ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/שופר
למטה: שופר קודו של יהדות תימן.
השופר הוא כלי נשיפה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש להודעות והתרעה. ביהדות השופר הוא תשמיש מצווה המשמש לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה וככזה הפך לסמל יהודי.
הכנת השופר[עריכת קוד מקור]
.JPG)
רוב השופר עשויים מקרני אַיִּל, כבש בוגר ממין זכר. משום שבישראל אין אילים שקרניהם מתאימות לשופרות, מיובאות הקרניים ממדינות המגרב ודרום אפריקה. את השופר ה"תימני" מכינים מקרני קודו גמלוני.
רוב הקרניים המיובאות לארץ נפסלות מיד בשל שברים, סדקים ורקבונות. רק כשלושים אחוזים מהן מתחילות את העיבוד הראשוני, במהלכו מנוקה הקרן ומלוטשת. ציפוי הקרן הקשה מופרד מחומר העצם שבצידו הפנימי, תוך זהירות שלא לשבור את הקרן.
לאחר ההפרדה, נבדקת הקרן שוב. אם יש בה חור או סדק לכל עוביה – היא נפסלת. אם הנקב הוא חיצוני בלבד, אז הקרן כשרה. לא ניתן לבצע בקרן תיקון כל שהוא, על פי הכתוב "הכל ממינו".
בהמשך התהליך הקרן מעוקרת בתנור ומיושרת באיטיות. השופר הספרדי בדרך כלל מיושר לכל אורכו, בעוד זה האשכנזי ישר בתחילתו ומסתלסל לקראת סופו. יישור השופר הספרדי מעלה את מחירו עד פי שלושה וגורם לשבירתו של כל שופר שני בתהליך זה.
בתום היישור, מלטשים את הפייה ואת גוף הקרן, ומשיגים את קול השופר הרצוי בתהליך הדורש מיומנות מיוחדת.
הרב יוסף קאפח הוכיח מדברי התלמוד,[1] ששופר הראוי לכתחילה למצוות התקיעה בראש השנה, הוא שופר הכפוף כפיפה טבעית .[2] לפיכך, בקרב יהודי תימן מקובל שלא ליישר את השופר כלל בתהליך הכנתו. דבר זה גורם לכך שתהליך ההכנה מורכב יותר, ושהשופר המוגמר יקר יותר.
מיני שופרות[עריכת קוד מקור]
השופר נעשה בדרך כלל מקרנו של אַיִּל, כבש בוגר ממין זכר, ובכך מתקיימת המצווה בראש השנה מן המובחר. אך מעיקר הדין יש להכשיר קרן של כבש אף אם אינו איל, ואף קרני בעלי חיים אחרים טהורים כשרים לשופר לדעת רוב הפוסקים. אין משתמשים בקרן של שור ולא של בעלי חיים אחרים שקרניהם אינן חלולות אלא עשויות עצם אחד, כיון שאין הם קרויים "שופר", ורק הקרניים הדומות לשפופרת קרויות שופר.
ביהדות תימן[עריכת קוד מקור]
בקרב יהדות תימן היה מנהג[3] לתקוע בראש השנה בשופר ארוך ומסולסל העשוי מקרן אנטילופה אפריקנית הקרויה "קודו" (לרוב קודו מהמין קודו גמלוני), וזאת על אף שהרמב"ם, שיהודי תימן לרוב הולכים אחר פסיקותיו, מצריך לתקיעת שופר בראש השנה שופר איל דווקא ופוסל שופרות אחרים. מנהג זה עורר פולמוס בין רבני תימן, לאחר שחכמי טבריה כתבו מכתב[4] המפקפק על כשרותו של השופר, הרב יחיא קאפח כתב כמה מכתבים חריפים האוסרים את השופר,[5] בעקבות זה רבים החמירו שלא לתקוע בשופר זה בתקיעות החובה שבראש השנה, לעומתם הרב יוסף צוברי[6] סבור שה"קודו" הוא מין גדול ממיני הכבשים, ולדעתו גם הרמב"ם מכשיר שופר זה.[7]
חלק מהשופרות האשכנזיים קטנים (מעט יותר מגודל כף היד) ודמויי האות "ו". שיעורו המינימלי של השופר הוא כטפח – בין 8 ל־10 סנטימטר.
