הכנסת העשרים
(הופנה מהדף הכנסת ה-20)
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| ממשלות | הממשלה השלושים וארבע |
| תקופת כהונה |
31 במרץ 2015 – 30 באפריל 2019 (4 שנים ו־4 שבועות) |
| מערכת בחירות | 17 במרץ 2015 |
| הנהגה | |
| יו"ר הכנסת | יולי אדלשטיין |
| ראש הממשלה | בנימין נתניהו |
| ראש הקואליציה | צחי הנגבי, דוד ביטן ודודי אמסלם |
| ראש האופוזיציה | יצחק הרצוג, ציפי לבני ושלי יחימוביץ' |
| הרכב הכנסת | |
 | |
| מפלגת השלטון | הליכוד |
| אתר אינטרנט | |
| האתר הרשמי | |
הכנסת העשרים, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-17 במרץ 2015 (כ"ו באדר ה'תשע"ה), הושבעה ב-31 במרץ (י"א בניסן) באותה שנה. יושב ראש הכנסת ה-20 היה חבר הכנסת יולי אדלשטיין. ראש האופוזיציה הייתה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (שהחליפה את ציפי לבני עם התפלגות סיעת המחנה הציוני, כשהיא בתורה החליפה את יצחק הרצוג שנבחר לכהונת יו"ר הסוכנות היהודית), יו"ר הקואליציה היה חבר הכנסת דודי אמסלם (שהחליף את דוד ביטן, שהחליף את צחי הנגבי).
ב-24 בדצמבר 2018 הוחלט בישיבת ראשי סיעות הקואליציה על הגשת הצעת חוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות לכנסת העשרים ואחת ל-9 באפריל 2019, וכעבור יומיים אישרה הכנסת החלטה זו. הכנסת העשרים סיימה את כהונתה ב-30 באפריל 2019, עם התכנסות הכנסת העשרים ואחת. בסך הכול כהונת הכנסת נמשכה ארבע שנים ו-30 ימים.
חלוקת המושבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבחירות לכנסת העשרים
ערך מורחב – - הליכוד – 30 מושבים
- המחנה הציוני – 24 מושבים
- הרשימה המשותפת – 13 מושבים
- יש עתיד – 11 מושבים
- כולנו – 10 מושבים
- הבית היהודי – 8 מושבים
- ש"ס – 7 מושבים
- ישראל ביתנו – 6 מושבים
- יהדות התורה – 6 מושבים
- מרצ – 5 מושבים
גושים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצאות הבחירות לכנסת העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| רשימה | ראש הרשימה | מושבים | |
|---|---|---|---|
| הכנסת ה-20 | הכנסת ה-19 | ||
| הליכוד | בנימין נתניהו | 30 | 18 |
| המחנה הציוני | יצחק הרצוג | 24 | 21[1] |
| הרשימה המשותפת | איימן עודה | 13 | 11[2] |
| יש עתיד | יאיר לפיד | 11 | 19 |
| כולנו | משה כחלון | 10 | 0[3] |
| הבית היהודי | נפתלי בנט | 8 | 12 |
| ש"ס | אריה דרעי | 7 | 11 |
| ישראל ביתנו | אביגדור ליברמן | 6 | 13 |
| יהדות התורה | יעקב ליצמן | 6 | 7 |
| מרצ | תמר זנדברג | 5 | 6 |
גושים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גוש הימין: הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ישראל ביתנו – 54 מושבים
- גוש החרדים: ש"ס, יהדות התורה – 13 מושבים
- גוש המרכז: יש עתיד - 11 מושבים
- גוש השמאל: המחנה הציוני, מרצ – 29 מושבים
- גוש הערבים: הרשימה המשותפת – 13 מושבים
חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפייני חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברי כנסת חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסת העשרים כהנו 40 חברים שלא כהנו בכנסות קודמות[5], ונוסף עליהם 8 ח"כים שלא כיהנו בכנסת התשע עשרה אך כיהנו בעבר כחברי הכנסת (בני בגין, משה כחלון, אבי דיכטר, איוב קרא, יואל חסון, אכרם חסון וכן מוסי רז ורוברט טיבייב (שנכנסו לכנסת מאוחר יותר). וכן חבר הכנסת אחד שכיהן בכנסת ה-19 אך התפטר במהלך הקדנציה ונבחר בשנית (אריה דרעי).
