מספנת חיל הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מספנת חיל הים
Isnavmasp.jpg
פרטים
מדינה ישראלישראל
שיוך חיל הים הישראלי חיל הים הישראליחיל הים הישראלי
סוג יחידת חוף
בסיס האם מחנה נמל חיפה, בסיס משנה בנמל אילת.
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 20 באפריל 1948
מקים היחידה יוסף ג'ו נוביק
מלחמות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
נתוני היחידה
כוח אדם מהנדסים טכנאים ובעלי מקצוע בשירות סדיר ואזרחים עובדי צבא.
ציוד עיקרי מתקני הספנה ובתי ממלאכה
פיקוד
יחידת אם מפקדת חיל הים
דרגת המפקד אלוף משנה (ים) אלוף משנה
מפקדים מפקדי המספנה
תג כתף, לאנשי מספנת חיל הים.

מספנת חיל הים היא מספנה המהווה גוף טכני-הנדסי של זרוע הים של צה"ל. תפקיד המספנה לתחזק את כלי השיט ולדאוג לשדרוג כלי השייט בעת הצורך.[1] שדרוג היכולת המבצעית של כלי השיט נעשה באמצעות שילוב טכנולוגיות מתקדמות יותר בתחום המכ"ם הל"א ושינוי מבנה גוף.[2] אחת המשימות המורכבות ביותר של המספנה היא שיפוץ מחצית החיים לצוללת, שבו מושקעים מאות אלפי שעות עבודה.[3] כמו כן, עוסקת המספנה בקליטת כלי שיט חדש לחיל הים, המיוצר בחו"ל, מתחילה בהשלמת מערכותיו במספנת חיל הים.[4] בנוסף, אחראית המספנה לתחזוק מערך השליטה ותחנות החוף של החיל. המספנה עוברת כל הזמן תהליכים של התיעלות בתפעול ומוכנות מבצעית.[5] מפקדת מספנת חיל הים ובית המלאכה העיקרי ממוקמים בנמל חיפה.

מפקד המספנה הוא קצין בדרגת אל"ם בעל תואר בהנדסה. המספנה נמצאת תחת פיקודו ואחריותו המקצועית של מספן הציוד. רבים מעובדי המספנה הם אזרחים עובדי צה"ל. למספנות שלושה בתי מלאכה הנמצאים בבסיס חיפה, שהוא הבסיס המרכזי והגדול ביותר, בבסיס אשדוד ובבסיס אילת. מייסד מספנות חיל הים ומקים מחלקת הנדסה בחיל הים הוא אל"ם יוסף ג'ו נוביק.

בתי המלאכה של המספנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם מיקום עיסוק ייעודי
בית מלאכה גוף מערב הנמל טיפול בגופי כלי שיט מפלדה, מעץ ומחומרים מרוכבים
בית מלאכה מנועים[6] בצמוד לבסיס ציוד ותובלה בטירת הכרמל טיפולים בכל מנועי כלי השיט
במצ"א בבת גלים בצמוד לבה"ד חיל הים בית מלאכה לציוד אלקטרוני
במט"מ בצמוד לבסיס שייטת 13 בעתלית בית מלאכה לטילים, טורפדו וחימוש תת-מימי
בית מלאכה סינכרוליפט במערב הנמל בצמוד לבסיס חיפה הרמת כלי שיט
מספנת אילת בנמל הישן של אילת בצמוד לזירת ים סוף טיפול בכלי שיט הנמצאים בזירה הדרומית
צוות מספנת חיל הים בימיה הראשונים 1948
צוות מספנת חיל הים בימיה הראשונים 1948

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספנה הבריטית בנמל חיפה גרעין טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

התשתית המקצועית בהנדסה ימית בישראל אשר שימשה את חיל הים בהקמתו החלה במספנה הבריטית בחיפה שפעלה מראשית שנת 1942[7] ושרתה את הצבא הבריטי בטיפול בכלי שיט פגועים והתאמתם למטרת צבא בזמן אמת. בשיא פעילותה העסיקה המספנה כ-1000 איש. את חשיבותה העתידית ביטא אבא חושי בכתב באחד מן התזכירים המופיעים בארכיונו "יתכן שאפשר יהיה לאחר המלחמה לרכוש את כל הציוד ובתי המלאכה וכדאי הדבר שהמפעל הזה יעבור לידים נאמנות".

בעת ההיא, הייתה מלחמת העולם השנייה בשיאה. רוב חופי הים התיכון פרט לטורקיה וספרד בשליטת מעצמות הציר. בעלות הברית החזיקו במצרים, ארץ ישראל ומאוחר יותר בסוריה ולבנון. בשלהי 1942 בתוך שטח נמל חיפה הקימה המחלקה לעבודות ציבוריות P.W.D תחת הנהלתו של המהנדס היהודי פרץ וילארד אטקס[8] שלושה או ארבעה מבנים, חלקם מבטון עם גג עשוי פח וחלקם מעץ עם גג מפח. כל המתחם גודר בגדר גבוהה והכניסה אליו הייתה דרך שער להולכי רגל ושער לכלי רכב שזוהה כשער מספר 11 האזור היה ממודר בעל סיווג גבוה ועליו הופקדה שמירה. המספנה הבריטית במלטה הייתה אחראית על המספנה בחיפה. ב-25 בדצמבר 1942 נרשמה המספנה תחת החברה Shipwrights & Engineers M.E LTD.[9] מטרת חברה זו הייתה לנהל עסקי מהנדסים ימיים בנושאי תיקון בנייה ותחזוקה של אניות קיטור. העובדים הבכירים במספנה הובאו ממלטה ותנאי העסקתם היו לפי החוזה במלטה. בחיפה גויס כח אדם טכני דרך לשכת העבודה של מועצת פועלי חיפה ולשכת התעסוקה של הסקטור הערבי. כח האדם היה מגוון וכלל מסגרים, שרברבים, נגרים, חרטים מלחימים ורתכים, עובדי מתכת, מכשירנים, יצרני דוודים, בנאים ועובדים כללים. בנוסף גויסו עובדי כפיים לשם עבודות "גירוד זקן" וכולי ורובם היו פועלי יום חורניים. התשלום לפועלים היומיים הפשוטים היה יומי.

בתוך המבנים שהוקמו לטובת המספנה היו שני אולמות שבהם עבדו בעלי המקצוע הימי ושם תיקנו חלקי אניות שניזוקו. ממלטה הובא מבדוק צף שהיה היחיד בנמל. מדי פעם הובאו משם כלי עבודה מיוחדים לשיפוץ אניות. המספנה עבדה שבעה ימים בשבוע שבתות וחגים ונתנה מענה מלא לצורכי הצי המלכותי. במקרה אחד הסבה המספנה אניית משא לאניית נוסעים והאנייה הייתה הטריפוליטניה.

משרדי המספנה מוקמו בחיפה במשרדי HAIFA SHIPPING AGENCY LTD ברחוב המלכים 82 באחד מבנייני עזיז כיאט. אחד מעובדי המספנה היה המהנדס לוי שבתו חנה לוי עבדה במזכירות המספנה. המזכירה הראשית של המספנה הייתה רבקה ווטסון אשתו של ליונל ווטסון מהנדס העיר חיפה. המהנדס אריה גוטסמן היה מנהל עבודה ראשי. אריה מהולל היה מנהל מחלקת העבודה ותוארו היה Chief Time Keeper, אריה שהיה איש האצ"ל נשלף מן המספנה על ידי ה CID נעצר בביתו ביום 2.3.1944 והוגלה לאריתריאה.

ב-30 ביולי 1945 פורסמה הודעה בעיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה א"י (The Palestine Gazette במהדורה האנגלית), גיליון מספר 1424, בדבר פירוק מרצון של החברה וג'והן קו'טברט קוכס מונה כמפרק. המבדוק הצף הוחזר למלטה.

הגרעין להקמת המספנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישור הסמכה של חיל הים הישראלי בימיו הראשונים, המסמיך ארבעה קציני ים יוצאי הצי המלכותי הבריטי לתפקיד מפקחים באניות החיל, הסמל אדם ווינטראוב הוא סא"ל אדם ענב

גרעין כוח האדם המקצועי לבניית תשתית מספנת חיל הים הגיע משלושה גופים מקצועיים:

בתקופת המנדט הבריטי פעלה בארץ ישראל החברה Shipwrights & Engineers[14] לתיקון אניות הצי הצבאי הבריטי והצי המסחרי. החברה הפסיקה את פעילותה בארץ בתום מלחמת העולם השנייה. בחברה הועסקו אנשי מקצוע מהיישוב שרכשו בדרך זו את ניסיונם בעבודה בתיקון אניות וניהול בתי מלאכה.

במקביל לחברה זו פעלה בארץ חברת "מפעלי חיפה להנדסה"[15] - קירשטיין אנד גרינשפון. ישראל קירשטיין היה מהנדס מוסמך להנדסה ימית, שנעשה המומחה של הצי המלכותי הבריטי בכל תיקוני אוניות הצי במזרח התיכון.[16] את השכלתו במקצוע ההנדסה הימית רכש בגרמניה. ראשית החברה של קירשטיין הייתה ברחוב המלכים בבית מלאכה קטן. כאשר החברה הבריטית Shipwrights & Engineers יצאה מהארץ עברו הפועלים הישראלים וביניהם יעקב שפי לחברת קירשטיין אנד גרינשפון שהתפתחה ולקחה את עיקר עבודות הספנות בארץ. נפתח בית מלאכה גדול בצומת שדרות ההסתדרות כפר-אתא, כביש התעשייה. לפני-כן היה שמה של צומת זו היה "קטר פילר". אחרי מלחמת השחרור נכנס קירשטיין אנד גרינשפון לשותפות עם "סולל בונה", והוקמה "הימה".[17] חברת "הימה" הייתה אחר-כך הגרעין של "מספנות ישראל".

