נשים בחיל הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כמו בכלל צה"ל, משרתות נשים במגוון תפקידים בחיל הים הישראלי. הן משתתפות במערכות הלחימה, בקריות בשליטה, בתחזוקה ובארגון, ובניהול משרדי היחידות ומטה חיל הים.

החל משנת 1998 גם קורס חובלים פתוח עבור נשים.

חיילות חיל הים במסדר על הרציף הצבאי בנמל חיפה 1949
חיילות חיל הים במצעד 1962
חיילות יחידה 838 במסדר החלפת הפיקוד בין סרן זאב גולדצקי לסרן יואל פלג, 28 בספטמבר 1973.
לוחמות חיל הים בבסיס ההדרכה, 2020

שירות חובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הנשים המשרתות בחיל הים הן חיילות בשירות חובה, לחלק מהתפקידים נערכים קורסים קדם צבאיים.

שירות בים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – קורס חובלים#נשים בקורס חובלים, אח"י נגה#שילוב חיילות בצוות האונייה

מרבית התפקידים המאוישים על ידי נשים הם ביחידות החוף. נפתחו אפשרויות לשירות בים, כימאיות בפלגות המעגן ויחידות הגנת הנמלים וכקצינות בספינות טילים וספינות ביטחון שוטף.

מלחמת העצמאות ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות שירתו נשים על ספינות בתפקידי אלחוטאיות וכחובשות.[1] דו"ח כוח אדם מדצמבר 1948 מפרט שמתוך 242 נשים בחיל הים כולו, רק עשר שירתו בכלי השיט: שש אלחוטאיות, שתי אפסנאיות ושתי פקידות. מתוכן תיזכר מיכל דוניה לוחמת הפלמ"ח שנעשתה אלחוטאית באח"י מעוז אשר השתתפה בטיבוע אל אמיר פארוק. מטה החיל דרש תגבורת מתוך כוונה להעלות 10 נשים בכל ספינה לתפקידי ניווט, שמירה, תותחים קלים מכ"ם וכן פקידות, טבחות, וחובשות.[2] במהלך שנות החמישים התקבלה החלטה במטה הכללי שאין להעמיד נשים בקו האש. המשמעות לחיל הים הייתה להפסקת הנוהג של שירות נשים בכלי שיט.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

חידוש שירות נשים בכלי שיט נעשה בשנת 1977, בתקופת פיקודו של מיכאל ברקאי, בעצה אחת עם קצינת ח"ן ראשית דליה רז. קבוצת חיילות בפיקוד הקצינה מיכל ברוקמן[א] הוצבו באוניית האימונים אח"י נגה בפיקוד עמי שר אל. החיילות השתלבו בפעילות האונייה ומילאו תפקידי הימאות והתחזוקה. הגברים בצוות התייחסו באהדה רבה לנשים המשרתות. גם כאשר הונהגה "משמעת מים"[ב] לנשים היה מותר להתרחץ והצוות קיבל זאת בהבנה.[3]

בשנת 1977 גם נערך בבית ספר לחובלים בפיקודו של סא"ל רפי אפל, קורס לקצינות חובלות. הקורס כלל קורס קצינות בבה"ד 12 ושלב הלימודים של קורס חובלים מחזור ל"ג. בקורס השתתפו וסיימו 8 חיילות שהוסמכו לקצונה ימית. לקורס זה לא היה המשך עד שנת 1998 שאז נפתחו מחדש תפקידים לנשים.[4]

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-21 הוצבו נשים גם בתפקידי פיקוד ימי - סרן אור כהן בוגרת קורס חובלים הייתה האישה הראשונה שפיקדה על ספינת דבורה. [5]

במלחמת חרבות ברזל נמנו חיילות עם הלוחמים בים. רב"ט קאמיי אחיאל, לוחמת יחידת סנפיר, נהרגה סמוך לגבול ישראל-לבנון כתוצאה מתקלה.[6]

בתי ספר ימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הספר הימיים בישראל פעלו שנים רבות בלא להכשיר נשים למקצועות הים. הדבר השתנה בשנת 1988 כאשר זאב אלמוג (אברוצקי), מנהל בית הספר לקציני ים עכו, הסכים לצרף למחזור ל"ו שמונה נערות.[7] השילוב הצליח כל השמונה סיימו את הלימודים בהצלחה. ומאז משולבות נערות בלימודים גם בשאר בתי הספר הימיים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלילה והגנת נמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמת קומנדו פולט קומאר איור בחוברת בין גלים דצמבר 1983.[9]

נשים בשירות חובה שעברו קורס מדריכות צלילה למים רדודים משמשות בתפקיד צוללות בשלושת בסיסי חיל הים.

