אפחאם אל-יהוד – הבדלי גרסאות

המאמץ להשתקת היהודים
بذل المجهود في إفحام اليهود
מידע כללי
מאת	סמואל אל-מוגרבי
שפת המקור	ערבית
תורגם לשפות	אנגלית
סוגה	תאולוגיה פולמוסית
הוצאה
תאריך הופעה ראשונה	16 בנובמבר 1163

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־19:50, 12 במאי 2024

אִפְחַאם אל-יַהוּד, או בשמו המלא: בַּד'ל אל-מג'הוּד פִי אִפְחַאם אל-יהוּד (בערבית: بذل المجهود في إفحام اليهود) ותרגומו השתקת היהודים או המאמץ להבסת היהודים בוויכוח, הוא ספרו הפולמוסי של היהודי שהתאסלם סמואל אל-מוגרבי. הספר מכיל בחלקו הראשון אוטוביוגרפיה של המחבר ואת הסיבות להתאסלמותו. בחלקו השני מוצגות שורת טענות מוסלמיות נגד היהדות, רובן מתוך פסוקי המקרא.

הספר, שנכתב במראגה, איראן, מונה כ-15,000 מילים בשפה הערבית. הוא החל להיכתב ב-16 בנובמבר 1163, ערב חג הקורבן המוסלמי, ולאחר כ-4 שנים נוספו לו סיפורי החלומות של המחבר, שלדבריו היוו את הזרז הסופי להתאסלמותו.

רקע

רוב הספרות הפולמוסית באסלאם בימי הביניים מטבע הדברים הוקדשה ליריביהם הגדולים בכמותם, הנוצרים. אך טענות פולמוסיות נגד היהדות נמצאות כבר בקוראן עצמו ובמסורות החדית'.

מאחר שבאסלאם קיבלו עקרונית את אמיתות נבואות משה (מוסא) וישו (עיסא), אחד הנושאים שהעסיקו את אנשי הדת הייתה השאלה היכן מרומזת עלייתו של האסלאם בברית הישנה והחדשה. בהנחה שה

הספר אפחאם אל-יהוד נועד לתת מענה לשאלות אלה מול היהדות באופן ממוקד. מחד הוא מציג רמזים בתנ"ך למוחמד ועליית האסלאם, ומאידך מנסה להסביר מדוע היהודים לא השתכנעו ברמזים אלה. זאת בנוסף לסיפורו האישי של המחבר, שהמיר את דתו מיהדות לאסלאם, והסיבות שהובילו לכך.

תוכן

הספר מחולק לשתי חטיבות עיקריות: האוטוביוגרפיה וגוף הספר. באוטוביוגרפיה מספר אל-מוגרבי את השתלשלות העניינים שגרמו לו בסופו של דבר להתאסלם. בתחילה המחבר פרס רק את תובנותיו הרציונליות-שכליות לגבי ההתאסלמות, אך ארבע שנים מאוחר יותר הוא הוסיף לאוטוביוגרפיה שלו גם את הטריגר שדחף אותו בסופו של דבר לכך: שני חלומות. עם זאת, במספר מקומות לאורך הספר הוא מדגיש כי הסיבות העיקריות שהובילו אותו היו ההגיון והשכל, ולא החוויות האישיות.

בחטיבה העיקרית של הספר, מציג המחבר מגוון טענות נגד היהדות ובעד האסלאם, ועיקרן שאוב מתוך מקורות היהדות דווקא.

חטיבה 1 - האוטוביוגרפיה

באוטוביוגרפיה קצרה מתאר המחבר כי נולד כיהודי לאביו רבי יהודה אבן אבון שהגיע מהעיר פאס במרוקו (ועל שמה נקרא "אל-מוגרבי", דהיינו "המרוקאי"), מחבר הפיוט עת שערי רצון להיפתח. מוצא אימו חנה מהעיר בצרה שבעיראק, והשתדכה עם אביו בבגדאד. סמואל נולד להם לאחר תקופת עקרות, ולכן נקרא בשם שמואל על שם שמואל הנביא, שהתגלה בחלום לאימו.