מפעל קירשטיין אנד גרינשפון עבד עבור "ההגנה", ועיקר עבודתו הייתה בייצור מוקשים, רימונים, פצצות מרגמה, מרגמות ואוטובוסים משוריינים. את המשוריינים שנסעו בתקופה ההיא יצרו בלילות במפעל קירשטיין אנד גרינשפון, שהיה מפעל עם כוח עבודה יהודי טהור. בנוסף לכך בנה המפעל כלי שיט אזרחיים קטנים.[18]

משימה מקדימה -הסבת צי הצללים לאניות חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראות לאניות חיל הים שקמו מצי הצללים 1948

בתקופת מלחמת השחרור, בין השנים 1947–1948, פעל כוח האדם במפעל קירשטיין אנד גרינשפון תחת צווי ריתוק משקי. במהלך היום הם עבדו במפעל, ובמהלך הלילה יצאו הפועלים לתפקידי שמירה ואבטחה. במקביל, במסגרת המאמץ לכיבוש העבודה העברית בנמל חיפה הגיעו עם יוחאי בן נון חברי פלוגת הנמל. כך למעשה נתגבשה קבוצה של בעלי מקצוע לקראת תהליך הסבה של ספינות צי הצללים לאניות חיל הים הראשונות. מידיעות מודיעיניות שהגיעו לאנשי "ההגנה" נודע על כוונתם של הבריטים, שעדיין שלטו בנמל אף על פי שפינו את הארץ, לפוצץ את אניות המעפילים ולסתום את הנמל. ידיעות אלו הגיעו לש"י עוד בשנת 1946. נוצר צורך לשמר את צי הצללים תחת עיניהם הפקוחות של הבריטים. בדיעבד הסתבר כי היה זה חשש שווא והבריטים העבירו את הנמל בצורה מסודרת למדינת ישראל הצעירה.[19]

חברת קירשטיין אנד גרינשפון שיקמה את ק-18 ואנשי ה"עוגן" הסבו את ק-20. העבודה נעשתה בלילה. בגמר תהליך זה יוצאי הפלי"ם לקחו את האניות והפליגו לכוון דרום, מאחר שהפיקוד של שירותי-הים היה ביפו, ותל אביב כבר לא הייתה תחת שלטון בריטי.

כדי למנוע הפעלת אניות צי הצללים על ידי הבריטים והוצאתן מחוץ לנמל והטבעתן, צוותים עלו על האוניות האלה בלילה, תחת עיני הבריטים, התגנבו, ופירקו מהן כל מה שחיוני להפעלת האוניה. הציוד הוסתר במקום כלשהו בנמל. ה'ודג'ווד' וה'הגנה' היו אניות קיטור, ולכן פורקו מהן כל שעוני הלחץ, ההגה, כל מה שניתן היה לפרק פורק כך שאי-אפשר יהיה להוציא את האניות עצמאית, אלא רק לגרור אותן. באופן זה נטרלו את האפשרות של השטה והטבעה בלב ים. עם צאת הבריטים מן הנמל (אחרוני החיילים הבריטים עזבו את הנמל בסוף יוני 1948 ועד אז הנמל היה בידי הבריטים עד לגמר הפינוי הסופי של כלל הכוחות והציוד שלהם) הורכבו האניות מחדש והוברחו אל מחוץ לנמל, מתוכן שלוש אניות גדולות והן "אחי אילת", א-16, ששמה היה בעת ההעפלה "הקוממיות", ה"רגיוס" וה"הגנה".[20] כאשר האניה אח"י הגנה הייתה אניית הצי המלכותי הקנדי K520 והאניה אח"י וג'ווד הייתה אניית הצי המלכותי הקנדי K540[21] אשר שימשו כאניות העפלה.

בשנת 1957 ראה אל"ם אריה קפלן "קיפי" שנשארה אניית מעפילים ישנה אחת בנמל והיא ה"אף על פי כן". האנייה הייתה רקובה ואז נולד רעיון להפוך אותה למוזיאון. קיפי פנה לשאול אביגור שהיה במשרד הביטחון ובמוסד לעליה ב. בתמיכתו ובתמיכת בן - גוריון ואבא חושי ראש ערית חיפה הרעיון קרם עור וגידים. בעזרת חברת העוגן ומספנת חיל הים האניה נחתכה ל 4 חלקים והועברה למקומה המיועד כמוזיאון שם הורכבה מחדש.[16]

הקמת המספנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיוס הראשוני לחיל הים התנהל ברחוב יפו 29 על ידי ראש כוח אדם של שירותי הים, שלמה יעקובסון,[22] ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי. יעקובסון הפנה את מתנדבי הצי לחיל הים, רבים מאנשי הצי המלכותי היו אנשי מקצוע ועם רקע מצי מלחמתי מסודר וכך התהוותה השדרה הטכנית הראשונית בחיל הים.[23]

הוראות של המהנדס הראשי ג'ו נוביק

מספנות חיל הים הוקמו ביוזמתו של ג'ו נוביק ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי. אף על פי שלא נשא תואר מוסמך הנדסה היה ביצועיסט ואיש יוזמה שדחף את הנושא של הקמת גוף טכני ומספנה בחיל הים. ראשיתה של המספנה הייתה בצומת שדרות המלכים, המושבה הגרמנית במקום שבו עומד מבנה ממגורות דגון. במקום זה שכנו בתי המלאכה של ה Public Work Department הבריטי. אנשי המספנה הראשונים היו ג'ו נוביק וחמישה ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי. הציוד הראשוני של המספנה בא מאיסוף של שלל ציוד מבתי מלאכה ערביים שנעזבו בחיפה במהלך מלחמת השחרור. צוותים נסעו לעכו אחרי שחרורה והביאו ציוד מהערבים, של בתי-המלאכה שנעזבו על ידם, והוקמה המספנה. בפועל היו אלו בתי מלאכה ולא מספנה במלוא מובן המילה, הייתה זו מסגרייה ובה יכולות ריתוך ועיבוד שבבי. המחנה הראשוני באזור חיפה היה בחוף שמן ואחר כך התמקם בבה"ד חיל הים בבת גלים.

עם גדילת המספנה ובתי המלאכה נוצר הצורך למבנה גדול ומסודר בנמל. מבנה מחסן 4 הופצץ על ידי המצרים, משכך הציעה מנהלת הנמל מבנה הרוס זה לחיל הים כאתר המספנה. אנשי ההנדסה עברו לבתי המלאכה בנמל חיפה ליד בית המכס במחסן 4 ליד שורש הכניסה לרציף הדלק. עיקר כוח האדם היה מבתי מלאכה אזרחיים וללא הבנה בצד הארגוני מקצועי של מספנה וכן הבנה של מבנה ודרישות ממספנה צבאית. היה חסר בכוח אדם וג'ו נוביק הבין שלא יקבל חיילים למספנה ולכן גייס אזרחים בעלי מקצועות רלוונטיים, אלו הפכו לאזרחים עובדי צה"ל במספנה.

מעבר לכך נוצר צורך להקמת גופים מקצועיים כבמספנה תקנית והם: אגף חשמל, אגף אלקטרוניקה, בית מלאכה גוף אוניות, בקרת נזקים, נגריה, עבודה תת-ימית, מכשירנות.

לאיוש תפקידים אלו הגיעו חמישה הקצינים הבאים ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי:

  • בנימין קאסל מהנדס מכונות.
  • הלפרין - מהנדס קונסטרוקציות
  • לאוטרבך ושטוייר (שרטון) מהנדסי חשמל.
סא"ל שטוייר שרטון, השתחרר מהצי המלכותי הבריטי בדרגת לווטיננט סרן בצי, מהנדס חשמל בהשכלתו, נתמנה כמהנדס הראשי של חיל הים, נספח חיל הים בלונדון ממקימי מספנת אילת. מאחוריו עומד רס"ן וולטר שנון
  • לוין - מהנדס כימיה.

בנוסף הגיעו המתנדבים הבאים ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי:

  • שמואל וינטרפלד שהקים את החשמליה במספנה, יחד עמו הגיע איזי מוזר שהשתחרר בגל הראשון מחיל הים (לימים יקים את חברת ש. וינטרפלד שתזכה בפרס יקיר התעשייה ע"ש אריה שנקר)
  • יעקוב קראוס שהקים את בית המלאכה למכשירנות. בית מלאכה זה החל את דרכו ברחוב העצמאות 29.

לאגף אלקטרוניקה הגיע מהצי האמריקאי דיק רוזנברג בהכשרתו הוא היה קצין תותחנים ושובץ להיות קצין קשר[24] לימים פרופסור בטכניון בפקולטה לתעשייה וניהול בנושא מדעי ההתנהגות ורוסק שחזר לארצות הברית.[25]

למפקדת קצין הנדסה ופיקוח הגיעו ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי לותר מהנדס חשמל, מסינגר מהנדס מכונות, אדמונד וילהלם ברילנט מהנדס מכונות, תורפ מהנדס חשמל (לאחר שיחרורו ינהל תורפ את בית המלאכה לתיקון קטרים של רכבת ישראל).

עם הגעתו של פול שולמן הגיעו מן הצי האמריקאי בעלי מקצוע נוספים שקיבלו מינויים בחיל הים, לדוגמה הופקד ג'ונתן לב[26]בוגר אנאפוליס על התותחנות הימית,[27] פיליפ שטראוס על בדיקת מחלקות המכונה של הספינות בים ואגף ההנדסה בחוף, חיים גרשוני[28] התמנה למפקח על פעולות המספנה ותפקיד קצין התיקונים. בעת הסבת אניות ההעפלה לצי מלחמה מאולתר נוצרו חיכוכים בין גרשוני לבין ג'ו נוביק. אחד המקרים שהביא לחיכוך בין גרשוני לנוביק היה התקנת תותחים על אניות צי הצללים. נפוליונצ'יקים היו תותחים איטלקים מ-1912, אלה התותחים הראשונים שהצליחו לקנות באיטליה בסוף 1948,[29] ואלו היו התותחים שהורכבו. הגיעו ארבעה תותחים כאלה, והיו צריכים להרכיב אותם על הקורבטות, 'ודג'ווד' ו'הגנה'. היה צריך לעשות להם בסיסים, ובארץ לא היו מתכות וחומר מתאים בכלל. גרשוני רצה להזמין חומר בחו"ל, דבר שהיה לוקח מספר חדשים. בניגוד לדעתו הורכבו התותחים מחומרים מאולתרים שנמצאו בארץ, וכעבור שבוע היו התותחים מורכבים. המשנה הסדורה של צי ארצות הברית לא עמדה בדרישות המהירות והאלתור הנדרש להעמדת ספינות מיד וכן בדרישות להקמת מבנה המספנה במחסן 4, שהיה צורך לשקמו במהירות. עקב כך עזב גרשוני ובהמשך תיאר את תקופה זו בספרו האוטוביוגרפי "כך היה" "The Way it Was".[30]

מן הצי האמריקאי הגיעו מהנדסים מוסמכים שהיו קציני חיל הים האמריקני. בהם רוברט אלן,[31] מהנדס אוניות, מוסמך MIT והמכון הטכנולוגי WEBB[32] בניו יורק, החליט להישאר בארץ. השתקע בחיפה עם אשתו ובנו וקיבל אזרחות ישראלית. כאן נולד לו בן נוסף, ג'ייסון. אלן הצטרף לחיל הים, תחילה שירת כאזרח בתפקיד מפקח ימי מוסמך והוא חתום על סקרים טכניים רבים אשר בוצעו באותן שנים בכלי השיט של החיל. אלן התקדם עד תפקיד ראש ענף אדריכלות ימית במחצ"ד (1951) בדרג סא"ל. בשנת 1956 החליטה המשפחה לעזוב את ישראל ובמשך חמישים השנה הבאות עסק בתחום פיתוח ובניית אוניות בארצות הברית, יפן, קוריאה, טייוואן וסין. אלן נפטר בנובמבר 2005.

