יוסף רוזנבלט

החזן יוסף רוזנבלט, וחתימת ידו על גבי חמשה

יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט (9 במאי 1882 – 19 ביוני 1933) היה חזן ומלחין חרדי ונחשב לאחד מגדולי החזנים בכל הזמנים. הותיר אחריו מורשת נכבדה של מוזיקה ליטורגית יהודית, שתרמה רבות לעיצוב עולם החזנות. הלחין ועיבד למעלה מ-600 יצירות, רובן תפילות וחלקן שירי עם יהודיים. רבות מיצירותיו נחשבות לקלאסיקות של עולם החזנות.

משחרותו עסק בתפילות בבית הכנסת, וזכה לשבחים. בבגרותו זכה לפרסום רב, ובמהלך הקריירה כיהן במשרות החשובות בעולם החזנות ברחבי אירופה וארצות הברית.

בחפשו אחר מקורות פרנסה נוספים הגיע אל במות הבידור, ושר שירי מוזיקה פופולרית לצד קטעי חזנות. הוא אף תרם את קולו לפסקול הסרט המדבר הראשון, "זמר הג'אז". למרות זאת, סירב להצעות מעולם האופרה, בנימוק שאין מקומו של חזן ירא שמים באופרה.

ילדותו

יוסף רוזנבלט נולד בחודש אייר תרמ"ב (מאי 1882), בעיירה שדה לבן שבאוקראינה. אביו רפאל שימש חזן באחד מבתי הכנסת בעיירה. כישרונו בלט מגיל צעיר, וכבר בגיל 4 עמד ליד אביו, בסייעו לו בפרקי התפילה בקול אלט ילדותי. בשנת 1889, בגזירת השלטונות, נאלצה המשפחה להגר לגליציה כיוון שאביו היה נתין אוסטרי. בתחילה השתקעו בחצר הרבי בסדיגורא שבבוקובינה. בעצת הרבי החל לעבור עם משפחתו כ"חזן נודד" בערים הגדולות, בהן צ'רנוביץ, לבוב (למברג) וקרקוב, שם זכה לפרנסה ואף להצלחה מרובה. בשנת תרנ"ה (1895), בהיותו בן 13, עבר בווינה, שם זכה לביקורות נלהבות ואף להצעות מהקונסרבטוריון הממלכתי, אך אביו, שהאמין כי מקום בנו הוא ליד "עמוד התפילה", סירב לכך.

משרותיו

מונקאץ

באוגוסט 1900, עם הגיעו לגיל 18, נישא החזן הצעיר לטויבעלע קאופמן מהעיירה בז'סקו. שלושה ימים אחרי כן, בעיצומם של ימי המשתה, חתם על חוזה עם אנשי קהילת מונקאץ לשמש כחזן קבוע בשכר של 25 זהובים לשבוע.

הקהילה במונקאץ הייתה קהילה שמרנית מאוד, ורוזנבלט חש כי לא יוכל להתפתח לכיוונים מוזיקליים מודרניים יותר בעיר זו. הוא החליט כי לא יישאר לכהן שם אלא שנה אחת בלבד. הסכסוך נתגלע עוד קודם לכך, כאשר פרנסי הקהילה לא הסכימו להקציב את הסכום הדרוש לשכירת משוררים למקהלה לימים הנוראים. רוזנבלט נשא עיניו אל קהילה מפוארת בהונגריה - בעיר פרשבורג.

תקליט Earliest Recordings של חברת Collectors Guild, המכיל אוסף מהקלטותיו המוקדמות של רוזנבלט

פרשבורג

בימים הנוראים תרס"ב (1902), החל רוזנבלט למלא את תפקיד החזן בפרשבורג (ברטיסלבה של ימינו). הקהילה בפרשבורג הייתה אורתודוקסית ושמונת אלפי חבריה דקדקו בקלה כבחמורה. אך לעומת הקהילה במונקאץ, פרשבורג הייתה תחת השפעתה של התרבות הגרמנית, כך שרוזנבלט יכול להשקיע בלימודי מוזיקה ולהתפתח לכיוונים שונים במוזיקה המודרנית. לשם כך נהג לנסוע לווינה (מרחק שעה נסיעה) להשתלם בפיתוח קול אצל פרופסור ון-דר-שטייטס.