צוללת פורצת דרך הייתה פולט קומאר, ניצולת שואה שעלתה מצרפת לבדה ונקלטה בקיבוץ שדות ים. בקיבוץ הכירה את יוסף דרור ואת יוחאי בן נון שהזמינו אותה להצטרף לפלי"ם. הצטרפותה ליחידת הצוללים נתקבלה בדחיה על ידי חלקם. הלוחמים הצוללים פועלים בזוגות. הלוחם ראובן פנחסי שהוצמד כבן זוגה לצלילה, הפך לבן זוגה אף לחיים. גם בנם ונכדם של הזוג היו ללוחמים בשייטת 13.[10][11]

בשנת 1977 נערך בשייטת 13 קורס מדריכות צלילה. את הקורס סיימו ארבע חיילות והחלו בתפקידי הדרכה וצלילה הגנתית.
בשלושת בסיסי חיל הים המרכזיים היו קיימים - צוללי מים רדודים. צוללים אלו הוכפפו פיקודית לפלגת מעגן שהפעילה גם גוררות. בבסיס חיפה הוכפפו לילת"ם ומשימתם העיקרית הייתה בדיקת תחתית לאוניות אזרחיות. מרכיב כוח האדם של צוללי מים רדודים התבסס תחילה מתוך אנשי מילואים של שייטת 13 ויחידה 707 לשעבר, אנשי מילואים שהוסמכו לצלילה בעת שירותם בכלי שיט.

יחידות הגנת נמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1996 ובצורה מדורגת הוחלפו צוללי מים רדודים בצוללים סדירים, במקביל התפתח קורס המתאים למשימתם ושמם הוחלף לצוללי יב"ן. צוללים אלו היוו את הבסיס להקמת יחידת סנפיר. בכפיפות פיקודית לבסיסים ובכפיפות מקצועית בנושאי צלילה לילת"ם.

בשנת 2000 נכנסו לראשונה חיילות לקורס יב"ן. שתי חיילות סיימו והוסמכו כצוללות יב"ן. ומאז השתתפו חיילות נוספות בקורס זה. בשנת 2004 נכנסו לראשונה חיילות בשירות חובה לקורס צולל מקצועי. בשנת 2005 הוסמכו שתי חיילות כצוללות מקצועיות ושירתו בילת"ם. מאז ועד היום הוסמכו חיילות נוספות וחלק מהן אף נשארו בשרות קבע בילת"ם.

חסימת משטי מחאהבסיס אשדוד מתמודד מדי פעם עם משטי מחאה המאורגנים על הפלסטינים ואוהדיהם. ב-5 באוקטובר 2016, עצרו כלי השיט של הבסיס משט מחאה, אשר על מנת למשוך תשומת לב עולמית בצע על ידי נשים בלבד. לשם כך רוכז צוות מוגבר של חיילות הבסיס על סירת צרעה של יחידת סנפיר. סירת המפגינות נעצרה. העימות נשאר ברמת עצימות נמוכה, הן הובאו לנמל אשדוד ושולחו לארצותיהן.

ניהול תיאום ותכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל נשים בתפקידי תיאום וניהול הפעילו את כישוריהן הבסיסיים העדיפים ביכולת לעסוק במספר נושאים בו זמנית, לחשוב במצבי לחץ וכאשר התקיים ויכוח לנהל את העימות בעצימות נמוכה כדי שלא יגיעו לידי מריבה.

מנהלות זכורות לטוב הן: קצינת ניהול שייטת המשחתות רינה לוי. קצינת ניהול שייטת ספינות הטילים שרונה תגר שמיר, קצינת תיאום הדרכה בבה"ד חיל הים שושנה לובליני. מנהלת משרד בשייטת הצוללות זהבה זוהר.