בן הלפרין[33] אשר שרת בצי האמריקאי, התמנה לקצין המכונות הראשי של אח"י נגה הראשונה (ק-26, Yucatan) לאחר הגעתה מארצות הברית למרסיי.[34] ב-1948 הפליג איתה ארצה ולאחר מכן שב לארצות הברית. לאחר שנטל חלק כאיש צוות בהפלגת ה"קרוסטלה" לישראל, הלפרין חזר לניו יורק ועבד במחלקה הימית של משלחת משרד הביטחון. בין השאר היה אחראי על הכנתה להפלגה לישראל של אח"י "מבטח", ק-28 ובשנת 1953, של אח"י נגה השנייה (ק-22).

בניית אולם לסיום קורס חובלים א[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המקרים שמלמדים על היוזמה והביצועיסטיות של ג'ו נוביק התרחש בשנת 1949–1950, לקראת סיום קורס חובלים א'. בחיל-הים רצו להזמין את ראש הממשלה, דוד בן-גוריון לטקס הסיום. ראש הממשלה הביע נכונות לבוא ומעמד סיום קורס חובלים תוכנן להיערך בקולנוע "ארמון". בתקופה זו לא היו אולמות גדולים רבים. אנשי הביטחון של ראש הממשלה שבאו לבדוק היכן הטקס יתנהל, שללו את קולנוע ארמון מסיבה ביטחונית.

ראש הממשלה אז רצה להדגיש ממלכתיות. לפיקוד חיל הים הוסבר כי "אם המסדר והטקס לא ייערכו בתוך מחנה צבאי ראש הממשלה דוד בן-גוריון לא יגיע." ג'ו נוביק אמר שיקים אולם בבסיס חיל הים כך שיהיה מוכן בזמן לטקס. המספנה הקימה אולם בגודל של מאה עשרים מטר על שלושים מטר. קונסטרוקציית ברזל יצוקה עם פסי מתכת וגג אזבסט. המשימה הושלמה בדיוק בתשעה ימים מהיום שנוביק אמר "אנחנו נעשה אולם ובן-גוריון יבוא", ואכן ראש הממשלה דוד בן-גוריון הגיע. צוות המספנה עבד 24 שעות סביב השעון, כל אנשי המספנה נרתמו למשימה. כולם ללא יוצא מן הכלל. העיתוי היה בחורף שנת 1950 ובארץ ירד אז שלג. בעת הטקס כל סגל המספנה היו מקוררים כי עבדו בלילות הקרים. לאולם שנבנה במהירות ובו התרחש הטקס קראו צריף "דוד" על שם ראש הממשלה שלכבודו הוקם.

בחוברת "פעמים ח"י למספנת חיל הים", כתוב שג'ו קיבל זריקות. לא ידוע אם זו אמת או רק ביטוי ציורי לצורה שהחזיקה אותו ערני. אבל נוביק עבד 8 ימים ללא הפסקה. הוא דירבן את פקודיו, שגם הם נפלו מעייפות. בטקס עצמו ישב נוביק בשורה הראשונה מול החובלים ונרדם. דוד בן-גוריון, השגיח בכך ושאל "מי זה הקצין שיש לו החוצפה לשבת בשורה ראשונה ולהירדם?" לכך השיבו שאר הקצינים ש"בזכותו הבניין הזה קיים ומותר לו לישון".[18]

קידום מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתו של שלמה שמיר לתפקיד מפקד חיל הים, הוא הביא עמו את שלישו הצבאי ברוך אמיר. אמיר היה חסר כל ידע, הבנה והשכלה רלוונטית בכל הקשור לצד הטכני של מספנה ועבודה ימית. למרות זאת מונה אמיר על ידי שמיר כמפקד בינוי והנדסה. דבר זה גרר חיכוך מקצועי עם קצינים מקצועיים וג'ו נוביק התפטר מתפקידו בטריקת דלת. אמיר כשל בתפקידו ונוביק חזר לחיל הים בתפקיד מפקד ההנדסה ומינה את יעקב שפי כמפקדה השני של המספנה אשר כיהן בתפקיד מ-1951 ועד 1957.

בשנת 1951 הקים אדמונד וילהלם ברילנט את מדור בקרת נזקים כמדור עצמאי שנותן שירותים מבצעיים לכלל חיל הים. במסגרת זו טבע את אימוני בקרת נזקים, אימון הצפה ובנה את מתקן האימון הראשון לבקרת נזקים ואימון הצפה. בהמשך יזם ברילנט[35] את הקמת יחידת העבודה התת-ימית שהתפתחה ליחידת ילת"ם, וזאת על פי המודל שהכיר משירותו בצי הבריטי המלכותי במסאוואה, אריתריאה.[36] בשנת 1962 יצא ברילנט מטעם חיל הים לצרפת לפיקוח על בניית אניית הדגל של צי הסוחר במספנות "לשנטייה דה ל' אטלנטיק"[37] היא אוניית הנוסעים "שלום" ובמספנות טולון על האוניות מזל, קשת ונגה. לימים יתכנן את התדלוק הראשון של ספינות שרבורג על ידי האונייה לאה של חברת צים במעבר גיברלטר.

מספנות חיל הים החלו לפעול כגוף מקצועי והחלו לתת שירותי תיקונים לאוניות חיל הים ושירותי תיקונים והספנה לסירות הטורפדו כאשר אלו נמשו על הרציף.

ארגון והכשרה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קציני ההנדסה של חיל הים 1949 במרכז שורה שנייה אלוף ים שלמה שמיר, שורה שלישית שלישי משמאל ברילנט, שורה שנייה שישי משמאל יוסף בן שמואל (משמאלו שני אע"צ) שורה שנייה מימין יהושוע להב שניידמסר, שורה אחרונה שני משמאל יעקב שפי

עם הקמת חיל הים היו הזרועות הטכניות מאוגדות תחת שלוש מפקדות שונות:

הכרזה על הקמת מדור בקרת נזקים כגוף עצמאי 1951. מקים המדור אדמונד וילהלם ברילנט
  • מספנה של מכונות, גוף וחשמל,
  • יחידה לתותחנות, שהתחילה במבצעים נשק והנדסה שלהם
  • יחידת אלקטרוניקה לציוד ולהתקנות ולהפעלה,

המבנה של חיל-הים הוגדר מפקדת החיל החלה להתגבש והייתה בנויה באופן הבא:

  • מפקד חיל הים,
  • סגן מפקד כולל לשירותי הים,
  • קצין מינהלה
  • קצין תותחנים, קצין אלקטרוניקה, קצין הנדסה.

מבנה המטה התבסס על שלושה גופים טכניים כאשר לכל אחד הייתה האפסנאות שלו, ההנדסה שלו, האמצעים שלו וההדרכה שלו, לא היה מבנה מאוחד והייתה כפילות. ב 1951 אוחדו כל הגורמים הללו תחת גוף טכני אחד הוא מספנות חיל הים. בית המלאכה לאלקטרוניקה, בית המלאכה לנשק ובית המלאכה של טורפדו, כולם עברו לפיקוד המספנה. כל האנשים הטכניים במטה, נהיו ראשי אגפים במפקדת קצין הנדסה, מונו ראש ענף תותחנות, ראש ענף אלקטרוניקה והתבטלה הפונקציה של קצין תותחנות וקצין אלקטרוניקה וקצין בינוי. אלא שבמחלקת מבצעים בחיל-הים, בדיוק כמו במחלקת הנדסה, היו ענף תותחנות, ענף אלקטרוניקה וענף מבצעים, ובוטלו הפונקציות של קציני חיל מקצועיים. לדוגמה תותחנות עד שנת 1951 בראשות סגן אלוף סופר מבת-גלים (שהיה ביחידת הגנת הנמל הבום דיפנס במלחמת העולם). האלקטרוניקה היו היכן שהיו יותר מאוחר המחסנים של חיל-הים, ביחס"ן, מחסני ציוד, מפקד בית המלאכה היה הקצין צבי רוזנר, הוא אחר כך עבר למספנה לתיקון, ב-1951 והתקדם לדרגת סא"ל.[18]

בשנת 1951–1952 מטה חיל הים אורגן בפעם הראשונה כמטה מקצועי כבציים זרים:[38]

  • ראש מחלקת מבצעים
  • ראש מחלקת כוח אדם
  • ראש מחלקת הנדסה
  • ראש מחלקת נשק
  • ראש מחלקת משק שעסקו גם בדלק, רכב ולבוש.

כמהנדס ראשי של חיל הים מונה סא"ל שטוייר שרטון.

מאידך החלו מאבקי כוח בין מספנות ישראל ומספנת חיל הים. מספנות ישראל תבעו את עבודות מספנת חיל הים לעצמן וניסו לשלול את הצורך בגופי מקצוע דומים במספנת חיל הים, כדוגמה עקב לחץ של מספנות ישראל נסגרה נגריית חיל הים. נוצר קושי של תיאום ומרחק דבר שגרר בעיות מבצעיות. כדוגמה בניית כלי שיט נפיצים לשייטת 13 על בסיס אפוקסי. עקב כך הוקמה נגרית חיל הים מחדש ומספנת חיל הים הפכה לגוף עצמאי ובלתי תלוי בגופים אזרחיים. בנוסף לכך עמדה המספנה בוויכוחי בטיחות מול מהנדס נמל חיפה מר פנט. עיקר הוויכוח היה בנושא הספנת ספינות טורפדו שהונעו על ידי דלק מטוסים בעל אוקטן גבוה. לבסוף בדיון בנוכחות מהנדס נמל חיפה, ברילנט כנציג חיל הים ומכבי אש חיפה אושרה הספנה ותהליכי שיפוץ טרפדות במספנה ליד שער 4.