בפרשבורג התחבב מהרה על הקהל וכן קשר קשרים אמיצים עם ישיבת פרשבורג ורבניה. הוא חש בנוח בקהילה זו, ותחושה זו היוותה קרקע פורייה ליצירה מקורית משלו. בתקופה זו פרסם את ספרו "שירי יוסף" המכיל 150 רצ'יטטיבים ופרקי מקהלה.

אחדות מיצירותיו המפורסמות מתוך תפילות הימים הנוראים כמו: "הנני העני ממעש" ו"ועל ידי עבדיך", מושתתות על הנוסח המקורי העתיק של פרשבורג.

בקיץ תרס"ה - 1905, החל להקליט את תקליטיו הראשונים בפונוגרף, שהיה אז המצאה חדשה לגמרי. ההקלטה וייצור התקליטים נעשו על ידי חברת "אדיסון" בווינה. מאחר שהמשפחה גדלה והמשכורת כבר לא סיפקה את הצרכים, נאלץ רוזנבלט לחפש לו משרה מכניסה יותר.

המבורג

בשנת תרס"ו (1906), החל רוזנבלט לכהן כחזן ראשי (Oberkantor) ב"סינאגוגנפארבאנד" בהמבורג. המעבר מפרשבורג, שאחרי הכל הייתה עיר במזרח אירופה להמבורג, טמן בחובו מספר קשיים. הוא התקשה להסתגל לסדר ולרשמיות ששלטו בכל מקום. כדוגמה לכך, בתקופה הראשונה לשהותו, הוזהר על ידי הממשל כי אם לא יסדיר את עניין נישואיו הרשמיים עם אשתו יאלץ לעזוב את גרמניה. באימפריה האוסטרו הונגרית, תחת שלטון פרנץ יוזף, נהגו יהודים להסתפק בכתובה כעדות לנישואים, אך בגרמניה הייתה זו חובה להסדיר תעודת נישואים רשמית. מאחר שלא רצו לעורר רינונים בקהילה, נאלצו החזן ואשתו לנסוע לאנגליה כדי לקיים את הטקס הרשמי.

גם לנימוסי הקהילה ומנהגיה התקשה להסתגל. כאשר במסיבה חברתית הושיטה לו אחת הגברות את ידה ללחיצה, אך הוא כמנהג יהודי מזרח אירופה נמנע מלחיצת היד, הקים הדבר רעש גדול, ומאז לא חזר על "טעותו" זו. רוזנבלט נאלץ להקפיד על מנהגי הקהילה הקפדניים, להתענות אף בצומות בה"ב (תעניות רשות, שהיו נהוגות בחלק מהקהילות) ולהשתתף מדי בוקר בתפילת שחרית במניין. מאידך, המשכורת הייתה גבוהה פי כמה מאשר בפרשבורג (סכום גבוה של כ-7,000 מרק לשנה), הוא התוודע לתיאטרון ולאופרה, ונהנה מאוד מביקוריו שם. בשטדאט-תיאטר ההמבורגי, התוודע לראשונה לטנור האגדי אנריקו קארוזו, ואילו קארוזו שמע אותו בתפילתו בבית הכנסת בהמבורג.

שער הקובץ "תפילות יוסף", בהוצאה שנייה, ניו יורק 1927

טעמה המוזיקלי של הקהילה ההמבורגית היה שונה מהקהילות שבהן כיהן עד אז. בין חבריה היו מבקרים קבועים בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית וטעמם היה קפדני ואנין. אמנם נהנו הם לעתים לשמוע איזה ניגון חסידי או שיר עממי ביידיש, אך בבית הכנסת ציפו ליצירות של מלחיני מוזיקה ליטורגית מערבית דוגמת לואי לבנדובסקי וסלומון זולצר. רוזנבלט, שמתוקף החוזה לא יכול לצאת למסעות קונצרטים, הקדיש את מרצו וזמנו לכתיבת יצירות בסגנון זה, והקלטת תקליטים נוספים. את יום הולדתו ה-25 חגג בהמבורג בהוצאת קובץ שהכיל 25 פרקי תפילה בשם "תפילות יוסף" (שעליו נוספו מאוחר יותר "זמירות יוסף" ו"שבעה אופני הקידוש").

בשנת תרע"ב (1912), הכביד העול הכלכלי על משפחת רוזנבלט, שמנתה כבר תשע נפשות, והחזן נאלץ לפרנס אף את אחותו שהתאלמנה. הוא פנה לראשי הקהילה בבקשה להעלות את שכרו וכשנענה בשלילה, פנה שוב לחפש לו מקור מחיה מכניס יותר.

ניו יורק, רובע הארלם

לאחר פטירת אמו ועיכובים שונים מצד קהילת המבורג, הגיע רוזנבלט ב-1 ביוני 1912 לחופי אמריקה. הוא הוזמן על ידי קהילת "אוהב צדק" של יוצאי הונגריה ברובע הארלם בניו יורק לתפילות מבחן, לאחר שהחזן הקודם של הקהילה, ישעיה (סול) מייזלש, התפטר. לאחר שתי שבתות בהן הרשימה תפילתו את חברי הקהילה, נערכה אסיפה בה הסכימו 400 החברים פה אחד למנות את רוזנבלט לחזן. לשכרו השנתי (2,400 דולר) נלוותה גם הכנסה צדדית מנדבות שינדרו עולים לתורה, עריכת חופות ולוויות. ביום העצמאות האמריקני, ביולי 1912, הגיעה משפחת רוזנבלט לניו יורק.

בניו יורק, התפתחה הקריירה של רוזנבלט לממדים עצומים. הקהילה לא הגבילה אותו לצאת למסעות קונצרטים ברחבי ארצות הברית ואירופה, והוא אכן הרבה להופיע בקונצרטים מסחריים ולמטרות צדקה. בד בבד המשיך להקליט תקליטים חדשים, אשר הופצו ברחבי ארצות הברית ואירופה. בית הכנסת של הקהילה הפך להיות מרכז חשוב בחיים המוזיקליים של יהודי ניו יורק, מספר האנשים שצבאו על דלתותיו לשמוע את החזן עבר את הקיבולת, ולעתים נדרשה המשטרה לשמור על הסדר.‏‏ הנהלת בית הכנסת החלה למכור כרטיסים לתפילת הסליחות הראשונות ולימים הנוראים. העיתונים, הכלליים והיהודים, מלאו בביקורות נלהבות על הופעותיו, מלאות בסופרלטיבים כגון "תופעה מוזיקלית נדירה" ואף הכתירוהו ל"מלך החזנים". יוסל'ה רוזנבלט הפך ל"כוכב-על", ודמותו הייתה כה מוכרת, עד כי חברות ענק השתמשו בו לפרסום מוצריהם בעיתונות.

התפטרות והתפייסות

בשנת תרפ"ב (1922), הודיע רוזנבלט על התפטרותו מקהילת "אוהב צדק" בגין סירוב הנהלת הקהילה להעלאת שכרו, שעמד באותם ימים על 6,000 דולר לשנה. הוא חתם חוזה עם שלושה אמרגנים על עריכת תפילות הימים הנוראים באולם ה"מטרופוליטן אופרה" בפילדלפיה, תמורת סכום עתק של 15 אלף דולר, וכן התחייבות כי יערוך את התפילות עבורם בשנתיים הבאות תמורת סכום זהה. על אף הסכום הגבוה והשחרור מהתקשרות עם קהילה על החובות הכרוכים בכך, הסכים רוזנבלט בלחץ עצום מצד בעלי השפעה בקהילת "אוהב צדק" לחזור בו מהתפטרותו תמורת העלאת שכרו ל-10,000 דולר לשנה וכן הטבת תנאיו, כך שמלבד שבתות וחגים היה עליו להתפלל רק שבת אחת בחודש - שבת מברכים. כן דאגה הקהילה לפצות את החתומים על החוזה החדש והתחייבה להביא מקהלה חדשה בניצוח מאיר פוזנר. החזן נשאר בקהילה זו עד שמצבו הכלכלי הכריע אותו, ובשנת 1927, נאלץ לעזוב את משרתו ולעבור לניהול עצמאי של תפילותיו.