סא"ל אידה מינץ ראש ענף תכנון וסדר הכוחות ומבקרת חיל הים. רס"ן כרמית דוכן אשכנזי מפל"ג כוח אדם בשייטת 13נבחרה כקצינה מצטיינת בשנת 2014.[12]

כתבניות - חיל הים כמו יתר הצבא מתנהל עם חומר כתוב. ספרי הפעלה, הוראות קבע, פקודות שגרה עד תחילת שנות ה-90 הודפסו במכונות כתיבה. על כל שגיאה היה צריך להדפיס מחדש את כל הדף. חיילות במשרדי היחידות ובמטה רכשו מיומנות הדפסה במכונה ולמדו לפענח את כתב היד של מפקדיהן.

קצינות ח"ן חיליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1948 הוקם מערך הח"ן החילי בפיקודה של שושנה זנדבנק. אשר פעלה למען החיילות. אחת ההצלחות שלה היה הזכות ללבוש את מדי החיל הכחולים ומדי החג הלבנים במקום מדי החאקי של צה"ל הגדול.[13]

תפקיד קצינת ח"ן היה קיים ביחידות בחיל הים מקום המדינה ועד שנת 2001. כשחיל הנשים בוטל על ידי הרמטכ"ל שאול מופז. קצינת הח"ן הייתה הכתובת העיקרית לטיפול בנושאי תנאי שירות ויישוב סתירות בין צורכי השירות ואפשרויות האישה לקיים הלך חיים תקין. הקצינה שימשה ככתובת לחיילות המשרתות ביחידה ולמפקד היחידה להבנת הצרכים וקבלת סיוע מידי.

רשימת קצינות הח"ן החיליות

קצינות הח"ן החיליות
שם תקופת פיקוד התפתחות ואירועים מיוחדים תמונה
שושנה זנדבק יולי 1948 -
רותה ינאי 1950–1961
נעמי לפיד 1961–1964
רינה פאוקר
אלישבע שריג
סימה סלע פברואר 1972 - יולי 1973 סיוע לחיילות בבסיסים רחוקים: עין גדי, שארם א-שייח', ראס סודר, ראש הנקרה וכו'. וכן בשמירה על זכויותיהן.
אסתר זוטא 1973 עד 1979 [ד]
אילנה מאיו 1979 - 1983
יהודית אלישר (קנל) 1983 - 1986
אורנה קאוף 1984 ממלאית מקום
שואלי פסט 1986 - 1988
דיטה ניב 1988 - 1991 שירות נשים בכלי שיט וגוררות, לימודים אקדמאים לקצינות בתקופת השירות.
שואלי פסט 1991 - 1993 פעם שנייה
אילנית פנר קיץ 1993 עד נובמבר 1995 מתווה להפלגות נשים בתפקיד
קלודין גלנט נובמבר 1995 עד 1997 סגירת התפקיד
תמונה מתקופה מוקדמת יותר סרן קלודין גלנט מלווה את הזמרת ירדנה ארזי בחיל הים 1986.

במטה ויחידות חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הנשים ביחידות ומטה החיל הים ממלאות תפקידים בנושאי כוח אדם. נראה כי התחום הזה מאפשר להשיג צורכי החיל תוך התחשבות בפרט.

במערך הגילוי החופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מערך השליטה הימית

באמצע שנות הששים הוברר הצורך המבצעי באבטחת חופי המדינה נגד חדירות עוינות נפרשו תחנות מכ"ם לחוף הים התיכון, מפרץ אילת ומפרץ סואץ. התחנות אוישו על ידי חיילות בשירות חובה שעברו הכשרה למקצוע "מוכ"ם חוף" בקורס של חודשיים בבה"ד חיל הים. בשנות ה-80 שונה שם המקצוע ל"בקרית שליטה".
בקריות שליטה רכשו ניסיון ונעשו אחראיות משמרת. חלקן המשיכו בשירות קבע עברו קורס קצינות והשלמה חילית ונעשו מפקדות תחנה. מתוכן ראוי לציין את סרן יפה אורי, שהייתה מפקדת תחנת חיפה ובשנת 1980 הורחבה סמכותה כמפקדת "מערך דרום" עד תחנת גבעת אולגה.[14]