כחלק ממדיניותו של דוד בן-גוריון לפירוק הפלמ"ח וכן כחלק מגישתו של הרמטכ"ל יגאל ידין למנוע גרעינים של אנשי פלמ"ח ושל זרועותיו נשלחו מספר יוצאי פלי"ם ללימודי הנדסה ימית ב-MIT לאחר מלחמת השחרור. היו אלו אריה קפלן ("קיפי"), אברהם זכאי, שמואל ינאי ("סמק") ויוחאי בן-נון. קצינים אלו חזרו ארצה בתקופה של 54–1953. אברהם זכאי נהיה קצין הנדסה. אריה קפלן שלמד מנהל עסקים היה לראש מחלקת משק בין 1953–1956.[16]

הדור השני שנשלח ללימודים היו יהושע שניידמסר-להב ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי, יוסף (יוסק'ה) רום (רומנובסקי), יוסף (יוסק'ה) יקיר ואמנון סלעי איש פלי"ם בוגר קורס חובלים א. הלימודים היו בטכניון.

יוסף יקיר[39] היה מטעם חיל-הים, מפקח על שתי אניות הגל-נוע הראשונות של צי הסוחר של חברת 'סומרפיין', ה"נילי וה"דן", מפני שהן נבנו כבר בהתאמה להובלת טנקים. הוא כרב-סרן של חיל-הים, כ-Marine Engineer ו-Naval Architect הושאל מחיל הים לפקח ולתאם את תכנון האוניות האלה, שיתאימו לחיל-הים בזמן חירום להובלת טנקים. לימים יפקח אמנון סלעי[40] מטעם חיל הים על תכנון התדלוק השני של ספינות שרבורג על ידי ה"דן" של חברת צים (כאשר התכנון בוצע על ידי מחלקת RO-RO ואנשי צים בחברת צים) באזור למפדוזה וכן יהגה את רעיון ספינת הדבור שתוכננה על ידי האמריקאים על בסיס ספינה אזרחית מתוצרת מספנת סוויפטשיפס (SWIFSHIPS), ספינה אזרחית להובלת נוסעים ומטען למגדלי הקידוח במפרץ מקסיקו, וזאת לפי המלצת רב-סרן לי מנזי מן הצי האמריקאי. לספינות אלו יש קווי גוף טובים מאד לים גלי, ניסוי גלים ודו"ח נערך על ידי פרופ' מרשל טולין,[41] מדען מפורסם בהידרודינמיקה מארצות הברית, כאשר הסידור הכללי שלה כלל גשר בחרטום, תא להובלת נוסעים במרכז וסיפון למטען בירכתיים. ה"דבור" הראשון הגיע לארץ בסוף הקיץ של 1970, ונולד דגם ראשון בעולם של ספינות ה"דבור", שהיה קונצפט תכן מקורי ישראלי על בסיס גוף ספינה אמריקאי ושינויים בגשר שבו הוסף גשר פתוח, מגורי צוות והצבת כלי נשק כדי לתת כיסוי אש מקסימלי. אמנון סלעי עבר לעבוד במב"ת. מפעל רמת"א (רכיבים ומערכות תעשייה אווירית) בבאר שבע החל בבניית שלוש ספינות בעלות גוף אלומיניום. התעשייה האווירית החלה להתעניין בתחום ייצורן של ספינות קלות עוד לפני מלחמת יום כיפור בעקבות דרישת חיל הים לספינות משופרות. המפעל זכה במכרז משרד הביטחון לייצור הספינות לפי תכנון אמריקני. הוקם קו ייצור ועובדים נשלחו לארצות הברית להשתלמות להכרת תחום הייצור הימי. החלו בייצור הדבור בארץ. הספינה הראשונה נמסרה לחיל הים ב-1975. לאחר מכן פותחה הדבורה על בסיס הדבור שיכלה לשאת זוג טילי גבריאל והייתה לספינת הטילים הקטנה בעולם. בהמשך פותחה השפירית שיכלה לפעול גם במים רדודים.כל אלו היו פרי שיתוף פעולה פורה עם מהנדסי חיל הים והמספנה.[42]

יוסף יקיר השתחרר מהצבא והקים מפעל ובנה אזרחית את הכלים הסודיים ביותר של שייטת 13. הוא היה מעורב טכנית עם שייטת 13 מתקופת עבודתו בחיל-הים, ועבר אחר כך ליצור ציוד עבור "שייטת 13" שהיה יותר מתוחכם והביאו מאיטליה. יוסף יקיר הקים את מפעל "אימקו תעשיות בע"מ" בתל-חנן בשנת 1974, מפעל זה הוא קבלן ראשי של חברת רפא"ל בחיווט כיפת ברזל.

יוסק'ה רום[43] היה הראשון שנסע והתמחה בשיפוץ צוללות. הוא עשה את השיפוץ הראשון הגדול של צוללת בישראל ועל כך קיבלו במספנה את פרס קפלן. יוסק'ה רום היה זה שהכניס את שיטות השיפוץ ואת המחשוב.

במחזור השלישי בשנת 1957 נשלחו קצינים ללימודים בטכניון, בהם יעקב שפי. לאחר סיום לימודים בטכניון נשלח לאנגליה ולהולנד להשלמה בצד הלוגיסטי-הימי. לוגיסטיקה של נשק וציוד בכלל. שפי חזר לארץ ב-1961. מחליפו של שפי כמפקד המספנה היה סא"ל יוסף בן שמואל שפיקד על המספנה מ-1957 עד 1961. עם חזרת הקצינים מן המחזור השני ללימודים נתמנה יהושע להב שניידמסר בשנת 1961 כמפקד המספנה. יוסף בן שמואל השתחרר ועבר לחברת צים.

אחד האלמנטים הנוספים שהמספנה שירתה הייתה שייטת 13. הקשר הראשון שנוצר היה כששייטת 13 התחילה להיכנס לחיל-הים, זה התרחש בתקופה הרבה יותר מאוחרת, כשיוחאי בן-נון עשה הסבת חובלים ועבר למשחתות. אנשי שייטת 13 התחילו להשתלב במפקדת חיל-הים בתור קצינים בכירים. רק אז נפתחה שייטת 13 לכל חיל-הים. תהליך זה היה בסוף שנות החמישים והיה איחוד כולל של כלל הגופים הטכניים תחת המספנה.

ב-1955 חיל האוויר וחיל הים התחילו לבדוק את האפשרות לאחד בצורה יותר אינטגרטיבית את הקצינים המקצועיים. כחלק מארגון כללי בחיל האוויר הוחלט בחיל הים לאמץ את גישת חיל האוויר ולהקים את מחלקת ציוד, שכללה כבר את כל האלמנטים "הטכנו-לוגיסטיים". כלומר, שילוב האלמנטים ההנדסיים, המשקיים והאפסנאיים לתוך מחלקה אחת, וקבלת האחריות על התכנון, על השיפורים, על האחזקה, על כוח האדם הטכני על כלי-השיט עצמם. כל אלו היו באחריות של ראש מחלקת ציוד הוא רמחצ"ד.

נוצרה התנגדות של קציני ההנדסה למהלך זה מן הטעם שחשבו כי ראוי שהגורם המבצעי יהיה אחראי על ההנדסה גם כן. הרמטכ"ל משה דיין אישר זאת והשינוי בוצע. שינוי זה בא בעקבות ועדת סופר. בוטלה מחלקת משק ומחלקת הנדסה על ידי תוספת שני ענפים במחלקת הנדסה, ענף שעסק בדלק, וענף שעסק במזון ולבוש, בצורה זו נפתרו כלל בעיות המשק (שהייתה מחלקה קטנה מאוד) ונחסכה הפונקציה של קצין מטה מיוחד לנושאי משק בדרגת אל"ם. כך למעשה הוקמה מחלקת ציוד כאשר רמחצ"ד הראשון היה אברהם זכאי משנת 1956 ועד 1959. מחליפו היה אריה קפלן בין 1957 ל-1962 אשר חזר לחיל הים לאחר שהיה סגנו של מפקד חיל החימוש, עמוס חורב בשנת 1956 לפי בקשת משה דיין.[18]

עם חזרתו ארצה של יעקב שפי הוא היה בתפקיד חפיפה עם אריה קפלן (קיפי). בהמשך היה יעקב שפי רמחצ"ד בין 1962 ל-1969. את שפי החליף יהושע להב שניידמסר, שקלט את ספינות הטילים משרבורג ואת הדבּוּרים.

התעצמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכולת המקצועית של המספנה נמדדה בכמה מישורים

  • שיפוץ משחתות ופריגטות
  • שיפוץ צוללות
  • שיפוץ ספינות טורפדו
  • בניית כלי שיט מיוחדים לשייטת 13
  • הכנת סד"גים בזמן קצר
  • תחזוקה שוטפת וביקורת כלי שיט
  • צוותי פיקוח בנייה בחו"ל.

יכולת זו נבנתה בהדרגה החל מאמצע שנות ה-50 בהן הגיעו כלי שיט מלחמתים תקניים כחלק מתהליך התעצמות חיל הים בראשית ימיו שהייתה מבוססת על רכש כלי שיט ייעודים כפריגטות, משחתות, ספינות טורפדו (סט"רים) וצוללות, בעיקר מהצי הבריטי אך גם מהצי הצרפתי, שממנו נקלטו ספינות טורפדו. כלי שיט אלו היו מיושנים ומתקופת מלחמת העולם השנייה. אולם נושא הטיפול המקצועי המתודי בכל ההיבטים בכלי שיט היה חדש לחיל הים כשם שהיה חדש גם למספנות ישראל.

