ברוך בן נריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה הכהן, דמות מקראית, ששימש כסופרו ותלמידו של ירמיהו הנביא. על פי המסורת הרבנית מת בשנת ג'תי"ג ללוח העברי[1]. ברוך נזכר בתנ"ך בספר ירמיהו, ובחז"ל מצוין כי היה רבו של עזרא הסופר.

לברוך בן נריה מיוחסים שלושה מן הספרים החיצוניים: ספר ברוך, חזון ברוך א' וחזון ברוך ב'.

מוצאו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך בן-נריה בן-מחסיה בן-חלקיה, סופרו של הנביא ירמיהו, חי במאה השביעית לפני הספירה, בתקופת שלטונו של המלך צדקיהו, ונמנה במדרש הגדול בין שמונת הכהנים שהיו גם נביאים שעמדו מצאצאי רחב הזונה[2].

יוסף בן מתתיהו מספר שברוך היה "מצאצאי בית מיוחס מאוד" בממלכת יהודה; קביעה זו מאוששת על ידי בולות עתיקות שעליהן חקוקים השמות "ברכיהו בן נריהו הסופר" ו"רמליהו בן נריהו", ועל ידי הידיעות במקרא אודות אחיו של ברוך, שריה בן נריה, הנזכר אף הוא בספר ירמיהו. שריה כיהן בתפקיד שר בחצר המלוכה והצטרף למשלחת שיצאה לבבל בראשות המלך צדקיהו, בשנה הרביעית למלכו, על-מנת לחדש את שבועת-הכניעה לנבוכדנאצר עקב היוודע דבר תוכניתם של מלכי הסביבה למרוד בבבל, תוכנית אותה ריכז מלך יהודה בירושלים ואשר ירמיהו יצא נגדה בחריפות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך נשא תואר רשמי של "סופר". הסופר, בימי המקרא, ידע קרוא וכתוב ותפקידו היה לרשום את מסמכי הממלכה ולקרוא אותם באוזני העם. קרוב לוודאי שקיבל חינוך דומה לזה של סופרי מסופוטמיה ופרס, המתועד בכתובות שנתגלו. ברוך הסופר היה "בעל ידיעות יוצאות מן הכלל בלשון עמו", לדברי יוסף בן מתתיהו.

בספר ירמיהו מסופר שכתב כמה מגילות נבואה מפיו של ירמיהו. מכאן יש המשערים[דרוש מקור] שכל ספר ירמיהו מורכב מן המגילות שכתב ברוך, דהיינו שברוך הוא כותב הספר.

עמדותיו הפוליטיות של ברוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני משפחת נריהו היו, כפי הנראה, מתומכי הסיעה הפרו-בבלית ביהודה. השתתפותו של שריה בן-נריה במשלחת-הפיוס לבבל רומזת לכך, ולכן אהדו כנראה את ירמיהו שנרדף בשל עמדותיו נגד המרד בבבל.

החל מהשנה הרביעית ליהויקים (605/4 לפני הספירה), עת החל ירמיהו להתנבא, היה ברוך בן נריה לסופרו הפרטי ולאיש-סודו של ירמיהו.

יש חוקרים הסבורים כי ייתכן שבהמשך פרש ברוך מתפקידו המלכותי וחבר לירמיהו במאבקו הדתי-פוליטי נגד מדיניותם של שליטי הממלכה, שהובילה לחורבן יהודה, ירושלים ובית המקדש.

יחסי ירמיהו וברוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירמיהו מנבא ובן נריה מעתיק את נבואותיו במרץ. ציור מאת גוסטב דורה.

ברוך הלך אחרי ירמיהו ומלא את כל אשר ביקש. הוא ציית לו תמיד והשמיע את דברי מגילות הנבואות, אשר רשם מפי ירמיהו הכלוא, באוזני העם ולאחר-מכן באוזני השרים, למרות הסכנה הרבה שהייתה כרוכה בכך. ואמנם, משנודע תוכן המגילה למלך יהויקים, שרף אותה באש ופקד על ירחמאל בן המלך (שהבולה שלו נמצאה לצד הבולה של ברוך: "לירחמאל בן המלך") לתפוס את הסופר ואת הנביא כאחד.

בימי המצור הבבלי על ירושלים, שהה ברוך בכלא חצר המטרה לצדו של ירמיהו, הוסיף לעבוד למענו ועבר עמו את מוראות המצור והחורבן.

לאחר נפילת צדקיהו ובעקבות רצח הנציב מטעם הבבלים, גדליהו בן-אחיקם, נאלצו ברוך וירמיהו לחבור בעל כורחם לקבוצת פליטים בהנהגת יוחנן בן קרח, שנמלטה למצרים. מאז לא נזכר עוד ברוך בתנ"ך.

במסורת שנשתמרה אצל יוספוס ובספרות התלמודית, הוצא ברוך (יחד עם ירמיהו) ממצרים, הובל לבבל ופעל שם בקרב גולי יהודה שנים רבות.

הנבואה לברוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברוך בן נריה מוקדשת נבואה מיוחדת בספר ירמיהו, פרק מ"ה. נבואה זו נאמרה לו בשנה הרביעית למלכות יהויקים בן יאשיהו, כאשר רשם הסופר את דברי נביאו "על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים". למשמע הפורענויות הקשות ניבא בצער ובהתרגשות: "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ, בָּרוּךְ. אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי, כִּי יָסַף ה' יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי; יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי. כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה', הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס, וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ; וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא. וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת, אַל תְּבַקֵּשׁ. כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר, נְאֻם ה', וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם."

בארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבולה של ברוך בן נריה

ברוך בן נריה הוא אחד האישים הבודדים בתנ"ך שחפץ אישי שלו נתגלה בחפירה ארכאולוגית. מדובר בבולהטביעת חותם עברית על גבי לוח טין – שנמצאה באוסף בולות שהתגלה כנראה בדרום מערב הרי יהודה (המקום המדויק אינו ידוע), ועליה מופיעה כתובת באלפבית עברי עתיק, בשלוש שורות: "לברכיהו/ בן נריהו/ הספר" (="הסופר", בכתיב חסר).

העובדה ששמו של נריה מופיע במקרא גם כנריהו, מאששת את ההערכה שמדובר בברוך עצמו.

האספן הישראלי שקנה את החותם התיר לפרופסור נחמן אביגד לפרסם את הממצא בשנת 1979. כיום נמצאת הבולה במוזיאון ישראל.

בולה נוספת ועליה כתובת זהה התגלתה בשנת 1996, וככל הנראה אותו החותם מוטבע בשתי הבולות. בבולה זו נמצאה גם טביעת אצבע, והרשל שנקס (מגדולי הארכאולוגים של תקופת המקרא) העלה את ההשערה שזו טביעת אצבעו של ברוך בן נריה עצמו. מאידך, היו שערערו על האותנטיות של התגלית[3].

בנוסף, בחפירות העופל בירושלים נמצאה חותמת ועליה כתוב "רמליהו בן-נריהו", ולפי סגנונה וכתיבה היא מימי מלכי יהודה האחרונים. ייתכן מאוד כי רמליהו היה גם הוא אחי ברוך, בדומה לאח שריה בן נריה המוזכר במקרא כשר בחצר צדקיהו.

האם היה ברוך סופר בשירות הממלכה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי טביעת-החותם של ברוך בן נריהו בין אלה של פקידי ממלכת יהודה מביא לידי מחשבה, כי ברוך שימש כסופר בשירות הממלכה, בדומה לגמריהו בן שפן ולאלישמע, סופרים בני תקופתו.

על מעמדו הרשמי של ברוך רומזים גם שני קטעים בספר ירמיהו: בפרק ל"ו, פסוק י"ט כתוב: "וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ: לֵךְ הִסָּתֵר אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ, וְאִישׁ אַל יֵדַע אֵיפֹה אַתֶּם". מכאן למדים אנו כי ברוך היה מוכר לשרי המלך, יותר מירמיהו. בפרק מ"ג מסופר: "וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן-הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ, וְכָל-הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים אֹמְרִים אֶל יִרְמְיָהוּ: שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר - לֹא שְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם; כִּי בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ, לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים, לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל". גם מכאן משתמע כי ברוך היה אישיות ציבורית ידועה.

ברוך במדרש חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוק "יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי" שאותו אמר ברוך נתפס אצל פרשנינו הקדמונים כתרעומת של ברוך לפני ה' על אי זכייתו לחזון נבואה משלו, בדומה לפרחי-נבואה בדורות עברו: "מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים? יהושע שימש משה, ושרתה עליו רוח-הקודש, אלישע שימש אליהו ושרתה עליו רוח-הקודש, מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים?"[4]. הרמב"ם במורה נבוכים[5] דן בשאלה נבואת ברוך בן נריה ומעלה את האפשרות שבקשת הנבואה על ידי אדם צריכה להיענות על ידי הקב"ה גם אם האדם הגיע מבחינת המידות למידת הנבואה.

מאידך, דעת התלמוד הבבלי[6] היא שברוך, אביו נריה ואחיו שריה זכו כולם לכהונה ולנבואה.

ברוך נזכר בתלמוד כמורו הישיש של עזרא הסופר. עזרא, לפי חז"ל, לא עלה ליהודה מאחר שצריך היה ללמוד מברוך, שלא היה יכול לעלות ליהודה בעצמו מאחר שכבר היה "אדם גדול וישיש, ואפילו בגלקטיקא (=בעגלה) לא יכול להיטען".

במשנה של מסכת סנהדרין מופיעה המסורת: "יחזקאל עיבר בחוצה לארץ. ברוך בן נריה עיבר בחוצה לארץ" - כלומר, שברוך בן נריה היה בעל מעמד תורני וסמכות לעיבור השנה בקרב גולי בבל.

ברוך בן נריה נחשב חלק משושלת העברת המסורה של התורה ממשה דרך יהושע, הנביאים ועד לחכמי התלמוד[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברוך בן נריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סדר הדורות שנת ג'תי"ג
  2. ^ מדרש הגדול לספר במדבר יח,ט וגם תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו
  3. ^ יובל גורן, תסמונת ירושלים בארכיאולוגיה המקראית, האגודה לספרות תנ"כית.
  4. ^ מכילתא פרשת בא, י"ב.
  5. ^ חלק ב׳, פרק ל"ב.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד ב'.
  7. ^ רמב"ם, בהקדמתו לי"ד החזקה.