קרב תל א-שריעה ותל הוריירה (1917)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב תל א-שריעה ותל הוריירה
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תותחי הוביצר 10.5 ס"מ טורקים בקרבת תל הוריירה
תותחי הוביצר 10.5 ס"מ טורקים בקרבת תל הוריירה
תאריך התחלה: 6 בנובמבר 1917
תאריך סיום: 7 בנובמבר 1917
משך הסכסוך: יומיים
קרב לפני: קרב באר שבע
קרב תל חווילפה
קרב אחרי: קרב עזה השלישי
הקרב על גבעות מע'אר
מקום: תל שרע ותל הרור
עילה: פריצת קו ההגנה הטורקי עזה - באר שבע
תוצאה: ניצחון לבריטים
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
הודו הבריטיתהודו הבריטית  הודו הבריטית
.

טורקיהטורקיה האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית

מפקדים

בריטניהבריטניה אדמונד אלנבי
בריטניהבריטניה אדוארד צ'ייטור
בריטניהבריטניה פיליפ צ'טווד
בריטניהבריטניה מייג'ור גנרל מוט
בריטניהבריטניה ג'רג' בארו

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית אריך פון פאלקנהיין (קבוצת ארמיות ילדרים)
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית קרס פון קרסנשטיין (ארמייה רביעית)
טורקיהטורקיה פווזי פאשה (הארמייה השביעית)
טורקיהטורקיה איסמט ביי (קורפוס 3)

כוחות

קורפוס המדבר הרכוב:
• הדיוויזיה הרכובה "יומנרי"
דיוויזיית אנזא"ק
• בריגדת קורפוס הגמלים הקיסרותי
הקורפוס ה-:20
• הדיוויזיה ה-53
• הדיוויזיה ה-74
• הדיוויזיה ה-60
• הדיוויזיה ה-10

הדיוויזיה ה-24
הדיוויזיה ה-27
הדיוויזיה ה-19
הדיוויזיה הרכובה ה-3

הגשר של מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה במעבר מעל נחל גרר. מאחוריו נישא תל א-שריעה
תחנת הרכבת של תל א-שריעה מדרום לנחל גרר. ברקע מופיע התל (צילום מכוון דרום)
חיילים טורקים מחופרים על תל הוריירה
חיילים טורקים בעמדות בקרבת תל א-שריעה
פרשים אוסטרלים בערוץ נחל גרר מתחת לגשר הרכבת ההרוס בקרבת תל א-שריעה. הטורקים הרסו את הגשר בזמן נסיגתם והוא תוקן מאוחר יותר על ידי יחידות ההנדסה של הצבא הבריטי

קרב תל א-שריעה ותל הוריירה הוא קרב, שהתחולל על תל א-שריעה ותל הוריירה, מה-6 בנובמבר עד ה-7 בנובמבר 1917 בין כוחות בריטים של חיל המשלוח המצרי לבין כוחות של הצבא העות'מאני במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. קרב זה היה חלק מרכזי במערכה הבריטית לפריצת קו ההגנה הטורקי בצפון הנגב. הוא ארך יומיים והסתיים בניצחון הצבא הבריטי, ובנסיגת הכוחות העות'מאנים, דבר שאיפשר לבריטים להמשיך בתנועתם צפונה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מרץ ואפריל 1917 נכשלו הבריטים בניסיונותיהם לכבוש את עזה (קרב עזה הראשון ב-26 במרץ וקרב עזה השני ב-19 באפריל). כישלון זה הוביל, מצד אחד, לתגבור הכוחות הבריטים ומצד שני להכנת תוכניות לתקיפת האגף המזרחי של הטורקים על ידי כיבוש באר שבע. תוכנית זו יצאה לפועל ב-31 באוקטובר והצליחה להפתיע את הטורקים (שריכזו כוחות בעזה) ובסופו של יום הקרב נכבשה באר שבע.

הבריטים ניסו לנצל את ההשג ולהתקדם צפונה ולכבוש את השטחים שמצפון לבאר שבע. בין ה-1 בנובמבר ל-4 בנובמבר נלחמו הבריטים על מנת לכבוש את הקו בין תל חווילפה ודאהרייה אולם שילוב של כח טורקי חזק וחוסר משמעותי במי שתייה לכוחות הלוחמים, לסוסים ולגמלים הביא לכישלון של רוב ההתקפות הבריטיות.

הוצאה לפועל של התוכנית לתקיפת כל קו ההגנה הטורקי דרש את עצירת התקפות ב-4 בנובמבר על מנת לצייד את כל הכוחות, המתוכננים לקרב, במים, מזון ותחמושת. פעילות זו התחוללה במהלך ה-5 בנובמבר בכל האתרים בהם היו מקורות מים (באר שבע, שלאל, כארם, חלסה ועוד).