אל-מוגרבי מספר על לימודיו מגיל צעיר, ביניהם לימוד חמשת חומשי התורה עד גיל 13, ולימודי מתמטיקה, אלגברה, גאומטריה אוקלידית ואסטרונומיה עוד לפני הגיעו לגיל 18. במקביל גם למד רפואה ורוקחות, בין היתר אצל המלומד היהודי אבו אל-ברכאת מבגדאד, שהתאסלם בסוף ימיו. בנוסף, כבר מנערותו נמשך לשירה, דיוואנים, סיפורים ומיתוסים, שהציתו בתורם את סקרנותו לגבי ההיסטוריה. במסגרת התעניינותו זו בהיסטוריה, הוא למד את כתביהם של ההיסטוריון מוחמד אל-טברי וההיסטוריון והוזיר אבן-מסקווַיה (مسكويه, 932–1030). בספריהם קרא על האירועים סביב עלייתו של מוחמד, בקרבות בדר וח'ייבר, ועל ההצלחות המפתיעות של הכוחות המוסלמים להביס את האימפריה הפרסית בקרב אל-קאדסיה ואת האימפריה הביזנטית בקרב הירמוך.

הקריאה המרובה בספרות הערבית חידדה את הבנתו בשפה ואיכויותיה. זו בתורה הובילה את אל-מוגרבי להכיר באופן בלתי אמצעי את אעג'אז אל-קוראן, רהיטותו הפלאית של הקוראן בשפה הערבית. יחד עם זאת, הדבר שהשפיע עליו יותר מכל הוא הקריאה בספר ההודי כלילה ודימנה, שתורגם לערבית. בספר זה הוצג הרעיון כי השכל והרציונל צריך להוביל אותנו, ולא המסורת.

לטענת אל-מוגרבי, גם המסורות של הדתות השונות התחילו בשלב שבו ראשוניהן הפעילו שיפוט הגיוני, ועל כן אין עדיפות בולטת לדת אחת על חברתה, שכן אי אפשר להשוות בין חוכמתם של בני הדור הראשון לדת אחת, לבין מקביליהם באחרת. לדבריו, לא רציונלי לקבל רק מסורת אחת ובו זמנית לדחות את כל האחרות. בנוסף, גם לא רציונלי לדחות את כולן, בשל השפעתן הטובה על המוסר והחברה.

תובנותיו אלו גרמו לו לקבל את המסורות גם על ישו ומוחמד, בנוסף על עיקרי המסורת היהודית על נבואת משה, ועל כן הבין שעליו להפוך למוסלמי. אך הוא התעכב עם המרת דתו כל עוד חי עם אביו, שאותו העריך וכיבד. הטריגר להתאסלמות הגיע בדמות שני חלומות שחלם בליל שישי, בתשיעי לחודש השנים עשר (חודש ד'וּ-אַלְחִגַ'ה), בשנת 558 לספירה המוסלמית (15 בנובמבר שנת 1163 לספירת הנוצרים, י' בכסליו ד'תתקכ"ד בספירה העברית).

החלום הראשון - הנביא שמואל

בחלומו הראשון הוא ראה אנשים רבים נחפזים לעץ גדול הניצב במדבר. לשאלתו, הם ענו לו שלמרגלותיו יושב שמואל הנביא. אל-מוגרבי הצטרף אליהם ומצא בצל העץ איש זקן, הדור פנים ושערו לבן מאוד, מעיין בספר. הזקן חייך אליו וקרא לו בשמם המשותף, שמואל, ואז הראה לו בספר את הפסוק ”נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן” (ספר דברים, פרק י"ח, פסוק ט"ו).

אל-מוגרבי כותב שהוא ידע שהפסוק מדבר על שמואל הנביא, שהיה משבטו ובדרגתו של משה (שהיו שניהם משבט לוי). הוא חשב שהנביא רוצה להתפאר בפסוק הזה, ולכן החמיא לנביא על הזכות להיבחר בידי אלוהים. אך הנביא רק כעס וציטט לו את הפסוק ”הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן” (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק ב'). בפסוק זה נרמז מקום מושבו של ישמעאל אביהם האפונימי של הערבים, על פי ספר בראשית שבו נכתב ”וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן” (ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק כ"א).

בשלב זה אל-מוגרבי כבר הבין שהנביא מתכוון לשליחותו של מוחמד. אך הנביא נפרד ממנו בכעס, על כך שאל-מוגרבי משתהה מלהתאסלם. החלום הסתיים ואל-מוגרבי התעורר, קם, רחץ את ידיו והתפלל. לאחר פרק זמן קצר הוא נרדם שוב והחל לחלום בשנית.

