עגור (מושב)
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | ירושלים |
| מועצה אזורית | מטה יהודה |
| גובה ממוצע[1] | 218 מטר |
| תאריך ייסוד | 1950 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 549 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.5% בשנה |
(למפת השפלה רגילה)   עגור (מושב)  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
5 מתוך 10 |
עגור הוא מושב באזור השפלה דרומית לבית שמש השייך למועצה אזורית מטה יהודה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושב קם ב-1950 על אדמות הכפר הערבי עג'ור[3], שתושביו עזבוהו במהלך מלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. שם המושב משקף את שם הכפר והשם הערבי דבק ביישוב העברי גם בשנים שלאחר מכן. בתחילה, נכלל מושב עגור במועצה אזורית האלה, ובשנת 1964 התמזגה המועצה לתוך מועצת מטה יהודה.
ראשוני המושב היו עולים מתימן שהגיעו ממעברת עין שמר. המתיישבים החדשים לא הצליחו להאחז בקרקע ועברו למקומות יישוב שונים וב-1953 יסדו את מושב נחלה.[4]
ב-1953 יושב המקום בעולים שהגיעו מהחלק הטורקי של כורדיסטן והגיעו למושב הישר מנמל חיפה.[5] בינואר 1955 נרצחו בשנתם שני טרקטוריסטים, חברי מושב מבוא ביתר, שביצעו עבודות חקלאיות בעגור. עקבות הרוצחים הובילו להר חברון.[6] ב-1961 חובר המושב לרשת החשמל הארצית.[7]
המושב מונה כיום כ-75 משפחות ומרבית תושביו עובדים מחוץ ליישוב בערים הסמוכות: בית שמש וירושלים. עד מחצית שנות ה-80 התבססה התעסוקה המקומית על משק החקלאות שכלל: גידולי פלחה, מטעי אבוקדו, אגסים, ענבים וגידולי עופות לבשר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ מפה - גליון Jibrin 1918 עם סימון הכפר הערבי עג'ור. מפה בהוצאת צבא בריטניה, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ מ. סייר, אין מנוחה ב"נחלה"..., מעריב, 17 במאי 1960
- ^ שפי גבאי, עולי כורדיסטן מתערים בישראל, דבר, 13 ביולי 1962
- ^ 2 חברי מבוא-ביתר נטבחו בשנתם, מעריב, 18 בינואר 1955
- ^ חשמל בתירוש וגפן, מעריב, 5 באפריל 1961
| ||||||||||||||||