-
שופר של עדות אשכנז -
שימוש בשופר בימי קדם[עריכת קוד מקור]
בתנ"ך מובא השופר בהקשרים רבים והוא כלי הנגינה המוזכר מספר הפעמים הרב ביותר בתנ"ך. השופר גם היה בשימוש אצל עמים אחרים בימי קדם. גם במלחמות היו נוהגים לתקוע כדי להרתיע את האויב. בכרכמיש נמצא תבליט מתקופת הברזל המראה אנשים מנגנים על שופר ותוף.[8]
על פי המסופר בספר יהושע הייתה יריחו העיר הראשונה שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל. על כיבוש העיר מסופר שהיה בדרך נס. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז החומה 'נפלה תחתיה', והם פרצו לתוך העיר, כבשו ושרפו אותה.
ביהדות[עריכת קוד מקור]
.jpg)
_-_Blowing_the_Shofar_at_the_Western_Wall.jpg)
אף ששימושו הכמעט בלעדי של השופר בשנות האלפיים הוא למצוות תקיעת שופר בראש השנה, בימי קדם היו לתקיעת השופר שמושים רבים:
- תקיעה להקהלת העם, לעוררם למלחמה ולהחרדת האויב.
- בתורה מצוינת התקיעה דווקא בחצוצרות כמצווה העיקרית, אך גם שופרות שימשו בתפקיד זה לעיתים, כמו במלחמת יריחו בזמן יהושע.
- תקיעה בתענית ציבור או בעצירת גשמים, לעורר את לב העם לתשובה.[9]
- תקיעה בעת הכרזת הודעות לציבור, כהטלת חרם ונידוי,[10] לווית המת,[11] קידוש החודש,[12] או כאשר רצו חכמים להודיע שאסרו או התירו דבר מסוים.[13]
- שש תקיעות בערב שבת, בהן הכריזו על כניסת השבת ותחילת זמן איסור המלאכה, בזמן בית שני.[14]
- מצוות תקיעת השופר בשנת היובל.
- על אף שניתן לקיים את המצווה גם היום, אין בכך חובה כל עוד אין רוב עם ישראל בארץ ישראל; לכן, כנראה, היא אינה נוהגת בימינו.
שופר בימים נוראים[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – תקיעת שופר
בימינו, עיקר שימושו של השופר ביהדות הוא לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה ונלמד מן הפסוק "יום תרועה יהיה לכם". התוקע בשופר מכונה "בעל תוקע".
בקהילות מסוימות נהוג לתקוע בשופר במהלך חודש אלול (למעט ערב ראש השנה, בו לא תוקעים כדי ליצור הפסקה בין התקיעות שאינן אלא מכח מנהג לבין התקיעות שהן מצווה מן התורה). אצל האשכנזים נהוג לתקוע לאחר תפילת שחרית, ויש מהם שנוהגים לתקוע גם לאחר תפילת ערבית. אצל חלק מהספרדים נהוג לתקוע במהלך אמירת י"ג מידות שבסליחות או במהלך הקדיש שבסוף הסליחות, אולם במספר קהילות ספרדיות לא נהוג כלל לתקוע בשופר במהלך חודש אלול. התקיעה בחודש אלול היא סדר תשר"ת (=תקיעה, שברים־תרועה, תקיעה). ויש התוקעים תשר"ת תש"ת (=תקיעה, שברים, תרועה) תר"ת (=תקיעה, תרועה, תקיעה) (הובא בב"ח[דרוש מקור: דרושה הפניה מדויקת יותר] וכן מנהג חב"ד).
גם במוצאי יום הכיפורים נהוג לתקוע במהלך הקדיש שבסיום תפילת נעילה, זכר לתקיעת השופר של השנת היובל.
