שטירל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זאב מים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןשטירל
Acipenser ruthenus Prague Vltava 1.jpg
שטירל
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: חדקנאים
משפחה: חדקניים
סוג: חדקן
מין: שטירל
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Acipenser ruthenus
ליניאוס, 1758

שטירל (שם מדעי: Acipenser ruthenus; נקרא גם: אשטוריאן, האספן, זאב מים) הוא מין של דג ממשפחת החדקניים, מסוג החדקן.

תפוצה ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטירל רווח במימי הוולגה והדנובה ובנהרות אחרים הזורמים אל הים השחור והים הכספי. בנוסף הוא נמצא לעיתים בים הבלטי ובאגמים גדולים של שוודיה ופומרניה. כשאר בני סוגו הוא נוהג לעלות במעלה הנהרות בחודשים מאי ויוני להטיל ביצים[2].

השטירל עשוי להגיע למשקל של עד 16 ק"ג ולאורך של 100 עד 125 ס"מ. הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל 3 עד 7 שנים, והנקבות בגיל 5 עד 12 שנים. השטירל חי לרוב 22 עד 25 שנה.

הכלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952 הצליחו חוקרים לייצר הכלאה בין הבלוגה והשטירל שהצליח להעמיד צאצאים משלו. הכלאה של 50% בלוגה ו 50% שטירל, הנקראת בורטסבסקיה או בסטר נמצאה יחסית גדולה, בעלת רמת פריון גבוהה, ואיכות מעולה של ביצי דגים. הכלאת האקסיסקאיה בעל 75% גנים של שטירל ו-25% גנים של בלוגה נמצא מתאים במיוחד לייצור קוויאר והכלאת ונירובסקאיה בעלת 25% גנים של שטירל ו-75% גנים של בלוגה נמצאה בעלת קצב גידול גבוה וגודל בוגר גדול במיוחד[3].

כמאכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצי השטירל משמשים להכנת קוויאר.

השטירל נחשב בעיני רבים ברוסיה למעדן. מרק שטירל היה נחשב לסמל של המטבח הרוסי ומחירו היה גבוה. על פי הנוהג, הדג היה מוצג חי בתוך אקווריום לפני האורחים קודם להכנת המרק והגשתו. יוג'ין שולייר, שהיה קונסול של ארצות הברית ברוסיה באמצע המאה ה-19 העריך מאוד את מנהגי רוסיה וכתב על השטירל שהוא "מלך לא רק של דגי רוסיה אלא של הדגים בכלל". לעומת זאת, אלכסנדר דיומא האב לא ראה כל ייחוד במרק השטירל, למעט מחירו המוגזם לטעמו. בימים עברו החזיקו אצילי סנקט פטרבורג בעגלות מיוחדות עם בריכות דגים ואמצעי חימום מתאימים שאפשרו את הובלת דגי השטירל מהוולגה ונהר האוקה אל עירם, מבלי שהמים בבריכה יקפאו בדרך ויגרמו למותם של הדגים[4].

השטירל שימש למאכל כבר בתקופה המזוליתית ושרידים ממנו נמצאו במספר אתרים מתקופה זאת ברומניה[5].

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטירל, שקשקשיו קשים לקילוף, הוחזק במסורת האשכנזית כטמא, אך הספרדים בטורקיה חשבוהו לכשר. ב-1782 הצליח הנודע ביהודה לקלף את הקשקשים אחרי השריית הדג בתמיסה, וענה לרב האשכנזי של טמשבורג שהוא כשר ללא ספק. ב-1797 התלקח פולמוס הלכתי בנדון, כשהרב אהרן חורין אימץ את ההיתר ופרסמו בספר. מאחר שהנודע כתב בתשובתו שמבחן הכשרות של הרמב"ן לדגים, המצריך הסרת קשקשיהם, חסר בסיס בש"ס, היו רבנים אחרים וביניהם מרדכי בנט משוכנעים שהמכתב הוא זיוף ואסרו את הדג. המחלוקת גוועה ב-1800 לאחר שדייני פראג מצאו את תשובתו המקורית של הנודע ואישרו את תוכנה. מאז אסרו רוב הפוסקים את הדג בכל זאת, אם כי לא כולם.[6][7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שטירל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]