מרים פרץ
 | |
| לידה |
10 באפריל 1954 (בת 68) ז' בניסן ה'תשי"ד  קזבלנקה, מרוקו הצרפתית  |
|---|---|
| שם לידה |
מרים אוחיון |
| מדינה |
 ישראל |
| מקום מגורים | גבעת זאב |
| ידועה בשל | פעילותה הציבורית בתחום החינוך והרוח היהודית |
| השכלה | תואר ראשון בספרות והיסטוריה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב |
| מקצוע | מחנכת, מפקחת במשרד החינוך, מרצה, פעילה חברתית |
| השקפה דתית |
יהדות |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מרים פרץ (נולדה ב-10 באפריל 1954, ז' בניסן ה'תשי"ד) היא אשת חינוך ישראלית ששניים מבניה, קציני צה"ל, נהרגו בקרב בעת מילוי תפקידם. מאז היא מרצה בקרב בני נוער וחיילי צה"ל. כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2018, על פעילותה לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית. כמו כן, הדליקה משואה בטקס בהר הרצל בשנת 2014.
פרץ התמודדה בבחירות 2021 לתפקיד נשיאת מדינת ישראל, אולם הפסידה בהתמודדות ליצחק הרצוג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרץ נולדה וגדלה במלאח היהודי שבקזבלנקה שבמרוקו, בתם של איטו לבית ועקנין ויעקב אוחיון. למדה בבית ספר של רשת אליאנס.[1] בשנת 1964 עלתה לישראל ושוכנה במעברת באר שבע - חצרים. עבדה כמנקה החל מכיתה ג'. בשנת 1970 עברו הוריה להתגורר בשכונה ד' בעיר. סיימה תואר ראשון בספרות והיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
באמצע שנות ה-70 נישאה לאליעזר פרץ. לאחר נישואיהם עברו לאופירה, שם עבד בעלה כמפקח של משרד הבריאות, והיא עסקה בחינוך והוראה. באופירה נולדו שני בניהם הגדולים, אוריאל ואלירז. לבני הזוג נולדו עוד שני בנים ושתי בנות.
בשנת 1982, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, פונתה משפחת פרץ מביתה, יחד עם כל מתנחלי סיני. המשפחה הגיעה לגבעון, ומשם לגבעת זאב, שבה היא מתגוררת עד היום, ובה נולדו להם עוד ארבעה ילדים: הדס, אביחי, אליסף ובת-אל. ניהלה את בית הספר של תל"י בגבעת זאב במשך כ־22 שנים. פרץ מפקחת במינהל חברה ונוער במחוז ירושלים של משרד החינוך.[2]
פרץ שכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, בעת שירותם בצה"ל. ב-25 בנובמבר 1998 נהרג בנה הבכור, סגן אוריאל פרץ בן ה-22, מפקד מחלקת הסיור בגדוד 51 של חטיבת גולני, במארב בדרום לבנון, באזור מרכבה. בעלה אליעזר פרץ נפטר כחמש שנים לאחר מכן, בגיל 56, ממחלה קשה שהתפתחה אחרי מות בנו הבכור אוריאל.[3] ב-26 במרץ 2010 נהרג בנה השני, רס"ן אלירז פרץ, בהיתקלות בחוליית מחבלים ברצועת עזה.[4]
בעקבות מות בנה אוריאל שנהרג כתוצאה מפגיעה של כדור ברימון שנשא עליו, היא נפגשה עם המהנדס איסר וקסלר שפיתח מנגנון מיוחד המונע מהרימון המאופסן להתפוצץ אם הוא סופג ירי או רסיס שננעצים בו.[5][6]