הבקריות עובדות במשמרות ומקיימות תצפית על מכשירי המכ"ם ואמצעי ראיית הלילה. כושר ההבחנה הסבילות וההתמדה של החיילות מאפשר לקבל תמונה מלאה על המתרחש בים בקרבת החוף הישראלי. מדריכות ומכוונות את ספינות פלגות הבט"ש ליירט כלי שיט ושחיינים עוינים. המשרתות במערך השליטה זכו לכינוי "העיניים של המדינה" והן מושא לכבוד ולהערכה. מרבית החדירות מן הים שלא צלחו, נמנעו הודות לעשייתן של לבקריות השליטה.[15]

בשנות השבעים אויישו תחנות מכ"ם החוף של בסיס אשדוד בחיילות, מתחנת אל עריש ועד מגדל שלום. האיוש התקבל תחילה בספקנות אך זכה להצלחה.[16]

בתפקידים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספנת חיל הים מפעילה נשים בתחזוקת מערכות כל השיט, במעבדה לכימיה ובחיווט אלקטרוניקה.

בהדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס ההדרכה של חיל הים נהנה משירות נשים במפקדת הבסיס ובתי הספר כמו יתר היחידות. מתקני ההדרכה הממוחשבים אפשרו לחיילות לבוא לידי בטוי. התפקידים במאמנים השונים נעשו מבוקשים והחיילות משרתות בהם לאחר מיון קפדני.

להקה ומקהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – להקת חיל הים

כמחצית מחברי להקת חיל הים היו חיילות בצבא חובה אשר נבחרו לתפקידיהן לפי קריטריונים מיוחדים בכושר זמרה ומשחק. חלקן המשיכו בקרירה ונעשו מפורסמות - ביניהן ריקי גל, רבקה זהר, חיה ארד ונטע ברזילי.

מדי פעם הוקמה לצורכי אירועים שונים מקהלת חיל הים, שהורכבה בעיקר מחיילות.

אזרחיות עובדות צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תפקידים בחיל הים אוישו על ידי נשים שלא נחשבו כחיילות. בדרך כלל היו אלה תפקידים מיוחדים שדרשו ניסיון רב בנושא. תפקיד אזרחית בח"ק אפשר שהנושא יקבל טיפול יעיל ביותר. אלינא קרמר שהחלה בשנת 1946 כמנהלת ספרית חיל הים נעשתה מפקדת מרכז מידע והכניסה את המחשוב לנושא. ליאת לרר שהחלה בשנת 1978 בתפקיד ראש מדור היסטוריה המשיכה בתפקיד עד שנת 2008. בזכות תיקי המבצעים והסיכומים השנתיים נעשה בסיס לזיכרון התרחשויות שונות בהיסטוריה של חיל הים. זהבה זוהר כמנהלת שייטת הצוללות החזיקה בתפקיד עד 2018.

בדרגות בכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבות בחברה - מתוך הנשים ששירתו בחיל הים המשיכו ונעשו מעורבות בחברה:

  • גב' חולדה גורביץ מעתלית שירתה בשנים הראשונות ונעשתה פעילה מאוד בוועד למען החייל באזור חיפה.
  • גב' מלכה לוינסון - אחותו של ראש העיר אבא חושי זומנה על ידו לנהל את ועדת האימוץ של חיל הים לחיפה ועסקה בכך שנים רבות.[17]

בדרגות בכירות - מבין הנשים ששירתו בחיל הים יש ציין כאלה שעשו שירות מיוחד או הגיעו לדרגות בכירות בצה"ל.