במהלך כהונתה נכנסו 15 ח"כים חדשים והתפטרו 9 ח"כים חדשים; כך שמספר הח"כים החדשים המכהנים הוא 46.
- הרשימה המשותפת (12): איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עבד אל-חכים חאג' יחיא, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי, אבראהים חג'אזי, יוסף עטאונה, ואאל יונס, ניבין אבו רחמון.
- הליכוד (15): דוד ביטן, ז'קי לוי, יואב קיש, דודי אמסלם, מיקי זוהר, ענת ברקו, נאוה בוקר, אברהם נגוסה, נורית קורן, ירון מזוז, אורן חזן, שרן השכל, אמיר אוחנה, יהודה גליק, אוסנת מארק.
- המחנה הציוני (12): מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, דני עטר, זוהיר בהלול, איתן ברושי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס-ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן פארן, סאלח סעד, לאה פדידה.
- כולנו (10): יואב גלנט, אלי אלאלוף, מייקל אורן, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא-ביטון, אלי כהן, רועי פולקמן, מירב בן-ארי, אשר פנטהון סיום.
- ש"ס (4): יגאל גואטה, מיכאל מלכיאלי, דני סיידא, ינון אזולאי.
- ישראל ביתנו (3): שרון גל, עודד פורר, יוליה מלינובסקי.
- הבית היהודי (2): ינון מגל, בצלאל סמוטריץ'.
- יש עתיד (1): חיים ילין.
נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסת זו כהנו 37 נשים:
- הליכוד (8): מירי רגב, גילה גמליאל, ציפי חוטובלי, ענת ברקו, נאוה בוקר, נורית קורן, שרן השכל, אוסנת מארק.
- העבודה (7): שלי יחימוביץ', סתיו שפיר, מרב מיכאלי, רויטל סויד, מיכל בירן, איילת נחמיאס-ורבין, לאה פדידה.
- כולנו – (4): רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא-ביטון, מירב בן-ארי.
- יש עתיד – (4): יעל גרמן, קארין אלהרר, עליזה לביא, פנינה תמנו שטה.
- התנועה – (3): ציפי לבני, קסניה סבטלובה, יעל כהן-פארן.
- הרשימה המשותפת – (3): עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, ניבין אבו רחמון.
- הבית היהודי[6] – (2): איילת שקד, שולי מועלם-רפאלי.
- ישראל ביתנו – (3): סופה לנדבר, אורלי לוי-אבקסיס[7], יוליה מלינובסקי.
- מרצ – (3): זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג.
להט"בים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסת זו כיהנו שני להט"בים:
- הליכוד (1): אמיר אוחנה
- המחנה הציוני (1): איציק שמולי[8]
יהודים דתיים בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסת זו כהנו 36 יהודים דתים וחרדים, בהם 5 נשים:
- ש"ס (10): אריה דרעי, יצחק כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יואב בן צור, יצחק וקנין, יגאל גואטה, מיכאל מלכיאלי, דני סיידא, ינון אזולאי.
- הבית היהודי (8): נפתלי בנט, אורי אריאל, אלי בן דהן, ניסן סלומינסקי, מוטי יוגב, בצלאל סמוטריץ', אבי וורצמן, שולי מועלם-רפאלי.
- הליכוד (7): זאב אלקין, יולי אדלשטיין, ציפי חוטובלי, אברהם נגוסה, ז'קי לוי, ירון מזוז, יהודה גליק.