החלום השני - הנביא מוחמד

בחלום השני הוא מצא את עצמו ברחוב הומה, כאשר אדם שהוא לא הכיר, לבוש בבגדי סופי עני, ניגש אליו וקורא לו להיפגש עם שליח אללה, מוחמד. אל-מוגרבי צעד אחריו בהתרגשות לתוך בית שבו היה מסדרון אפלולי, ובקצהו חצר שבה כניסות לשני אולמות, בהם שהו מספר גברים חמושים המתכוננים למסע. הנביא מוחמד, שבדיוק נתקל בו כבמקרה, במעבר בין האולמות, לבש בגדים לבנים וטורבן וחייך אליו. אל-מוגרבי מיהר לברכו, לאחוז בידו ולהצהיר את השהאדה כשהוא מתעלם מהחמושים סביב ופונה לנביא לבדו.

הנביא ציווה עליו להתכונן ולהצטרף אליו למסע לכיבוש העיר ר'מְדאן (غمدان, פרלמן שיער שמדובר ב-Khumdan בירת סין), שטרם נכבשה בידי האסלאם. הדרך באותם ימים לסין הייתה רק דרך הים הצהוב שנחשב מסוכן להפלגה. למרות רתיעתו מהפלגה בים, אל-מוגרבי החליט להתמסר לציווי הנביא.

הוא נפרד מהנביא וחזר לרחוב ההומה במראגה, שם ראה שלושה מפמליית הנביא חמושים בכלי נשק פשוטים, שהביאו אותו להתרגשות ודמעות מתוך שינה על הזכות להצטרף למלחמת הקודש של הנביא. בשלב זה התעורר והחליט להתאסלם עוד באותו יום, ערב חג הקורבן המוסלמי. באותו יום הוא גם החל לכתוב את הספר, אפחאם אל-יהוד.

חטיבה 2 - השתקת היהודים

אפשרות ביטול המצוות

המחבר מנסה לבסס מתוך התנ"ך את הטענה לפיה אלוהים יכול לבטל את חוקיו (נסח', نسخ), ועל כן גם הקוראן יכול לבטל את התנ"ך. הוא מביא את הציוויים שקדמו למתן תורה, כגון האיסור על רצח בבראשית, ט', ו', הציווי על ברית המילה בבראשית, י"ז, י' וכדומה. וטוען כי גם אם היו מצוות לפני מתן תורה - משמעות נתינתה הוא תוספת לחוקים, שבעצמה מוכיחה כי שינוי בחוקי האל הוא אפשרי.

שוויון המסורות

לדבריו, אם מקור האמונה בנביאים הוא במסורת, אין עדיפות למסורת היהודית על פני מסורות אחרות. אם היהודים רוצים לטעון שאבותיהם היו חכמים יותר - הם צריכים לבסס זאת, מאחר ולא מצאנו שום ידע בולט במדעים המדויקים (العلوم الدقيقة) שהגיע מהיהודים, וחלקם בפיתוח המדע זניח בהשוואה ליוונים, הארמים ("הנבטים" النبط) והמוסלמים.

ראיות נוספות לאפשרות ביטול המצוות

היהודים אינם נטהרים באפר פרה אדומה מאחר וזה נמנע מהם. לכן הם מודים שהם טמאים בטומאה חמורה יותר מטומאת נידה הניתנת להסרה במקווה, ולמרות זאת שומרים על דיני הנידה, שלא בהתאם לחוק המקורי. אם הם יאמרו שזה מבוצע בשל פסיקה הלכתית, מחלוקות הפוסקים יוכיחו שאלוהים גם מחוקק וגם יכול לבטל את חוקיו.

בתפילות, היהודים מבקשים על קיבוץ הגלויות ובניית ירושלים, והם צמים את הצומות לזכר החורבן, למרות שאסור להוסיף על מצוות התורה.

בספר במדבר, פרק ח', פסוק י"ח מסופר על בחירת הלוויים לעבודות המשכן, למרות שקודם לכן הבכורים מכל בני ישראל הוקדשו לשם כך. שינוי החוק הוא הוכחה נוספת לביטול מצווה.

משיחיות ישו

לפי הפסוק ”לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ”,^[1] מלכות בית דוד שהיא משבט יהודה לא יכולה להסתיים. עד ביאתו של ישו (עיסא) הייתה ליהודים מדינה ומלכות, ומאז בואו היהודים נכבשו בידי עמים זרים. זה מחייב אותם לקבל שהוא אכן המשיח.