בעקבות נפילת שני בניה מקדישה פרץ את חייה להנחלת המורשת היהודית והציונית ומרצה בפני קהילות יהודיות בישראל ובעולם, בני נוער וחיילי צה"ל. בשיא פועלה זה, אשר החל לאחר נפילת בנה הראשון ובוצע בהתנדבות,[7] פגשה כאלף חיילים בשבוע, וכן בני נוער רבים, וקיבלה אלפי מכתבים, רבים מהם מאמהות שכולות אחרות.[8] כן עורכת מפגשים עם נפגעי טרור.[9] כונתה לעיתים בכלי תקשורת: "אם הבנים".[10]
בשנת 2011 פרסמה סמדר שיר את הספר "שירת מרים", ובו סיפור חייה של מרים פרץ.[11] עם מכירת העותק ה-40,000 זכה הספר באות "ספר פלטינה" מטעם התאחדות הוצאות ספרים בישראל.[12] באותה שנה, עם פרישתה מהוראה, קיבלה את פרס "יקירת החינוך הדתי" מטעם ארגון המורים הדתיים.[13] כן נאמה באותה שנה בטקס הפרידה הרשמי שנערך עם פרישת הרמטכ"ל גבי אשכנזי באוניברסיטת תל אביב.[14]
בשלהי שנת 2014 חשפה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הציע לשריין אותה ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת העשרים, אולם היא סירבה להצעה.[15] לדבריה, במהלך השנים פנו אליה בהצעות פוליטיות דומות גם יאיר לפיד, נפתלי בנט, גדעון סער ואחרים.[16]
בשנת 2019 נחנך במעמד חברי כנסת, קצינים בכירים ואישי ציבור, ביישוב גבעת זאב אולם ההרצאות "שבת אחים", לזכר שני בניה. האולם נבנה במטרה לאכלס את המשתתפים בהרצאותיה.[17]
ב־19 במאי 2021 הגישה פרץ את מועמדותה לבחירות לתפקיד נשיאת המדינה, בתמיכת אחד־עשר חברי כנסת.[18] בבחירות שהתקיימו ב-2 ביוני, קיבלה פרץ 26 מקולות חברי הכנסת וכך, הפסידה בהתמודדות ליצחק הרצוג, שזכה ל-87 קולות.[19]
קשר עם יהדות התפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת מסעותיה לחיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות יצאה פרץ לשליחות מטעם קק"ל, קרן היסוד וההסתדרות הציונית למפגשים בלמעלה מ-15 מדינות בצפון אמריקה, דרום אמריקה, אפריקה ואירופה, נפגשה עם שגרירי ישראל, בתי הספר יהודיים, תנועות הנוער, קהילות יהודיות, ארגונים נוצריים וקהילות. כן נפגשה, בתיווך מרים אדלסון, עם ראשי ארגונים וקהילות בארצות הברית, שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי וסגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס.
לבקשת הנשיא שמעון פרס השתתפה לצדו בביקור במוסקבה, ונפגשה עם וטרנים ממלחמת העולם השנייה. בהמשך הוזמנה על ידו להשתתף בפורום מצומצם של מנהיגים ישראלים, וערכה מפגש עם ברק אובמה נשיא ארצות הברית.
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003 זכתה ב"פרס גנגר על מצוינות בניהול בית ספר" מטעם קרן תל"י.[20]
בשנת 2010 קיבלה את פרס בגין מטעם מרכז מורשת מנחם בגין על היותה "סמל למסירות והקרבה" ופועלה "למען הסברה עבור מסירות למען מדינת ישראל".[21]
בשנת 2014 נבחרה פרץ להדליק משואה ביום העצמאות ה-66 למדינת ישראל.
ב-7 ביוני 2016 קיבלה פרץ תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.[22]
בדצמבר 2017 קיבלה את אות יקירת הרשות מטעם מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, בו היא עובדת כמפקחת, "על תרומה והתנדבות לבניית חברת מופת בישראל".[23]
באפריל 2018, ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, קיבלה פרץ את פרס ישראל למפעל חיים על "חיזוק הרוח היהודית-ישראלית".[24][25] בטקס הענקת הפרסים נשאה דברים בשם מקבלי הפרס.[26] נאומה בטקס הענקת פרסי ישראל עורר תגובות חיוביות רבות בציבור, חלקן אף קראו לבחור במרים פרץ כנשיאה הבאה של מדינת ישראל[27] ושר החינוך נפתלי בנט הורה ללמד את טקסט נאומה בטקס בבתי הספר.[28]
בשנת 2018 קיבלה את אות פול האריס על ידי מועדון רוטרי ישראל.[29]
בשנת 2020 בחר בה העיתון "מקור ראשון" למקום החמישי ברשימת משפיעי הציבור הדתי-לאומי בישראל, אחרי יוסי כהן, אביחי מנדלבליט, מאיר בן שבת ועמית סגל, כ"אישה שפועלת יום יום כדי להפוך את מדינת ישראל למקום טוב יותר עבור כל אזרחיה".[30]
ב-24 ביוני 2021 קיבלה פרץ תואר דוקטור לשם כבוד מהמרכז האקדמי שלם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סמדר שיר, "שירת מרים – סיפורה של מרים פרץ", ידיעות אחרונות, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
- כתבתו של נבו כץ על מרים פרץ בעלון "גילוי דעת" גיליון 152, לכבוד יום הזיכרון תשע"ג.
- אריאל להמן ואלדד רפאלי, 24/7 - ישראלים מעוררי השראה, תל אביב: הוצאת מטר, עמ' 208–217 (הספר בקטלוג ULI).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרים פרץ, ברשת החברתית פייסבוק
מרים פרץ, ברשת החברתית טוויטר
מרים פרץ, ברשת החברתית אינסטגרם- מרים פרץ, קורות חיים באתר פרס ישראל
- מפעל החיים של מרים פרץ, באתר פרס ישראל
- נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל למרים פרץ, באתר פרס ישראל
- שמוליק גרוסמן, אמו של הסמג"ד שנפל: אלוהים אוהב את גולני, באתר ynet, 27 במרץ 2010
- "זה משהו שקורע אותך מבפנים" באתר ערוץ אורות, 14 באפריל 2011
- יאיר נתיב, "מסירות נפש זה לא רק למות בעד ארצנו, זה לחיות כשאתה קובר שני בנים", באתר מאקו, 9 באפריל 2013
- מרים פרץ מתארחת בתוכנית "שעה של אנשים" ברדיו גלי ישראל יום הזיכרון תשע"ד 2014: שעה ראשונה; שעה שנייה
- קובי מידן, ריאיון עם מרים פרץ, בתוכניתו חוצה ישראל (תוכנית טלוויזיה), מאי 2014
מתן צורי, דברים שאין להם שיעור, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בספטמבר 2018- אייל לוי, "לפני הכל אני מקדשת את החיים": מרים פרץ שופכת את הלב בריאיון למעריב, באתר מעריב אונליין, 28 באפריל 2020
- רז שכניק, "אני עולה לקברים של אוריאל ואלירז כשליבי חפץ. אבל יום זיכרון הוא אחר בזה שאני נוכחת כולי שם, והפעם לא אהיה", באתר "ידיעות אחרונות", 22 באפריל 2020
- חן ארצי סרור, עמיחי אתאלי, "אנשים כל הזמן אומרים שהנשיא צריך להיות לא פוליטי, אבל אז רוצים פוליטיקאי?", באתר "ידיעות אחרונות", 20 במאי 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרויקט השו"ת, גיליון שביעי, כ' באייר תשע"ד, 2 במאי 2014
- ^ אנשי צוות מחוז ירושלים של מינהל חברה ונוער, באתר משרד החינוך.
- ^ מעין זיגדון, שכלה שני בנים, ועדיין מאמינה בחיים, באתר מוטק'ה, 11 במאי 2016
- ^ רס"ן אלירז פרץ הי"ד, באתר "מרכז קטיף"
- ^ מרגש: רימוני אלירז, באתר ערוץ 7, א' בכסלו תשע"ז 01.12.16
- ^ הסיפור מאחורי הפיתוח שהציל את חיי הקצין מדובדבן, באתר צה"ל, 5 באוקטובר 2021
- ^ עמיחי אתאלי ואלי ברדנשטיין, המפגש המרגש של מרים פרץ וסוכני המוסד, באתר nrg, 2 באוקטובר 2011
- ^ יניב מגל, סרוגים בקנה, ידיעות אחרונות, 2016, עמ' 207
- ^
"רציתי להיכנס לקבר במקומו": הפגישה המרגשת של מרים פרץ ואם הנרצח בפיגוע, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:08); מעריב אונליין, סרטון מרגש: מרים פרץ משמחת את שרה תחיה ליטמן לקראת חתונתה, באתר מעריב אונליין, 24 בנובמבר 2015; ציוץ של מרים פרץ ברשת החברתית טוויטר, 19 בדצמבר 2018; ועוד.