  • אל"ם דליה רז מחיפה, אשר החלה דרכה כשלישה בבה"ד חיל הים והגיעה להיות קצינת ח"ן ראשית בצה"ל מילאה תפקיד זה למעלה משש שנים. 1982-1975 ולאחר שיצאה לאזרחות הייתה חברה במועצת העיר חיפה.
  • תא"ל מיכל תשובה - החלה דרכה בבסיס אילת עברה למספן כוח האדם והייתה האישה הראשונה שמילאה תפקיד של ראש מספן. המשיכה לצה"ל ומילאה את תפקיד ראש מנהל הסגל בצה"ל עד פרישתה ביולי 2020.
  • אל"ם ענת אזרי סורקיס ילידת חיפה, קצינת מודיעין בתחומי המל"ם והמחקר. ב-2011 נהייתה אזרי סורקיס לקצינה הראשונה בחיל הים שהועלתה לדרגת אלוף-משנה, כשמונתה לתפקיד ראש מחלקת מחקר במספן מודיעין. לאורך השנים ליוותה מבצעים ופרויקטים, שנותרו רובם חשאיים. בין השאר ליוותה את מבצע לכידת אונית הנשק הפלסטינית קארין איי, את מבצע חשיפה מלאה שבמהלכו נתפשה האונייה "קלוס-סי" ואת מבצע צוק איתן. בוגרת המכללה לביטחון לאומי.
  • אל"מ אורטל סהר קויטל, קצינת מודיעין בתחומי האיסוף, המל"ם והמחקר. בין יתר תפקידיה, הייתה מפקדת יחידה 663 (האישה הראשונה והיחידה עד כה שמילאה תפקיד זה) כולל במהלך מלחמת לבנון השנייה. ליוותה מבצעים ופרויקטים, שנותרו רובם חשאיים. ב-2018 מונתה לתפקיד ראש מחלקת מחקר במספן מודיעין, במהלך תקופתה כרמ"ח מחקר, חיל הים נטל חלק מרכזי במערכה בין המלחמות ובמבצע שומר חומות. בוגרת תואר ראשון בערבית ומדעי המדינה ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית.
  • רינה פז לוי - קצינת ניהול שייטת המשחתות, שנעשתה קצינת נפגעים חילית והקצינה הראשונה לקבל דרגת סא"ל בחיל הים ונעשתה אשתו של תא"ל אורי פז, ראש מספן כוח האדם.
  • תא"ל אריאלה בן-אברהם החלה את דרכה בדוברות חיל הים בשנת 2003. באוגוסט 2015 מונתה לצנזורית הצבאית הראשית. במאי 2016 העניק לה הרמטכ"ל גדי איזנקוט דרגה אישית של תת-אלוף.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחות אנשי הקבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשות מפקדים מבקרות בבסיס חיפה אוקטובר 1985

משפחות ובעיקר נשי אנשי הקבע בחיל הים היוו מעגל תמיכה חשוב. מפקד חיל הים בנימין תלם הנהיג נוהג שלפיו, בכל העלאה בדרגה תהיה נוכחת אשת איש הקבע והיא משתתפת בהתקנת הדרגה על הכותפת.

הנשים היו מעורבות במקרים של הצבה מחוץ למדינה. לעיתים, נשים שהצטרפו לבעליהן בשירות ארוך בחו"ל מילאו תפקיד נוסף כ"בית רחוק מהבית" לצוותים. כך אסתר טבק, אשתו של משה טבק, תפקדה ביחס לצוותי ספינות הסער בשרבורג וכך בלה שדמון, תפקדה ביחס לצוותי הצוללות בטולון.[18]

במשך השנים נערכו מדי פעם הפלגות מיוחדות לאירוח המשפחות.[19]

בהשקת אנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טקס השקת אונייה

בחיל הים תפקיד סמלי השמור לנשים בהתאם למסורת הימית, לפיה בעת השקת אונייה חדשה משיקים בקבוק ומכריזים על שם האונייה. מפקד חיל הים בוחר ומעניק את הכבוד לאישיות נשית לבצע את השקת הבקבוק וקריאת השם. כך הוזמנה ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ב-19 בפברואר 1973 להשיק את אח"י רשף בפיקודו של מיכה רם במספנות ישראל. סוניה פרס, אשת שר התחבורה והתקשורת שמעון פרס, השיקה ב-23 באוגוסט 1973 את אח"י קשת בפיקודו של אלי רהב. בשנת 1990 השיקה גב' אורה הרצוג, אשת הנשיא חיים הרצוג, את אח"י חץ (סער 4.5) ספינת נירית ראשונה בפיקוד אהוד סביון.