טרם מסירתם לחיל הים עברו כלים אלו בפיקוחו של חיל הים שיפוץ והתאמות לצורכי החיל. צוותי מהנדסים לפיקוח בנייה נשלחו לאנגליה לשיפוץ הצוללות. צוותים טכניים נשלחו להבאת המשחתות. רס"ן אדם ענב וינטראוב ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי (לימים סא"ל, ראש ענף ציוד 5 שהיה הענף האחראי על כל האספקה בחיל הים, כולל רכב, תחמושת, ביגוד, דלק, מזון ובינוי השתחרר ב-1968 ועבר לחיפה כימיקלים) היה בצוות הבאת המשחתת אח"י אילת וקצין החשמל של שייטת המשחתות.[44] מספנת חיל הים החלה להתנסות ולצבור ניסיון בשיפוץ כלי שיט מלחמתיים גדולים ותקניים.

בין שאר תפקידי המספנה היו הכנת סירות הדיג המגויסות (סד"ג) לשירות. בראשית הדרך עמלו פועלי המספנה בשחרור חלקים שונים מן הסירה המיועדת לשירות עם ברנרים וכלים שונים. ההוראה שהגיעה הייתה לחתוך את הפריטים הבלתי נדרשים עם ברנר ובסוף השירות יפוצה בעל הסירה בחלקים חדשים. תהליכי הסבה ארוכים שארכו מספר ימים שונו, לוחות המטה שונו וכך קוצר משך העבודה ממספר ימים למספר שעות. עקב כך נוצרה בעיה עם ועדי העובדים במספנה שלפתע איבדו תוספת שעות נוספות שהיו ללא כל צורך. עניין זה בא על פתרונו גם כן ותקציב רב נחסך בתהליך זה. כמו כן בנתה המספנה מטרות לאימוני תותחנות.

בשנות ה-50 וה-60 המוקדמות, עם התגברות תקריות הגבול בחזית הצפון ופגיעה בכלי חיל הים בחזית זו אשר היו מוצבים בים כנרת הוטלו משימות תיקונים על קציני המספנה בכלי חיל הים שם מעבר לביקורת והתחזוקה השוטפת. אחד המבצעים הגדולים של המספנה התרחש בשנת 1957 לאחר מבצע סיני והוא העברת ספינות טורפדו על גבי מובילים מחיפה לאילת.

בשנת 1956 נלכדה המשחתת איברהים אל אוול, ונגררה לנמל חיפה. תחקיר הקרב וניתוח הפגיעות בוצע על ידי אדמונד וילהלם ברילנט כאשר אליו נתלווה צלם צבאי. הדו"ח ניתח את הפגיעות האוויריות במשחתת והגיע למסקנה כי טייסי חיל האוויר לא צללו דיים והרקטות אשר שוגרו לאנייה לא חדרו את הסיפון והחליקו לחדר אוכל קצינים ומשום כך הנזק היה מועט. בנוסף ניתח הדו"ח את הירי הצרפתי של המשחתת קרסנט, בדו"ח הובהר כי הירי הצרפתי לא היה יעיל והיה שימוש בפגזי נ"מ עם מרעום קרבה מגנטי. כמו כן ניתח הדו"ח את ירי חיל הים אשר גרם נזק מועט. המשחתת שוקמה על ידי מספנת חיל הים ושמה היה ק-38 אח"י חיפה.

ערב מלחמת ששת הימים השמישה המספנה במהירות רבה את המשחתת אילת שהייתה בשיפוצים[45] והחזירה לכשירות את אח"י חיפה ק-38 אשר פסקה להיות פעילה.[46]

לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה על בסיס מהנדסי המספנה יחידת הנצלה ימית.

כניסה למערכות אלקטרוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזירה הימית החלה להשתנות וכלי השייט שהיו מתאימים למלחמת העולם נדרשו במעטפת הגנה אלקטרונית כנגד איומים חדשים בזירה הימית. ספינות קטנות ומהירות ועליהן טילי ים ים היוו איום שנבדק על ידי ציים רבים בעולם המערבי. בעקבות איומים אלו החלו לבדוק בחיל הים את הנושא של חליפת הגנה אלקטרונית למשחתות ולכלי שיט עתידים.[47] יוזמה זו באה מקצינים בעלי ניסיון מבצעי ומהנדסי החיל. במסגרת מאמץ זה אופיינו אמצעי זיהוי איום והגנה בפני איום טילי. זיהוי האיום היה למעשה מערכת זיהוי מכ"ם אויב ומערכת ההגנה הייתה למעשה חליפת הגנה על ידי רקטות מוץ שמייצרות הטעיה וגניבת מטרה בזיהוי המכמי של ראש הביות של הטיל התוקף. שתי מערכות אלו, האמנון והאבשלום, אשר פותחו על ידי רפא"ל בהנחייתו של המהנדס חרות צמח לפי דרישות ואפיונים מבצעיים שהוגדרו על יד רס"ן שושן לימים מפקד המשחתת אילת. עידן מחקרי זה היה למעשה ראשית ענף הל"א בחיל הים. המערכות הראשונות הותקנו על המשחתות הישנות שעמדו לפני הוצאתן משירות. המשחתות היו גדוולות ובעלות שטח חתך מכמי (שח"ם) גדול כך שהיוו מטרה אידיאלית לתקיפת טילים.[48]

במקביל החל פיתוח הטיל לוז ברפא"ל. הטיל היה נהוג בשיטת FLY BY WIRE ובראשית הפיתוח ייעודו היה טיל נ"ט. אולם מחירו הגבוה של טיל כזה לעומת עלות טנק הביא למחשבה נוספת כי טיל זה עשוי להיות טוב כטיל ים ים. אחת הבעיות המרכזיות בטיל זה הייתה הדרישה להיות טיל לוחך ים. הפתרון הגיע ממהנדס צעיר מרפא"ל שעבר למב"ת, אורי אבן טוב,[49] בשעת ניסוי בשדמה (אתר ניסויים של רפא"ל) יחד עם קציני חיל הים. הפתרון שהציע היה מכ"ם גובה אלטימיטר לקביעת הגובה ומכ"ם נעילה ועקיבה על המטרה.[50] טילי אבות טיפוס הורכבו במיתקונים שונים שהכינה מספנת חיל הים על אח"י יפו ק-42.

טכנאים אקדמאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לתגבר את מצבת כוח האדם ההנדסי בתחום האלקטרוניקה בחיל הים נשלחו בתחילת שנות ה-60 חמישה טכנאים בדרגות רס"ל/רס"ר ללמוד בטכניון הנדסת חשמל. חוזה זה הבטיח התחייבות לשירות במשך 12 שנה לאחר סיום הלימודים מתוך הבנה כי הציוד בחיל הים נעשה מורכב יותר ויש להשביח את כח האדם ההנדסי מתוך צוות מנוסה בחיל עצמו. בתום הלימודים בטכניון ומסלול קורס קצינים בסיסי והשלמה חילית התייצבו בחיל בשנת 1967 מייד לאחר מלחמת ששת הימים, מהנדסים נוספים אשר להם ניסיון טכני במערכות חיל הים והכרה של חיל הים וצרכיו. מהנדסים אלו הם[51]:

  • שלמה אופק (צ'ופ): שחזר לשייטת 7 כקצין טכני הוצב על אח"י דקר ושם נספה.
  • משה גולן: שהתחיל כרמ"ד ל"א פאסיבי קלט את השלדג, היה מפקד הפנימייה השני ושילב בלימודים ובמעבדות את נושא הל"א. היה רע"ן קשר וגילוי עד הפרישה.
  • נפתלי בנעד: תכנן ובצע את ההעברה לבמצ"א החדש (הנוכחי) היה מפקד בימ"ל מענ"ש הראשון ומפל"ג אלקטרוניקה הראשון בבת גלים.
  • רחמים ענתבי: היה בשרבורג והפליג עם הספינות ארצה, החליף את משה גולן כרמ"ד ל"א פסיבי היה רע"ן ל.א, רע"ן מענ"ש והראשון בחבורה שהגיע להיות רמ"ח אלקטרוניקה.
  • אלימלך ברק: אשר היה מיועד להיות סגן מפקד במצ"א אך המציאות השתנתה כשאח"י אילת נפגעה וטבעה, הוא הוצב תחת פיקודו של חרות צמח לצורך הקמת מדור ל"א אקטיבי ובהמשך היה מפקד במצ"א, רע"ן תקשורת ולבסוף רע"ן ל"א עד הפרישה.

תחזוקת תחנת הקשר לאוניות בחיפה פאל-נורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז השידור הימי של חיל הים בראשית ימיו היה בבסיס פאל נורד שעל רכס הכרמל[52] (ברחוב איינשטיין בצמוד לרח' בליטנטל 10). את הבסיס ירש חיל הים מן הבריטים. מרכז זה היה חלק מהביצורים שהקימו הבריטים במלחמת העולם השנייה כקו שני נגד רומל שהתקרב אז למצרים ואשר ידוע היה כקו ההגנה על הכרמל. שרידי החפירות ותעלות הקשר נותרו עד היום. המחנה נבנה סביב בונקר מרכזי ענק שהיה בנוי משני אולמות ו-6 חדרים וסביבו היו חפורות תעלות קשר ובסיס לתותח. בשני האולמות היו פרושים כ-30 משדרים ימיים ענקיים (בגודל ארון בגדים כל אחד) מתקופת מלחמת העולם השנייה. בחוץ היו מוצבים שלושה תרנים בגובה 63 מטר כשביניהם פרושות האנטנות חוטיות ועיגולי ענק להפרדה בין תיילי האנטנה.

במחנה שרתו 6 טכנאים בשירות חובה, רס"ר (טכנאי ותיק) שני שומרים, טבח ומנהל תחנה אזרח. הטכנאים עשו משמרות ובמשמרת הלילה שימשו כמפקדים תורנים של המחנה. התחזוקה וההפעלה המבצעית היומיומית היו באחריות טכנאים אלה שהיו שייכים לבמצ"א. כמו כן הייתה באחריותם גם תחנת האלחוט בסטלה מאריס. תחנת אלחוט זו ישבה בתוך בונקר נוסף של קו ההגנה שנקרא דורצ'סטר. בונקר זה שימש גם כחדר מבצעים בחירום של מטה חיל הים.