תקופה עצמאית

בחודש אוגוסט 1927, נכנסה התפטרותו של רוזנבלט מקהילת "אוהב צדק" לתוקפה. כאן נפתח פרק חדש בנדודיו. בימים הנוראים שלאחר מכן התפלל באולם בשיקגו ובסוכות - בדטרויט. בחודשים הבאים עבר ברחבי ארצות הברית כשהוא משלב הופעות על במות הבידור בימות החול עם תפילות בשבת בערים שונות, ובתוכן: מיניאפוליס, סיאטל, אינדיאנפוליס, קולומבוס (אוהיו), מילווקי, פילדלפיה ווושינגטון. בוושינגטון די. סי. הופיע ב"ארל תיאטר" ונפגש עם נשיא ארצות הברית דאז, קלווין קולידג'. על אף שמבחינה כלכלית מצב עצמאי זה השתלם לו יותר ועל אף הפרסום והזכות להגיע ליותר מאזינים, רוזנבלט לא רצה להמשיך בהתרוצצויות אלו וחפץ לשוב ולשמש במשרה קבועה.

ניו יורק, רובע ברוקלין

בתרפ"ח (1928), חתם רוזנבלט על חוזה לעשר שנים עם קהילת "אנשי ספרד" בבורו פארק שבברוקלין, בשכר של 12,000 דולר לשנה. קהילה זו הייתה פחות עשירה מקהילת "אוהב צדק" ומבנה בית הכנסת היה פחות מפואר, אך חברי הקהילה פיצו על כך בכבוד ובהערצה שרחשו לחזן. לא לאורך זמן יכלו אנשי הקהילה לעמוד בהסכם זה, שכן לאחר נפילת הבורסה בוול סטריט והשפל הגדול שהחל אז בכלכלת ארצות הברית, הקהילה לא יכלה לשלם סכומים כאלה. כך מצא עצמו רוזנבלט ב-1930 שוב ללא משרה.

חזרה ל"אוהב צדק", מנהטן

קהילת "אוהב צדק", שעברה למשכנה החדש ברחוב 95 במנהטן, הייתה קהילה עשירה במיוחד, שאף בזמן השפל הגדול יכלה להרשות לעצמה להחתים את רוזנבלט על חוזה לשבע שנים בשכר של 9,000 דולר לשנה. אך גם כאן פגע המשבר, ובית הכנסת ניסה לפגוע בשכרו של החזן בתואנות שונות, ובשנת 1932 מצא עצמו רוזנבלט מחוסר עבודה.

פעילות הומניטרית

רוזנבלט הרבה להופיע למען מטרות צדקה, ואף פיזר חלק מממונו לצדקה. לא אחת נאלץ להפסיד כסף רב כדי לקיים התחייבויות שנתן למוסדות צדקה. במקרה מסוים אף שכר רכבת מיוחדת שתסיע אותו מפילדלפיה לניו יורק, כדי להספיק להגיע לקונצרט שהכנסותיו יועדו לצדקה. בתום מלחמת העולם הראשונה יצא למסע קונצרטים ברחבי ארצות הברית, שהכנסותיו יועדו לעזרת נפגעי המלחמה באירופה. המסע נפתח בעצרת ענק באולם תיאטרון ההיפודרום בניו יורק, שנערכה בנשיאותו של הנדבן נתן שטראוס. בתום הנאומים האזין קהל של ששת אלפים איש לתוכנית מוזיקלית מפי החזן. ההצלחה הייתה מעבר למשוער ובעצרת נאסף סכום עצום. לאחר מכן יצא רוזנבלט למסע בפילדלפיה, סקרנטון, בפאלו, וערים נוספות ברחבי ארצות הברית. את הכנסותיו ממכירת התקליט "אלי אלי", שהוקלט על ידי חברת ויקטור, הקדיש לטובת קרן נפגעי המלחמה.

סבבי קונצרטים באירופה

סבב ראשון - בשנת 1923 יצא למסע קונצרטים ותפילות ברחבי אירופה. תחילה הגיע ללונדון, שם הופיע בקווינס הול ובאלברט הול והתפלל ב"גרייט אסמבלי הול", וכמו כן הופיע בלידס ובמנצ'סטר. לאחר מכן סייר בגרמניה, שם הופיע גם בהמבורג, בקהילה שבה כיהן 11 שנים קודם לכן. הופיע בין היתר בקרקוב ובברטיסלבה (פרשבורג), שם פגש לראשונה מזה 12 שנה את משפחתו המורחבת. בין לבין ביקר גם ביקור קצר באנטוורפן. בכל מקום בו הגיע התקבל באהדה ובשמחה והביקורות בעיתונים הרעיפו עליו שבחים.

