אמנות אסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמנות אסיה- ההיסטוריה של האמנות האסיאתית כוללת מגוון עצום של אומנויות מתרבויות, אזורים ודתות שונות ברחבי יבשת אסיה. האזורים כוללים את: מזרח אסיה - סין, יפן, קוריאה דרום אסיה - תת-היבשת ההודית, מרכז אסיה--עמים טורקיים, דרום-מזרח אסיה-קמבודיה, אינדונזיה, לאוס, תאילנד ועוד ודרום-מערב אסיה-המזרח הקרוב ומסופוטמיה.

סקירה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנות הפלאוליתית העליונה בצפון מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות זו כוללת את:

אמנות מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות דרום מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמנות ברוניאנית - באומת ברוניי - משכן השלום, סולטנות קטנה ועשירה ליד מלזיה הצורפים מייצרים חפצי נוי, פרחים וגונגים. נושא האופנה מרכזי בתרבות זו ויש ייצור של בדים לשמלות וסארונגים. מגלה הארצות אנטוניו פיגאפטה שביקר בברוניי התרשם מאופן הכנתם. פופולרי בברוניי להשתמש בבטיק ואיקט - שטיחי יוקרה.
  • אמנות קמבודית - התרבות הקמבודית הושפעה בעיקר מהודו שהגיעה אליה סביב המאה ה-1 לספירה. קמבודיה השפיעה על תאילנד ולאוס. עיקר השראתה מהדת - הינדואיזם ובודהיזם. האמנויות הגיעו לשיא בתקופת אנגקור. האמנויות שלה כוללות - טקסטיל, צורפות, גילוף באבן, כלי לכה, קרמיקה, ציורי קיר ובניית עפיפונים.[3] מאמצע המאה ה-20 חלה התעוררות של אמנות מודרנית אך לאחר עליית הקמר רוז' החל הרג של אמנים.
  • כתובת לגונה קדומה מנחושת, פיליפינים
    אמנות פיליפינית - בפיליפינים יש עדויות של פטרוגליפים מהתקופה הניאוליטית. לאורך התקופה הארוכה שלה התגלו במערות קבורה כלי חרס, מומיות, פיסול אדם ורוחות או מלאכים שמלווים את הנפטר. אמנות סלע התגלתה בעיר מונריאל (Monreal, Masbate) המתארת קופים, פנים אנושיות, חיות צמחים וציפורים. אומנים קדומים ייצרו ספינות מלחמה ענקיות בעיר בוטואן, כתובות על לוחות נחושת, חותם שנהב, פסלונים וטקסטיל.
  • פסל תבליט ממקדש בורובודור, אינדונזיה.
    אמנות אינדונזית - אינטראקציה בין ילידי אינדונזיה להשפעות חיצוניות עיצבו את האמנות האינדונזית, היות שאינדונזיה נמצאת בנתיבי סחר עתיקים שהגיעו עד למזרח התיכון. האמנות שגשגה בה מהמאה ה-8 ועד ה-10, הן כיצירות עצמאיות והן שילובם במקדשים כגון מקדש בורובודור שבמרכז האי ג'אווה, שבו יש שני קילומטרים של תבליט הממחישים את סיפור חייו ותורתו של בודהה.
  • אמנות באלי - האמנות של באלי צמחה מעבודתם של אומנים מממלכת המג'פהיט. מהמאה ה-16 עד המאה ה-20 מרכז האמנות היה בכפר קמאסאן במזרח באלי. מסוף המאה ה-20 האמנות באובוד והכפרים הסמוכים לה התפרסמו בציורים, הכפר מאס התפרסם בשל גילופי עץ, בצ'לוק יש צורפי זהב וכסף ובטובולאן גילופי אבן. בשנות ה-20 הגיעו לבאלי אמנים מערביים רבים כמו וולטר ספייס, רודולף בונט ואדריאן ז'אן לה מיור שלא ניכרה השפעה שלהם על הבאלינזים.
  • פסל של בודהה יושב העשוי מאמרלד שהתגלגל עד ללאוס ונלקח כשלל לתאילנד ושוכן היום בארמון הגדול בבנגקוק.
    אמנות לאוס - האמנות של לאוס כוללת את קרמיקה לאוס - המתחילה באלף השלישי לפני הספירה והיוותה חלק משמעותי מהמסחר בין לאוס ושכנותיה, פיסול בודהיסטי ומוזיקת לאוס. הפסלים נוצרו מזהב, כסף, ברונזה, עץ ואבנים יקרות וחצי יקרות. השימוש בעץ נועד הן לייצור פסלים קטנים של בודהה שהיו נוהגים להשאיר במערות, והן לפסלי בודהה בגודל אדם.
  • אמנות מלזיה - ההיסטוריה של האמנות במלזיה מתוארכת לסולטנות המלאית, עם השפעות סיניות, הודיות ואסלאמיות. טקסטיל, צורפות ומסכות עץ אופייניות לה.
  • אמנות מיאנמר - במיאנמר - בורמה לשעבר האמנות הייתה דתית באופייה עם השפעות הודיות. מפסלים הינדים בממלכת תט'ון עד לתמונות בודהיסטיות של טהרוואדה בממלכת סרי קסטרה. האמנים היו נתונים לצנזורה והתערבות ממשלתית תדיר.
  • ציור של האמן Chua Mia Tee 1959, סינגפור
    אמנות סינגפורית - האמנות של סינגפור כוללת את המסורות מהארכיפלג המלאי- פיסול, טקסטיל, ציור והדפס. לסינגפור הגיעו אמנים מהגרים מסין ,תת היבשת ההודית ואירופה ופיתחו בה את אסכולת הנאניאנג(אנ'), אמנות ריאליסטית חברתית(אנ'), אמנות מופשטת וצילום. כיום מתקיימים בעולם ביאנלות ותערוכות גדולות של אמנות סינגפורית אשר בוחנת נושאים כגון "היפר מודרניות והסביבה הבנויה", ניכור ושינויים חברתיים פוסטקולוניאליזם ורב-תרבותיות.בסינגפור מתקיימת גם מסורת של אמנות המיצג.
  • אמנות תאילנדית - אמנות תאילנד החל מהתקופה הפרהיסטורית עד ימינו. הבודהיזם מילא תפקיד מרכזי באמנות זו - פסלים וציורים המתארים את בודהה וחייו. כמו כן נושאים כמו הטבע, החי והצומח ויצורים מיתולוגיים בעלי מוטיבים צבעוניים השפיעו עליה. המסורת ממשיכה להשפיע גם על האמנות התאילנדית העכשווית.
  • אמנות טימור - במזרח טימור- שהפכה לעצמאית רק ב- 2002, הייתה התיישבות של עמים אוסטרונזים ופפואנים אשר יצרו תמהיל תרבותי עם המתיישבים המקומיים. המושבה טימור הפורטוגזית נוצרה כאשר הפורטוגזים השתלטו על האי. האמנות העממית של טימור בת מאות השנים מורכבת מייצור טקסטיל, קליעת סלים, גילוף בעץ ומסכות ותחפושות ריקוד. בהשפעת הפורטוגלים והדת הנוצרית התלבושות החלו להיות יותר צנועות והדמויות שנוצרו היו בהשראת ישו. בימינו 97% מתושבי המדינה הם נוצרים קתולים.
  • כלי חרס וייטנאמיים
    אמנות וייטנאמית - וייטנאם נחשבת לאחת התרבויות העתיקות בדרום אסיה. מורשת אמנותית עשירה עם השפעות סיניות. כלי חרס וקרמיקה התפתחו בכל מיני שושלות, יציקות תופים (אנ') מתקופת הברונזה, קליגרפיה ואדריכלות מסורתית עד לציורי לכה פופולריים.