תחנת פאל נורד (בימי המנדט פאלסטיין נורט) עברה להיות תחנת גלי צה"ל ובסיס זה עתיד להסגר ובמקומו יבנו בתי מגורים לאחר מאבק מתמשך כנגד קרינה אלקטרומגנטית.[53]

עידן ספינות טילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספינות סער

ב-1960 יצאה משלחת טכנית שבראשה עמד מהנדס מכונות יהושוע להב שניידמסר מפקד המספנה לצורך איתור ספינה עתידית לחיל הים שתחליף את ספינות הטורפדו. למשלחת זו צוותו גם קצינים ממגמת שיט ומנהלה כרס"ן יצחק שושן ורס"ן אלכס טל מטעם משרד הביטחון. משלחת זו בחנה שתי הצעות האחת של מספנות ווספר הבריטיות והשנייה מספנה נורווגית בואט סרוויס. במהלך הסקר בבריטניה הצטרף גם סא"ל נתן סופר שהיה אז נספח ימי שם. סופר היה במלחמת העולם בבום דיפנס היא יחידת הגנת הנמל בחיפה ומעולם לא הפליג ואילו אלכס טל היה קצין מנהלה כך שבפועל ועדת סקר זו הייתה בנויה מאיש טכני אחד וימאי אחד.[54] המסקנות שנבעו מוועדת סקר זו היו שיש צורך בספינות בעלות יכולות תמרון, ובעלות נשק מונחה, אלו הובילו לתובנה של אפיון ספינות הטילים.[55]

הקונספט של הסטי"ל לא היה כה פשוט. "לוקחים את ה"לוז" או "גבריאל" ושמים אותו על ה"יגואר" ויוצא סטי"ל". זה לא היה כך. ה"סער" דמה ליגואר רק בקווי גוף ומערכת הנעה. הוא היה שונה בדחי, בבנייה (פלדה ואלומיניום מול עץ) בחלוקה פנימית ומבנים עליונים. הוא נבנה לשאת מערכות לחימה, לתקיפה ולהתגוננות, שנמצאו בייצור או בפיתוח בו זמנית במפעלים שונים ובארצות שונות. האינטגרציה והתאום בין המערכות עצמן, ובינן לבין הספינה, דרשו ריכוז ושליטה בידי גורם מרכזי שמוסמך לקבל החלטות הן בנושאים טכנולוגיים והן בנושאי מבצעים והפעלה. והחלטות נדרשו מדי יום ביומו. כל זה היה חייב להימצא בידי גורם מוסמך אחד. .[56]גורם זה היה שלמה אראל אז רמ"ח ים ומבצעים שריכז פעילות זו של אפיון כלי שיט עתידי .[57]

בתקופה זו של עידן הפיתוח יוחאי בן-נון היה מפקד חיל הים,את הפעילות לאפיון ומימוש ספינות הסער ריכז שלמה אראל. מעמדו כקצין המקצועי הראשי בחיל, ניסיונו רב השנים והכשרתו בארץ ובחו"ל עשוהו מתאים ביותר לקדם את התוכנית. פעילותו בין השנים 1960 כראש מחלקת ים ועד סיום תפקידו כמפקד חיל הים בספטמבר 1968 נסבה סביב ספינות הסער. שלמה אראל היה ראש מחלקת מבצעים ויעקב שפי היה רמחצ"ד. אראל עסק בנושא ה'לוז', כאשר הוא נעזר במחלקת הנדסה בדברים שהוא רצה שיתוף פעולה. העניין גרר ויכוח בין שפי לבין אראל, בנושא מי צריך להיות אחראי על פיתוח, משום שנושא הפיתוח כולו טכני. לא ייתכן שאנשי מבצעים יעסקו בנושאים של פיתוח טכני. כל זה היה לפני שהפיתוח עבר למפעל מב"ת של התעשייה האווירית.[58] ב-1963, התנהל הוויכוח בין מחלקת הנדסה לרמ"ח ים שלמה אראל בשאלה מי צריך לעסוק בפיתוח אמצאי לחימה מתקדמים. הוחלט על ידי מחלקת הנדסה לקחת את נושא פיתוח ה'לוז' על עצמם. באותה עת יוחאי בן-נון מפקד חיל הים פרש מצה"ל ושלמה אראל מונה למפקד חיל הים. כמפקד החיל היה לו ברור שנושאי הפיתוח צריכים להיות במחלקת הנדסה של חיל הים. לכן צוות הפיתוח בראשות אביה שליף שהיה כפוף לרמ"ח ים שלמה אראל עבר למחלקת הנדסה. אביה שליף עבר עם הענף שלו להנדסה, ומחצ"ד הקימו ענף פיתוח. ענף פיתוח שעסק בפיתוח ה'גבריאל'.

בשנת 1965 נשלחו צוותים ראשונים ממחלקת הנדסה בחיל הים לפיקוח על פרויקט שלכת.[48] בראש הצוות הטכני הראשוני עמד המהנדס סא"ל חיים שחל. הצוות הטכני כלל את המובילים הבאים: רס"ן זאב בר-זאב פרקש (בזמן המבצע, סא"ל מפל"ג אחזקה),[59] עמנואל ינאי (לימים מפקד המספנה) וחלפון (מכונה, גוף, אלקטרוניקה וחשמל).

עידן חדש החל בחיל הים והוא עידן ספינות הטילים. הכלים הראשונים צוידו בציוד איטלקי המכוון, הממריא, הירי בוצע עם תותח האוטומולרה. נציג חיל הים באיטליה היה סאלו אביר[60] מטעם ההנדסה.[61] מי שריכז את מערכת פיתוח הגבריאל כולו היה אביה שליף יוצא פלי"ם שגם הוא למד הנדסת מכונות. בשלב ראשון הוא היה במחלקת מבצעים בצד המבצעי של ה'לוז'.

הידע שנרכש בפיקוח ובבניית הספינות בשרבורג הוטמע על ידי מהנדסי חיל הים ושימש נדבך טכני לבניית ספינות ישראליות במספנות ישראל כאשר הראשונות היו אח"י רשף ואח"י קשת. את בניית הספינות הוביל המהנדס חיים שחל שהשתחרר ועבר לעבוד במספנות ישראל. על כך זכה בפרס ביטחון ישראל.

ענף האלקטרוניקה והל"א החל להיות גורם משמעותי. בראש ענף זה עמד סא"ל חרות צמח. פיתוחי ענף זה בשיתוף עם הרשות לפיתוח אמצעי לחימה ושאר תעשיות הביטחון הולידו מעטפת הגנה לספינות הטילים שזכתה להצלחה מבצעית חסרת תקדים במלחמת יום הכיפורים. על כך זכה סא"ל צמח (לימים אל"ם) בפרס ביטחון ישראל. עוזיה גליל, ממקימי אלביט, יצא מטעם חיל הים להשתלמות ב TRW.[62] כך אט אט תרמו מהנדסי חיל הים לפיתוחה של התעשייה האלקטרונית בארץ.

ביוזמתו של מנהל נמל חיפה, תא"ל (מיל') איזי רהב, ובהסכמתו של מפקד בסיס חיפה תא"ל זאב אלמוג, הועברה מספנת חיל הים ממרכז נמל חיפה מאזור שער 4 ושורש רציף הדלק למערבו, בהחלפת שטחים בין הנמל לבין חיל הים[63] המספנה נחנכה בשנת 1982 כאשר זאב אלמוג היה מפקד חיל הים. הממשה שהיה במקום שודרג לסינכרוליפט היכול להמשות את מרבית כלי השיט של חיל הים.

ספינות הטורפדו והמשחתות הוצאו משירות. משחתות חיל הים אח"י יפו ואח"י חיפה שימשו כמטרות לניסויי טילי גבריאל. לאחר מלחמת ששת הימים החל עידן הצטיידות בכלי שיט אמריקאים, הדבורים - סירות משמר קלות - תפסו את מקומן של הטרפדות, ספינות סער 5 הוזמנו מארצות הברית ומספנות ישראל החלו בייצור ספינות טילים מסדרת סער 4 וסער 4.5. צוללות חדשות מסדרת גל הוזמנו ממספנות ויקרס[64] בריטניה אולם כניסתן לשירות הייתה רצופת תקלות ומחדלים. הצוללת הראשונה עלתה על שרטון ואילו השנייה התנגשה חזיתית במזח שובר הגלים של בסיס חיפה בטקס קבלתה בנוכחות ראש הממשלה. הצוללת הוספנה במבדוק הצף הקטן במספנות ישראל ושיפוצה ארך כחצי שנה בפיקוח מספנות חיל הים,[65] צוללות אלו הוחלפו בצוללות דולפין ממספנות קיל שבגרמניה. ספינות סער 6 חדישות מדגם בראון-שוויג[66] מגרמניה עתידות לרשת את מקומן של ספינות סער 5 .[67] המספנה שודרגה לתת מענה לכלים חדישים ומתקדמים ביותר כולל טיפול במערכות נשק, ניווט, חשמל ואלקטרוניה מתקדמות.

הוקמה מחלקת אדריכלות ימית מתקדמת[68] אשר בה נעשים חישובים וסימולציות נומריות.[69] מהנדסי מחלקת אדריכלות ימית עוברים השתלמויות מקצועיות[70] נשלחים לפיקוח על בניית כלי השיט המתקדמים של חיל הים[71] כאשר תכנון כלי השיט נעשה בידי מספנות בחו"ל וכן בארץ על בסיס תכן של ספינות קיימות ושדרוגים.[72] בנוסף עוסקים מהנדסי חיל הים במחקר ופיתוח של רובוטיקה ימית.[73]

מספנת חיל הים היוותה את הגרעין לכלל מחלקת ההנדסה והאדריכלות הימית בחיל הים. מעבר לכך אנשי המספנה ומהנדסי המספנה וחיל הים הפרו את התעשייה בארץ. חלקם עברו באופן טבעי לחברת צים להרחבת צי הסוחר בפיקוח בנייה של אניות חדשות וסייעו לחיל הים במבצע נועה, חלקם היו הגרעין של מפעל ב' (מב"ת) של התעשייה האווירית ותרמו לפיתוח הדבורה והגבריאל כאשר המהנדס המוביל של פיתוח הגבריאל היה אורי אבן טוב לשעבר איש רפא"ל.[74] חלקם יזמו והקימו מפעלים ותעשיות שונות כגון RSL בפארק רמת גבריאל שם פותח מכ"ם למדידת מהירות לוע וכדוגמת "אימקו תעשיות בע"מ". חלקם תרם באופן משמעותי לפיתוחי מכ"ם ומערכות ל"א.[75]

גלריית סמך התארגנות ענף אדריכלות ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספנת אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל מספנת חיל הים באילת
אח"י געש בממשה אילת יורדת למים לאחר שיפוץ ותיקונים, אפריל 1983.