סבב שני - בשנת 1928 יצא שוב לאירופה. הקונצרט הראשון במסע זה התקיים ב-9 במאי בפריז. לאחר מכן הופיע בערים אנטוורפן, אמסטרדם, בריסל, ציריך, פרנקפורט, המבורג, לייפציג, ברלין, מינכן ווינה. גם הפעם בכל מקום אליו הגיע, קידם המון רב את פניו, והאולמות בהם נערכו הקונצרטים מלאו מפה לפה. בחלקו השני של המסע, שנערך במזרח אירופה - ליטא לטביה ופולין, הביקוש והכמיהה הגיעו לכדי תגרות של ממש ולעתים אף לניפוץ שמשות. האולמות בקובנה, וילנא, ורשה, ביאליסטוק ולודז' מלאו עד אפס מקום והמון רב צבא על הדלתות.

מסעות אלו, מעבר להיותם רווחיים מבחינה כלכלית, תרמו רבות למוניטין של רוזנבלט כאמן בינלאומי.

החזן יוסף רוזנבלט

עולם האופרה

באחד ממסעות הקונצרטים הופיע רוזנבלט באולם תיאטרון בשיקגו. באולם ישב קליאופונטה קמפניני, המנהל המוזיקלי של ה"גרנד אופרה" של שיקגו. לאחר הקונצרט ביקש להציגו בפני החזן, ובו במקום הציע לו את תפקיד אלעזר באופרה "היהודיה" של הלוי, תמורת אלף דולר לכל הופעה. קמפניני אף השתמש בטיעון כי רוזנבלט לא יאולץ לגלח זקנו או להופיע באיזו צורה בלתי מכובדת המנוגדת להלכה היהודית, וכמו כן הבטיח שרוזנבלט יופיע רק עם זמרות יהודיות, יתארח בבתי מלון כשרים וכמובן לא יופיע בשבתות וחגים. קפמניני היה מוכן לחתום במקום חוזה ל-17 הופעות, כאשר היה מדובר בסכום כולל של 17 אלף דולר. הייתה זו הצעה קוסמת ומפתה עד מאוד, בהתחשב שבקהילתו השתכר רוזנבלט עשרת אלפים דולר לשנה, נוסף על התהילה והכבוד שבשירה באופרה, והחשיפה בפני קהלים חדשים. אך הוא חש כי אין זה יאה לחזן, שתפקידו לשמש כשליח הציבור בתפילות לפני בורא עולם, להופיע באופרה. על מנת שלא לדחות הצעה נדיבה זו בצורה בוטה, התחמק בתירוץ כי הוא כבול למשרתו שבקהילת "אוהב צדק". קמפניני לא ויתר בנקל ושלח מכתב אל נשיא הקהילה, בו ביקש לשחרר את רוזנבלט להופעות באופרה. נשיא הקהילה, בשליחות רוזנבלט, השיב כי "אנו סבורים כי בשים לב למעמדו המיוחד במינו כחזן בבית הכנסת, לא יהיה זה ראוי למר רוזנבלט לעלות על בימת האופרה". דחיית ההצעה המפתה הכתה גלים בכל רחבי העולם היהודי, ובמאמרי המערכת של העיתונים שיבחו את מידת העמידה על העקרונות. ההצעה חזרה על עצמה שוב כמה שנים מאוחר יותר, בשכר גבוה יותר להופעה, אך נדחתה גם היא כקודמתה.

פנייה זו של מנהל מוזיקלי בבית אופרה נחשב, הביאה את רוזנבלט לכלול בחלק מהופעותיו גם אריות אופראיות ושירי עם שונים.‏‏ לרוזנבלט, ולעתים קרובות אף לקהל השומעים, לא היה מושג במה עוסקים השירים. רוזנבלט קרא מתוך פנקס קטן את המילים שהעתיק לכתב עברי. מבקרי המוזיקה נחלקו בעניין ביצועי האריות. היו מהם שצדדו לשבח, אך רובם סברו כי חסר היה לרוזנבלט הידע והמסורת להעניק את האינטרפרטציה הנכונה לשירים.

