מרים פרץ

מרים פרץ

לידה	10 באפריל 1954 (בת 67) ז' בניסן ה'תשי"ד קזבלנקה, מרוקו הצרפתית
מדינה
מקום מגורים	גבעת זאב, ירושלים
ידועה בשל	פעילותה הציבורית בתחום החינוך והרוח היהודי
השכלה	אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מקצוע	מחנכת
תואר	דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2018)

מרים פרץ בהרצאה באולם שבת אחים שנבנה לזכרם של בניה אוריאל ואלירז. האולם משמש עבור הרצאותיה של מרים לחיילים

מרים פרץ (נולדה ב-10 באפריל 1954, ז' בניסן ה'תשי"ד) היא אשת חינוך ישראלית ששניים מבניה, קציני צה"ל, נהרגו בקרב בעת שירותם. מאז היא מרצה בקרב בני נוער וחיילי צה"ל. כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2018, על פעילותה לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית.

קורות חייה

פרץ נולדה וגדלה בקזבלנקה שבמרוקו, בתם של איטו לבית ועקנין ויעקב אוחיון. בשנת 1964 עלתה לארץ ושוכנה במעברת חצרים בבאר שבע. סיימה תואר ראשון בספרות והיסטוריה מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. באמצע שנות ה-70 נישאה לאליעזר פרץ. לאחר נישואיהם עברו לאופירה, שם עבד בעלה כמפקח של משרד הבריאות והיא עסקה בחינוך והוראה. באופירה נולדו שני בניהם הגדולים, אוריאל ואלירז.

בשנת 1982, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, פונתה משפחת פרץ מביתה, יחד עם כל תושבי סיני. המשפחה הגיעה לגבעון, ומשם לגבעת זאב, שבה היא מתגוררת עד היום, ובה נולדו להם עוד ארבעה ילדים: הדס, אביחי, אליסף ובת-אל. פרץ הייתה מנהלת בית הספר הראשון בגבעת זאב. כיום היא מפקחת במנהל חברה ונוער במשרד החינוך.

פרץ שכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, בעת שירותם בצה"ל. ב-25 בנובמבר 1998 נהרג בנה הבכור, סגן אוריאל פרץ בן ה-22, מפקד מחלקת הסיור בגדוד 51 של חטיבת גולני, במארב בדרום לבנון, באזור מרכבה. בעלה אליעזר פרץ נפטר זמן מה לאחר מכן, בגיל 56, ממחלה קשה שהתפתחה אחרי מות בנו הבכור אוריאל, שלפי המשפחה נבעה משברון לב. לאחר מכן, ב-26 במרץ 2010, נהרג בנה השני, רס"ן אלירז פרץ, בהיתקלות בחוליית מחבלים ברצועת עזה. אלירז פרץ התגורר בשכונת היובל בעלי, שבה התגורר גם חלל מלחמת לבנון השנייה, רס"ן רועי קליין. כוונה לפנות את השכונה, ובכלל זה משפחות שני החללים, עוררה סערה, שבעקבותיה נמצא פתרון שלא הצריך את פינוי השכונה.

מאז נפילת שני בניה מקדישה פרץ את חייה להנחלת המורשת היהודית והציונית ומרצה בפני בני נוער וחיילי צה"ל.

בשנת 2011 פרסמה סמדר שיר את הספר "שירת מרים", ובו סיפור חייה של מרים פרץ.

הוקרה

בשנת 2014 נבחרה פרץ להדליק משואה ביום העצמאות ה-66 למדינת ישראל.

ב-7 ביוני 2016 קיבלה פרץ תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.

במאי 2018, ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, קיבלה פרץ את פרס ישראל על מפעל חיים על "חיזוק הרוח היהודית-ישראלית". בטקס הענקת הפרסים נשאה דברים בשם מקבלי הפרס.

נאומה בטקס הענקת פרסי ישראל עורר תגובות חיוביות רבות בציבור, חלקם אף קראו לבחור במרים פרץ כנשיאה הבאה של מדינת ישראל ושר החינוך נפתלי בנט הורה ללמד את טקסט נאומה בטקס בבתי הספר.

ראו גם

• רבקה גובר

לקריאה נוספת

• סמדר שיר, "שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ", ידיעות אחרונות, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
• כתבתו של נבו כץ על מרים פרץ בעלון "גילוי דעת" גיליון 152, לכבוד יום הזיכרון תשע"ג.
• אריאל להמן ואלדד רפאלי, 24/7 - ישראלים מעוררי השראה, תל אביב: הוצאת מטר, עמ' 208–217 (הספר בקטלוג ULI).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרים פרץ בוויקישיתוף

• מרים פרץ, ברשת החברתית טוויטר
• שמוליק גרוסמן, אמו של הסמג"ד שנפל: אלוהים אוהב את גולני, באתר ynet, 27 במרץ 2010
• "זה משהו שקורע אותך מבפנים" באתר ערוץ אורות, 14 באפריל 2011
• יאיר נתיב, ‏"מסירות נפש זה לא רק למות בעד ארצנו, זה לחיות כשאתה קובר שני בנים", באתר ‏מאקו‏‏, ‏9 באפריל 2013‏
• מרים פרץ מתארחת בתוכנית "שעה של אנשים" ברדיו גלי ישראל יום הזיכרון תשע"ד 2014: שעה ראשונה; שעה שנייה
• קובי מידן, ריאיון עם מרים פרץ, בתוכניתו חוצה ישראל (תוכנית טלוויזיה), מאי 2014
• מתן צורי, ‏דברים שאין להם שיעור, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בספטמבר 2018
• אייל לוי, ‏"לפני הכל אני מקדשת את החיים": מרים פרץ שופכת את הלב בריאיון למעריב, באתר מעריב אונליין, 28 באפריל 2020
• רז שכניק, ‏"אני עולה לקברים של אוריאל ואלירז כשליבי חפץ. אבל יום זיכרון הוא אחר בזה שאני נוכחת כולי שם, והפעם לא אהיה", באתר "ידיעות אחרונות", 22 באפריל 2020
• פרופ׳ יעל שמש, על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך