משתמש:Pashute/מגילת תענית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
Pashute/מגילת תענית
העמוד הראשון של מגילת תענית בתוך המהדורה שנדפסה בשנת ה'ש"ם
העמוד הראשון של מגילת תענית בתוך המהדורה שנדפסה בשנת ה'ש"ם
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה מנטובה רע"ד
תאריך מהדורה מדעית מהדורת ורד נעם, ירושלים תשס"ד
כתבי יד אוקספורד, פרמה
פרשנים
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מגילת תענית

מגילת תענית (במקורות קדומים כונתה גם המגילה ויש הסבורים שהכינוי תענית מאוחר) היא חיבור קצר בשפה הארמית המכיל רשימת 35 ימי שמחה או תקופות שמחה, בעקבות נצחונות או הצלה מגזירה של עם ישראל, בתקופת הבית השני ובהם אזכור ארועים מימי תחילת ההלניזם ועד סמוך לחורבן. המגילה השתמרה בחלקה בתוך נוסחי המשנה שבמסכת תענית.

בימי שמחה אלו לפי המגילה אין לצום או להספיד את המת. לדוגמה:

"...בתמניה ובתשעה לאדר - יום תרועת מטרא" (כלומר יום שמחה על המטר)
"...בתלת עשר ביה - ניקנור" (כלומר יום השמחה על ניקנור)

יש תאריכים שבסיומם כתוב הדין: "דלא למספד ביה" או "דלא לאתענאה ביה" (שלא להספיד או שלא לצום בו).

בתוך רשימה זו משולב נספח פרשנות הכתוב בעברית ('סכוליון' - כמכונה בפי חוקרים מאז צבי גרץ) ובו הסברים, בחלקם שגויים, על הארועים שברשימה. לדוגמא:

על תרועת המטר: "ואם התריעו בראשון, למה התריעו בשני? אלא ראשון - מִשָׁנָה אחת, ושני מִשָׁנָה אחרת. ולא כל הכתוב במגלה הזאת ראשון - הוא ראשון..."
על יום ניקנור: "אמרו: נקנור, אחד מאפרכים של מלכי יון, היה עובר לאלכסנדריא. בכל יום ויום היה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש, ומחרף ומגדף ומנאץ..."

על פי כתבי היד והדפוסים ישנם שלושה נוסחים עיקריים לרשימה עם נספח הפרשנות שלו, וביניהם הבדלים ניכרים בין התאריכים שברשימה, בין הארועים הרשומים, ובין הפירוש שלהם בנספח.[1]

היו שסברו שייחודה של הרשימה הוא בכך שהיא אחד המקורות המוקדמים להלכה יהודית שהועלו על הכתב, בעוד בתקופה זו ההלכות האחרות נשנו על פה.[2]

תוכן המגילה והתקבלותה לאורך הדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצום ("תענית" בעברית הקדומה) שימש אנשים כדי לכפר על נדריהם, על מעשיהם הרעים, או כהבעת עצב על מות קרובים. דברי הספד ננאמו על המת בעת שעומדים לקבור את גווייתו. הצום והמספד מסמלים אבל ועצב, וב"חוק" היהודי נקבע שאין לעשותם במועדים אלו, בדומה לחוק בימינו הקובע שאין לפתוח בתי עינוגים ביום השואה והגבורה וביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה.[3] גם כיום ההלכה היהודית קובעת שאין להספיד מתים בימי חג.[4]

המועדים ברשימה הם תקופות קצרות בני יום או ימים אחדים, שמונת הימים הראשונים של ניסן, ושמונת ימי החנוכה. בחלק מכתבי היד חסרים מועדים המופיעים בכתבי יד אחרים. לדוגמה כ"ז באייר אינו מופיע בכתב יד פרמה, וי"ב באדר לא מופיע בכתבי יד פרמה או בכתב יד אוקספורד.

בתלמוד הבבלי מתועדת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר ורבי יוסי על תוקפם של המועדים הללו לאחר חורבן בית המקדש.[5] להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה.[6]

תולדות המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני חלקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז השערתו של החתם סופר רבי משה סופר מפרשבורג, וספרו של צבי גרץ דברי ימי ישראל, מקובל לראות בשני חלקי המגילה: הרשימה והנספח הפרשני (הסכוליון) כשני חלקים נפרדים, וכל הדיון בהם, בלשונם, בתקופת עריכתם וזמן חתימתם, וכן בתוכן שבהם, נעשה בנפרד, כפי שנראה מיד.

ההפרדה במחקר בין המגילה לנספח הפרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך דורות רבים לא הכירו את ההפרדה בין המגילה לסכוליון, והלומדים סברו שהמגילה והסכוליון הינם יחידה ערוכה אחת, ולכן הסכוליון בעיניהם היה הפירוש המקורי של המאורעות המוזכרים במגילה.[7]

ההבדל בין הרשימה לנספח הפרשני התברר רק במאה התשע עשרה בידי רבנים וחוקרים שעסקו במגילת תענית. הראשון מביניהם היה החת"ם סופר, בחידושיו למסכת ראש השנה, בהם כתב:


שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוטון

פרמטרים [ 7, 8, 3, 5, 9 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ נראה לי כי תרי מגילת תענית הוה א' מה שכתבו חנניה בן חזקיה וסיעתו... ואותו היה מקובל אצל חז"ל כעין ספרי המקרא ואמרו עליו דכתיב במגילת תענית. אמנם עוד אחרת הייתה מדורות שלאחריהם שהיה כעין ברייתא מסודרת לפרש מקראי מגילת תענית הנ"ל ועליה נאמר תניא במגילת תענית, ועל אותן ברייתות אפשר שיחלוק תנא עליהם כי יאמר שלא כיון המסדר האמת בכוונת הקרא של מגילת תענית.[8] דברים דומים כתבו באותה תקופה גם הרב צבי הירש חיות

"מגילת תענית אשר היא עתה בידינו שתים המה אשר נספחו בזמן האחרון בספר אחד, והיינו מגלה הקדמונית אשר נכתבה על ידי תלמידי שמאי והלל... אולם סיפור המאורע ואיזה נסים נעשו לישראל בימים הללו זה לא היה בכתב רק שנויה בע"פ כשאר משניות וברייתות ונשנו גם כן כלשון הברייתא בלשון צח ונקי"[9]


קיימים שלושה נוסחים לרשימה עם נספח הפרשנות שלה, עם הבדלים ניכרים בין נוסחה לנוסחה. כפי שהיא מופיעה במשניות של מסכת תענית, (כפי שהשתמר בנוסח הארצישראלי של המשנה שבכתבי היד, ולעומתו כפי שהשתמר בנוסח המשנה שנלמדה בבבל (ובסופו של דבר גם נכתבה) עם התלמוד הבבלי, ועוד נוסח העולה מכתבי היד שבגניזת קהיר.[10]

שלש גרסאות

קיימות שלש גרסאות למגילה ובפרט לנספח הפרשנות הכתוב עברית - הסכוליון.

שני הנוסחים העיקריים השתמרו במשניות - מסכת תענית.

הגרסה במשנה הארצישראלית: גרסה זו השתמרה בענף הארצישראלי של המשנה, ענף הנראה הן בכתב יד פרמה של המשנה, והן בכתב יד אוקספורד של המשנה (ונקראים על שם הספריות בהן נמצאים כתבי היד). גרסה זו קדומה למשנה שבתלמוד הבבלי.
הגרסה במשנה שבתלמוד הבבלי: גרסה זו השתמרה במשניות שנלמדו (ובסופו של דבר גם נכתבו) עם התלמוד הבבלי בישיבות בבל.