תנאי שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמשרתות בחיל היום היו ב"קל"ב". הגיעו בבוקר ליחידה ויצאו בערב. במרבית היחידות היו מגורי נשים בבניין נפרד מהמגורים לגברים. בתחנות התצפית ומקומות בהן נעשו משמרות היו גם חדרי שינה. בבסיס חיפה הצורך במגורי נשים הועלה בשנת 1980 והוקצתה קומה עליונה במבנה המגורים של שייטת הצוללות.

מדיניות ביחס להריון ולנישואין בקרב חיילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילות הרות בשירות קבע קיבלו את התנאים המקובלים בישראל של חופשת היריון. במשך שנת החופשה נשמר מקום העבודה בחיל הים, לאו דווקא באותו תפקיד שחייב מחליפה. משך שירותה של חיילת בשירות חובה שנישאה או נכנסה להיריון קוצר.

מצבי לחץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס מפרץ שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים עד לפינוי סיני בעקבות הסכמי הפסקת האש עם מצריים החזיק חיל הים יחידות בחופי סיני והגדולה שבהן בבסיס מפרץ שלמה. השירות בזירת ים סוף בכלל ובשארם א-שייח' בפרט יצר בעיה לשירות הנשים בחיל הים. תנאי הים הרגוע, המים הצלולים והאלמוגים, משכו לבילוי. המרחק יצר הפרדה בין אנשי הקבע המשרתים ובין משפחותיהם שנשארו במרכז הארץ או באילת. הנוכחות הצמודה יצרה רומנים מזדמנים מעל למקובל בישראל של אותם שנים. הזמן הפנוי הרב מחוץ לשעות הפעילות הופנה למסיבות. על רקע זה הייתה משיכה רבה לשירות חובה לנשים וגברים באזור.

בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים, על רקע טיפולה המסור בחיילת חובה שנכנסה להריון, נדרשה קצינת הח"ן לעזוב את הזירה. מפל"ג כוח האדם אמנון בן ציון התמודד עם מצב שבו נמצא ללא קצינת ח"ן ודרש באופן דחוף קצינה.[20] בבוקר יום ראשון - למחרת פרוץ המלחמה - הוא קיבל את סג"מ דיטה ניב, שהגיעה לחיל הים כחודשיים קודם מפיקוד הדרום, לתפקיד סגנית קצינת ח"ן חיילית. דיטה הייתה קצינת ח"ן, נפגעים, חינוך ותנאי שירות, של זירת ים סוף, במשך כחודש וחצי של המלחמה. על תפקודה הטוב והיעיל בתקופה זו, קבלה קיצור פז"ם והועלתה לדרגת סגן.

תקיפות מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977 דיווחה נגדת בשירות קבע, מנהלת מרפאה בבה"ד חיל הים, כי מפקד חיל הים מיכאל ברקאי אנס אותה. ברקאי הועמד למשפט צבאי בפני הרכב שכלל את האלוף במילואים חיים הרצוג, ושני שופטים אזרחים שקבלו דרגות ייצוג של אלוף לצורך המשפט. בנובמבר 1978 הושעה ברקאי מתפקידו כמפקד חיל הים עד סיום משפטו.[21] בפסק הדין, שניתן בינואר 1979, זוכה ברקאי מכל סעיפי האישום. השופטים קבעו כי אף שהם מאמינים לגרסתה הבסיסית של החיילת שברקאי תקף אותה וניסה לאנוס אותה, הם אינם יכולים להרשיעו, הואיל ובאותה עת נדרשה על פי הפסיקה ראיה מסייעת לכך שברקאי הוא שתקף את החיילת, לצורך הרשעה באונס. השופטים דחו, כבלתי מהימנה, את גרסתו המכחישה מכל וכל של הנאשם.[22][23] הרמטכ"ל רפאל איתן ושר הביטחון עזר ויצמן לא אישרו את חזרתו של ברקאי לתפקיד. ואף דחו את המלצותיו לגבי מחליפו.[24]

באוקטובר 2019, נחשפה שורה של טענות על הטרדות מיניות כנגד שי אלבז בהיותו מפקד שייטת 13 כלפי פקודותיו עשר שנים קודם לכן.[25] תא"ל אלבז שהיה מועמד לתפקיד ראש מספן המטה נאלץ לפרוש לאלתר משירותו בצה"ל.[26] בשל משך הזמן שחלף ונוכח העובדה כי לא נתקבלה תלונה רשמית נגדו, צה"ל לא בדק את הטענות.[27][28]

צוינו לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד חיל הים עמי איילון מעניק מכתב הערכה לחיילת מצטיינת אורית טאפט מאי 1995.
הרמטכ"ל בני גנץ מוסר מכתב הערכה לרס"ן כרמית דוכן אשכנזי מפקדת פלגת כוח האדם בשייטת 13, שנת 2014.

