מבצע קלשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מבצע קילשון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע קלשון הוא מבצע שהוציאו לפועל כוחות יהודיים מחטיבת עציוני של ההגנה ומהאצ"ל מה-14 ועד ה-18 במאי 1948. לפי פקודת המבצע, מטרתו הייתה "לשמור על השטח היהודי של ירושלים ... בפני חדירת כוחות ובמיוחד כוחות ממוכנים ומשוריינים של צבאות ארצות ערב הסדירים".[1]. בפרט, מטרת המבצע הייתה להשתלט על השטחים שהיו בשליטת הבריטים ושאותם עמדו לעזוב עם סיום המנדט הבריטי. המבצע הוכתר בהצלחה.

תיאור המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע כונה 'קלשון' על שום שתוכנן עם שלוש זרועות, ובא לרמוז על "נעיצת השיניים" בשטחי ירושלים המתפנים מן הכוחות הבריטים.

במבצע תוכננה השתלטות על שלושה אזורים - בצפון (תוכנית "קלשון צפון")- כיבוש שייח' ג'ראח הערבית, המושבה האמריקאית, ובית הספר לשוטרים. במרכז העיר (תוכנית "קלשון מרכז")- השתלטות על מתחם בווינגראד, מנזר נוטרדם, בנייני ימק"א ומלון המלך דוד, ובדרום (תוכנית "קלשון דרום") - השכונות טלביה, המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, אבו תור, בקעה, תלפיות (כולל מחנות הצבא הבריטי אלנבי ואל-עלמיין), תחנת הרכבת ובניין המדפיס הממשלתי.[1]

בחצות יום שישי, 14 במאי, הבריטים הכריזו על סיומו של המשטר הצבאי והאזרחי בירושלים. בבוקר הם פינו את העיר בשתי שיירות, אחת פנתה לצפון לכיוון חיפה והשנייה לדרום לכיוון בית לחם. הבריטים מסרו לכוחות היהודים את לוח הזמנים של הפינוי הבריטי מראש ויכלו להוציא את המבצע לפועל מיד לאחר מכן.

מתחם הבווינגראד (מתחם השלטון הבריטי ששכן במגרש הרוסים) נכבש ב-14 במאי ללא קרב בעקבות התיאום המוקדם של ההגנה עם הבריטים. תיאום זה כלל שיחת טלפון מהמפקד הצבאי של העיר שהודיע לקצין הקשר של ההגנה, על פינוי חייליו, ובירך אותו.[1] הקרב העיקרי בגזרת מרכז העיר התחולל בסביבות מנזר נוטרדם, אשר נכבש בידי כוח לח"י (במחיר ארבעה הרוגים ועשרים פצועים), נכבש מחדש על ידי כוחות הלגיון ונכבש לבסוף בלילה שבין ה-18 וה-19 במאי בידי יחידה מגדוד 'מוריה'.[2]

לתוכנית קלשון דרום הוקצו שלוש פלוגות חי"ש, פלוגה אחת נותרה כעתודה. בחלק הדרומי בוצעה ההשתלטות על השכונות השונות כמתוכנן על ידי גדוד מוריה של חטיבת עציוני. באזור תלפיות, מחנה אל-עלמיין נתפס בהיותו ריק, אך מחנה אלנבי אוייש על ידי חיילי הלגיון אשר התבצרו בו בבתי אבן. לאחר התקפה ב-15 במאי שכללה ירי בדוידקה, נסוגו המגינים וחיילי מוריה השתלטו עליו ומצאו בו כמות גדולה של חומרי נפץ, ציוד רפואי ומוצרי מזון. בשלב הבא התקדמו חיילי מוריה והשתלטו ב-18 במאי על שכונת דיר אבו תור, שנותרה חצויה- במטרה לאפשר תנועה חופשית לשכונות הדרומיות ואזור הר חברון. הקשר עם שכונת ימין משה, שהייתה מנותקת, התחדש. באותו לילה גם נתפסה על ידי כח של החי"ם תחנת הרכבת שבעמק רפאים ובית המדפיס הממשלתי- ובכך הושלמו מטרות "קלשון דרום" וכל דרום העיר- מבית וגן ועד צפון תלפיות חוברו לירושלים העברית.[3]

במהלך המבצע התרחשו גם מעשי ביזה והשחתת נכסים. ולטר איתן ביקר בבית שנבזז בשכונת בקעה, והעיד כי "כל חדר וחדר בבית הושחת כליל...זו לא הייתה רק שאלה של גניבה פשוטה אלא של הרס מכוון וחסר פשר...".[1]

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונות בדרום העיר ובמרכזה עברו לאחר מלחמת העצמאות לרשות ישראל. לעומת זאת, בהמשך חודש מאי, הלגיון הערבי הצליח לכבוש מידי ישראל את השטח שנתפס בזרועו הצפונית של ה'קלשון'. זה נשאר בתחומי ממלכת ירדן עד 1967, ונכבש מחדש בידי צה"ל בקרבות קשים מאד במלחמת ששת הימים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 בני מוריס, 1948 המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה, עמוד 185
  2. ^ "י”ב. מיד ליד וחוזר חלילה". גדוד מוריה במלחמת העצמאות (בעברית). 8 בדצמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2017. 
  3. ^ "י. קלשון דרום". גדוד מוריה במלחמת העצמאות (בעברית). 7 בדצמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2017.