בין שני נוסחים אלו קיימים הבדלים ניכרים, הן בפרטי אותו האירוע, והן בהבאת ארועים שונים לחלוטין לאותו התאריך, הבדלים שבוודאי אינם שיבושי העתקה אלא מורים על ענפי מסירה נפרדים, כפי שורד נעם הסיקה.[11][12]

הגרסה השלישית היא גרסת נוסח הכלאיים, כהגדרת ורד נעם, שהופיעה בדפוסים במהדורות שאינן מדעיות, והיא חיבור מאוחר, מראשית האלף השני לספירה (כלומר מסביבת שנת 1000-1300) שנמצא בגניזת קהיר, ואיחד, לעיתים בצורה גסה, בין המסורות שהיו בשני הנוסח הקדומים, והוסיף עליהם ממקורות אחרים, פעמים רבות מהתלמוד הבבלי.[11]

הנוסח הארצישראלי והנוסח הבבלי: נוסח פרמה ונוסח אוקספורד למשנה הם נוסח קדום של המשנה במסורת ארצישראלית, הקודמת למשנה שבתלמוד הבבלי. נוסח פרמה ואוקספורד שימרו נוסח קדום של המשנה, מהמאות הראשונות לספירה, ובתוכם פחות או יותר נוסח אחיד. אך בהשוואה לנוסח הבבלי, יש הבדל ניכר בין הארועים המוצמדים לתאריך, בין הסברי הארועים, ואפילו באיזה תאריך לקיימם.[13]

נוסח הכלאיים: על פי נעם, נוסח הכלאיים הוא "הכלאה מחושבת של החיבורים א ו־פ, לפעמים בתוספת ציטאטים של פסוקים או מקבילות מספרות חז"ל, בעיקר מן התלמוד". עובדה זו, לדבריה, "כמעט שאינה צריכה ראָיה, שכן היא ניכרת בכל הביאור, יחידה אחר יחידה".[14] אבחנתה של נעם באשר לנוסחים השונים של הסכוליון נתקבלה במחקר ללא עוררין.[15][16][17]

המגילה (הרשימה הארמית)

שפת המגילה וזמנה

אייזיק הירש וייס משער שהמגילה, כלומר חלק הרשימה בלי הנספח, נכתבה במקורה בארמית "מפני שהיתה להמון העם אשר לשון הארמי היה לשונם הרגיל".[18]

יתכן שהמאורעות בהם המגילה עוסקת משתרעים על פני כ־500 שנה, שכן המגילה מסתיימת בארועים מסוף בית שני[19], ולפי עמדת פרשנים וחוקרים, סביר שבאחת משלוש הרשומות המציינות ימים בהם נבנתה חומת ירושלים, מדובר בבניית החומה בימי עזרא ונחמיה, במאה ה־5 לפני הספירה.[20]

על רבים מהמאורעות המתוארים ברשימה אין מידע היסטורי נאות, או אין זיהוי ודאי של המאורע המתואר.[21],

= כינויי שמה של הרשימה וזמנם של כינויים אלו

במשניות שבתלמוד הבבלי המגילה מכונה "מגילת תענית" ואילו במשניות המוקדמות שמקורן ארצישראלי הוא מכונה "המגילה".[22][23] [24]

רוב החוקרים כיום סבורים שהכינוי "מגילת תענית" הוא מאוחר, ואילו יש המשער שהשם נקרא כך כבר מתחילתו.[25][26], class ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 4, 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
"- ! רשימת המועדים !! תרגום המגילה !! זיהוי המאורע " (- ). לדעת ורד נעם זוהי מסורת ארץ-ישראלית שהגיעה לבבל,[133]. בשבע מן אגדות הנוסח כמעט זהה בין התלמוד הבבלי לכתב יד פרמה, ודומה מאוד בשלש אחרים.[134]

לעומת הדמיון בסכוליון, יש הבדל ניכר בין רשימת המועדים בקטע המגילה שבכתב יד פרמה לזה שבתלמוד הבבלי. בכתב יד פרמה חסרה הרשומה על יום טוריינוס בתאריך י"ב באדר המופיעה בתלמוד הבבלי.[75][134]}} ובתלמוד חסרים כשליש מהמועדים המופיעים בכתב יד פרמה.

אולם גם בין שניהם ישנם הבדלים משמעותיים,[כ"א] המובילים לקביעה ששני הסכוליונים לא שאבו אחד מהשני (היינו שלפני הגמרא לא עמד סכוליון פרמה, ולפני עורך סכוליון פרמה לא עמדה הגמרא) אלא שאבו שניהם יחד ממקור שלישי, ככל הנראה מהדורת סכוליון שהייתה קרובה למדי לנוסח פרמה.[134]

סכוליון נוסח אוקספורד רחוק מאוד מהגמרא, שני הסכוליונים מביאים מסורות פירוש שונת לרבים מהמועדים, וגם במועדים בהם מסורות הפירוש דומות, שינויי הנוסח רבים כך שלא ייתכן ששתיהן שאבו מאותו מקור ערוך.

התהוות הסכוליונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורד נעם זיהתה שהסכוליונים השונים מכילים, מצד אחד, מסורות איכותיות ומקוריות, שאין להן אח בספרות חז"ל, ומצד שני, בחלק מהמועדים הסכוליונים לא מביאים מסורת של ממש, אלא רק משתמשים בתבניות קבועות כדי להסביר מועדים[כ"ב] כמו כן, רבים מקטעי הסכוילון נמצאים מולנו בצורה קטועה כל כך, שלא ניתן להבין אותם ללא השוואה למקבילות.[136] לאור הממצאים המועטים של המגילה בשאר ספרות חז"ל, לא ניתן לקבוע איך ומתי בדיוק התחבר הסכוליון. את הדיון בנושא מסכמת ורד נעם כך:

אופיים האניגמטי של שני החיבורים, ויחסיהם הנפתלים זה עם זה ועם המהדורה התלמודית, מחייבים גם את השערותינו במורכבות ובזהירות.

נראה שבמהלכה של תקופת המשנה והתלמוד נתלו במגילת תענית כמה וכמה אשכולות של מסורות פרשניות, סיפורי מעשים וברייתות עתיקות. מסתבר שהקבצים הללו נתהוו אט אט, ומסורות שונות, בניסוחים ובלבושים מגוונים, היו נספחות והולכות אל כל אחד מהם בתהליך רב שנים. אחד מן הקבצים הללו היה רווח בעולמם של אמוראי בבל או, למצער, בעולמם של עורכי הסוגיות, וחלקו שוקע בתלמודם. הצל הענק שהטיל התלמוד הבבלי על ספרותנו בכללה ניכר היטב גם על פני נופיה של מגילת תענית. גם כאן נתקבעו ונשתמרו דווקא אותן מסורות אשר שימשו את הבבלי, והמהדורות החיצונות נדחקו לצדי דרכים של מסירה משובשת. גם כאן טויחו, הוקצעו והותאמו להקשרן האגדות שנכבשו במכבש הבבלי. בכך ניצולו, מחד גיסא, מן הטשטוש ומן השכחה, אבל איבדו, מאידך גיסא, מאפיינים אותנטיים של תוכן ולשון, מאפיינים ששרידיהם המחוספסים ניכרים עדיין במהדורות החיצונות. המהדורות החיצונות הללו הוסיפו להימסר, והשלמות וטלאים מאוחרים שבו וניתוספו עליהן עוד שנים אחרי חיתום התלמוד. אולם ההתעניינות במגילת תענית, מסמך קטן וחריג, נטול ערך הלכתי, פחתה בהדרגה, והחיבורים החיצונים הוזנחו. חלקם אבדו כליל, ושניים מתוכם שרדו בידנו בכתבי יד בודדים ומשובשים: שני קונגלומרטים צבעוניים, פרועי מראה, פרי התהוות רבת תלאות ובליה ממושכת.

ורד נעם עמודים 374–375

הסכוליון כחיבור עצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגילה כחיבור הלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסורי התענית וההספד במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכותרת שבראש המגילה נאמר שהימים המופיעים בה אסורים בתענית, ומקצתם אסורים בהספד. מקובל בפסיקה ההלכתית לראות באיסור התענית איסור חמור יותר, וכל הימים המופיעים במגילה אסורים בה, ואילו הספד קל יותר, ולכן רק חלק מן הימים אסורים בו.[כ"ג][137] ויש שהסבירו להפך, שההספד חמור יותר, ולכן כל הימים אסורים בו, ורק חלק מן הימים אסורים בהספד.[כ"ד]

המובן הפשוט של המונח "הספד", הוא אמירת דברים לזכרו של אדם בהלוויתו. מאיר בר–אילן הציע שמשמעות המונח הספד במגילה היא "קינה פולחנית", תפילה מסוג מסוים, כעין תפילות הסליחות ותחנון הנהוגות כיום. כמו כן, לדעתו איסור התענית נועד כנגד אנשים שהיו נוהגים להתענות בצורה סדירה, בין היתר כחלק מעבודת המקדש, ולאו דווקא כנגד האפשרות של קביעת צומות על צרות, כדוגמת תעניות גשמים.[140]

היתרי תענית בימים המצוינים במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט הסיום של המגילה נאמר "להן אנש דאיתי עליהו אסיר בצלו". במשמעות המשפט נחלקו פרשנים וחוקרים לאורך הדורות. מוסכם, שהמשפט פוטר מאיסור התענית אנשים מסוימים, וקובע סייג למשפט "אלו הימים שאסורים בתענית", "מלבד איש ש", והמחלוקת היא מה משמעות הדברים "איתי עליהו אסיר בצלו". שני ההסברים העיקריים, הם: מלבד אדם שנדר תענית קודם שנכתבה מגילת תענית[כ"ה] או מלבד אדם שנדר נדר תענית כללי (כגון לצום כל ימי שני וחמישי) וימי התעניות שלו התנגשו בימים המופיעים במגילת תענית.

בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה, פורים, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה, ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו.

ביטול מגילת תענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסורי התענית של מגילת תענית נשמרו עד סוף תקופת התנאים, ובמאה ה-3 חדלו לנהוג לפיה. איסורי התענית הנוהגים עד ימינו הם אלה העוסקים בחנוכה ובפורים.

כתבי יד ודפוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למגילת תענית יש כעשרה כתבי יד, אולם רבים מהם מאוחרים, והועתקו מן הדפוס.

כתבי יד של נוסח פרמה

דפים, ומגילת תענית, שתופסת בו שבעה דפים, נמצאת בין דפים 84–90. כתב היד כתוב בצורה ברורה ונאה, ללא צפיפות בין המילים, ומצבו מצוין. כתב היד כולל 33 מועדים, ומשמיט את כ"ז באייר (איתנטילת כלילא מירושלם ומיהודה)[141] ואת י"ב באדר (יום טוריינוס).[75][142] איכות מסירתו של כתב יד זה טובה משל כתב יד אוקספורד, ובשל כך הוא נבחר לשמש כנוסח הפנים של המגילה במהדורתו של עידו המפל ובמהדורתה של ורד נעם.[143] כתב היד שימש כעד נוסח כבר במהדורתו של אדולף נויבאואר,[144] ונדפס בפני עצמו לראשונה בעבודת הדוקטורט של המפל.[145] ככל הידוע כיום (2020) כתב היד הוא עד הנוסח היחיד לנוסח פרמה.
סימנים במהדורות מדעיות: במהדורת נויבאואר P, במהדורות ליכטנשטיין המפל נעם פ.

!-- להשלים בקצרה כתבי יד של נוסח אוקספורד

  • כתב יד אוקספורד. נמצא בספריית בודליאנה באוקספורד, אוסף מיכאל 388 (קטלוג נויבאואר 867), מספר 21628 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד נכתב, על פי הקולפון, על ידי "משה הרופא בן יצחק בן קאביש מיורקי לשלמה בן אליהו קפשלי הזקן".[146] כתב היד הוא עד הנוסח העיקרי לנוסח אוקספורד, שנקרא על שמו.[כ"ו] כתב היד כולל מספר חיבורים,[כ"ז] ואורכו 196 דפים[כ"ח] ומגילת תענית שתופסת שני עמודים נמצאת בדפים 193–194[147] כתב היד כתוב בצורה צפופה, וישנם מקומות בהם הוא מטושטש וקשה לקריאה. כתב היד כולל 34 מועדים, ומשמיט את י"ב באדר (יום טוריינוס).[75][148] לא ידוע בדיוק ממתי כתב היד, אולם ככל הנראה הוא מהמאה ה־15 או ה־16.[149] כתב היד שימש כעד נוסח כבר במהדורתו של נויבואר,[144] ונדפס בפני עצמו לראשונה בעבודת הדוקטורט של המפל.[150]
    סימנים במהדורות מדעיות: במהדורת נויבאואר m, במהדורות ליכטנשטיין המפל נעם א.[כ"ט]

!-- להשלים בקצרה

  • כתב יד סנט פאול. נמצא בספריית המנזר הבנדיקטיני בסנט פאול (עמק הלַוונט — Lavanttal), אוסטריה, בכריכת קודקס 39c/4. כתב היד התגלה בשנת 2007 בספרייה בסנט פאול בכריכה של הספר מכלול התאולוגיה של תומאס אקווינס, ופורסם על ידי יואב רוזנטל.[151]על פי ד"ר מרדכי גלצר, כתב היד נכתב לפני 1300. כתב היד כתוב בשני טורים בכתיבה אשכנזית מרובעת. כתב היד כולל דף אחד בלבד, ומכיל כ־40 אחוז מהביאור, החל מסוף הביאור לד/י בתמוד ועד תחילת הביאור לכ"ב בשבט.[152] על מנת להבדילו מכתב יד אוקסופרד, כונה כתב היד על יד רוזנטל אס[ל] בעוד כתב יד אוקספורד כונה אא[ל"א]

כתבי יד עם נוסח הכלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עדות הקולפון, נכתב על ידי יצחק אפומאדו בי"ט בשבט רס"ט בסלוניקי.{{הערה|כתב יד וינה מכיל מספר חיבורים. (ראו כתב היד היה בעבר בספריית וינה (מספר 31 בקטלוג שוורץ), ובתקופת מלחמת העולם השנייה נעלם, והידע על על הנוסח שלו הגיע מכתב יד שהעתיק ממנו[154] ומכמה מהדירים שפרסמו את נוסחאותיו כשינויי נוסחאות לדפוסים.[155] כתב היד נתגלה מחדש ונרכש על ידי בית המדרש לרבנים בניו יורק בשנת 1998.[156]

  • כתב יד קיימברידג'. נמצא בספריית האוניברסיטה בקיימברידג', add 648, מספר 16871 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד נכתב על ידי הסופר רפאל בן שלמה בן יעקב הכהן מפארטו, שחי בפירנצה במחצית הראשונה של המאה ה-16.[157] כתב היד כתוב בצורה ברורה ונאה והניתן לקוראו בצורה נוחה.[158] כתב היד מכיל מספר חיבורים[ל"ב] ואורכו 384 דפים, ומגילת תענית, שתופסת בו ששה דפים, נמצאת בין דפים 373–378. המפל סבר שהוא נעתק מהדפוס, ובשל כך חסר ערך מחקרי,[158] אולם נועם קיבלה את דעתו של ליכטנשטיין שכתב היד הועתק מכתב יד שממנו הועתק הדפוס הראשון (היינו שהדפוס הראשון וכתב היד הם "אחים").[ל"ג][160]
  • כתב יד אוקספורד. נמצא בספריית בודליאנה באוקספורד, קטלוג נויבאואר 2421, מספר 21701 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד תוארך בעבר על פי השימוש המשני שלו, כריכת ספרים, אז נכתבה בצידו הערה משנת 1603, שהמפל זיהה בטעות כקולפון, ותיארך את כתיבת כתב היד לשנה זו.[161] על פי בדיקתו של פרופסור מלאכי בית-אריה, כתב היד נכתב במאה ה־13, והוא כתב היד הקדום ביותר של המגילה שיש בידינו.כתב היד כולל עמוד אחד, כתוב בשני טורים בכתיבה מרובעת. כתב היד מכיל את סוף המגילה בלבד, מאמצע הביאור על פורים.[162]

דפוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגילה נדפסה לראשונה בשנת רע"ד במנטובה שבאיטליה, עוד קודם להדפסת התלמוד הבבלי בשלמותו.[ל"ד] מאז נדפסה המגילה עשרות פעמים[ל"ה] נביא את העיקריים שבהם. בכל הדפוסים הלא מדעיים של המגילה, הודפסה יחד עם המגילה גם מגילת תענית בתרא, כאשר בדפוסים המוקדמים אין הבדל בינה לבין המגילה, ובדפוסים המאוחרים יש הבדל בין החיבורים (החל מדפוס המבורג, אולם בצורה לא סדירה)[ל"ו]

  • מנטובה רע"ד. דפוס ראשון של המגילה. המגילה נדפסה בתוך קובץ של ספרי כרוניקה יהודית, מתכונת בה הודפסה פעמים רבות בהמשך.[ל"ז] בדפוס מנטובה נדפסה המגילה יחד עם: סדר עולם רבא וזוטא, ספר הקבלה לראב"ד, זיכרון דברי רומי ומלכי ישראל בית שני. דפוס זה נדפס במספר עותקים רב באופן יחסי.[165]
  • אמסטרדם תי"ט. נדפס עם שני פירושים מהרב אברהם הלוי (מהר"א) בן הרב יוסף סג"ל בן הרב אברהם פרץ סג"ל, פירוש כולל, וחידושי מהר"א. המגילה נדפסה ללא חיבורים נוספים, וזה הדפוס הראשון בו נדפסה המגילה לבדה דפוס אמסטרדם תי"ט, באתר HebrewBooks.
  • המבורג תקי"ז. למגילה נוסף פירוש מאת הרב יעקב עמדין. המגילה נדפסה לאחר סדר עולם רבא וסדר עולם זוטא (בדפים כג עמוד ב – ל עמוד ב), ובסופה נדפסה מגילת תענית בתרא, לראשונה תוך הבדלה בין המגילת למגילת תענית בתרא, ואחריהם נדפסו עוד כמה חיבורים מהרב עמדין דפוס המבורג תקי"ז, באתר HebrewBooks.
  • דיהרנפורט תק"ע. נדפס בבית הדפוס של יוסף מייא. למגילה נוספו פירושים מאת הרב יהודה לייב ב"ר מנחם (דיין דק"ק קראטאשין): רש"י (ליקוט מפרושי רש"י על קטעי המגילה שמופיעים בתלמוד) תוספות חדשים (פירוש מרחיב הדן במגילה ובפירושים עליה, כעין התוספות על הגמרא) ופירושים בשם עין משפט – נר מצווה (הפניה למקומות בהם הפוסקים פסקו קטעים מהמגילה) מסורת הש"ס (הפניות למקבליות בש"ס) ותורה אור (הפניה למקורות הפסוקים המצוטטים, כולם פירושים כעין הפירושים המקבילים על הגמרא שחוברו על ידי הרב יהושע בועז). המגילה נדפסה ללא חיבורים נוספים דפוס דיהרנפוט תק"ע, באתר HebrewBooks.
  • ירושלים תרס"ח. נדפס בבית הדפוס שעהנבוים את ווייס. למגילה נוספו פירושים מאת הרב אברהם אליהו בן יחיאל מיכל בורנשטיין: פירוש קצר, פירוש האשל (כעין פירושי רש"י ותוספות על הגמרא, אבל שניהם נתחברו על ידי הרב אברהם אליהו), וכן מסורת הש"ס תורה אור עין משפט נר מצווה. כל אלו נדפסו על הדף. בסוף המגילה נדפסו: פירוש ר"י עמדין, ופירוש מהר"א. בגוף המגילה ישנה הבדלה בין המגילה, הכתובה באותיות שונות מנוקדת ובפסקא נפרדת, לבין הסכוליון דפוס ירושלים תרס"ח, באתר HebrewBooks.

מהדורות מדעיות

  • המהדורה הראשונה של מגילת תענית שכללה השוואה לכתבי יד הייתה מהדורתו של אדולף נויבאואר, שבספרו סדר החכמים וקורות דברי הימים, שמכיל חיבורים יהודיים עתיקים שנושאם היסטוריה וכרונולוגיה, כלל גם את מגילת תענית. נוסח הפנים שלו התבסס על דפוס ראשון, על מהדורת אמסטרדם תע"א,[166]
  • המהדורה המדעית הראשונה של מגילת תענית הייתה מהדורתו של הנס ליכטנשטיין (צבי אבנרי), שיצאה לאור ב... וכללה מחקר על המגילה, ומהדורה של המגילה. נוסח הפנים של המגילה של ליכטנשטיין היה אקלקטי,[167] ואת הסכוליון הוא חילק לשני נוסחים, שהוא קרא להם הנוסח הספרדי (מיוצג לדעתו בכתב יד פרמה) והמשפחה הרחבה, או הנוסח האיטלקי, שכוללת את כתבי היד של נוסח הכלאיים. בכתב יד אוקספורד ראה ליכטנשטיין קיצור של המשפחה הרחבה.[168] בהצגה של הסכוליון ליכטנשטיין הביא לפעמים את שני הנוסחים זה בצד זה, ולפעמים יצר מהדורה אקלקטית של הסכוליון מעדי הנוסח השונים (אוקספורד פרמה ונוסח הכלאיים).[169]
  • מהדורת ורד נעם.

מגילת תענית בתרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגילת תענית בתרא

מגילת תענית בתרא היא רשימה המונה ימים בהם נהגו לצום. רשימה זו נתחברה ככל הנראה במאות החמישית–השישית, והמקור הראשון המוכר לנו שמצטט אותה הוא בעל הלכות גדולות. הרשימה הועתקה בכתבי יד שונים, וביניהם במרבית כתבי היד של מגילת תענית (כתבי היד של נוסח הכלאיים) בסוף המגילה, ולכן מכונה מגילת תענית בתרא או מגילת תענית פרק אחרון, אולם היא אינה חלק ממגילת תענית, וחלק מהמועדים שבה אף סותרים את מגלת תענית. הרשימה נפסקה בספרי הלכה רבים, ביניהם הטור והשולחן ערוך.[170]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושים על המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יעקב עמדין, ‏סדר עולם רבה וזוטא ומגלת תענית מוגהים ומבוארים, המבורג תקי"ז, באתר HebrewBooks