- ^ דנה אולמרט, כחומה עמודנה: אימהות ללוחמים בספרות העברית, הקיבוץ המאוחד, תשע"ט, עמ' 270
- ^ יעל שמש, על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- ^ דני ספקטור, ספרים ומספרים, באתר "ידיעות אחרונות", 10 בדצמבר 2015
- ^ חדשות כיפה, יקירי החינוך, באתר כיפה, 27 בדצמבר, 2011 9:25
- ^ שש, מרים פרץ נפרדת מאשכנזי, באתר מאקו, 14 בפברואר 2011
- ^ nrg חדשות, מרים פרץ: סירבתי להצעה להתמודד בליכוד, באתר nrg, 8 בדצמבר 2014
- ^ פגישה עם רוני קובן עונה 5 🛋️ | מרים פרץ - פרק 20, סרטון בערוץ ברדק, באתר יוטיוב (אורך: 30:09)
- ^ חזקי ברוך, מרים פרץ: "זו הרוח של הבנים שלי", באתר ערוץ 7, 17 ביוני 2019
- ^ יערה שפירא מיכאל שמש, נשיא או נשיאה? המועמדים - יצחק הרצוג ומרים פרץ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 במאי 2021
- ^ יקי אדמקר, טל שלו וספיר לוי, הכנסת הכריעה: יצחק הרצוג הוא הנשיא ה-11 של מדינת ישראל, באתר וואלה!, 2 ביוני 2021
- ^ פרס גנגר למצוינות, ארכיון זוכים, באתר קרן תל"י.
- ^ חזקי ברוך, מרים פרץ - סמל מסירות והקרבה, באתר ערוץ 7, 8 בדצמבר 2010
- ^ מקבלי תואר כבוד, באתר אוניברסיטת בר אילן, 2 ביוני 2016 (ארכיון).
- ^ מרים פרץ אות יקיר הרשות, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:13)
- ^ אדיר ינקו, מרים פרץ - כלת פרס ישראל: "האם של כולנו", באתר ynet, 15 במרץ 2018.
- ^ ירדן צור, מרים פרץ, ששכלה את שני בניה, תקבל פרס ישראל למפעל חיים על חיזוק הרוח היהודית, באתר הארץ, 15 במרץ 2018.
- ^
הנאום של מרים פרץ בטקס הענקת פרסי ישראל
- ^ אורלי הררי, מרים פרץ:הקב"ה יציב אותי במקומות טובים, באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2018
- ^ רעות הדר, הנאום של מרים פרץ כבר נלמד בבתי הספר, באתר ערוץ 7, 25 באפריל 2018
- ^ מועדון רוטרי הוד הכרמל,, מועדון רוטרי הוד הכרמל
- ^ מרים פרץ ברשימת חמישים המשפיעים מהציונות הדתית, באתר מקור ראשון.
.svg){kind=icon}
- אופירה: אישים
- אמהות שכולות: חללי צה"ל
- אנשי חינוך ישראלים
- בוגרות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- בוגרי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- גבעת זאב: אישים
- הנצחת חללי מערכות ישראל: אישים
- זוכות פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- ישראליות ילידות מרוקו
- ישראלים ילידי מרוקו
- מועמדים לתפקיד נשיא מדינת ישראל
- מקבלות תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
- משיאי משואה ביום העצמאות: 2014
- נשות חינוך ישראליות
- עובדי משרד החינוך, התרבות והספורט
- עולות בשנות ה-1960
- עולים בשנות ה-1960
- ישראליות שנולדו ב-1954
- ישראלים שנולדו ב-1954