מטרות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסר היכולת לפרוץ את קו ההגנה בתל חווילפה הביא את הפיקוד של חיל המשלוח המצרי להחלטה לשנות את האסטרטגיה ולתקוף בו זמנית את כל קו החזית (מעזה ועד חברון) ובמרכזו את תל א-שריעה ותל הוריירה. מטרות הקרב היו:

  • למנוע מהטורקים אפשרות לניוד כוחותיהם לרוחב הגזרה לצורך תגבור (כמו שקרה בקרב תל חווילפה).
  • פריצת קו ההגנה עזה - חברון
  • איגוף הכוחות הטורקים המבוצרים בעזה.

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות אלו נתמכו על ידי סוללות ארטילריה רבות של הדיוויזיות עצמן ושל הקורפוסים.

הכוחות הטורקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו ההגנה של של הצבא הטורקי בין עזה ודאהרייה כלל כ-35,000 לוחמים מהארמיות ה-7 וה-8. מרכז קו ההגנה הטורקי התרכז בקדמת תל א-שריעה ותל הוריירה וכלל 3 דיוויזיות מהקורפוס ה-20 (הדיוויזיה ה-16, ה-19 וה-26). כוחות אלו התבצרו בתעלות קשר מוגנות בגדרות תיל לאורך כ-15 ק"מ על הגדה הדרומית של נחל גרר ממזרח למסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה וממערבה (אזור שנקרא "כאוכבה" ו"רושדי") כשהן נתמכות על ידי מקלעים וארטילריה מתל א-שריעה ותל הרור.

תוכנית הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הניסיון הקשה של הבריטים בתקיפה חזיתית של קוי ההגנה הטורקים במהלך קרב עזה הראשון וקרב עזה השני החליטו הבריטים לשנות את האסטרטגיה שלהם וולתקוף את הקווים הטורקים מהאגף המזרחי (ולא מדרום). על פי התוכנית, 3 דיוויזיות רגלים יפרצו במרווח בין תל חווילפה לתל א-שריעה ואז ינועו מערבה לכוון תל א-שריעה ותל הוריירה תוך שהם הודפים את הכוחות הטורקים מעמדותיהם.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרבות 6 בנובמבר 1917[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב החל ב-6 בנובמבר לפנות בוקר ומהלכיו באותו יום היו כדלקמן:

  • הדיוויזיה ה-74 הייתה הראשונה לתקוף. התקיפה החלה כ-5 ק"מ ממזרח למסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה ולאחר תפיסת קצה קו העמדות הטורקיות החלה הדיוויזיה לנוע מערבה תוך הדיפת הטורקים. למרות מספר התקפות נגד טורקיות הצליחה הדיוויזיה להגיע עד למסילת הרכבת, בשעות הצהריים, ולהתבסס שם.
  • הדיוויזיה ה-60 נעה מדרום לדיוויזיה ה-74 ובצהרי היום, לאחר שהדיוויזיה ה-74 הגיעה למסילת הרכבת, פתחה במתקפה על מוצבי כאוכבה ורושדי ממזרח למסילת הרכבת ואלו נכבשו עד שעות אחה"צ. ההתקפה שבוצעה בשטח פתוח ותחת אש ארטילרית ואש מקלעים טורקים הסבה לדיוויזיה נפגעים רבים (כ-1,300). בשעות הערב המוקדמות החלו יחידות הדיוויזיה לנוע צפונה ולאחר קרבות כבשו את תחנת הרכבת שניצבה בקרבת גשר הרכבת שמעל ואדי א-שריעה. בזמן ההכנות למעבר הנחל וכיבוש התל פוצצו הטורקים מאגר תחמושת גדול בקרבת התל (כחלק מההכנות לנסיגה) וחשפו בכך את כוחות הדיוויזיה לאש מקלעים מדויקת וגרמו לעיכוב בתקיפת התל.
  • הדיוויזיה ה-10 נעה מדרום לדיוויזיה ה-60 ותקפה, גם היא, את מערך הביצורים בכאוכבה והמשיכה בכיבוש מוצבי רושדי ממערב לכאוכבה ולמרגלות תל הוריירה.
  • הדיוויזיה הרכובה האוסטרלית, שתוכננה לפרוץ קדימה ולכבוש את תל ג'ממה והוג' עזבה את אזור שלאל ונעה לאזור התארגנות מצפון לבאר שבע.
  • הדיוויזיה ה-53, בתגבור בטליון מבריגדת הגמלים הקיסרית, תקפה שוב את תל חווילפה.
  • דיוויזיית אנזא"ק תקפה בגיזרה שממזרח לתל חווילפה ועד דאהרייה ממזרח לתל.
  • הדיוויזיה הרכובה "יומנרי" פרצה בפער בין הדיוויזיה ה-53 (תל חווילפה) והדיוויזיה ה-74.

קרבות 7 בנובמבר 1917[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרבות ב-7 בנובמבר החלו בשעות הבוקר המוקדמות. במהלך הלילה הסיגו הטורקים את רוב כוחותיהם מסביבות תל א-שריעה (למעט כוחות מאסף בהיקף של כ-1000 חיילים שנשארו על התל) וייצבו קו הגנה שני כ-1500 מטר מצפון לתל שכלל תותחים ומקלעים. מקו זה ירו הטורקים דרומה על הכוחות שניסו לכבוש את התל.

  • הדיוויזיה ה-60 הייתה אמורה לחצות את ואדי א-שריעה בשעות הבוקר ב 2 נקודות במטרה לכבוש את התל אולם ההתקפה התעכבה בגלל באש אויב שנורתה מהתל ומקו ההגנה שמצפון לו. כיבוש התל התאפשר רק בשעות אחר הצהריים לאחר פעילות של כוחות עתודה של הדיוויזיה ופרשים מהדיוויזיה הרכובה האוסטרלית שפעלו נגד קו ההגנה השני של הטורקים.
  • הדיוויזיה ה-10 המשיכה את תנועתה מערבה, מהעמדות הכבושות ב"כאוכבה" ו"רושדי", ולאחר עצירה בהתקדמות, עקב אש רתק של הכוחות הטורקים, הצליחה לכבוש את תל הוריירה.
  • הדיוויזיה הרכובה האוסטרלית נקראה לפעולה כנגד קו ההגנה השני של הטורקים. כוחות מהבריגדה ה-4 עקפו את תל א-שריעה והתקדמו צפונה אולם נעצרו על ידי אש מקלעים של הטורקים. במקביל נעו כוחות מהבריגדה ה-5 ממזרח לתל.
  • דיוויזיית אנזא"ק נעה מערבה ממיקומה וחדרה למרווח לא מוגן שבין תל חווילפה לתל א-שריעה[1], התקדמה צפונה כ-6 ק"מ וכבשנ את תחנת הרכבת בחירבת עמידת (Kh. Ameidat)[2]. יחידת סיור שנשלחה צפונה נתקלה בהתנגדות טורקית בקרבת תל נג'ילה.
  • הדיוויזיה ה-53, בשיתוף בריגדת קורפוס הגמלים הקיסרי, הצליחה בסופו של היום לכבוש את תל חווילפה.

קרבות 8 בנובמבר 1917[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך היום בוצעו הפעולות הבאות:

  • דיוויזיית אנזא"ק המשיכה בתנועתה צפונה וכבשה את תל נג'ילה ואת חרבת ג'ממה (ממערב לקיבוץ רוחמה).
  • הדיוויזיה ה-60 והדיוויזיה הרכובה האוסטרלית כבשו את הוג'.
  • הדיוויזיה הרכובה "יומנרי" עברה להחזיק את תל א-שריעה.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצת קו ההגנה הטורקי בגזרת תל א-שריעה היה הישג משמעותי ביותר ממספר היבטים:

  • הפיקוד הטורקי חשש מאיגוף הכוחות הטורקים בעזה והורה לאנשיו לסגת מגיזרה זו ובכך איפשר לקורפוס ה-21 הבריטי להשלים את כיבוש עזה.
  • כוחות בריטים החלו בהתקדמות מהירה לכוון צפון מערב.
  • לשני הצדדים נגרמו ב-2 ימי הקרב אבידות כבדות. הבריטים שבו חיילים טורקים רבים ולקחו שלל ציוד ונשק טורקי רב.
  • העיכוב בהתקפה ב-7 בנובמבר איפשר נסיגה נוחה ומסודרת של הכוחות הטורקים והקמת קו הגנה אחורי.

מצטייני הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוטננט קולונל ארתור בורטון, מפקד הבטליון ה 22/2. בעל מדליית צלב ויקטוריה בקרב תל שריעה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

לאחר הקרב זכה לוטננט קולונל ארתור דרמונד בורטון (Arthur Drummond Borton) בצלב ויקטוריה על גבורתו בקרב זה. בורטון היה מפקד הבטליון ה-22/2 של קווינס (הבריגדה ה-181 / הדביזיה ה-60 הלונדונית / הקורפוס ה-20). לאחר שהשתתף, עם הגדוד, בקרב באר שבע, ב-30 באוקטובר, הוביל את גדודו בקרב תל שריעה שהחל ב-6 בנובמבר. תחילה כבש הגדוד את מתחמי רושדי וקאוקה ופתח את הדרך לבריגדות ה-170 וה-180. ב-7 בנובמבר הסתער בראש חייליו, על כוח טורקי שנסוג מתל שריעה והתבצר על רכס מצפון לתל. לאחר מספר התקפות כושלות הוביל בורטון את כוחותיו להתקפה אחרונה שצלחה[3][4][5][6][7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הטורקים הורו לכוחותיהם להתרכז בתל חווילפה, תל א-שריעה ותל הוריירה ובכך הזניחו את קווי ההגנה במישור
  2. ^ חרבת עמידה מדרום ליישוב שדה צבי
  3. ^ לפי מורשת היחידה שלף ברטון כדורגל (שקיבל מאחד החיילים), בעט אותו קדימה והחל לרוץ אחריו כשחייליו הנלהבים מסתערים אחריו וכך כבשו את עמדות הטורקים
  4. ^ צלבי ויקטוריה, באתר "העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה, 6 באוגוסט 2014
  5. ^ ארתור בורטון, באתר ההיסטריה של ילדינג, קנט (YALDING, Kent, England)
  6. ^ ארתור בורטון, באתר חללי מחוז קנט
  7. ^ ארתור בורטון, באתר צלב ויקטוריה