רוב הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת פעם אחת, לאחר מכן תש"ת פעם אחת ולאחר מכן תר"ת פעם אחת, ולאחר הקדיש תוקעים תרועה גדולה. יהודי תימן, איטליה והספרדים במערב אירופה נוהגים לתקוע תשר"ת בלבד, וכך נוהגים חלק מיהודי אשכנז. בקהילות אשכנזיות אחרות נהוג לתקוע תקיעה בלבד. יהודי תימן נוהגים שלא לתקוע בסיום תפילת נעילה שבצאת הצום אלא רק לאחר תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים הבאה לאחר תפילת נעילה.
בסדר התפילות ליום העצמאות קבעה הרבנות הראשית לישראל לתקוע בשופר בסוף תפילת ערבית.
משמעותו הסמלית של השופר[עריכת קוד מקור]
משמעויות סמליות רבות נתנו לקול השופר. רבי סעדיה גאון מנה עשר משמעויות, וביניהן:
- המלכת ה'
- זכירת מעמד הר סיני
- קריאה לחזרה בתשובה
- תקווה לגאולה
- זיכרון עקדת יצחק
- רבי נחמן מברסלב, בספרו "ליקוטי מוהר"ן", מסביר בצורה רעיונית, על פי הפסוק שנהוג לקרוא לפני תקיעות השופר בראש השנה: ”מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ.” (תהילים, קי"ח, ה'), שאדם תוקע בשופר מהצד הצר (מיצר) והקול יוצא מהצד הרחב (מרחב) – דבר הבא לרמז לחשיבות הגדולה של תיקון הדרכים, בין אם התיקון קטן או גדול.
- בספרי החסידות יש שציינו כי קול השופר הוא קול ללא מילים, והוא מסמן חזרה לשורשו הבראשיתי והפשוט של האדם[דרוש מקור].
השופר במאבק הלאומי[עריכת קוד מקור]
_-_%E2%80%9CSlichot%E2%80%9D_Prayer_(2).jpg)
בתקופת השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי אסור היה ליהודים לתקוע בשופר בכותל המערבי. איסור זה היה בין הגורמים לפרוץ מאורעות תרפ"ט שהתמקדו בכותל.
עם כיבוש העיר העתיקה של ירושלים במלחמת ששת הימים הגיע הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, אל הכותל המערבי ותקע בשופר.
-
-
-
-
חסיד ברסלב תוקע בשופר באומן
.jpg)
.JPG)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- תיאודור רייק, השופר – מחקר פסיכואנליטי של הריטואל היהודי, רסלינג, 2005.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- מידע כללי
- באתר מטח
- מצגת אודות תהליך ייצור השופרות וסוגי השופרות השונים בחלוקה לעדות ישראל
- מידע על הסוגים, תהליך הייצור, הצלילים והמורשת של השופר באתר ברששת ריבק שופרות ישראל
- תבנית:אתר ישיבה
- הלכות השופר
- הלכות שופר לרמב"ם – מבוארות ממפעל משנה תורה
- רשימת מאמרים על מצוות תקיעת שופר באתר רמב"י
- רשימת מאמרים על מצוות תקיעת שופר באתר רמבי"ש
- הרב רא"ם הכהן, עבודת הכוונה בתקיעת השופר, אתר ישיבת עתניאל.
- מחקרים והגות על השופר במורשת ישראל
- פרופ' רחל אליאור, שופר היובל, שופר התרועה, שופר החרם ושופרו של משיח, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- אליהו גלולה, תפקידו של השופר בראש־השנה ואופייה של התשובה, אתר מכללת ליפשיץ.
- הרב יהודה לייב הלוי אשלג,"שופרו של משיח" באתר קבלה לעם
- משה רענן, שופר לראש השנה מקרן של יעל נובי, בבלוג של איגוד ספרני היהדות.
- סיפורו של שופר שנוצר תוך סיכון במחנה עבודות כפייה סקרז'יסקו־קמיינה שבפולין בתקופת השואה, באתר יד ושם
- תומר פרסיקו, האם קול השופר הוא קול האל?, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2006
סיון רהב-מאיר, הקול שמעבר למילים, באתר "ליבא", 29 בספטמבר 2016
- יצירת השופר
- יצירת השופר
- קול השופר וקול הדממה, על תיאור קול השופר בתפילת 'ונתנה תוקף'.
