ביאה דרך איברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ביאה דרך אברים)

בהלכה ביאה דרך איברים היא כינוי למגע מיני שאינו "ביאה כדרכה" (יחסי אישות וגינאליים) ולא ביאה שלא כדרכה[1], אלא חיכוך איבר המין ושפיכת הזרע בכל מקום בגופה של האשה (שאינו הנרתיק).

ביאה דרך איברים אינה נחשבת לביאה על פי ההלכה. עם זאת, לדעת כמה פוסקים, במצבי דחק מסוימים בהם אין אפשרות לקיים את הביאה ואת מצות עונה בדרך הרגילה, ביאה זו מותרת ואינה נחשבת להוצאת זרע לבטלה.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי מובא שביאה דרך איברים אינה נחשבת לביאה הלכתית, ולכן אדם שהזהיר את אשתו שלא להתייחד עם גבר זר שהוא חושד שהיא חוטאת עימו בביאה דרך איברים, ואשתו עברה על אזהרתו - אין היא נחשבת לאשה סוטה, אף שנהגה בפריצות:

"שכבת זרע" - פרט לדבר אחר. מאי דבר אחר?... אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים. א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא, ופריצותא מי אסר רחמנא?... לעולם לשקינא לה דרך אברים, ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא, ובעל הא קא קפיד - קמשמע לן

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כו עמוד ב

מובאה נוספת המתייחסת לביאה דרך איברים משווה את הבא על אשה דרך איברים למוציא זרע לבטלה:

תנו רבנן: הגרים והמשחקין בתינוקות - מעכבין את המשיח... משחקין בתנוקות מאי היא? אילימא משכב זכור - בני סקילה נינהו! אלא דרך אברים - בני מבול נינהו! (חטאם כחטא אנשי דור המבול, שעל פי המדרש חטאו בהוצאת זרע לבטלה)

תלמוד בבלי מסכת נדה דף יג עמוד ב

מצבי היתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהתלמוד במסכת נידה משווה את מעשה הביאה דרך איברים להוצאת זרע לבטלה, כאשר הדבר לא נעשה מתוך רצון להשחית את הזרע אלא מאילוצים שונים, כגון במצבים שבהם ישנו איסור רפואי לקיים יחסי אישות תקינים, או כשיש מניעה טכנית המונעת אפשרות זו לזמן ממושך, ישנם פוסקים המתירים לקיים תשמיש דרך איברים.

אחד המקורות להיתר זה אלו דברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (על פי חלק מהנוסחאות[2]):

אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים

הרב שמואל קדר כותב[3] שבמצב של אילוץ רפואי המונע אפשרות לקיים יחסי אישות תקינים[4], מותר לקיים את היחסים באופן של 'דרך איברים', וזה אף עדיף על ביאה שלא כדרכה, שיש בה עינוי לאשה, והיא גם מגונה יותר. גם בשו"ת קדושת אמת י"ב, מביא בשם כמה פוסקים להתיר כאשר ישנה מניעה רפואית וכדומה לקיום יחסים ווגינאלים, וכך היא דעתו של הרב אליהו בן סימון, שקיבל את הסכמתו של הרב יצחק יוסף לדבריו[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י מפרש ש'דרך איברים' הכוונה "מיעוך דדים (שדיים) ודש מבחוץ בשאר איברים". כלומר שפיכת הזרע באיברים אחרים מלבד בנרתיק (או בפי הטבעת, שזוהי ביאה שלא כדרכה).
  2. ^ על פי גרסת מפעל משנה תורה שנחשבת לגרסה מדויקת של ספר היד החזקה לרמב"ם, שמשמיטה את המילים "ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה", וכן על פי גרסת רוב כתבי היד (כך נכתב ב'שינויי נוסחאות' של רמב"ם פרנקל) ועל פי גרסת הרב קאפח.
  3. ^ קונטרס 'בגדרי הוצאת זרע לבטלה' ענף ג' אות ב'.
  4. ^ כגון במצב של שליית פתח.
  5. ^ הרב אליהו בן סימון, חיי משפחה של סובלת מווגיניזמוס אמיתי, אסיא קיא-קיב, תשע"ט עמ' 165–211.