שלוחת המספנה באילת הוקמה כדי לשרת את כלי השיט בזירת ים סוף. לשם הקמתה נשלח לשם סא"ל שטוייר. היא נמצאת בנמל הישן של אילת ובמקום נבנה ממשה ששודרג לאחר מלחמת ששת הימים לסינכרוליפט בעל יכולת הרמה.

במספנה היה גם בית מלאכה לעבודה תת-ימית בראשותו של לסקוב אחיו הבכור של רב אלוף חיים לסקוב מראשוני הצוללים המקצועים לעבודה תת-ימית .

בשנת 24 בינואר 1970 פקד את נמל אילת ומספנת חיל הים אסון שידוע בשם אסון משאית התחמושת לאחר הפשיטה על האי שדואן באסון זה נהרגו 24 חיילים מתוכם 5 אזרחים עובדי המספנה.

סא"ל משה אומן אוקסמן נתמנה כמפקד המספנה הראשון ב 1973 והקים את ממשה הסינכרוליפט. סא"ל משה אוקסמן השתחרר מחיל הים ונהרג באסון צור הראשון בעת שירות מילואים.[76]

ב-1981 שיפצה המספנה את גוף אח"י געש, סטי"ל שעלה על החוף הסעודי בגלל Shut - Down והקער שלו ניזוק.[77] הפעילות כללה הנצלה והצפה מהחוף הסעודי, גרירה לנמל אילת, הספנה ותיקון למצב מבצעי[78]:.

מספנת שייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 החל החמ"ד, שהפך בשנת 1952 לאגף מחקר ותכנון הוא הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, בפרויקט שהתבסס על סירות החבלה שיוצרו באיטליה ואשר נעשה בהן שימוש לטיבוע האמיר פראוק. פרויקט זה היה סירת חבלה מונחית מרחוק שסימנה היה ג11. בסירות פותחו מערכות ניהוג אוטומאטיות שאיפשרו לנווטן למטרה מרחוק, הפרויקט נוסה על ידי צוות בחינה משותף של חיל הים וחמ"ד, ואף כי עמד בדרישות המוגדרות נתגלו בו כמה ליקויים והם רגישות יתר להכוונה אוטומאטית ובעיה של יציבות אלקטרונית וכן משקל. כתוצאה מכך הוחלט על פיתוח דגם משופר יותר ג-2–11. הדגם עבר את הניסויים עד מרץ 1954 באפריל של אותה שנה נוסה בחיל הים והחלו בייצורו. ב 1956 נכנסו הסירות לשימוש מבצעי בחיל הים .[79] לאחר האינטגרציה של שייטת 13 לתוך חיל הים בתי המלאכה של השייטת הוכפפו למספנת חיל הים.[80] בשנת 1958 פותחו גופים של חזירים על ידי סא"ל חיים שחל. גופים אלו היו מפיברגלס. בשנת 1959 פותחו במספנות השייטת חזירים מנירוסטה. התכנון הועבר במיקור חוץ למפעל אורלייט בנס ציונה[81] ובשנת 1963 הושק דגם פיברגלס שניצוק כגוף אחוד ולא מורכב מחלקים נפרדים.[82] ארגון נוסף במספנת השייטת התרחש בימי זאב אלמוג כמש"ט. מיכאל אברהם מונה כמפקד בתי המלאכה של השייטת בתפקיד מפל"ג. אזרחים עובדי צה"ל ממספנות חיל הים כישראל אונפוס ונח הנס עברו לבתי המלאכה של השייטת, כאשר אונפוס מנהל את בתי המלאכה. בוטלו תקנים לא נדרשים של קציני משק. הוקם צוות טכני של האדריכל הימי יוסף (ג'ו) יקיר לביצוע פרויקטים ופיתוח של חזירים. המספנה החלה לטפל בתחזוקה עד דרג ד.[83]

פרסים וציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספנה זכתה בשלל פרסים: פרס קפלן, פרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות בצה"ל,[84] מגן השר לאיכות הסביבה ועוד.

מפקדי מספנת חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד המספנה הוא קצין בדרגת אלוף משנה. תקן דרגת מפקד המספנה בעת הקמתה היה סא"ל באמצע שנות ה-80 הועלה התקן לאל"ם. רשימת המפקדים שמילאו תפקיד זה מופיעה בטבלא להלן[85]

סדר שם תקופת פיקוד אתגר מקצועי ותרומה לקידום המספנות תמונה
1 ג'ו נוביק 1948–1950 יוצא הצי המלכותי הבריטי ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי המפקד הראשון ומקים מספנות חיל הים ומחלקת הנדסה. השתחרר בדרגת אל"ם.
מייסד מספנות חיל הים ומקים מחלקת הנדסה בחיל הים אל"ם יוסף ג'ו נוביק
2 יעקב שפי[86] 1951–1957 בתקופתו אוחדו כלל בתי המלאכה והגופים הטכניים תחת המספנה
3 יוסף בן שמואל 1957–1961 ממתנדבי היישוב לצי המסחרי המגויס בתקופתו החלו השיפוצים הגדולים של משחתות וצוללות שהיו נערכים עד אז במלטה
Ben shmuel 1960.JPG
4 יהושע להב (שניידמסר) 1961–1964 יוצא הצי המלכותי הבריטי ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי. הביא שיטות עבודה מצי מסודר
סא"ל יהושע להב מפקד מספנת חיל הים
5 אלכס דותן (שכט)[87] 1964–1969
6 שלמה קורן 1969–1971 קליטת ספינות סער
7 עמנואל ינאי 1971–1973 היה במשלחת הראשונה לשרבורג בפרויקט שלכת מוביל נושאי מכונה
8 ברוך ורד 1973–1976 נעשה ראש מספן הציוד
9 חנוך בן אליהו 1976–1979 נעשה ראש מספן הציוד
חנוך בן אליהו מפקד מספנת חיל הים
10 אלכס פארן 1979–1982
11 ישי הרמתי 1982–1986
12 גבאי דוד 1986–1988
13 נווה אברהם 1988–1991
14 דני שחם 1991–1994
15 אדם אייזן 1994–1997
16 יוסי שמר 1997–1999
17 עומרי דגול 1999–2002 נעשה ראש מספן הציוד
18 דודו ארבל 2002–2005
19 דני פוקס 2005–2007
20 איתן צוקר 2007–2009
21 משה זנה 2009–2011