על מהדורת ורד נעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היו שהסבירו שמדובר בקביעת חג כמגשר בין חנוכת המקדש בימי עזרא, לבין חג הפסח, כדי להשאיר את העם בירושלים לחגיגת הפסח,[43] או כזכר לשבעת ימי הטהרה קודם לפסח בימי עזרא. היו שהסבירו שמדובר בימים בהם נטהרו החשמונאים מטומאת מת לאחר טיהור המקדש, או שבימים אלו קבעו החשמונאים הלכות חדשות בנוגע להתנהלות העבודה במקדש בימי חג הפסח[44]
  2. ^ על השאלה מדוע פסח שני הפך מחג של יחידים (אלו שלא הספיקו להקריב קרבן פסח) לחג לאומי הוצעו כמה תשובות. לדעת בן-ציון לוריא, לאחר ניצחון החשמונאים במרד החשמונאים הם פתחו במפעל ביצורים כדי להגן על המקדש, ובשל עיסוקם הרציף בבנייה לא יכלו להקריב את הפסח בניסן, וכל העם נדחה לפסח שני, ומאז אותו מאורע הפך פסח שני לחג של כל העם.[47] בכיוון דומה הלך אברהם ביכלר, שהציע לראות בקביעת המועד זכר לאירוע חד פעמי, אולם הוא זיהה אותו עם אירוע לא מוכר (היינו שאחנו יודעים עליו אבל לא יודעים מה טיבו) מסוף תקופת בית שני.[48] לדעת יוסף תבורי פסח שני נקבע במגילת תענית לא לציון מאורע בעבר, אלא כדי שגם אלה שאינם מקריבים באותו היום את קרבנם יחגגו בו. זאת כדי להדגיש את אופיו הציבורי של קרבן הפסח השני, כנגד המגמה שהייתה בעם לצמצם את חשיבותו עקב מיעוט המשתתפים בו.[49]
  3. ^ חקרא הוא שמה של מצודה שנבנתה על הר הבית בידי אנטיוכוס אפיפנס כחלק מהטלת גזירותיו. המילה "חקרא" היא הגייה הארמית של המילה היוונית "אקרא", שמשמעותה מצודה.
  4. ^ זהו התרגום על פי ההסבר שמקובל של המועד, של ביטול מיסי הכתר. המקבלים את פירוש הסכוליון למועד כביטול העטרות בימי היוונים מתרגמים את המילה כ"כתר", או "עטרה"
  5. ^ החוקרים שתומכים בזיהוי זה מזהים אותו עם המובא בספר מקבים,[51] שם נאמר "ויאלצו אותם בחג הבכוס ללכת בכלולות פרחים על ראשם, לכבוד האליל כמשפט הגויים.".[52]
  6. ^ הסברים אפשריים אחרים הם אירועים נוספים של ביטול מיסים המופיעים בספרי המקבים: הצעה לביטול המיסים על ידי דמטריוס הראשון שנשלחה ליונתן הוופסי,[55] הצעה שנדחתה על ידי יונתן; ביטול מס על ידי דמטריוס השני בתמורה לויתורו של יונתן הוופסי על כיבוש החקרא;[56] מכתבו של אנטיוכוס השביעי אל שמעון התרסי בו הוא מצהיר על אישרור הפטורים שנתנו ליהודים לפניו.[57][58]
  7. ^ את הקישור בין "מגדל צור" ל"בית צור" הסביר בצלאל בר כוכבא, ששמעון לא כבש את היישוב בית צור, אלא את המבצר היווני הסמוך אליו.[65]
  8. ^ הצעה נוספת היא לזהות את מגדל צר עם מצודת אנטוניה, שבמקום בו היא ישבה היה בעבר מגדל בשם "מגדל סטרטון", ואת הכיבוש המוזכר במגילה עם הריסת החיבור בין האנטוניה להר הבית בתחילת המרד הגדול, דבר שמנע מפלורוס להשתלט על המקדש ולבזוז אותו.[68]
  9. ^ אולם שימו לב, שלדעת כמה מהחוקרים, זהו המאורע המצוין בכ"ז באייר.
  10. ^ הצעה חריגה הציע בן-ציון לוריא, לפיו מדובר באירוע כינוס ספרי תורה וקביעת נוסח מדויק של התורה שנעשה על ידי יהודה המכבי לאחר מרד החשמונאים. את שיטתו הוא תומך בתרגום של לשון המגילה ל"בארבעה בתמוז כונסו ספרי התורה".[74]
  11. ^ על השאלה מדוע פורים מופיע במגילה, אף על פי שהוא חג מקראי, מביאה ורד נעם כמה תשובות:
    1. ימי הפורים נזכרו כדי לאסור את שני הימים בתענית והספד גם לחוגגים בי"ד באדר, וגם לחוגגים בט"ו באדר (שושן פורים).[76] אולם נעם לא מקבלת אופציה זו.
    2. כיוון שפורים הוא חג מדרבנן, מעמדו לא היה מקובל בצורה מוחלטת, והיה צורך לחזק את קיומו, וייתכן שאף בחברתו של מחבר המגילה מגילת אסתר לא נחשבה כספר קדוש.[77]
    3. מטרת המגילה לא הייתה לקבוע באילו ימים אסור להתענות, אלא למנות את הימים בהם נעשו ניסים לישראל, אף אם הם מוזכרים במקרא.[78][79]
  12. ^ זהו התרגום שמופיע ברוב בתרגומים של המגילה[80] השורש "שרו" במשמעות זו מופיע כמה פעמים בתלמוד[81] אולם ברוב המופעים שלה בתלמוד משמעותו "התירו" (נתנו אישור),[82] וכך הציעה ורד נעם, שהביאה את שתי האפשרויות.[83]
  13. ^ המשנה אמנם נערכה בימי רבי, אולם לא הועלתה על הכתב עד לימי הגאונים.
  14. ^ מתוך כיוון זה גם עולה חריגותה של המגילה בעולם ספרות חז"ל, שמתעסק בדרך כלל בהלכה, ובאגדה ומדרש, ואילו המגילה מתעסקת בהיסטוריה.[89]
  15. ^ כגון מות הורדוס (מזוהה בדרך כלל כאחד משני ה"יומא טבא" המצוינים במגילה, בז בכסלו ובב בשבט, וכגון ביטול גזירות הקיסר קליגולה בכב בשבט
  16. ^ ישנן עוד כמה דעות יחיד, בשיטת התיארוך. בער ראטנער קבע שהמגילה חוברה לכל המאוחר בתקופת החשמונאים הראשונים, כיוון שבתקופה מאוחרת יותר כבר נקבעה הלכה שאסור לספוד שלושים יום קודם הרגל,[93] ואילו במגילה ישנם מועדים הסמוכים לרגלים, כגון א בניסן.[94]
  17. ^ בהתאם לגישות השונות לתיארוך העריכה
  18. ^ כך מסכמת ורד נעם את השאלה,[95] אולם יש הסוברים שהאיסורים במועדים נקבעו עם התרחשותם ויש הסוברים שהאיסורים נקבעו עם עריכת המגילה
  19. ^ מסורת נוספת מייחסת את כתיבת המגילה ל"זקני בית הלל ובית שמאי", אולם מסורת זו מפוקפקת מבחינה מדעית, וככל הנראה מבוססת על שילוב של המסורות על בני משפחת בן-גוריון, עם הסיפור על הכינוס שאירע בעליית ביתם.[98]
  20. ^ אירוע אותו מזהה לוריא עם הניצחון שאירע ביז באדר
  21. ^ לא ייתכן שסכוליון פרמה שאב מהגמרא, כיוון שרק כשליש מהמועדים מופיעים בגמרא. בכיוון ההפוך, הבבלי מציג יום טוריינוס[75] (י"ב באדר), שאינו מופיע בנוסח פרמה, כך שלא ייתכן שהוא שאב מנסוח פרמה. אמנם ניתן היה להציע שהבבלי שאב מגלגול קדום של סכוליון פרמה, שנכתב קודם שבטל יום טוריינוס,[75] אולם גם הצעה זו אינה אפשרית, כיוון שיש בסכוליון פרמה קטעי ביאור שלא מופיעים בגמרא, אף כשהמועדים עליהם הם נסובים כן מופיעים בגמרא, ואף מופיעים קטעי ביאור אחרים על אותם מועד.[135][134]
  22. ^ כגון בסכוליון א לט"ז באדר "ששמחה לפני המקום בבנין ירושלם שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס", או סכוליון פ באותו מועד "מפני שסתרוהו גוים וכשהתחילו לבנותו עשאוהו יום טוב" (וכן בסכוליון פ לד' באלול, ועם מעט הרחבות בז' באייר). או סכוליון פ לכ"ג באייר "מפני שהיו מצירין להם לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבא מפניהם ביום אלא בלילה יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב", ובניסוח כמעט זהה בי"ז באלול, ובכ"ח בשבט.
  23. ^ היינו הימים ששמחתם מרובה יותר, מבטלים גם את ההספד.
  24. ^ זו היא שיטתו של רבינו אפרים מקלעת חמאד. ישנם הסוברים שהוא גרס במגילה "דלא למספד בהון, ומקצתהון דלא להתענא בהון",[138] גרסה שנתמכת בנוסח המגילה המצוטט במקום אחד בירושלמי.[88] אולם הפירוש המקובל הוא שהוא פירש את דברי המגילה כך שמשמעותם היא ""אלו הימים שלא להתענות בהם, ומקצתם רק לא לספוד בהם".[139]
  25. ^ או קודם שנגזרה, בהתאם להסברים השונים בתהליכי הכתיבה של המגילה
  26. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם כתב יד ונוסח
  27. ^ רובו של כתב היד הוא חלק הלאוים בספר מצוות גדול. בסופו נכתבו מגילת תענית ו"כללי התלמוד".[147]