- יהדות התורה (7): יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יעקב אשר
- יש עתיד (2): אלעזר שטרן, עליזה לביא.
- העבודה (1): רויטל סויד.
- כולנו (1): רחל עזריה.
בכנסת זו כהנה חברת כנסת קונסרבטיבית אחת:
- התנועה (1): יעל כהן-פארן (קונסרבטיבית וחברת התנועה המסורתית).
יוצאי אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת כהונת הכנסת כהן בה יוצא אתיופיה יחיד – אברהם נגוסה (מהליכוד). לקראת סיום כהונת הכנסת, נוספו פנינה תמנו-שטה (מיש עתיד) ואשר פנטהון סיום (מכולנו, נכנס לאחר פיזור הכנסת) ובכך עלה רשמית מספר חברי הכנסת יוצאי אתיופיה לשיא של שלושה[9].
לא-יהודים בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסת זו כיהנו 23 חברי כנסת לא יהודים: – 11 מוסלמים (כולל 1 בדואי), 5 דרוזים ו-2 נוצרים:
- הרשימה המשותפת (17): אחמד טיבי, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, עאידה תומא סלימאן (נוצרייה), עבד אל-חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר (בדואי), יוסף ג'בארין, באסל גטאס (נוצרי), אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף (דרוזי), ג'מעה אזברגה (בדואי), סעיד אלחרומי (בדואי), אבראהים חג'אזי, יוסף עטאונה (בדואי), ואאל יונס, ניבין אבו רחמון.
- המחנה הציוני (2): זוהיר בהלול, סאלח סעד (דרוזי).
- מרצ (1): עיסווי פריג'.
- ישראל ביתנו (1): חמד עמאר (דרוזי)
- כולנו (1): אכרם חסון (דרוזי).
- הליכוד (1): איוב קרא (דרוזי). .
דוקטורים ופרופסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסת זו כהנו 17 בעלי תואר דוקטור, וכן שני פרופסורים. בעלי תואר דוקטור בכנסת זו הם:
- הרשימה המשותפת (5): דב חנין (מדע המדינה), ג'מאל זחאלקה (רוקחות), באסל גטאס (הנדסת הסביבה), יוסף ג'בארין (משפטים), עבדאללה אבו מערוף (רפואה)
- העבודה (4): נחמן שי (תקשורת ומדע המדינה), אראל מרגלית (פילוסופיה);
- הליכוד (4): יובל שטייניץ (פילוסופיה), בני בגין (גאולוגיה), ענת ברקו (קרימינולוגיה), אברהם נגוסה (חינוך)
- כולנו (2): מיכאל אורן (היסטוריה), יפעת שאשא-ביטון (חינוך)
- יש עתיד (1): עליזה לביא (מדע המדינה ותקשורת)
- תע"ל (1): אחמד טיבי (רפואה)
ח"כ אכרם חסון (כולנו) הוא בעל תואר דוקטור להיסטוריה בהתכתבות מאוניברסיטת באבש-בויאי קלוז' הרומנית שאינה מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה בישראל.
העבודה (2): מנואל טרכטנברג (כלכלה), יוסי יונה (פילוסופיה של החינוך)
קרובי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסת העשרים כיהנו אח ואחות – ז'קי לוי מהליכוד ואורלי לוי-אבקסיס מסיעת ישראל ביתנו, ילדיו של הח"כ לשעבר דוד לוי ואחייניו של אחיו מקסים לוי, שאף הם כיהנו במקביל בכנסות ה-14 וה-15.
אחמד טיבי וגיסו אוסאמה סעדי כיהנו במקביל כח"כים מטעם הרשימה המשותפת, שניהם חברים במפלגת תע"ל.
בכנסת העשרים, נוצר מצב שבו אב, חבר הכנסת דוד אזולאי התפטר, ואת מקומו תפס בנו, ינון אזולאי.