שליחותו של מוחמד

המחבר חוזר על הטענה כי מקור האמונה בניסי כל הנביאים היא במסורת, ולכן אין עדיפות באחת על פני אחרת. אך לדבריו, הקוראן הוא נס מתמשך (אעג'אז אל-קוראן) ואין צורך בהסתמכות על מסורת כדי להיווכח בו. בנוסף, אמונת היהודים חלשה יותר מהאמונות בישו ומוחמד, שעליהם מעידים האומות, מאחר שהאומות מסתמכות רק על כתבי היהודים לשם כך. ואם יטענו שכל הדתות מסכימות על נבואת משה, זה אומר שיש חשיבות להסכמה הרחבה של הדתות הגדולות - ואם כן הקונצנזוס דווקא מצביע על היהודים ככופרים. מאידך, אם הם לא מסתמכים על הקונצנזוס, הם מסתמכים רק על מיעוט קטן והיתרון נותר בדתות הגדולות.

טענת היהודים על ישו

אזכור הפסוקים והאותות בתורה המעידים על נבואתו של אדוננו מוחמד הנבחר
התייחסות לשמו בתורה
הוא הזכיר את המקום בו התייחסו לנבואת הכלים, המשיח והנבחר עליהם השלום
על ביטול מה שהם טוענים על אהבתו של אלוהים אליהם
בהזכרת חלק מחוסר האמונה והשינוי שלהם
הסיבה לשינוי התורה
על מה הם מאמינים בדת האסלאם
על כמה מהשערוריות שלהם
הסיבה להתעקשותם על עצמם
אפילוג
מסר לשמים ותשובתו
עותק תשובה

השפעה

הספר זכה להשפעה בקרב מוסלמים, וצוטט פעמים רבות, בין היתר בכתביהם של הפוסקים המוסלמים אבן קיים אלג'וזיה מדמשק^[2] ושיהאב אל-דין אל-קראפי (شهاب الدين القرافي 1228–1285) ממצרים.^[3]

כתבי יד של הספר נשמרו בטהרן, קהיר, איסטנבול וירושלים, ובחלק מהם אין את החלק האוטוביוגרפי. כמו כן הספר יצא במספר מהדורות דפוס, בין היתר בקהיר ב-2006, ובדמשק ב-2014.^[4]

בשנת 1964 תרגם משה פרלמן את הספר לאנגלית.^[5]

תגובות בעולם היהודי

רמב"ם

הרמב"ם באיגרת תימן שנכתבה כעשור לאחר חיבור "אפחאם אל-יהוד" (ב-1173), כינה את מחבר הספר 'הפושע'. הוא הקדיש חלק משמעותי מהאיגרת למענה לטענותיו של אל-מוגרבי.

על הרמז מהפסוק "הופיע מהר פארן" הוא כתב שהפסוק מדבר בלשון עבר. כך שלא ייתכן שמדובר בנבואה לעתיד.
את הנבואה "ונתתיו לגוי גדול" הוא הסביר כעניין דמוגרפי-כמותי בלבד, הנטול משמעות דתית מיוחדת.
לדבריו, הרמז בגימטריה של "במאד מאד" מסתמך במקורו על הקוראן (סורה 61, א-צף, איה 6) שבו נאמר שישו ניבא על "אחמד" (בבשורה על פי יוחנן יד 16). הגימטריה בפסוק לא מתאימה ל"אחמד".
"נביא מקרבך מאחיך כמוני" - על כך כתב הרמב"ם שיש לשים לב להקשר הפסוק, המדבר על נביא כתחליף לקוסמי קסמים, מנחשים ומכשפים. ולכן נביא חייב להציג מופתים, אם כי זהו לא תנאי מספיק כדי לבטל את דברי התורה שהם נצחיים.

אבן כמונה

הפילוסוף היהודי אבן כמונה כתב על התאסלמותו של סמואל אל-מוגרבי כי בוצעה רק כדי "להכעיס את היהודים", ועל אחת מטענותיו כתב כי היא אפילו אינה ראויה לתגובה.^[6]

אלחריזי

המשורר יהודה אלחריזי כתב בספרו תחכמוני על בנו של רבי יהודה בן עבאס:

וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן עַבַּס, גַּם הוּא בָא מְאַרְצוֹת מַעֲרָב לְמִזְרָח... גַּם הוֹלִיד בֶּן פָּרִיץ. הִפְלִיא נַבְלוּת וְהִמְרִיץ.