  28. ^ דפים 1–2, 195–196 אינם חלק מכתב היד המקורי, אלא חיבורים נוספים שנכרכו יחד איתו.[147]
  29. ^ במאמר בו פורסם כתב יד סנט פאול כונה כתב יד אוקספורד אא, על מנת להבדילו מכתב יד סנט פאול שכונה אס.
  30. ^ היינו: נוסח אוקספורד כתב יד סנט פאול.
  31. ^ היינו: נוסח אקספורד כתב יד אוקספורד.
  32. ^ מדרש שמואל, לקוטי מדרשים, תשובות על תחיית המתים מרס"ג, תשובות משו"ת הרא"ש, חדושים מספרי קבלה, סימנית שאו"ת מהרב יוסף קולון, צוואת רבי יהודה החסיד, אלפא ביתא דבן סירא, מגילת תענית, סדר עולם רבה, סדר עולם זוטא, קטעים מהזהר.[159]
  33. ^ ההוכחה לכך היא שבדפוס ישנן השמטות שאין בכתב היד, מה שמלמד שהוא לא הועתק מהדפוס, ובכתב היד יש השמטה שאין בדפוס, מה שמלמד שהדפוס לא הועתק ממנו.[160]
  34. ^ מסכתות בודדות מהתלמוד נדפסו כבר קודם, אולם התלמוד בשלמותו נדפס לראשונה בשנים ר"פ–רפ"ג.
  35. ^ במהדורת ליכטנשטיין, שיצאה לאור ב־1935, הוא מנה 23 דפוסים של המגילה שהיו לפניו.[163]
  36. ^ היינו גם לאחר דפוס המבורג עוד היו מהדורות בהן לא היה הבדל החיבורים.
  37. ^ עידו המפל ממיין את דפוסי המגילה לשלושה סוגים: דפוסים בהם נדפסה המגילה יחד עם כרוניקות שונות, בדומה לדפוס הראשון, דפוסים בהם נדפסה המגילה בפני עצמה, עם ובלי פירושים, ודפוסים עם תרגום לשפות אחרות.[164]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם נעם
  2. ^ יסוד המשנה ועריכתה, הרב ראובן מרגליות, עמוד ז'. (הוצאת מוסד הרב קוק
  3. ^ סעיף 4 - איסור עינוגים בציבור ביום הזיכרון חוק יום הזיכרון (אתר הכנסת)
  4. ^ ראו לדוגמה איסור הספד בחג הפורים מתוך הספר שולחן ערוך של רבי יוסף קארו, כרך אורח חיים, סימן תרע"ו. (באתר דעת)
  5. ^ בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב' הסוגיה נמשכת עד דף יט עמוד ב
  6. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ג, סעיף א'
  7. ^ על היחס בעבר לסכוליון ורשימת מקורות על יחס זה, ראו ורד נעם, לנוסחיו, עמוד 55
  8. ^ חידושי החת"ם סופר למסכת ראש השנה, דף יח עמוד ב דיבור המתחיל 'אתמר רב ורבי חנינא'
  9. ^ צבי הירש חיות, תורת נביאים, ירושלים תשי"ח, עמוד קנד בהערה
  10. ^ ששש להשלים
  11. ^ 1 2 על החלוקה לשלושה הנוסחים וביחוד שינויי הנוסח שבחלק הסכוליון, כתבה ורד נעם בהרחבה בעבודת הגמר לתואר דוקטור שהוגש בשנת תשמ"ג (1983) לאחר שאוזכר בעבודת הדוקטורט של עדו המפל. ראו ורד נעם, בעיקר בעמודים 64–86. במאמר התרכזה בהבדלי הגרסאות של הנספח הפרשני (הסכוליון)
  12. ^ עניין נוסח ההכלאה אוזכר לראשונה בעבודת הדוקטורט של עדו המפל (ורד נעם, עמוד 17 של המאמר)
  13. ^ ראו השוואת נוסחי הסכוליון והבדליהם במאמרה של ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 64–66
  14. ^ ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג), עמוד 67, והדגמה בהמשך, בעמודים 68–83
  15. ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד (תשס"ח), עמוד 357.
  16. ^ שמא יהודה פרידמן, שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית, ציון עא (תשס"ו) עמוד 5 (וראו בהערה 4).
  17. ^ מנחם קיסטר על הסכוליה למגילת תענית, תרביץ עד ג (תשסה) עמודים 451–453
  18. ^ אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו חלק ב, עמוד 266
  19. ^ סוף הרשימה לכל המוקדם בביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני, ראו כב בשבט
  20. ^ התיאור נוגע לימי נחמיה לפי ה"סכוליון" - הפרשנות בגרסתה החדשה המקובלת על שומרי מסורת, וכן הפרשנות של חוקרי כתבי היד כורד נעם עמוד, 20
  21. ^ על מאורעות לא מבוררים ראו לדוגמה ד באלול ודברי ורד נעם עמודים 180–181.
  22. ^ לשם "מגילת תענית" - בגרסת המשניות של התלמוד הבבלי, ראו משנה, מסכת תענית, פרק ב', משנה ח' (המקבילה למשנה י"ד בחלוקה הארצישראלית)
  23. ^ על הכינוי הארצישראלי "המגילה" ראו לדוגמה "כל הכתוב במגילה..." בכתב יד פרמה משנה י"ד בפרק ב של משניות מסכת תענית (יש צורך לגלול באתר שני עמודים שמאלה לגליון 155), ואת אותה המשנה בכתב יד קאופמן. בחלוקה הבבלית משנה זו נקראת משנה ח' (הקישורים לכתבי היד באתר הספריה הלאומית)
  24. ^ על חלוקת השמות לפי המיקום ראו צבי גרץ, Zeno, Volltext Geschichte: [Zweiter Zeitraum. Geschichte der Juden von den ältesten Zeiten bis auf die ...], www.zeno.org (בגרמנית)/[Dritte+Epoche.]+Die+letzten+Jahre+Jerusalems/Noten/30.+Die+judäischen+Münzen+in+der+nachexilischen+Zeit#F4192 Geschichte der Juden von den ältesten Zeiten bis auf die Gegenwart], Leipzig 1906, Band 3.2., S. 559 (Fußnote 1)
  25. ^ על הסבורים שהכינוי "מגילת תענית" הוא מאוחר ראו בין היתר: עדו המפל, עמוד 79. ורד נעם עמוד 29 הערה 59 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר". בֶּער ראטנר, "הערות למגילת תענית", ספר היובל לכבוד נחום סוקולוב, וורשא תרס"ד, עמוד 500
  26. ^ פרופ' מאיר בר-אילן, במאמרו "אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמוד קיד הערה 4
  27. ^ אליהו ביקרמן, הערות אחדות למגלת תענית, ציון א, ג, תרצו (עמודים 354–355)  ; חיים דב מנטל, מגילת תענית והכיתות, בתוך: מחקרים בתולדות עם־ישראל וארץ־ישראל לזכר צבי אבנרי (חיפה תש"ל), עמודים 54–59; משה בר, הכיתות ומחצית השקל, תרביץ לא ג (תשכ"ב), עמודים 298–299; יעקב ליור, פרשת מחצית השקל, בתוך מנחם הרן (עורך), ספר היובל ליחזקאל קויפמן: מחקרים במקרא ובתולדות האמונה הישראלית, עמוד סו; בר רטנר , 'מקדמוניות היהודים' בתוך:מאסף, א, פטרבורג תרס"ב , עמ' ; 92
  28. ^ יעקב ליור, פרשת מחצית השקל, בתוך מנחם הרן (עורך), ספר היובל ליחזקאל קויפמן: מחקרים במקרא ובתולדות האמונה הישראלית, עמוד סו; ורד נעם עמודים 165–166
  29. ^ אפרים אורבך, ההלכה מקורותיה והתפתחותה, עמודים 40–42
  30. ^ בן ציון לוריא, מגילת תענית, עמודים 90–95. לדעת לוריא הקמת התמיד משמעותה החזרת כל סדרי העבודה במקדש כפי דעת הפרושים.
  31. ^ חיים דב מנטל, מגילת תענית והכיתות, בתוך: מחקרים בתולדות עם־ישראל וארץ־ישראל לזכר צבי אבנרי (חיפה תש"ל), עמוד 58
  32. ^ אליהו ביקרמן, הערות אחדות למגלת תענית, ציון א, ג, תרצו (עמודים 354–355)
  33. ^ על שמונת ימי חנוכה והקשרם לניצחון המוזכר בסכוליון ראו לדוגמה חנוך אלבק למחלוקות הפרושים והצדוקים בענייני המקדש וקדשיו, תורה שבעל פה ה, מוסד הרב קוק, תשכ"ג עמוד כח. (באתר דעת)
  34. ^ על שמונת ימי חנוכת המשכן במקרא (שמונת ימי המילואים) ראו: ספר שמות, פרק מ', פסוק ב' ופירוש רש"י על מדבר (ספר ויקרא, פרק ט', פסוק א')
  35. ^ בעניין התיארוך של רש"י לשמונת ימי המילואים התחבטו פירוש האבן עזרא ורמב"ן, והאפשרות שמדובר בחנוכת המקדש המתוארת בספר עזרא. ראו ורד נעם עמוד 166, וההפניות בהערות 9–14
  36. ^ אברהם כהנא, ‏ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 3 הערה 9, באתר אוצר החכמה
  37. ^ 1 2 בכתבי יד אוקספורד וקיימברידג' הנוסח "איתותב", ובעברית "הושב". יוסף דרנבורג, מסביר שמדובר בחג השבועות שנקבע תחילה על פי שיטת הפרושים, ואז הוא הוזז לתאריך אחר על פי הצדוקים, ולבסוף הושב כלומר הוחזר לתאריך הראשון. משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון א, עמוד קטז הערה 3
  38. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם דשבועיא
  39. ^ אברהם כהנא, מתרגם את המילה כ"חג", ולדעתו המשמעות היא שנקבע חג באותם ימים (היינו שהמילים "איתוקם חגא" לא מציינות לזכר איזה מאורע נקבעו הימים האלו במגילת תענית, אלא מציינות את עצם קביעת החג, בדומה ל"יום טב" שנקבע בז' בכסלו. אברהם כהנא, ‏ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 3 הערה 11, באתר אוצר החכמה
  40. ^ מגילת תענית א#ח
  41. ^ חנוך אלבק למחלוקות הפרושים והצדוקים בענייני המקדש וקדשיו, תורה שבעל פה ה, מוסד הרב קוק, תשכ"ג עמודים כח–ל; חיים דב מנטל, מגילת תענית והכיתות, בתוך: מחקרים בתולדות עם־ישראל וארץ־ישראל לזכר צבי אבנרי (חיפה תש"ל), עמודים 54–59
  42. ^ תוך קבלת הגירסא בכתב יד פרמה, שמוחקת את המילה "שבועיא"
  43. ^ אברהם כהנא, ‏ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 3 הערה 9, באתר אוצר החכמה
  44. ^ בן ציון לוריא עמודים 95–99
  45. ^ 1 2 3 4 5 6 בכתב היד כתוב: ירוש'
  46. ^ בחלק מכתבי היד מופיעה המילה "נכיסת" (שחיטת) פסחא זעירא, אולם ורד נעם (עמוד 44 הערה ד) קובעת שזה שיבוש
  47. ^ בן ציון לוריא, עמודים 107–110
  48. ^ אברהם ביכלר, ‏הכהנים ועבודתם, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"ו, עמודים 43–44, באתר HebrewBooks
  49. ^ יוסף תבורי, עמ' 111–112; ושם עמ' 98–99.
  50. ^ מגילת תענית ב#כז
  51. ^ ספר מקבים ב, פרק ו פסוק ז
  52. ^ תרגום יצחק זעקיל פרענקיל
  53. ^ בער ראטנר, "הערות למגילת תענית", ספר היובל לכבוד נחום סוקולוב, וורשא תרס"ד, עמודים 502–503; בן ציון לוריא עמודים 113–116
  54. ^ 1 2 מקבים א פרק יג פסוקים לד–מ
  55. ^ מופיעה במקבים א פרק י פסוקים כב–מה
  56. ^ מופיע במקבים א פרק יא פסוקים כט–לז
  57. ^ מופיע במקבים א פרק יג פסוקים א–ט
  58. ^ המפל עמודים 127–128, ורד נעם, עמוד 191.
  59. ^ המפל עמודים 127–128; ורד נעם, עמוד 191;יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תש"י, כרך ג, עמוד 69
  60. ^ 1 2 בכתב יד וינה – ניו יורק הנוסח "מגדל שר".
  61. ^ מגילת תענית ג#יד
  62. ^ על גירסא זו ראו ורד נעם מביקרות הנוסח לשיזחור ההיסטורי, עמוד 25 (מופיע גם אצל ורד נעם, עמוד 195 בנספח להערה 18)
  63. ^ המפל עמוד 131
  64. ^ ורד נעם, מביקורת הנוסח לשיחזור היסטורי, עמוד 22, הערה 87
  65. ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים: ימי יהודה המקבי, ירושלים, יד יצחק בן צבי ומשרד הביטחון, תשמ"א, עמוד 222 הערה 22
  66. ^ כמתואר במקבים א פרק יא פסוק סו
  67. ^ יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמוד טז; בן ציון לוריא עמוד 117–118; יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תש"י, כרך ג, עמוד 62, שהציע זאת כ"אפשר"
  68. ^ אירוע המתואר במלחמת היהודים, ספר שני, טו ה
  69. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"א, עמוד א'
  70. ^ אירוע המתואר במלחמת היהודים, ספר שני, טז ה–יז א
  71. ^ המפל; יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תשי"ט, כרך ה, עמוד 144–145 (ושימו לב מתי בדיוק לדעתו הופסקה העברת המס).
  72. ^ 1 2 בכתב יד אוקספורד הנוסח "בעשרה". בכתב יד קיימברידג' ובדפוס הראשון (עדי נוסח של נוסח הכלאיים) חוברו התאריכים והנוסח הוא "בארבעה עשר". בכתב יד וינה – ניו־יורק, שגם הוא עד נוסח של נוסח הכלאיים הנוסח "בארבעה".
  73. ^ ראו ורד נעם 206–213 בפירוט שיטות החוקרים השונות בהבנת הסכוליון. שיטות החוקרים בנושא זה מסובכות כיוון שלפניהם עמד נוסח הכלאיים, שעירב שתי מסורות שונות שהביאו הסכוליונים השונים.
  74. ^ בן ציון לוריא; וכן מאמרו "מחקרים במגילת תענית י"ד בתמוז", בית מקרא ניסן תשי"ח
  75. ^ 1 2 3 4 5 6 הנוסח על פי כתב יד קיימברידג', כיוון שהמועד אינו מופיע בשני כתבי היד של נוסחי האב (פרמה ואוקספורד)
  76. ^ על פי דבר רבא בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ה', עמוד א'. את דבריו אימץ בעל המאור (בהגהות על הרי"ף דף ד עמוד א) וראו את דבריו של הראב"ד בהשגות עליו בכתוב שם
  77. ^ ראו בהרחבה בערך מגילת אסתר.
  78. ^ כשיטת רבי יוסה המובאת בירושלמי "אמר רבי יוסה כל אילין מילייא לא מסייען ולא תברן לא על דרבי מאיר ולא על דרבי יוסה לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל". (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב)
  79. ^ ורד נעם עמודים 303–304
  80. ^ מנחם בן זרח, ‏צידה לדרך, מאמר חמישי כלל ראשון, באתר HebrewBooks;אברהם כהנא, ‏ספרות ההיסטוריא הישראלית, ורשה תרפ"ב, עמוד 15, באתר אוצר החכמה; יום-טוב לוינסקי, ‏ספר המועדים כרך ז: ימי מועד וזיכרון, דביר ועונג שבת תל אביב תשי"ז, עמוד 84, באתר HebrewBooks; בן ציון לוריא עמוד 100
  81. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ז, עמוד א', מסכת סוטה, דף מ"ט, עמוד א', תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א', וראו הרב חיים יהושע קוסובסקי, אוצר לשון התלמוד, כרך לט ירושלים תשל"ח, עמוד 1319 (ערך "שרי" ד
  82. ^ ראו הרב חיים יהושע קוסובסקי, אוצר לשון התלמוד, כרך לט ירושלים תשל"ח, עמודים 1298–1319 (ערך "שרי" א–ב)
  83. ^ מבואות לספרות התנאים עמוד 184 שורה 33
  84. ^ ורד נעם
  85. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב' (וברש"י דיבור המתחיל "מגילת תענית"); מסכת עירובין, דף ס"ב, עמוד ב' (וברש"י שם דיבור המתחיל "כגון מגלת תענית"); וראו גם אצל ורד נעם, עמודים 336–337.
  86. ^ צבי הירש חיות, תורת נביאים, פרק שישי הערה 3 (עמוד קנא הגה 2 [ההגה ממשיכה לעמוד קנב] במהדורת תשי"ח)
  87. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב'
  88. ^ 1 2 תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב
  89. ^ נעם מבואות עמוד 179
  90. ^ החוקרים המובאים אצל לוריא עמודים 9–10, וראו דחייתו של את השיטה הזו בעמוד 10. וראו פירוט הצעה אצל המפל, עמוד 82 (וגם את דחייתו אותה בעמוד 83).
  91. ^ נעם, עמ' 32
  92. ^ ורד נעם, עמודים 21, 28–31
  93. ^ משנה, מסכת מועד קטן, פרק א', משנה ה'
  94. ^ בער ראטנער, מקדמוניות, עמוד 92
  95. ^ ורד נעם עמוד 21
  96. ^ בן ציון לוריא עמוד 11
  97. ^ הסכוליון על משפט הסיום של המגילה על פי נוסח פרמה. בנוסח אוקספורד השם הוא "חנניה בן חזקיה", כמו בגמרא.
  98. ^ הלכות גדולות (הלכות סופרים עמוד תרפ"ד במהדורת מכון ירושלים; הלכות קדשים עמוד 335 במהדורת עזריאל הילדסהיימר); וראו על ערכה ההיסטורי אצל ורד נעם, עמודים 383–385; עדו המפל עמוד 81
  99. ^ כך למשל הציעו: נתן דוד רבינוביץ, בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים מה–מו; יהודה לייב מקאשרטין, ‏מגילת תענית עם פירוש תוספות חדשים, דפוס דיהרנפורט תק"ע דף טז עמוד ב, בדיבור המתחיל "ומי כתב"