פשיטת רגל ובמות הבידור

תמימותו של רוזנבלט הביאו אותו לכדי פשיטת רגל, לאחר שאנשי עסקים, כנראה נוכלים, פיתו אותו להקים עיתון יהודי-חרדי בשפות יידיש, אנגלית ועברית. האידאל שבהפצת ההשקפה קסם לרוזנבלט, והוא השקיע את כספו בשבועון "אור ישראל", כאשר לא היה לו שמץ של מושג בעסק זה. הדברים התדרדרו עד לפשיטת רגל, והוא מצא עצמו בינואר 1924 בחובות שהגיעו לכמעט 200 אלף דולר. על אף שהגיש בקשה לבית המשפט להכרה כפושט רגל, הודיע רוזנבלט כי אינו מתכחש לחובותיו ומתכוון הוא להחזירם עד הפרוטה האחרונה. לשם כך נאלץ לחפש לו מקור הכנסה נוסף. הוא מצא זאת בדמות הופעה על במות הבידור, ה"וודוויל". הוא החל להופיע בתיאטרונים אלו, לעתים אף שלוש פעמים ביום, כאשר חלקו בתוכנית היה קטן יחסית - שניים שלושה שירים פופולריים. הופעות בידור אלו יועדו לקהל לא יהודי וכללו גם זמרים ואמנים לא-יהודים, וכך התוודע רוזנבלט גם לעולם הבידור. כך למשל פגש את הזמר האיטלקי טיטו סקיפה שבא לשמעו, ובפגישתם שרו יחד מאחורי הקלעים את הדואט של אירווינג ברלין "כשהיינו בני שבע עשרה". הופעות אלו נמשכו עד 1928, כאשר בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית של הראינוע והקולנוע, חלה ירידה בענף הוודוויל.

בסרט המדבר הראשון

בשנת 1927, כאשר האחים וורנר התכוננו להפקת הסרט המדבר הראשון, "זמר הג'אז", הם הציעו לרוזנבלט את תפקיד "החזן רבינוביץ'", אביו של זמר הג'אז, תמורת סכום של 100 אלף דולר. רוזנבלט סירב, שוב בטענה כי אין זה יאה לחזן להופיע כשחקן, וכן ראה בכך שימוש לא הגון בתפילות (דוגמת "כל נדרי"), אותן רצו האחים וורנר להסריט. הוא נאות להקליט לפסקול הסרט מספר יצירות שאינן מהתפילות בבית הכנסת, כגון "רחם נא" מתוך ברכת המזון. תמורת הקלטה זו שולם לו סכום של עשרת אלפים דולר. לשם ההקלטה המיוחדת נסע להוליווד, על מנת שהסינכרוניזציה בין הקול לתמונה תהיה מושלמת. בעת שהותו שם נפגש עם צ'ארלי צ'פלין בביתו שבבוורלי הילס. בפגישה זו סיפר צ'פלין לרוזנבלט, כי כל אימת שרוחו נעכרת הוא מאזין לתקליטיו והם משפרים את מצב רוחו.

מסע אחרון לארץ ישראל

רוזנבלט עומד בסירה על הירדן, מתוך הסרט "חלום עמי"

בחורף 1933, כאשר רוזנבלט היה במצב כלכלי ונפשי קשה, הגיעה הצעה מיוסף פוקס, מנהלה של חברת הסרטים האמריקנית-ארצישראלית "קול אור", לצלם סרט בארץ ישראל, כאשר תפקידו של רוזנבלט יהיה לשיר אחדות מיצירותיו על רקע נופי הארץ. למרות אי הוודאות ברווחיות הסרט, קיבל רוזנבלט את ההצעה בהתלהבות, מאחר שחפץ מאוד לבקר בארץ ישראל.