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם מרון המחוגים חזרו לאחור מספנת חיל הים, מערכות ים בטאון חיל הים חוברת מס 85–86 יולי 1967, ע'14 - 19.
  • מספנת חיל הים - מימד תעשייתי 'ערב ערב באילת' 1 ביולי 1976.
  • שרון הרפז, הסבא של הבסיסים מספנת חיל הים חוגגת 36 שנה להיווסדה, 'בין גלים' יולי 1984.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סקירה על המספנה ותפקידה השונים, הירחון Israel Defence
  2. ^ יותר ספינות חיל הים עוברות שדרוג, באתר "IsraelDefense‏", 23 בינואר 2013
  3. ^ יואב זיתון, 360 אלף שעות שיפוץ: צוללת פורקה והורכבה מחדש, באתר ynet, 11 במאי 2014
  4. ^ יואב זיתון, קומנדו ימי: כך בונים ספינת מלחמה כחול-לבן, באתר ynet, 25 במאי 2015
  5. ^ יובל דן גור: עבודת מאסטר הפעלת המספנה במתכונת של משק סגור, פיתוח מודל אינטגרטיבי של מדדים ניהולים, הטכניון הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול 1995
  6. ^ המנוע מאחורי כל לוחם שייטת סקירה על שיפוץ מנועים, הירחון Israel Defence
  7. ^ מאמר בעיתון מורשת חיפה המספנה הבריטית בנמל חיפה, אריה מהולל ועו"ד אלי רומן
  8. ^ מנוי של פרץ וילארד אטקס כמהנדס מחוזי של ה P.W.D עמ 724 נבו מאגר משפטי
  9. ^ הקמת החברה Shipwrights & Engineers M.E LTD ורישומה עמ 78 נבו מאגר משפטי
  10. ^ ד"ר ענת קדרון, הקמת השירות הימי וחיל הים: יוצאי הצבא הבריטי, עמוד 56 ועמוד 72, אוקטובר 2000, באתר הפלי"ם
  11. ^ שלמה בונה, בנתיבי ימים סוערים, הוצאת משרד הביטחון
  12. ^ ציפורה פורת, על בן הלפרין ומתנדבי מח"ל לחיל הים עמוד 28, 1997
  13. ^ סא"ל יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, 1993: פרק 4: "דור המדבר", הוצאת ספרית מעריב
  14. ^ המושג Shipwright, ויקיפדיה אנגלית
  15. ^ ח.ב.מ קירשטיין וגרינשפן הודעה על שינויים בשותפות שם המפעל החדש מפעלי חיפה להנדסה ח.ב.מ בתי מלאכה ויציקה קירשטיין וגרינשפן עמ 1141 נבו מאגר משפטי
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 פרויקט תיעוד הקמת חיל הים ראיון עם אל"ם (מיל') אריה קפלן "קיפי" מראיינת ד"ר דניאלה רן, מוסד הרצל אוניברסיטת חיפה
  17. ^ הימה המפעלים הישראלים למספנות והנדסה בערבון מוגבל עמ 998 נבו מאגר משפטי
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 פרויקט תיעוד הקמת חיל הים ראיון עם אל"ם (מיל') יעקב שפי מראיינת ד"ר דניאלה רן, מוסד הרצל אוניברסיטת חיפה
  19. ^ קלאוס מומסן, 60 שנה לחיל הים הישראלי, עמוד 28, מגרמנית הוצאת ברנרד גרפה בון גרמניה 2011
  20. ^ 50 שנה לגיוס המתנדבים הארצישראלים לצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה 1993 חוברת יובל וזיכרון, הפרק: "נסתיימה המלחמה מאבקינו נמשך" עמודים 22–24 ארכיון ההגנה תיק ברילנט
  21. ^ מן הספר Corvettes of The Royal Canadian Navy-1939-1945 מחברים Ken Macpherson and Marc Milner עמודים 138, הוצאת Vanwell Publishing LTD 1993
  22. ^ שלמה יעקבסון, חברים שאינם, עמותת חיל הים
  23. ^ 25 שנה לגיוס המתנדבים היהודים לצי הבריטי המלכותי 1968 חוברת יובל וזיכרון הפרק: "המלחמה תמה מלחמתינו נמשכת" עמודים 37–40 ארכיון ההגנה תיק ברילנט
  24. ^ פרויקט תיעוד הקמת חיל הים ראיון עם סא"ל (מיל') יהודה איגרא מראיינת ד"ר דניאלה רן, מוסד הרצל אוניברסיטת חיפה
  25. ^ על פרופ' דיק רוזנברג מהטכניון ראיון עם פרופ' דיק רוזנברג The Jerusalem Post
    על פרופ' דיק רוזנברג מח"ל צי צבא ארצות הברית
    על פרופ' דיק רוזנברג מח"ל צי צבא ארצות הברית
  26. ^ [Lib of Congress Veterans History Project http://memory.loc.gov/diglib/vhp/bib/loc.natlib.afc2001001.96841] על ג'ונתן לב
  27. ^ Focus on Israel: MACHAL-Overseas Volunteers אתר מח"ל מתנדבים לחיל הים במשרד החוץ הישראלי אגף ההסברה
  28. ^ אתר מיליארד קברים חיים גרשוני ממיסדי חיל הים קיבוץ גבעת השלושה
  29. ^ בפועל הכינוי נפוליונצ'יק ניתן לתותח שדה של יחידות הרריות בגלל המראה הישן שלהם כגרורים על עגלה עם גלגלי כרכרת סוסים. הדגם שהיה נהוג בצה"ל בראשיתו היה תותח צרפתי מדגם Canon de Montagne de 65mm Schneider Modèle 1906 של בית חרושת שניידר הצרפתי, דגם מקביל הוא האיטלקי cannone da 65/17 modello 13 בעל קליבר זהה. בעדותו למוסד הרצל אוניברסיטת חיפה בפרויקט תיעוד תולדות חיל הים, אל"ם שפי שהיה רמחצ"ד מתאר תותח איטלקי משנת 1912
  30. ^ The way it was ספרו האוטוביוגרפי של חיים גרשוני על הקמת חיל הים "כך היה"
  31. ^ על רוברט אלן וסיפורה של קרוסטלה ספינת משמר 1949 – 1959 משמר המורשת הימית, עמותת חיל הים
    הנצחה של רוברט אלן
  32. ^ המכון להנדסה ואדריכלות ימית WEBB בארצות הברית, אתר המכון להנדסה הימית, Webb Institute
  33. ^ ציפורה פורת, על בן הלפרין בספר המח"ל עמוד 29, 1997
  34. ^ The "Yucatan" later renamed the "Noga"
  35. ^ ברילנט אדמונד וילהלם הלוי, חברים שאינם, עמותת חיל הים
  36. ^ ברילנט איש היבשה האוויר והים, טיול לעבר נדב מן , ynet
  37. ^ הערך Aker Yards France בוויקיפדיה האנגלית
  38. ^ סא"ל שלמה יעקובסון, בטלטלה, 1997: פרק: חיל הים תת-פרק: אגף כח אדם, חיל הים עמודים 118–125, הוצאת משרד הביטחון
  39. ^ המהנדס שהפליג רחוק, עיתון הארץ
  40. ^ סא"ל גדי שכטר על סא"ל אמנון סלעי, תולדות הדבור, עמותת חיל הים
  41. ^ הערך Marshall P. Tulin בוויקיפדיה האנגלית
  42. ^ יוסף עברון :התעשייה הביטחונית בישראל, 1980. פרק: בים וביבשה. תת-פרק: "ספינות ורכב משוריין" עמ 458–460, הוצאת משרד הביטחון
  43. ^ סא"ל יוסף רום רומנובסקי מספר על שיפוץ הצוללות, המרכז ימי על שם יוסלה דרור, עמותת חיל הים
  44. ^ פרויקט תיעוד הקמת חיל הים ראיון עם סא"ל מיל' אדם ענב מראיינת ד"ר דניאלה רן, מוסד הרצל אוניברסיטת חיפה
  45. ^ סא"ל יצחק שושן :הקרב האחרון של המשחתת אילת, 1993: פרק 13: "מלחמת ששת הימים" עמ 192–193, ותמונות בעמוד 161 הוצאת ספרית מעריב
  46. ^ מייק אלדר:שייטת 13, פרק ברל'ה חוזר לפיקוד ומקבל "ספינות מלחמה" מאולתרות עמוד 274, ספרית מעריב 1993
  47. ^ סקירה על ראשית הלוחמה האלקטרונית בחיל הים,. עמותת חיל הים סקירות של סא"ל עמוס דגן וברק אלימלך
  48. ^ 48.0 48.1 סא"ל יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, 1993: פרק 11: תוכניות מפליגות לפיתוח אמצעי לחימה אלקטרוניים עמ' 151–175, הוצאת ספריית מעריב
  49. ^ מת המהנדס אורי אבן טוב, חתן פרס ביטחון ישראל, באתר הארץ, 8 במרץ 2003
  50. ^ אברהם רבינוביץ', ספינות שרבורג, עמוד 37, הוצאת Blue-Jacket Books USA
  51. ^ סא"ל ברק אלימלך ימי פאל נורד, טכנאים אקדמאים, עמותת חיל הים
  52. ^ סא"ל ברק אלימלך ימי פאל נורד, תחנת השידור פאל נורד, עמותת חיל הים
  53. ^ תמי מאור, משרד הביטחון החל בפינוי מחנה 'פלנורד' בשכונת אחוזה בחיפה, 17 בנובמבר 2015(הקישור אינו פעיל, 28.06.2018)
  54. ^ סא"ל יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, 1993: פרק 9: "כך נולד הסטי"ל הישראלי" עמ 138–139, הוצאת ספרית מעריב
  55. ^ סקירה של דב זקהיים על חיל הים האמריקאי והישראלי, פרק Introduction ע"מ 1–8 המחלקה למחקרים אסטרטגיים CNA ארצות הברית פברואר 2012
  56. ^ שיחה בנושא הסטי"ל של Fttxguru עם אלוף שלמה אראל 2 בספטמבר 2016
  57. ^ המבנה המיוחד של ספינות הסער לפי תכנון מספנות לורסן, מאת אלוף שלמה אראל, יוני 2014.
  58. ^ המאמר Israeli combat experience incorporated in latest anti-ship missile מאת Graham Warwick ירחון Flight International מהדורה 26 בדצמבר 1981
  59. ^ על סא"ל זאב בר זאב בעתון ישראל היום מהדורה מיוחדת לעצמאות ישראל
  60. ^ תא"ל רמי לונץ, ‏הסטי"ל - מרעיון להכרעה בים, מערכות 362 עמוד 17
  61. ^ על תא"ל סאלו אביר רמצ"ד מאת אבי ביתן וישראל בן שמואל עמותת חיל הים
  62. ^ חברת TRW חברת בת של מוטורולה בזמנו לאלקטרונקת הספק של RF לשימושי מכ"ם ושידור קליטה
  63. ^ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, הפרק "במה אני מתעסק", עמוד 970
  64. ^ צוללות מסדרת גל של מספנת ויקרס בריטניה עמותת דולפין (הקישור אינו פעיל, 28.06.2018)
  65. ^ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, הפרק "שיקום שייטת 7", עמוד 1034
  66. ^ הערך Braunschweig-class corvette בוויקיפדיה האנגלית
  67. ^ פיתוח וייצור כלי שיט בחיל הים מאת אלוף שלמה אראל משמר המורשת הימית
  68. ^ הענף לאדריכלות ימית והנדסת אוניות, אגודת מהנדסי מכונות
  69. ^ לשכת המהנדסים אגודת מהנדסי מכונות התא להנדסה ימית יום עיון אדריכלות ימית והנדסת אוניות 29/1/07 חוברת תקצירים, מספן ציוד מחלקת כלי שיט 29/1/07
  70. ^ הענף לאדריכלות ימית והנדסת אוניות הנדסה ימית כנס בנושא כלי שיט ומבנים, הפקולטה להנדסת מכונות וחיל הים יולי 2015
  71. ^ כלים בלתי מאוישים, סא"ל אלון פרידמן רע"ן טכנולוגיות ימיות, מערכות
  72. ^ ז'ק ינאי בחזית התכנון, הפקולטה להנדסת מכונות הטכניון
  73. ^ הכנס לרובוטיקה ימית, הענף לאדריכלות ימית והנדסת אוניות, לשכת המהנדסים והאדריכלים
  74. ^ אברהם רבינוביץ', ספינות שרבורג עמודים 32-33,35-38,43-44, הוצאת Blue-Jacket Books USA
  75. ^ חליפות הגנה ימיות רפא"ל
  76. ^ סא"ל משה אומן אוקסמן דף זיכרון, גל עד לזכר בני רעננה
  77. ^ סא"ל גבי שילה, אח"י געש בחוף הסעודי, משמר המורשת הימית ,עמותת חיל הים
  78. ^ סא"ל חיים היימן – החזרת אח"י געש לפעילות משמר המורשת הימית ,עמותת חיל הים
  79. ^ יוסף עברון :התעשייה הביטחונית בישראל, 1980. פרק: ההתפתחות ההיסטורית. תת-פרק: "ג-11 סירת חבלה מונחית מרחוק" עמ 324–325, הוצאת משרד הביטחון
  80. ^ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, הפרק "עבודות תשתית", עמודים 1020-1021
  81. ^ מפעל אורלייט תעשיות בנס ציונה ייסגר; 100 עובדים יפוטרו, גלובס
  82. ^ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, הפרק "זאב בודד ביער עבות", עמוד 277
  83. ^ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, הפרק "ראש טכנולוגי", עמודים 438-441
  84. ^ זכייתה של מספנת חיל הים בחיפה בפרס הרמטכ"ל, באתר "חיפה", 20 בינואר 2015
  85. ^ המקור כוכבי אזרן, מפקדי יחידות חיל הים, במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.
  86. ^ יעקב שפי-שיף, חברים שאינם, עמותת חיל הים
  87. ^ על אלכס דותן שכט ,נכתב על ידי אלמנתו שרה דותן