  100. ^ הרעיון הועלה על ידי צבי גרץ, בספרו דברי ימי ישראל
  101. ^ הציטוט מתוך עבודתו של המפל עמוד 82; וראו גם: יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תשי"ט, כרך ה, עמוד 134, 169
  102. ^ ראו למשל את דחייתו של נתן דוד רבינוביץ להצעתו של גרץ בספר בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים לה–מו; וראו את דברי יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון י, עמודים 246 - קכד, ואת דברי ורד נעם, מבואות, עמוד 192
  103. ^ המפל עמוד 83; ורד נעם עמודים 334–336
  104. ^ בן ציון לוריא עמודים 10–11
  105. ^ נעם, מבואות, עמודים 188–189
  106. ^ 1 2 ורד נעם עמוד 365
  107. ^ ורד נעם עמודים 365–367
  108. ^ ורד נעם, 353–354, 361, 369
  109. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"בתלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'
  110. ^ ורד נעם עמודים 375–380 והערה 280 שם
  111. ^ בדוקטורט של המפל בעמוד 7 כתב שהתלמוד הירושלמי הוא אחד מיסודותיו של הסכוליון בן הכלאיים. הדוגמא היחידה שהביא הוא יום ניקנור.
  112. ^ שלמה בובר, ספרי דאגדתא על מגלת אסתר, האלמנה והאחים ראם, ווילנא תרמ"ד, עמוד לו באתר דעת.
  113. ^ ורד נעם עמוד 385
  114. ^ על אחורו של מדרש פנים אחרים ראו הערת חנוך אלבק על ספרו של יום-טוב ליפמן צונץ,הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, ירושלים, מוסד ביאליק, תש"ז - 1947 עמודים 424–425
  115. ^ ורד נעם עמודים 381–382
  116. ^ עדו המפל עמוד 1
  117. ^ יום-טוב ליפמן צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, מוסד ביאליק ירושלים תש"ז, עמודים 61–62
  118. ^ ורד נעם עמוד 29
  119. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם גרץ סכוליון
  120. ^ דוגמאות לאיסורים: די לא למספד - תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב, די לא להתענאה - מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'
  121. ^ הציטוט ממאמר של דב בר ראטנער, מאסף: פרקי דברי הימים ואמרי מדע, מתוך אסופת 'מקדמוניות היהודים', בעריכת [לאון רבינוביץ]] סנט פטרבורג תרס"ב, עמוד 91
  122. ^ ראו גם יוסף דרנבורג על השערת התאריכים הנוספים שאינם בידינו במאמרו משא ארץ ישראל, סנט פטרבורג תרנ"ו, הובא בכתב העת ציון כרך א, עמודים קטו - 230
  123. ^ יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, מאגנס ירושלים תשנ"ה, עמוד 307.
  124. ^ נעם, מבואות, עמוד 185
  125. ^ על משמעות סדר האיסורים בפתיח והיפוכם בשני נוסחי הפתיח ראו מאמר דב בר רטנר בספר היובל לסוקולוב עמוד 501, ומאמר יוסף תבורי, במועדי ישראל הערה 37
  126. ^ בבלי תענית י"ב ע"א - הדיון התלמודי על המונח בְּצַלוּ שבמגילת תענית
  127. ^ אליעזר שמשון רוזנטל, בירורי מלים ועיוני נוסח, מ' בר אשר וד' רוזנטל (עורכים), מחקרי תלמוד, ב, ירושלים תשנ"ג, עמ' יג–מו
  128. ^ עדיאל שרמר, מקדמת דנא ייסר – משפט הסיום של מגילת תענית ותהליך ביטולה של המגילה בתקופת התלמוד, ציון סה (תש"ס), עמ' 411–439
  129. ^ דוד הנשקה, סיומה של מגילת תענית וגלגולי ביאורו בתלמודים: על קבלת תענית, תפילת תענית והיחס ביניהם
  130. ^ בר אילן ל-לא (תשס"ו), עמ' 119–162
  131. ^ דוגמה לקטע קצר במגילה: ג' בכסלו, לעומת קטע ארוך: כה בכסלו
  132. ^ בן ציון לוריא, עמוד 17
  133. ^ ורד נעם, עמודים 368–369
  134. ^ 1 2 3 4 ורד נעם 371
  135. ^ כך למשל נשמטו קטעים מהביאור לחנוכה (כ"ה בכסלו), ומהביאור על ימי העמדת התמיד (א–ח בניסן)
  136. ^ ורד נעם עמוד 374
  137. ^ דברי רבי מאיר המובאים בתלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב, ובמסכת מגילה, פרק א', הלכה ד', וראו ורד נעם עמוד 351 הערה 148 על השאלה מה דעתו של רבי יוסי; רש"י ותוספות על תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ה, עמוד א' דיבור המתחיל "אלין יומיא דלא להתענאה"; חידושי הריטב"א תענית דף טו עמוד ב דיבור המתחיל "מתני' כך היא הגרסה"; שו"ת רמ"ע מפאנו סימן יב.
  138. ^ כך הבין ישראל שציפנסקי את שיטת הריטב"א בספרו רבנו אפרים: תלמיד חבר של הרי"ף, ירושלים:מוסד הרב קוק, תשל"ו, עמוד 425
  139. ^ הרב יהודה לייב מקאשרטין, בביאורו למגילה דיבור המתחיל "אילין יומיא דלא להתענאה בהון"; ישראל שציפנסקי, רבנו אפרים: תלמיד חבר של הרי"ף, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ו, עמוד 425
  140. ^ מאיר בר–אילן,"אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמודים קכו–קלה, וראו גם מאיר בר-אילן, בשבח המחקר ובגנות האסכולהעל הספר: ורד נעם, מגילת תענית: הנוסחים – פשרם – תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד, בתוך: מועד:שנתון למדעי היהדות טז (תשס"ו), עמודים 126–127
  141. ^ הנוסח על פי כתב יד אוקספורד
  142. ^ המפל, עמודים 12–14
  143. ^ ורד נעם, עמוד 39
  144. ^ 1 2 רשימת כתבי היד אצל ורד נעם, עמודים 159–161
  145. ^ המפל עמודים 15–16, 26–32
  146. ^ הציטוט מתוך המפל, עמוד 17, שעיבד אותו מתוך הקולפונים השונים בכתב היד. ראו הנוסח המדויק אצל ורד נעם, עמוד 319, הערה 8 (נעם לנוסחיו עמוד 60 הערה 36).
  147. ^ 1 2 3 דף כתב היד באתר כתיב, בלשונית "מידע קטלוגי מורחב".
  148. ^ המפל עמוד 17, ורד נעם עמוד 319
  149. ^ ורד נעם, עמוד 319, הערה 8 (נעם לנוסחיו עמוד 60 הערה 36)
  150. ^ המפל עמודים 18, 33–39
  151. ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד תשס"ח עמודים 357–410
  152. ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד תשס"ח עמוד 358–359
  153. ^ כתב יד וינה, ספריית ביהמ"ד לרבנים בניו יורק, עיול 10484. מספר סרט 72979 במכון לתצלומי כתבי יד (באתר כתיב עדיין אינו סרוק)
  154. ^ כתב יד ניו יורק בית המדרש לרבנים 8862 (49373 במכון לתצלומי כתבי יד)
  155. ^ ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון, עמוד 61 הערות 38–41
  156. ^ ורד נעם עמוד 159, 320
  157. ^ כתב היד חסר קולפון, אולם זוהה ככתב ידו של הסופר. נעם, לנוסחיו, עמוד 62
  158. ^ 1 2 המפל עמוד 24
  159. ^ על פי דף כתב היד באתר כתיב, בלשונית "תוכן עניינים".
  160. ^ 1 2 נעם לנוסחיו עמוד 63 הערה 54
  161. ^ המפל עמוד 19; וראו דבריו של משה דוד הר, מי היו הבייתוסים?, דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות, [ג:] מחקרים בתלמוד, הלכה ומדרש, ירושלים תשמא, עמוד 8 הערה 52, שעמד על טעותו של המפל.
  162. ^ המפל עמוד 19
  163. ^ ליכטנשטיין עמודים 4–5
  164. ^ המפל עמוד 44
  165. ^ המפל עמוד 46
  166. ^ מהדורת אמסטרדם תע"א, באתר HebrewBooks
  167. ^ ורד נעם עמוד 36
  168. ^ ורד נעם עמודים 322
  169. ^ על החסרונות של שיטה זו, ועל הנזק שנוצר כיוון שהיא זכתה לגושפנקא של "מהדורה מדעית", ראו אצל ורד נעם עמוד 36.
  170. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