מעט לפני חג הפסח 1933, הגיע רוזנבלט לחופי ארץ ישראל. הקהל בארץ, שהכיר אותו מהעיתונות ומההקלטות, קידם אותו בהתלהבות רבה. קבלות פנים נערכו לו בכל רחבי הארץ, והוא סייר בזמן קצר לאורכה ולרוחבה. הוא לא קיפח אף מגזר, כך יצא שבחג הראשון של פסח התפלל באולם "אוהל שם" בתל אביב, ובשביעי של פסח בישיבת מאה שערים בירושלים. הוא הופיע במסיבת חובבי חזנות בראשות חיים נחמן ביאליק, בקיבוץ עין חרוד, בבית הכנסת הגדול בראשון לציון, בטיש של האדמו"ר מסדיגורה, בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון בל"ג בעומר, ובשבועות התפלל בבית הכנסת הגדול בתל אביב. ידידות מיוחדת נרקמה בין רוזנבלט לרב הראשי של ארץ ישראל, הרב קוק. בכל זמן פנוי שהיה לו ישב רוזנבלט אצל הרב קוק, ובשבתות סעד על שולחנו, כאשר הוא מנעים לרב מזמירותיו.‏‏ אווירת ארץ ישראל שיפרה את מצב רוחו מהצרות הכלכליות של אמריקה.

פטירתו

בשבת, כ"ג בסיוון תרצ"ג 1933, התפלל רוזנבלט בבית הכנסת "החורבה" שבעיר העתיקה בירושלים. האווירה בתפילה הייתה מיוחדת, ודומה כי קולו של החזן מעולם לא היה טוב יותר. הייתה זו מעין שירת הברבור.

על תפילה זו מספרים זקני ירושלים כי לפני חג השבועות, הוא הגיע לביתו של האדמו"ר רבי מנחם נחום מרחמסטריווקא שהתגורר בירושלים, והתפלל שם תפילת ערבית לפני התיבה, שבסיומה של התפילה שורר את הקטע "רבונו של עולם" שאומרים לאחר ספירת העומר בצורה מיוחדת ביותר, והאדמו"ר שנכח במקום התרגש עד למאוד לשמע תפילתו ושירתו הזכה והמיוחדת. לאחר התפילה ניגש רוזנבלט לרבי וביקש ממנו להתברך באריכות ימים, ענה לו הרבי 'את זה אני לא יכול לספק לך, אך אני יכול לברך אותך בהצלחה', ואז פנה אליו שוב הרבי ושאל אותו: "איפה אתה מתפלל בשבת?" ענהו רוזנבלט בבית הכנסת "החורבה", נענה הרבי וברכו בחום שיצליח מאוד בתפילתו זו, ואכן העידו אנשי ירושלים כפי שגם רוזנבלט העיד על עצמו שמעולם לא הייתה לו תפילה מוצלחת כל כך, ורבים מהמשתתפים בתפילה זו אכן העידו כי זו הייתה תפילה שלא תישכח מהם לעולם.

ביום שני, יצא בלווית הצוות לבית לחם ולאזור ים המלח להשלים את צילומי הסרט. על יד קבר רחל שר את "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה" (ירמיהו לא). לאחר מכן צולם כשהוא עומד בסירה בנהר הירדן, כשהוא שר "מה לך הים כי תנוס, הירדן תסוב לאחור" (תהלים קיד). לאחר רחיצה בים המלח חש ברע, והובהל לאכסנייתו בירושלים. רופא הזריק לו תרופת הרגעה. כחלוף שעתיים, נדם לבו של רוזנבלט והוא בן 51 בלבד.

כמחווה לזכרו הכריזה הרבנות הראשית על שביתה ממלאכה בזמן ההלוויה. כחמשת אלפים איש פסעו אחר מיטתו בדרכה לבית הקברות בהר הזיתים. הרב קוק ספד לו: "הפך לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים". הידיעה הכתה כברק ברחבי העולם היהודי, ופורסמה בעיתונות היהודית והלא-יהודית. אחד העיתונים בארץ כתב "יוסף איננו".

על מידת ההערצה ששררה לו תעיד אנקדוטה על עמיתו החזן משה קוסוביצקי שהכריז על עצמו כעל "יוסל'ה רוזנבלט השלישי". משנשאל מי הוא זה יוסל'ה רוזנבלט השני השיב בפשטות: "אין שני לו".

