הפרדת הרשויות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

P Knesset.png פורטל הממשל בישראל

המשטר במדינת ישראל הוא משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, שמשמעותו שהממשלה צומחת מהפרלמנט, וזקוקה לאמונו על מנת לכהן. במשטר כזה מידת הפרדת הרשויות נמוכה יותר משל משטר דמוקרטי-נשיאותי הקיים, למשל, בארצות הברית, אך יחד עם זאת, בישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, יש שלוש רשויות:

הרשויות השונות חופפות ומשיקות אלו לאלו, ולעתים נוצרים מצבים של התנגשות סמכויות. המצב המתקבל הוא של עירוב תחומים בין הרשויות השונות, כאשר כל רשות בודקת, מאזנת ומפקחת על הרשויות האחרות, כמתבקש בדמוקרטיה.

דוגמאות להתנגשות סמכויות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כפילות תפקידים: ח"כים שמשמשים כשרים.
במדינת ישראל השתרש הנוהג למנות את שרי הממשלה מחברי הכנסת המכהנים, וכך נוצר עירוב רשויות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. ראש הממשלה יכול למנות לממשלתו גם שרים שאינם ח"כים, ורק ראש הממשלה חייב להיות גם חבר הכנסת. כן החוק מוסיף וקובע שכל סגן שר מחויב להיות ח"כ.
במשך שנים הוצע לחוקק חוק (שכונה "החוק הנורווגי") שיקבע שח"כ שהוטל עליו תפקיד ממשלתי, יתפטר מחברותו בכנסת, יפנה את מקומו בסיעה לבא אחריו ויכהן בממשלה. ואכן ביולי 2015 אושר תיקון חוק יסוד הכנסת המאפשר לשר או סגן שר המכהן גם כחבר כנסת (לא ראש ממשלה) להתפטר מתפקידם כחבר כנסת. על הפי התיקון לחוק, אם השר המכהן יתפטר או יפוטר מתפקידו כשר, הוא יישוב לכהן כחבר כנסת במקום ממלא מקומו.[1]
חוקי הכנסת מסמיכים פעמים רבות שר בממשלה לתקן תקנות לביצועם. אף שרבות מהתקנות הן טכניות במהותן וברור שלא ניתן לצפות מהכנסת לחוקקן בעצמה, קיימים גם מקרים שבהם דין מהותי אין מקורו בהחלטת הכנסת, אלא בחקיקה משנית. דוגמה בולטת לכך היא הסדר תורתו אומנותו, הפוטר אלפי צעירים חרדים משירות בצה"ל. במשך חמישים שנה היה הבסיס החוקי היחיד להסדר זה תקנות של שר הביטחון. רק ב-1999 פסל בג"ץ את קיומו של מצב זה.
  • חקיקה שיפוטית
בית המשפט עשוי להרחיב את החוק מעבר ללשונו המפורשת, לעתים מתוך צורך להתמודד עם לקונה, נושא שהחוק אינו מתייחס אליו, לעתים מתוך רצון להכניס לתוכו את ערכיה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית", ככתוב בחוקי היסוד.
על פי השיטה בארץ הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון מחייבת את כל הערכאות שמתחתיו, אך לא אותו עצמו.
ראו גם: אקטיביזם שיפוטי וכן התקדים המחייב.
  • הליך הסרת חסינות
חברי הכנסת במדינת ישראל נהנים מחסינות, הווה אומר - מהגנה מפני העמדה לדין. אם מצא היועץ המשפטי לממשלה חשד לפלילים בפעולותיו של חבר כנסת, שאינו נוגע ישירות לפעילותו כח"כ, הוא רשאי להגיש נגדו כתב אישום. אם חבר הכנסת רוצה לשמור על חסינותו עליו לפנות, תוך 30 יום, לוועדת הכנסת בבקשה שלא תוסר חסינותו. אם החליטה ועדת הכנסת, על פי הסיבות המנויות בחוק, כי אין להסיר את חסינותו, עוברת ההחלטה למליאת הכנסת אשר תצביע גם היא על אי הסרת החסינות. ועדת הכנסת והמליאה מבצעות, אם כן, הליך מעין שיפוטי, וכך נוצר עירוב רשויות בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.