- סיור עם השופר, תהליך הכנת השופר, לצפיה באתר "בינינו"
- איך מכינים שופר, מבית "האחים גרובייס", יוטיוב
- תקיעה בשופר (סרטים, תמונות וקובצי מדיה)
אוסף תמונות של שופר ותקיעה בשופר בפליקר- דוד זסלוף, התקווה מנוגנת בשופר, יוטיוב
- הרב אבנר טוניק, תקיעות שופר – יג אלול התשעה, יוטיוב
- ראובן מזרחי, תקיעת שופר (שופר תימני מסולסל), יוטיוב
- תקיעת שופר נוסח תימן הרב משה לוי, יוטיוב
- הרב דוד נינצינסקי, הדרכה לתקיעה נכונה, יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ו, עמוד ב'
- ^ סיני כרך סט, עמוד ר"ט.
- ^ הנוסע יעקב ספיר סערת תימן פרק לה, כותב שבכל תימן השתמשו רק בשופר זה, "באין להם שופרות של איל, או כי לא ידעו לעשותו". לדעת הרב אבירן יצחק הלוי מנהג זה איננו קדום, שכן רק במאות שנים האחרונות התאפשר מסחר בין תימן ואפריקה.
- ^ מובא בספר "ענף עץ אבות" י"ל על ידי הרב פנחס קורח בני ברק תשנ"ד עמוד תתל"ד. "גם אודות מין השופר שהביא עמו הרב השד"ר מהר"ר יחזקאל שאול רופא הי"ו, הנה מין השופר כזה שיהיה מהכבשים לא נמצא כלל ועיקר במחוזותינו, גם מימינו לא שמענו כזה, הנה כי כן על מעלת כבוד תורתם לחקור דבר אודותיו ושלום."
- ^ ספר הזיכרון להרב יחיא יצחק הלוי, "איש ימיני" חלק א' עמוד רל
- ^ בסידורו כנסת הגדולה, חלק ג' סימן נא
- ^ סריקות של מחקרים וסקירות בנושא מנהגי יהדות תימן בשופר, פורום אלמדרש, היידפארק.
- ^ Amos, Hosea, Micah By Philip J. King, Westminster John Knox, Press, 1988, page 156
- ^ משנה, מסכת תענית, פרק א', משנה ו'
- ^ מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד א'
- ^ מסכת מועד קטן, דף כ"ז, עמוד א'
- ^ מסכת נדה, דף ל"ח, עמוד א', 'שיפורא גרים' ופירוש רש"י על אתר.
- ^ מסכת עבודה זרה, דף מ', עמוד א'
- ^ מסכת שבת, דף ל"ה, עמוד ב'
| סדר תפילות יום הכיפורים על פי ההלכה הנוהגת כיום | ||
|---|---|---|
| טרם החג | כפרות • תפילת מנחה • סעודה מפסקת | 
|
| ערבית | לך אלי תשוקתי/תפילה זכה • כל נדרי • תפילת שבע עם וידוי • סליחות • וידוי | |
| שחרית | תפילת שבע עם וידוי • וידוי • אבינו מלכנו • קריאת התורה והפטרה • תפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום המלכות • ונתנה תוקף | |
| מוסף | תפילת שבע עם וידוי • עלינו לשבח • סדר העבודה • ברכת כהנים • סליחות • וידוי | |
| מנחה | אשרי יושבי ביתך • קריאת התורה • תפילת שבע עם וידוי • סליחות | |
| תפילת נעילה | אשרי יושבי ביתך • תפילת שבע עם וידוי • חזרת הש"ץ • וידוי וברכת כהנים • סליחות • תקיעת שופר • לשנה הבאה בירושלים • תפילת ערבית • ברכת הלבנה | |
| שונות | יום הכיפורים בבית המקדש • שעיר לעזאזל • עבודת כהן גדול • חמשת העינויים • יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים • פיוטי יום הכיפורים | |
קטגוריה:ראש השנה קטגוריה:תשמישי קדושה קטגוריה:כלי נשיפה קטגוריה:מוצרים מן החי קטגוריה:כלי נגינה עתיקים קטגוריה:ימים נוראים