אמנות דרום אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Taj Mahal, Agra, India
  • אמנות בהוטנית - האמנות של מדינת בהוטן, כמו האמנות הטיבטית, מבוססת על בודהיזם מזרם הוג'ריאנה בעלת מספר גדול של ישויות אלוהיות. לכל ישות כזו יש את האפיון המיוחד לה - צורות וצבעים מיוחדים, חפצים מזהים כמו - לוטוס, קונכייה, חזיז הרעם, וקערת נדבות. אסכולת הקאג'יו התמחתה בציורים דוקומנטריים של מאסטרים בודהיסטים. האמנות הבהוטנית עשירה בשימוש בארד. אמנות זו שואפת לייצג את "הרוח והזהות הבלעדית של ממלכת ההימלאיה". בעיר הבירה טהימפהו, נוסד על ידי ממשלת בהוטן, מכון מוביל לשם לימוד אומנויות מסורתיות כדי לשמר על המסורת המפוארת שלה.
Ellora Caves, India, Kailasanatha Temple

אמנות מרכז אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות מרכז אסיה כוללת את האמנות של העמים הטורקיים: קירגיסטן, קזחסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, אזרבייג'ן, מונגוליה, טיבט, אפגניסטן, ופקיסטן, ומדינות הקווקז (שנמצאות באירואסיה). נכללים בה גם חלקים מרוסיה וסין. במאות הקדומות אזור זה הושפע בעיקר מהאמנות הסינית, היוונית והפרסית בעיקר הודות לדרך המשי ואילו במאות האחרונות האמנות באזור הושפעה מאמנות האסלאם.

אמנות מערב אסיה/ המזרח הקרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Boddhisattva of Plaosan, 9th century Shailendra art, Central Java, Indonesia

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Mal'ta - Buret' venuses and culture in Siberia
  2. ^ Chinese art
  3. ^ Arts and Crafts in Cambodia, ‏3 באוקטובר 2019
  4. ^ Iftikhar Dadi, A brief history of Pakistani art and the people who shaped it, ‏14 ספטמבר 1917
  5. ^ Henri Frankfort, The Art & Architecture of the Ancient Orient_Neat, ספרי פינגווין, מרילנד, ‏1955