מורשתו

רוזנבלט הותיר אחריו מורשת נכבדה של מוזיקה ליטורגית יהודית, ביצירותיו הכתובות ובהקלטותיו, המשמרות את עבודתו האמנותית, שממנה יונק כל חזן עד היום. ניתן לומר כי רוזנבלט נטל חלק נכבד בעיצוב פני החזנות כפי שהיא כיום, ואין חובב חזנות שאינו מכיר את יצירותיו.

יצירות

כאמור, רוזנבלט הלחין יצירות מוזיקליות רבות. אין קטלוג מסודר של יצירותיו, אך המבינים בתחום‏‏ נוקטים במספרים של מעל ל-600 יצירות כתובות, כאשר רובן חוברו למילות תפילה אך חלקן גם למילים של שירים עממיים ביידיש. יצירותיו של רוזנבלט מתאפיינות במקוריות רבה בד בבד עם שילוב המוטיבים המסורתיים היהודיים והליטורגיים. ניתן לומר כי בכל יצירותיו של רוזנבלט, גם ברצ'יטטיביות שבהן, תופסת המלודיה מקום נכבד. הגיוון שבקשת יצירותיו נרחב, וניכרת בה השפעתן של תרבויות מוזיקליות שונות. לדוגמה, ניתן לשמוע את השפעתה של המוזיקה הקלאסית ביצירתו "עד הנה" (מתוך נשמת כל חי) המאופיינת במוטיבים קלאסיים אך אינה נעדרת תחינה יהודית.

מעבר לכוחו כמלחין, ניחן רוזנבלט ביכולת ייחודית למעבר חד מטנור לירי לפלסט, כישרון בו עשה שימוש ברבות מיצירותיו. טכניקה זו הטביעה את חותמה על עולם החזנות היהודי, ומכוחה נמדדים כישוריו של חזן גם ביכולתו להשתמש בפלסט, או כפי שהוא מכונה בעולם החזנות קאפ שטימע - קול הראש.

רבות מיצירותיו נחשבות עד היום לקלאסיקות בעולם החזנות ומושרות בפיהם של חזנים רבים בתפילות ובקונצרטים, ומוקלטות שוב ושוב על ידי חזנים ואמנים רבים. אחדות מהן אף פופולריות בעולם היהודי כולו.

הקלטות

רוזנבלט הקליט מעל 180 הקלטות. רובן מיצירותיו המקוריות, וכן לא מעט יצירות עממיות ויצירות משל אחרים. כך מקובל לייחס לרוזנבלט לחן מפורסם לשיר המעלות (תהלים קכו), המזמור המושר קודם ברכת המזון. אך את הלחן הזה הלחין קרוב משפחתו - החזן פיניע מינקובסקי, ורוזנבלט היה הראשון שהקליט את היצירה. לרוב הקליט את היצירות בליווי פסנתר או עוגב, לעתים בלווית תזמורת קטנה או מקהלה.

הקלטותיו של רוזנבלט נעשו בימים שתעשיית ההקלטות הייתה בראשית דרכה, ולכן איכותן על פי רוב ירודה. לאחרונה השקיעו כמה חברות הפקת מוזיקה בניקוי חלק מההקלטות הללו ושיפור איכותן באמצעים טכנולוגיים חדשניים, ואף הקליטו את הליווי המוזיקלי מחדש. חובבי החזנות והמוזיקה היהודית יכולים עכשיו ליהנות מקולו ומשירתו באופן הדומה יותר למקור.

לקריאה נוספת

• יוסל'ה רוזנבלט - סיפור חייו, מאת בנו, הרב ד"ר שמואל רוזנבלט
• אלכס הלברשטאדט, איך הפך חזן לאגדה מוזיקלית אמריקנית - באנגלית - The man with the $50,000 beard

קישורים חיצוניים

• וידאו של רוזנבלט שר "אהיים" על רקע העיר העתיקה מתוך הסרט "חלום עמי", ומסע הלוויה שלו.
• אתר המכיל ביוגרפיה, גלריית תמונות, ורשימה (חלקית) של אלבומים של רוזנבלט
• ביוגרפיה וקטעים מוזיקליים (mp3) באנגלית
• תבנית:Imdb name
• רוזנבלט שר באתרים שונים בארץ, מאתר צופר
• עוד יוסל'ה רוזנבלט חי! שירים, קליפים של יוסל’ה רוזנבלט, אתר חסידיניוז

הערות שוליים

ערך מומלץ