מרים פרץ
 | |
| לידה |
1954 (בת 65 בערך) קזבלנקה, מרוקו  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מקום מגורים | גבעת זאב, ירושלים |
| ידועה בשל | פעילותה הציבורית בתחום החינוך והרוח היהודי |
| מקצוע |
מחנכת |
| תואר | דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן |
| פרסים |
פרס ישראל |
  | |
מרים פרץ (נולדה בשנת 1954) היא אשת חינוך ישראלית, ששניים מבניה נהרגו בקרבות עם מחבלים בעת שירותם בצה"ל, ומאז מרצה בקרב בני נוער וחיילי צה"ל. כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2018, על פעילותה לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרץ נולדה וגדלה בקזבלנקה שבמרוקו, בתם של איטו לבית ועקנין ויעקב אוחיון. בשנת 1964 עלתה לארץ ושוכנה במעברת חצרים בבאר שבע. סיימה תואר ראשון בספרות והיסטוריה מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. באמצע שנות ה-70 נישאה לאליעזר פרץ. לאחר נישואיהם עברו לאופירה, שם עבד בעלה כמפקח של משרד הבריאות והיא עסקה בחינוך והוראה. באופירה נולדו שני בניהם הגדולים, אוריאל ואלירז.
בשנת 1982, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, פונתה משפחת פרץ מביתה, יחד עם כל תושבי סיני. המשפחה הגיעה לגבעון, ומשם לגבעת זאב, שבה היא מתגוררת עד היום, ובה נולדו להם עוד ארבעה ילדים: הדס, אביחי, אליסף ובת-אל. פרץ הייתה מנהלת בית הספר הראשון בגבעת זאב. כיום היא מפקחת במנהל חברה ונוער במשרד החינוך.
פרץ שכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, בעת שירותם בצה"ל. ב-25 בנובמבר 1998 נהרג בנה הבכור, סגן אוריאל פרץ בן ה-22, מפקד מחלקת הסיור בגדוד 51 של חטיבת גולני, במארב בדרום לבנון, באזור מרכבה. בעלה אליעזר פרץ נפטר זמן מה לאחר מכן, בגיל 56, ממחלה קשה שהתפתחה אחרי מות בנו הבכור אוריאל, שלפי המשפחה נבעה משברון לב.[1] לאחר מכן, ב-26 במרץ 2010, נהרג בנה השני, רס"ן אלירז פרץ, בהיתקלות בחוליית מחבלים ברצועת עזה.[2] אלירז פרץ התגורר בשכונת היובל בעלי, שבה התגורר גם חלל מלחמת לבנון השנייה, רס"ן רועי קליין. כוונה לפנות את השכונה, ובכלל זה משפחות שני החללים, עוררה סערה, שבעקבותיה נמצא פתרון שלא הצריך את פינוי השכונה.[3]
מאז נפילת שני בניה מקדישה פרץ את חייה להנחלת המורשת היהודית והציונית ומרצה בפני בני נוער וחיילי צה"ל.
בשנת 2011 פרסמה סמדר שיר את הספר "שירת מרים", ובו סיפור חייה של מרים פרץ.
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2014 נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה-66.
בשבעה ביוני 2016 קיבלה פרץ תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.[4]
במאי 2018, ביום העצמאות ה-70, קיבלה את פרס ישראל על מפעל חיים על "חיזוק הרוח היהודית-ישראלית".[5][6] בטקס הענקת הפרסים נשאה דברים בשם מקבלי הפרס.[7]
נאומה בטקס הענקת פרסי ישראל עורר תגובות חיוביות רבות בציבור, חלקם אף קראו למנות את מרים פרץ לנשיאה הבאה של מדינת ישראל[8] ושר החינוך נפתלי בנט הורה ללמד את טקסט נאומה בטקס בבתי הספר[9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סמדר שיר, "שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ", ידיעות אחרונות, 2011
- כתבתו של נבו כץ על מרים פרץ בעלון "גילוי דעת" גיליון 152, לכבוד יום הזיכרון תשע"ג.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרים פרץ, ברשת החברתית פייסבוק
מרים פרץ, ברשת החברתית טוויטר- שמוליק גרוסמן, אמו של הסמג"ד שנפל: אלוהים אוהב את גולני, באתר ynet, 27 במרץ 2010
- "זה משהו שקורע אותך מבפנים" באתר ערוץ אורות, 14 באפריל 2011
- יאיר נתיב, "מסירות נפש זה לא רק למות בעד ארצנו, זה לחיות כשאתה קובר שני בנים", באתר mako, 9 באפריל 2013
- מרים פרץ מתארחת בתוכנית "שעה של אנשים" ברדיו גלי ישראל יום הזיכרון תשע"ד 2014: שעה ראשונה; שעה שנייה
- קובי מידן, ראיון עם מרים פרץ, בתוכניתו חוצה ישראל (תוכנית טלוויזיה), מאי 2014
- מתן צורי, דברים שאין להם שיעור, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בספטמבר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שכלה שני בנים, ועדיין מאמינה בחיים, באתר מוטק'ה
- ^ רס"ן אלירז פרץ הי"ד, באתר "מרכז קטיף"
- ^ עמיחי אתאלי, בימין בירכו: הכשרת גבעת היובל - צעד נכון, באתר nrg, 7 במאי 2010.
- ^ מקבלי תואר כבוד, באתר אוניברסיטת בר אילן, 2 ביוני 2016.
- ^ אדיר ינקו, מרים פרץ - כלת פרס ישראל: "האם של כולנו", באתר ynet, 15 במרץ 2018.
- ^ ירדן צור, מרים פרץ, ששכלה את שני בניה, תקבל פרס ישראל למפעל חיים על חיזוק הרוח היהודית, באתר הארץ, 15 במרץ 2018.
- ^
הנאום של מרים פרץ בטקס הענקת פרסי ישראל
- ^ אורלי הררי, מרים פרץ:הקב"ה יציב אותי במקומות טובים, באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2018
- ^ רעות הדר, הנאום של מרים פרץ כבר נלמד בבתי הספר, באתר ערוץ 7, 25 באפריל 2018
