיה נציב סוחו ומארי שעל הפרת התיכון.[2]
אליפז התימני[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפז התימני הוא הדובר הראשון בכל שלושת מחזורי הנאומים ועל כן, הנחה רווחת היא שהוא החשוב משלושת רעיו של איוב.
טענות אליפז בוויכוח בין איוב לרעיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שבעת הימים בהם יושבים הרעים אצל איוב מבלי לדבר, פתח איוב את פיו וקילל את היום בו נולד. כנגדו השיב אליפז שייסורין לא באים על אדם לחינם ועליו לחזור בתשובה. איוב טען כנגד אליפז שהוא טועה. איוב טוען שהוא צדיק וכי הוא נענש על לא-עוול בכפו.
הנאום הראשון של אליפז מחולק ל־5 חלקים: דברי נחמה ועידוד לאיוב הסובל, תיאור חזיון לילה שבו נמסר לו שאין מלאכים ללא חטא ובוודאי שאין אדם ללא חטא, ניסיון תוכחה והדגשה שאיבוד הסבלנות והאמונה הוא מעשי טיפשי, העברת המסר שיש לבטוח בהשגחה האלוהית הצודקת והודעה על כך שלאיוב יש תקווה אם יקבל את הייסורים בהכנעה.
דברי אליפז מנוסחים בעדינות כך שקשה לקבוע האם בכוונתו היה לנחם את איוב או להוכיחו על חטאים נסתרים.[3] לפי חלק מן החוקרים, קרוב לוודאי שאליפז ביקש לנחמו ולייעץ לו כיצד להתמודד על הסבל מבלי שיתייאש ויאבד את אמונתנו. אולם, דבריו של אליפז השאירו רושם קשה על איוב והרגיזו אותו: אליפז מתאר את גורלו של הרשע וגורל בניו מתוך כוונה לעודד את איוב ולהגיד לו שזה לא יהיה גורלו (אלא אם יפסיק להאמין ויאשים את האל) – אך זה אכן מה שכבר קרה לו ולבניו (ד 7: זְכָר־נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ: ד 11: לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי־טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ:) בהמשך הדברים מנסה אליפז להרגיע את איוב בטענה שצרתו היא צרת רבים וייתכן שקיבל את העונשים בשל חטאים קלים – אולם גודל הסבל של איוב לא מאפשר לו לפרש את הדברים כך (אם הסבל הוא בגלל חטא – אזי חטאו צריך להיות עצום ורב). בסוף טוען אליפז, באופן צדקני, שהייסורים באים על האדם כדי לחנכו ולכן עליו לקבלם באהבה (ה 19: בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע׀ לֹא־יִגַּע בְּךָ רָע:) נראה שעוצמת הסבל ואופיו לא מתקבלים על הדעת של איוב בתור מעשה חינוכי. אליפז מגלם כאן דמות של חכם האמון על השקפת עולמה של החכמה המעשית, השמרנית. כל הסבריו לסבלו של איוב הם רעיונות ידועים ומקובלים, המתאימים למקרים של אנשים רגילים וממוצעים, אך אין בהם כדי לבאר את המקרה המיוחד והחריג של איוב, הצדיק שעולמו חרב עליו בשעה אחת .
חוקרים אחרים, מצביעים על כך שדברי אליפז הם תוכחה המסווית כנחמה.[4] לדידם, לפי דעתו של אליפז, איוב חטא ולכן הוא מקבל ייסורים, אולם משום כבוד חברו לא רצה לומר לו זאת במפורש ולכן הבליע את הטענות הללו בתוך דברי נחמה מתוך תקווה שחברו יכיר ברשעתו ויחזור בתשובה. הרמיזות של אליפז מפוזרות בדבריו לכל אורכם – החל מחזיון הלילה שממנו אליפז מסיק שכנראה איוב חטא כמו כל בני האדם (ואף המלאכים), אך הוא לא מצביע על חטא מפורש אלא "מסיק" על חטא כלשהו מקל וחומר. מלבד הכלל, אליפז רומז שאופן התגובה של איוב לייסורים מעיד כך שיראתו של איוב לא טהורה לחלוטין שכן הוא אינו מתוודה ולא מתפלל לאלוהים.
עמוס חכם רומז לכך ששאלתו של אליפז על אפשרות מותם של צדיקים (ד 7: זְכָר־נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ:) נענית באופן מחוכם ומרומז – אליפז ראה רשעים נכחדים, אך בדבר זה אין כדי להוכיח שאין צדיקים שנכחדים. בזה בא מחבר ספר איוב לרמוז לקורא המעמיק שהדברים השגורים בפי הבריות בשאלת שכר ועונש מופרכים ויש לחפש לשאלה זו תשובות אחרות.
לאור הנאום הזה, מציע יאיר הופמן, לתפוס את דמותו של אליפז כאפיון של "מאמין דוגמטי".[5] אליפז לא יכול לצאת מתוך המסגרת הדוגמטית של האמונה בשכר לצדיק ועונש לרשע ועל כן ניסיונות הנחמה שלו לאיוב כוללים ניסיונות לשמור על שלוש אמונות יסוד: א. האל צודק ושופט צדק. ב. אמונתו בצדיקותו של איוב. ג. איוב סובל, סבל זה הוא אלוהי ולכן נגרם בגלל חטא. לפיכך, נדרש אליפז לנסח תורת גמול על פיה כל אדם הוא חוטא במובן מסוים.
גם בסבב הוויכוחים השני דיבר אליפז ראשון וניסה להוכיח לאיוב שיש בעולם צדק ומערכת של שכר ועונש, הפעם על ידי הוכחת טענת "רשע וטוב לו", והסביר שמציאות זו לא קיימת, כל הרשעים סובלים וזו ראיה לכך שהקב"ה משיב לכל אדם כגמולו. טענה זו היא רמז לכך שיש באיוב עוון מסוים ובגללו הוא נענש. איוב לא קיבל את טענת אליפז, וטען שיש רשעים רבים שטוב להם.
בסבב השלישי האשים אליפז את איוב בחטאים רבים: "רָעָתְךָ רַבָּה, וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ: כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם, וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט; לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה, וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם; וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ, וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ; אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם, וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא". גם כאן הכחיש איוב את טענותיו של אליפז.
על שמו של אליפז נקרא הקיבוץ אליפז.
בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמותו של אליפז מוזכרת בהקשרים שונים בספרות חז"ל. הוא מוזכר בסדר עולם רבה פרק כ"א ולאחר מכן בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד ב' שם נמנה אליפז ברשימה של נביאים שבאו מקרב אומות העולם.
בלדד השוחי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלדד היה השני משלושת רעיו של איוב. על פי חכמים היה בלדד מצאצאי שוח, אחד מבני קטורה אשת אברהם.
טענות בלדד בוויכוח בין איוב לרעיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסבב הראשון טען בלדד שאלוהים לא מעניש צדיקים ואם איוב נענש אבל ימשיך לדבוק בדרכי ה' בסופו של דבר ייטיב לו מאוד. איוב ענה שזה לא נכון, וה' לא מיטיב או מרע לפי מעשים, אלא מכלה תם ורשע.
בסבב השני האריך בלדד בתיאור סבלם של הרשעים שגם אם באופן זמני מצליחים בטווח הארוך הם יפלו וייענשו. איוב לא ענה לו ישירות אלא תיאר את ייסוריו ומהם הביא ראיה לחוסר הצדק.
בסבב השלישי טען בלדד שאדם לא יכול להבין את מעשי ה' כי לאדם אין הבנה בשיקוליו ובמעשיו. איוב ענה לו שהוא יודע את גדולת ה' ודברי בלדד לא הועילו לו כלל ואחר האריך בתיאור גדולת הקב"ה ובתאור כאביו וייסוריו.
היישוב צוקים נקרא על ידי ועדת השמות בשם בלדד, אך בשל התנגדות תושבי המקום, שונה שם היישוב.
הכתב בלדד השוחי קרוי על שם בלדד השוחי.
צופר הנעמתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
טענות צופר בוויכוח בין איוב לרעיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
צופר היה השלישי בחשיבותו מבין הרעים, ולכן דיבר אחרון בשני סבבים, בשלישי לא השתתף.
בסבב הראשון אמר צופר שתפקידנו הוא לקיים מצוות אבל אנחנו לא יכולים להבין באמת את דרכי ה' וחשבונותיו. איוב ענה לו שהוא חכם בדיוק כמו רעיו, ויודע את דבריהם, אך כעת הוא נוכח שהמציאות לא הגיונית ושאין שכר ועונש.
בסבב השני בו נידונה שאלת "רשע וטוב לו" תיאר צופר את ייסוריהם הרבים של הרשעים, ואיוב השיב לו שדבריו הם הבל והאריך מנגד בתיאור הצלחתם ושמחתם של הרשעים.
בסבב השלישי לא דיבר צופר.
על שמו נקרא המושב צופר שבערבה.
סיום הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סבבי ההתנצחות בין איוב לרעיו התערב בוויכוח אליהוא בן ברכאל הבוזי, שכעס על איוב שחשב שהוא יותר צודק מאלוהים וכעס על רעיו שהרשיעו אותו כי הם לא מצאו תשובות לטענותיו.
בהמשך דיבר הקב"ה אל איוב ואמר לו שאין לאדם יכולת להבין את הדרך בה מנהיג ה' את עולמו, מה שגרם לאיוב לחזור בתשובה.
לאחר מכן התגלה הקב"ה לאליפז ואמר לו שהוא כועס עליו ועל רעיו "כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב", וציווה עליו לבוא עם חבריו אל איוב, להקריב שבעה פרים ושבעה אילים ולבקש מאיוב שיתפלל עליהם שה' יסלח להם או שתבוא עליהם רעה. לאחר שהסכים איוב להתפלל על רעיו, העשיר אותו ה' כפליים מעשרו הראשון, ואף נולדו לו ילדים כמספר הילדים הראשונים שהיו לו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמיל ג' הירש (אנ') ופרידריך אדוארד קניג (אנ'), אליפז, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מוריס ג'סטרוב (אנ') ווליהלם נובאק (Wilhelm Nowack), בלדד, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- רעי איוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