— תחכמוני, שער שלישי

יוסף סמברי

ההיסטוריון הרב יוסף סמברי מהמאה ה-17 כתב על חיבורו של אל-מוגרבי פרק לעומתי במיוחד, ובראשו סיכם את דבריו:^[7]

סיפור שמואל ן׳ עזריא מכת המגשמים, מוכה בסנורים, והזיד בעורמה, על תורת ה' תמימה, ודברים מלבו בדה, על התורה ועל העבודה, ועשה ספר אל אפח"ם, שחור כפחם, והתפאר עלינו כי הוציא ספר לדת ישמעאל, והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל

— ספר דברי יוסף, סמואל אלמגרבי

לקריאה נוספת

חגי מזוז, התאסלמות מחושבת, סגולה, מגזין ישראלי להיסטוריה 81, תשע"ז

קישורים חיצוניים

סמואל אל מוגרבי, איפחאם אל יהוד, ספר השתקת היהודים (בערבית)

הערות שוליים

^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'
^ בספרו מורה נבוכים בתשובות ליהודים ונוצרים
^ (אנ'), בספרו תשובות מעולות לשאלות מבישות בהפרכת הדת הלא מאמינה, קישור לערך בערבית.
^ לרשימת מהדורות בספריה הלאומית בישראל
^ Moshe Perlmann, Samau'al al-Maghribī Ifḥām Al-Yahūd: Silencing the Jews / إفحام اليهود: تأليف السموءل المغربي (القرن السادس الهجري), Proceedings of the American Academy for Jewish Research 32, 1964, עמ' 5–136 doi: 10.2307/3622414
^ שרה סטרומזה, ‏על אינטלקטואלים יהודים מומרים בימי הביניים המוקדמים תחת שלטון האיסלאם, פעמים 42, עמ' 70-73.
^ יוסף סמברי, דברי יוסף, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשנ"ד, עמ' 146

[1] ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'

[2] בספרו מורה נבוכים בתשובות ליהודים ונוצרים

[3] (אנ'), בספרו תשובות מעולות לשאלות מבישות בהפרכת הדת הלא מאמינה, קישור לערך בערבית.

[4] לרשימת מהדורות בספריה הלאומית בישראל

[5] Moshe Perlmann, Samau'al al-Maghribī Ifḥām Al-Yahūd: Silencing the Jews / إفحام اليهود: تأليف السموءل المغربي (القرن السادس الهجري), Proceedings of the American Academy for Jewish Research 32, 1964, עמ' 5–136 doi: 10.2307/3622414

[6] שרה סטרומזה, ‏על אינטלקטואלים יהודים מומרים בימי הביניים המוקדמים תחת שלטון האיסלאם, פעמים 42, עמ' 70-73.

[7] יוסף סמברי, דברי יוסף, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשנ"ד, עמ' 146

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 רוב הספרות ה[[מחלוקת|פולמוס]]<nowiki/>ית באסלאם ב[[ימי הביניים]] מטבע הדברים הוקדשה ליריביהם הגדולים בכמותם, ה[[נצרות|נוצרים]]. אך טענות פולמוסיות נגד היהדות נמצאות כבר ב[[הקוראן|קוראן]] עצמו ובמסורות ה[[חדית']].
-מאחר שבאסלאם קיבלו עקרונית את אמיתות [[נבואה|נבואות]] [[משה]] (מוסא) ו[[ישו]] ([[עיסא]]), אחד הנושאים שהעסיקו את אנשי הדת הייתה השאלה היכן מרומזת עלייתו של האסלאם ב[[הברית הישנה|ברית הישנה]] ו[[הברית החדשה|החדשה]]. בהנחה והאסלאם אכן רמוז בנבואתם, יש צורך להסביר מדוע הנוצרים והיהודים אינם מקבלים עליהם את תורתו של [[מוחמד]].
+מאחר שבאסלאם קיבלו עקרונית את אמיתות [[נבואה|נבואות]] [[משה]] (מוסא) ו[[ישו]] ([[עיסא]]), אחד הנושאים שהעסיקו את אנשי הדת הייתה השאלה היכן מרומזת עלייתו של האסלאם ב[[הברית הישנה|ברית הישנה]] ו[[הברית החדשה|החדשה]]. בהנחה שה
 הספר אפחאם אל-יהוד נועד לתת מענה לשאלות אלה מול היהדות באופן ממוקד. מחד הוא מציג רמזים בתנ"ך למוחמד ועליית האסלאם, ומאידך מנסה להסביר מדוע היהודים לא השתכנעו ברמזים אלה. זאת בנוסף לסיפורו האישי של המחבר, שהמיר את דתו מיהדות לאסלאם, והסיבות שהובילו לכך.