חילופי גברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיצולים בסיעות הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-15 במרץ 2017 הוכרזה אורלי לוי-אבקסיס מסיעת ישראל ביתנו כפורשת על ידי הכנסת באופן רשמי, לאחר שלא נכנסה לקואליציה יחד עם סיעתה במאי 2016. כתוצאה מכך כיהנה לוי-אבקסיס כסיעת יחיד[13].
- ב-30 בדצמבר 2018 התפצלו נפתלי בנט, איילת שקד ושולי מועלם-רפאלי מסיעת הבית היהודי על מנת להתמודד בבחירות הבאות במפלגתם החדשה, הימין החדש.
- ב-1 בינואר 2019 התפצלה סיעת המחנה הציוני למרכיביה – סיעת העבודה הישראלית וסיעת התנועה.
- ב-9 בינואר 2019 אושרה התפצלותה של סיעת תע"ל מסיעת הרשימה המשותפת.
פעולות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת ה-20
.jpg)
נשיא המדינה ראובן ריבלין נואם בפתיחת המושב הרביעי של הכנסת העשרים
.jpg)
ישיבה מיוחדת לכבוד ביקור מייק פנס
ישיבת הפתיחה של הכנסת העשרים, בה הצהירו חבריה אמונים, נערכה ב-31 במרץ 2015[14]. בראשה עמד ותיק חברי הכנסת, עמיר פרץ. בהמשך היום נבחר יולי אדלשטיין לכהונה שנייה כיושב ראש הכנסת.
ב-14 במאי 2015 (כ"ה באייר ה'תשע"ה), הכנסת העשרים הביעה אמון בממשלת ישראל השלושים וארבע בראשות בנימין נתניהו.
בתחילת כהונתה של הממשלה, היא הייתה ממשלה צרה, אשר נשענה על קואליציה בת 61 חברי כנסת. מצב זה גרם למספר מקרים בהם תוצאות ההצבעה היו בניגוד לרצון הממשלה, ביניהן:
- דחייתה של הצעת חוק לביטול חזקת הגיל הרך שהגיש ח"כ יואב קיש מהליכוד וזכתה לתמיכת ועדת השרים לענייני חקיקה[15].
- אישור בקריאה טרומית של הצעת חוק להגבלת מספר התיקים שבטיפולו של עובד סוציאלי, שהגיש ח"כ מאיר כהן מ"יש עתיד" ונתקלה בהתנגדות של ועדת השרים לענייני חקיקה[16].
חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד סוף כהונתה, אישרה הכנסת העשרים 632 חוקים ותיקוני חוק[17]. להלן מספר דוגמאות בולטות:
- חוק המאבק בטרור[18]
- תיקון לחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה ולחוק העמותות
- תיקון חוק שירות ביטחון: דחיית האפשרות להטלת סנקציות פליליות על תלמידי ישיבות עד 2023. תיקון זה הוביל לבג"ץ חוק הגיוס.
- חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון – מסדיר את מעמדם של בתים בהתנחלויות ביהודה והשומרון, שנבנו בתום לב על קרקעות בבעלות פלסטינית[19]. ב-9 ביוני 2020 ביטל בג"ץ את החוק[20].
- חוק אומנה לילדים – מסדיר את פעילותן של משפחות אומנה[21].
- חוק מוסר תשלומים לספקים – מגביל את משך הזמן שבו ממשלת ישראל, גופים המתוקצבים על ידה וכן עסקים פרטיים רשאים לדחות תשלום לספקים[22].
- חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט – מאפשר לבית המשפט לחסום או להסיר אתרי אינטרנט שבאמצעותם מבוצעות עבירות בתחומי זנות, סמים, הימורים וטרור.
- חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות – מקנה לרשויות כלים למניעת ביצוע עבירות בתחומי זנות וסמים באמצעות טלפון סלולרי.
- תיקון חוק יסוד: הכנסת ("החוק הנורווגי הקטן") – הסדרת אפשרותו של חבר הכנסת המכהן כשר או סגן שר להפסיק את כהונתו בכנסת. היה וחבר הכנסת שחברותו הופסקה יחדל מלכהן כשר או כסגן שר, או ימונה לראש הממשלה, ראש הממשלה בפועל או ממלא מקום ראש הממשלה, תחודש חברותו בכנסת, והאחרון שנהיה לחבר הכנסת מבין חברי רשימתו – יחדל מלכהן[23].
- תיקון חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל – כל שינוי בשטחה של ירושלים או במעמדה מחייב רוב של 80 חברי הכנסת[24].
- חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי – קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. מעגן את מעמדם של סמל המדינה, המנונה ודגל ישראל, חגי ישראל, הלוח העברי והשפה העברית כשפת המדינה, מעודד התיישבות יהודית, ומעגן את זכות ההגדרה העצמית הייחודית לעם היהודי[25].
- תיקונים לחוק יסוד: הממשלה: ב-30 באפריל 2018 אושר תיקון לסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה[26] שאיפשר לממשלה להאציל סמכות להכרזת מלחמה לוועדת שרים (הקבינט המדיני-ביטחוני), שתקבל החלטה זו בנוכחות של לפחות מחצית ממספר חבריה. בנסיבות קיצוניות הרשה התיקון לראש הממשלה ושר הביטחון לקבל את ההחלטה במניין חוקי מצומצם יותר (שעלול אף לכלול רק את שניהם). בעקבות ביקורת ציבורית, כעבור חודשיים וחצי, ב-17 ביולי 2018, בוטלו הן חובת הנוכחות של מחצית החברים והן הסמכות לקבל את ההחלטה במניין מצומצם יותר[27].
- בחוק השידור הציבורי הישראלי בוצעו שבעה סבבי תיקונים. בתיקון מס' 8 לחוק הוחלט על פיצול תאגיד השידור הישראלי, כך ששידורי אקטואליה יופרדו לתאגיד חדשות[28], אך בעקבות זכיית ישראל באירוויזיון בשנת 2018 וחשש מכך שיישום החוק ימנע את עריכת התחרות בישראל בשנת 2019, החלטה זו בוטלה קודם שמומשה[29].
- חוק איסור צריכת זנות – נכנס לתוקף ביולי 2020 ויטיל קנס על צריכת שירותי זנות[30].
- תיקון לחוק העונשין – רפורמה בעבירות ההמתה: שינוי מדרג עבירות גרימת מוות[31]
- תיקון לחוק להגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק – הוגש על ידי יהודה גליק, איתן כבל ואיל בן ראובן. החוק מגביל משמעותית פרסום מוצרי טבק.
- חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית – קובע שסטודנט יהיה זכאי לשתי נקודות זכות אקדמיות, פעם אחת במהלך לימודיו לתואר ראשון, בגין פעילות התנדבותית או שירות מילואים.
בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הכנסת העשרים- יהונתן ליס, מפולגת, מנומנמת ומביכה: קווים לדמותה של הכנסת ה-20, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2018
- עקיבא נוביק, חותמת גומי ששרדה בניגוד לכל הסיכויים: פרידה מהכנסת ה-20, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 28 בדצמבר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בכנסת הקודמת רצו בנפרד מפלגות העבודה,שקיבלה 15 מנדטים, והתנועה, שקיבלה 6 מנדטים, בנפרד ולקראת הבחירות התאחדו
- ^ בבחירות הקודמות רצו בנפרד מרכיבי הרשימה
- ^ המפלגה הוקמה לקראת מערכת הבחירות לכנסת העשרים
- ^ 1 2 3 4 סיעת הימין החדש התפצלה מסיעת הבית היהודי אחר פיזור הכנסת (30 בדצמבר 2018).
- ^ משרון גל עד יפעת שאשא ביטון: היכרות עם החברים החדשים בכנסת, באתר ynet, 18 במרץ 2015
הכירו את חברי הכנסת החדשים, באתר ישראל היום, 18 במרץ 2015 - ^ סיעת הימין החדש התפצלה מסיעת הבית היהודי אחר פיזור הכנסת (30 בדצמבר 2018).
- ^ הוכרזה כפורשת ב-15 במאי 2017 והפכה לסיעת יחיד.
- ^ ח"כ איציק שמולי יצא מהארון, באתר מאקו, 31 ביולי 2015
- ^ לפירוט נוסף ראו פרק בנושא, בערך ישראלים יוצאי אתיופיה.
- ^ החוק הנורבגי הקטן יוצא לדרך: נפתלי בנט התפטר מהכנסת, מעריב אונליין Maariv Online
- ^ החוק הנורבגי הקטן יוצא לדרך: נפתלי בנט התפטר מהכנסת, מעריב אונליין Maariv Online
- ^ בכנסת ל-32 שעות בלבד: אבי וורצמן יכהן כח"כ עד לשובו של נפתלי בנט, מעריב
- ^ מורן אזולאי, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס הוכרזה "פורשת": תוכל להתמודד רק במפלגה חדשה, באתר ynet, 15 במרץ 2017
- ^ זאת בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הכנסת, ה'תשנ"ד-1994, הקובע כי "הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה ביום הארבעה עשר שלאחר יום הבחירות לכנסת, בשעה ארבע אחרי הצהריים".
- ^ עמרי נחמיאס, מבוכה לקואליציה: הצעת חוק בתמיכת הממשלה נפלה בהצבעה בכנסת, באתר וואלה!, 4 בנובמבר 2015
- ^ אטילה שומפלבי ועומרי אפרים, ח"כים מהבית היהודי יצאו מהמליאה - הקואליציה הפסידה בהצבעה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2015
- ^ מאגר החקיקה הלאומי
- ^ מורן אזולאי, עד 30 שנות מאסר: חוק הטרור אושר בכנסת, באתר ynet, 3 בספטמבר 2015
- ^ לאחר הסערה בכנסת: חוק ההסדרה אושר פה-אחד, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2016
- ^ אבישי גרינצייג, אינו חוקתי: בג"ץ ביטל את חוק ההסדרה ברוב של שמונה שופטים מול אחד, באתר גלובס, 9 ביוני 2020
- ^ עומרי אפרים, אושר חוק האומנה לזכר דפנה מאיר, ח"כ אלהרר דמעה, באתר ynet, 24 בפברואר 2016
- ^ חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז-2017, ס"ח 2622 מ-30 במרץ 2017
- ^ יהונתן ליס, הממשלה אישרה את קידום "החוק הנורבגי הקטן" בנוהל מזורז, באתר הארץ, 19 ביולי 2015
- ^ יקי אדמקר, אושר בכנסת: מסירת חלקים מירושלים תחייב רוב של 80 ח"כים, באתר וואלה!, 02 בינואר 2018
- ^ מורן אזולאי, אושר חוק הלאום: בקואליציה מחאו כפיים, באופוזיציה קראו "אפרטהייד", באתר ynet, 19 ביולי 2018
- ^ חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6), ס"ח 2715 מ-2 במאי 2018
- ^ חוק־יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7), ס"ח 2744 מ-26 ביולי 2018
- ^ חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8), התשע"ז-2017, ס"ח 2637 מ-14 במאי 2017
- ^ חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח-2018, ס"ח 2745 מ-26 ביולי 2018
- ^ הדר גיל-עד, החוק לאיסור צריכת זנות נכנס לתוקף: "הבנה שניצול מצוקה אינו מוסרי", באתר ynet, 10 ביולי 2020
- ^ אלה לוי-וינריב, מרצח ועד המתה באחריות מופחתת: הרפורמה בעבירות המתה נכנסת לתוקף, באתר גלובס, 11 ביולי 2019