דוגמאות למערכת איזונים ובלמים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצעת אי אמון

ממשלת ישראל נסמכת על רוב בכנסת, שהביע את אמונו בה והעניק לה את הסמכות לכהן ולשלוט, אולם לכנסת ניתנת הסמכות להצהיר שפקע אמונה בממשלה. החל מהכנסת ה20 החל הליך חקיקתי חדש המכונה "הצעת אי אמון קונסטרטיבית". אם רוב מוחלט בכנסת (משמע, 61 חברי כנסת, לכל הפחות) נתן את ידו בהצעת אמון בממשלה חלופית ,הממשלה הקיימת נופלת, והממשלה החלופית מתחילה לפעול מאותה שעה . הצעת אי אמון היא אמצעי הביקורת התקיף ביותר שעומד לרשותה של הכנסת כדי להגביל את הממשלה ולרסנה, אך מכיוון שהממשלה נשענת על קואליציה, הסיכוי להפלתה קטן. רק פעם אחת בתולדות מדינת ישראל נפלה ממשלה בשל הצעת אי אמון רגילה שהתקיימה ב 1990 (הכנסת ה12).

הנהלים הקשורים להצעת אי אמון מוסדו בחוק יסוד: הממשלה, סעיף 28:

א. הכנסת רשאית להביע אי אמון בממשלה.
ב. הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים כאמור בסעיף 13(ד); הממשלה החדשה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם.
ג. פרטים לעניין הגשת הצעה להביע אי-אמון בממשלה והדיון בה ייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת; הוגשה ההצעה בידי 61 חברי הכנסת, יתקיים הדיון בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משבוע מיום הגשתה.
  • פיזור הכנסת

אם ראה ראש הממשלה שאין בכנסת רוב התומך בו ומאפשר לו לנהל את ענייני המדינה כיאות, מאשר לו החוק, בהסכמתו של נשיא המדינה, להכריז על פיזור הכנסת ועל עריכת בחירות חדשות. יחד עם זאת, אם מתפזרת הכנסת, ניטלת מהממשלה הסמכות למשול, וכאילו התפטרה. סעיף 29א בחוק יסוד: הממשלה קובע כי: "נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות".

הכנסת רשאית בחוק בהחלטת רוב חבריה להתפזר לפני גמר כהונתה לפי סעיף 34 בחוק יסוד: הכנסת.

  • אישור התקציב

הממשלה מחויבת להעביר מדי שנה את חוק התקציב לשנת הכספים הקרובה, אך הכנסת יכולה לסרב לאשר את התקציב. אם עד סוף חודש מרס לא אישרה הכנסת את תקציב המדינה, הרי היא כהתפזרה והממשלה כהתפטרה. מתברר, שגם באמצעות כלי זה יכולה הכנסת לקחת מהממשלה את הסמכות לשלוט, וכך היא מגדרת את כוחה של האחרונה.

  • ביטול חוקים

עם חקיקתם של שני חוקי היסוד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק, פירשו בתי המשפט את חוקי היסוד כנותנים לבית המשפט הסמכות לבטל חוקים שתחוקק הכנסת בעתיד אם הם יעמדו בסתירה לשני חוקי היסוד הללו, כפי שקובעת "פסקת ההגבלה" המצורפת לחוקים: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". למרות קביעת בית המשפט העליון במסגרת פסק דין בנק המזרחי (המכונה פסק דין גל) כי לבית המשפט סמכות לבטל חוקים (קביעה המכונה המהפכה החוקתית), נמנע בית המשפט בדרך כלל מביטול חוקים (בפועל בוצע שימוש בסמכות זו רק בחמישה מקרים[דרוש מקור]).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חדשות 2, ‏בשעת לילה מאוחרת: אושר "החוק הנורווגי", באתר ‏mako‏‏, ‏30 ביולי 2015‏