צ'צ'יליה ברטולי

**צ'צ'יליה ברטולי**
**Cecilia Bartoli**
לידה	4 ביוני 1966 (בת 57); רומא, איטליה
שם לידה	Cecilia Bartoli
מוקד פעילות	רומא
תקופת הפעילות	מ-1987
מקום לימודים	האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית
סוג קול	מצו-סופרן
שפה מועדפת	איטלקית, אנגלית
חברת תקליטים	דקה רקורדס
בן או בת זוג	Oliver Widmer
פרסים והוקרה	פרס לאוני סונינג למוזיקה (2010); Echo Klassik Female Singer of the Year (1994); Echo Klassik Female Singer of the Year (1997); Echo Klassik Female Singer of the Year (2006); Echo Klassik Female Singer of the Year (2008); Kammersänger (2023); פרס המוזיקה ע״ש הרברט פון קאראיין (2012); פרס פולר למוזיקה (2016); פרס הנדל (2010); מסדר ההצטיינות בתרבות של מונקו; קצין מסדר האמנויות והספרות; אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מדליית העיר פריז; קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי; אביר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; אבירה בלגיון הצרפתי; מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) ;
	www.ceciliabartoli.com
	פרופיל ב-IMDb

צ'צ'יליה ברטולי (באיטלקית: Cecilia Bartoli; נולדה ב-4 ביוני 1966 ברומא) היא זמרת אופרה איטלקייה פופולרית, המופיעה גם ברסיטלים.

ברטולי, מצו סופרן, נודעת ביותר בתפקידי מוצרט ורוסיני שהיא מבצעת. ברטולי נחשבת לקולורטורה לירית. כוחה איננו דווקא בגודל קולה, הנופל אולי מזה של זמרות מצו אחרות, אלא בגוון הייחודי שלו ובשימוש הווקאלי והדרמטי המרשים שהיא עושה בו. היא אחת מזמרות האופרה הפופולריות (והנמכרות) ביותר בשנים האחרונות.

ברטולי מקובלת על קהל מאזיני הקונצרטים בשל אישיותה הבימתית התוססת ומלאת החיים, ואילו קולה הלירי ונכונותה לחקור מוזיקה בארוקית בלתי מוכרת ולהתנסות בה מקנים לה הכרה בלתי מבוטלת בקרב מאזינים, שאינם מחובבי האופרה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריה, סילבנה באצוני ואנג'לו ברטולי, היו שניהם זמרים מקצועיים ונתנו לה את שיעורי הזמרה הראשונים שלה. הופעתה הפומבית הראשונה הייתה בגיל תשע, בתפקיד נער רועים ב"טוסקה". בהמשך למדה ברטולי בקונסרבטוריו די סנטה צ'צ'יליה ברומא.

בניגוד לרוב זמרי האופרה, יצא שמה של ברטולי ברבים כבר בשנות העשרים המוקדמות לחייה, תופעה יוצאת דופן במקצוע, שבו טיפוסי להגיע לבשלות קולית רק בשנות השלושים. בשנת 1985, בגיל 19, הופיעה ברטולי בתצוגת כישרונות בטלוויזיה האיטלקית; המנצח ריקרדו מוטי צפה בהופעתה והזמין אותה למבחן קול בלה סקאלה. כמה שנים אחר כך, הזמין אותה הרברט פון קאראיין לשיר בפסטיבל זלצבורג בחג הפסחא של 1990, אלא שמותו הבלתי-צפוי של פון קאראיין מנע את מימוש התוכנית. באותו זמן גם הגיע שמה לתודעתו של דניאל בארנבוים, שראה את הופעתה בטלוויזיה הצרפתית, בתוכנית הוקרה למריה קאלאס.

בעבודתה עם המנצחים בארנבוים וניקולאוס הארנונקור התמקדה ברטולי בתפקידי מוצרט, ומאותה עת החלה לפתח קריירה בינלאומית. בשנת 1988 הקליטה את תפקיד רוזינה ב"ספר מסביליה". בשנת 1996 הופיעה לראשונה במטרופוליטן אופרה בתפקיד דספינה ב"כך עושות כולן" וחזרה בעונה הבאה לשיר את התפקיד הראשי ב"לה צ'נרנטולה" (לכלוכית) של רוסיני. אולם המטרופוליטן דמוי המערה הוא בית האופרה הגדול בעולם ורבים נתפסו להשערה, כי ברטולי התחברה בסתר למיקרופון כדי להגביר את היקף קולה, אבל הנהלת המטרופוליטן הכחישה בתוקף שמועות אלה. הביצוע המוצלח כסינדרלה גרם לכך, שתפקיד זה נקשר במידת מה בשמה של ברטולי.

ברטולי פיתחה רפרטואר המתאים לקולה. נוסף למוצרט ורוסיני, היא מגלה עניין במוזיקת בארוק וראשית התקופה הקלאסית, משל מלחינים כמו גלוק, ויוואלדי, היידן וסאליירי. בתחילת 2005 שרה את קלאופטרה ביוליוס קיסר של הנדל, תפקיד לסופרן קולורטורה. ככל שקולה מתבגר ומבשיל, הוא רוכש מליאות ובמידה רבה גם את ה"גודל" שחסר לה, לדברי המבקרים, בראשית דרכה. מקובל לראותה כאחת מזמרות המצו-סופרן הטובות ביותר הפעילות כיום.^[^{דרוש מקור]}

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא צ'צ'יליה ברטולי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של צ'צ'יליה ברטולי (באנגלית)

צ'צ'יליה ברטולי, ברשת החברתית פייסבוק
צ'צ'יליה ברטולי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
צ'צ'יליה ברטולי, ברשת החברתית אינסטגרם
צ'צ'יליה ברטולי, סרטונים בערוץ היוטיוב
צ'צ'יליה ברטולי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
צ'צ'יליה ברטולי, באתר אייטונס (באנגלית)
צ'צ'יליה ברטולי, באתר ספוטיפיי
צ'צ'יליה ברטולי, באתר AllMusic (באנגלית)
צ'צ'יליה ברטולי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
צ'צ'יליה ברטולי, באתר Discogs (באנגלית)
צ'צ'יליה ברטולי, באתר Songkick (באנגלית)
צ'צ'יליה ברטולי, באתר Genius
צ'צ'יליה ברטולי, באתר בילבורד (באנגלית)
צ'צ'יליה ברטולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980	איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000	מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020	אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך	אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023)

זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90	פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים	בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010	ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020	אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023)