טוראית אורית טאפט צוינה לשבח על ידי מפקד חיל הים עמו איילון על גילוי תושיה ושליטה בסיוע לנפגעים בכפר דרום מאי 1995.אורית טאפט(הקישור אינו פעיל, 6.9.2021), באתר הגבורה

רס"ן כרמית דוכן אשכנזי מפל"ג כח אדם בשייטת 13 זכתה לקצינה מצטיינת בשנת 2003.

רב"ט דינה אלייב ממפקדת חיל הים, מצטיינת נשיא לשנת 2013. אחראית ומקצועית משמשת דוגמה ומופת למרות קשיי נגישות דינה אלייב(הקישור אינו פעיל, 6.9.2021), באתר הגבורה

רב"ט נועה טייטל בקרית שליטה שמנעה את פיגוע החדירה לחוף זיקים. זכתה להערכה ממפקד חיל הים על כך שב-8 ביולי 2014, במהלך משמרתה זיהתה סימנים שהעידו על ניסיון של חולית מחבלים לנחות בחוף הים בסמוך מאוד לקיבוץ זיקים. מסרה את המידע למפקדי המוצב וכיוונה ובכך סייעה להשמדת המחבלים שנחתו בחוף. a345625 נועה טייטל(הקישור אינו פעיל, 6.9.2021), באתר הגבורה

אבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורית לביא, פקידת פלגת הטרפדות 914 שנהרגה בתאונת דרכים 1968

טר"ש אורית לביא מבית עובד, פקידה יחידתית בפלגת הטרפדות 914 באשדוד, נהרגה ב־12 באוגוסט 1968, בתאונה עם רכב היחידה בכביש החוף בדרכם לחתונה.[29]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי אלון, "חיילות האמבטיה", על שירות נשים באח"י נגה, ידיעות אחרונות, מדור "7 ימים", 21 פברואר 1997.
  • ענת קדרון, הקטע שירות נשים במאמר סערה בים - מהשירות הימי לחיל הים, בספרם של רוית ויסמן ויגאל אייל, המלחמה המעצבת הראשונה, הוצאת מודן ומשרד הביטחון, 2018 עמ' 241–243.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נשים בחיל הים בוויקישיתוף

משנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכל ברוקמן היא בתו של סא"ל יצחק ברוקמן.
  2. ^ משמעת מים משמעותה שניתן רק לשתות ולא להתרחץ. מוכרזת בספינות חיל הים לעיתים רחוקות כאשר אין מספיק מים לצורכי שתייה ומי קירור למנועים.
  3. ^ יהודית אשתו של סא"ל יקותיאל נץ. דור המשך, בתם מיכל נץ שירתה בענף מבצעים ונעשתה פסיכולוגית.
  4. ^ בשנת 1975 הועלתה לדרגת סא"ל. בשנת 1978 יצאה לחופשת לידה ודיטה ניב מילאה את מקומה.
  5. ^ מימין לשמאל:קצינה מלווה, מנכ"ל מספנות ישראל אלוף מיל' זאב אלמוג, שר התחבורה משה קצב, מפקד חיל הים האלוף מיכה רם, הגברת המשיקה אורה הרצוג, קצינה מלווה, גברת מלווה וסא"ל אהוד סביון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שושנה בן צבי, אישה על אח"י אילת (א-16), 'שובל' מידעון עמותת חיל הים, אוגוסט 1998 עמ' 3.
  2. ^ ענת גדרון, המלחמה המעצבת הראשונה עמ' 242.
  3. ^ דברי אלי ניסני רס"ר אח"י נגה בדבריו על שירות הבנות, באתר משמר המורשת הימית.
  4. ^ בנות בים - שר הביטחון הורה למצוא דרך לשילוב חיילות בקורס חובלים, 'שובל' מידעון עמותת חיל הים, אוגוסט 1998 עמ' 2.
  5. ^ גלית גוטמן, ‏כן המפקדת: אור כהן עושה את מה שאף אישה לא עשתה לפניה, באתר ‏מאקו‏, 3 בדצמבר 2015
  6. ^ יואב זיתון, רענן בן צור, לוחמת חיל הים נהרגה בגלל תקלה באמצעי לחימה: "נשמה יפה ואמיצה", באתר ynet, 15 באוקטובר 2023
  7. ^ מיקי פורת, בנות ראשונות בבית הספר לקציני ים, 1988.
  8. ^ אילה דוכס, על גשר הפיקוד - סג"מ דליה להב, 'בין גלים' אפריל 1978 עמ' 3.
  9. ^ הייתי לוחמת קומנדו ימי,'בין גלים' דצמבר 1983, עמ' 6.
  10. ^ שלמה מן, מלח הארץ - תפארת הים משפחת פנחסי, "בין גלים" גיליון יובל חגיגי אוקטובר 1998, עמ' 44.
  11. ^ מייק אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמ' 136.
  12. ^ אנני אלרועי, בראשו של מגדלור המצוינות - רס"ן כרמית דוכן אשכנזי מפל"ג כוח אדם בשייטת 13, "בין גלים", אוקטובר 2014, עמ' 71.
  13. ^ שושנה זנדבנק, פרויקט תיעוד חיל הים, מכון הרצל אוניברסיטת חיפה.
  14. ^ נעמה תורן, מסתכלות על הים מלמעלה - המוכמות, 'בין גלים' 166 נובמבר 1985, עמ' 9.
  15. ^ יובל קרני, על המכ"ם בדריכות מתמדת - בקריות השליטה של חיל הים, "בין גלים" גיליון יובל חגיגי אוקטובר 1998, עמ' 21.
  16. ^ אילה דוכס, יוסי אלעד ואריה מרמרי, מפקד בסיס אשדוד- שילוב הבנות מוצלח 'בין גלים' יוני, 1978 עמ' 2–10.
  17. ^ מרב בוקשפן, המלכה של חיל הים, 'בין גלים' 158 אוקטובר 1982, עמ' 25.
  18. ^ אלכס שדמון, תחילת הכשרת צוות הצוללת תנין, באתר משמר המורשת הימית.
  19. ^ נעמה תורן, קרובים קרובים - הפלגת משפחות מסורת, "בין גלים" 169 דצמבר 1986, עמ' 34.
  20. ^ דיטה ניב מזכרונותיה של קצינת ח"ן וחינוך בזירת ים סוף, באתר משמר המורשת הימית, ספטמבר 2018.
  21. ^ אמיר אורן, מפקד חיל הים הועבר מתפקידו, דבר, 20 בנובמבר 1978
  22. ^ אלוף מיכאל ברקאי זוכה בהיעדר עדות מסייעת, דבר, 9 בינואר 1979; המשך
  23. ^ ⁨אלוף מיכאל ברקאי זוכה בהיעדר עדות מסייעת, ⁨דבר⁩, באתר הספרייה הלאומית, ‏9 בינואר 1979
  24. ^ גיא פלד, פרשת יומי ברקאי 1978 באתר צה"ל.
  25. ^ אפרת לכטר, ‏בלעדי | פרשת ההטרדות בשייטת: העדויות שגרמו לתא"ל שי אלבז לפרוש מצה"ל נחשפות, באתר ‏מאקו‏, 25 באוקטובר 2019
  26. ^ אפרת לכטר, ‏תא"ל שי אלבז מסיים את תפקידו ופורש מצה"ל בעקבות תחקיר אולפן שישי על הטרדות, באתר ‏מאקו‏, 23 באוקטובר 2019
  27. ^ עקב טענות להתנהגות בלתי הולמת: מפקד שייטת 13 לשעבר פורש, באתר ynet, 23 באוקטובר 2019
  28. ^ אתר למנויים בלבד יניב קובוביץ, בשל הזמן שחלף, צה"ל לא בודק את הטענות שתא"ל בחיל הים הטריד מינית, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2019
  29. ^ טר"ש אורית לביא באתר יזכור.