שבת שירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביהדות, שַׁבַּת שִׁירָה הוא כינוי לשבת שפרשת השבוע שלה היא פרשת בשלח, שבה מופיעה שירת הים ששרו בני ישראל על נס קריעת ים סוף. בהפטרת הפרשה קוראים את שירת דבורה.

בפרשה זו מוזכר גם כן סיפור המן שירד לבני ישראל במדבר, וכזכר לכך ישנם מנהגים מיוחדים בחלק מן הקהילות. על פי הסבב השנתי של פרשיות השבוע, שבת שירה חלה בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט.

קריאת השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מן הקהילות נהוג לקרוא את שירת הים עם הציבור פסוק בפסוק במנגינה מיוחדת. ישנם שנהגו גם לקרא את שירת הים שנאמרת בפסוקי דזמרא באותה מנגינה.

בקהילות גאורגיה נוהגים שבפסוקי דזמרה מוסיפים את הקטע "ותקח מרים הנביאה.." (מנהג שנשמר גם בקרב מתפללי הנוסח השאמי ביהדות תימן - אמנם מתפללי הנוסח הבלדי מוסיפים את הקטע בכל השנה, אך מתפללי הנוסח השאמי מוסיפים אותו רק בימים בהם קוראים בתורה את שירת הים), וקוראים את "שירת הים" בניגון ייחודי כשכל ציבור המתפללים עומד.

מנהגים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהגים שונים הונהגו לשבת זו. בין היתר ניתן למצוא את המנהג של אמירת הפיוט "יום ליבשה", אכילת חיטים והוצאת אוכל לציפורים.

המהר"ל מפראג קבע מנהג לאסוף בשבת שירה את הילדים לחצר בית הכנסת אלטנוישול שם למדו את סיפור קריעת ים סוף, כיצד הצטרפו הציפורים לזמרת בני ישראל. לאחר מכן קטפו הילדים פירות מהאילנות שבים והאכילו את הציפורים, על פי הסיפור במדרש לפיו כל פירות היבשה היו זמינים לבני ישראל בעת מעברם בים.[1]

המנהג הידוע ביותר הוא להוציא את שאריות האוכל לציפורים. המנהג נתון במחלוקת בין פוסקי ההלכה. מחבר הספר "מגן אברהם" התנגד למנהג משום איסור האכלת בעלי חיים שאין מזונותיהם עליו[2]. עם זאת רבים מהפוסקים החזיקו במנהג זה, וניתנו לכך כמה טעמים. בספר המטעמים (ורשא תר"ט)[3] מובא טעם בשם רבי בונים מפשיסחה לפי מדרש המספר כי בשבת הראשונה לירידת המן אמר משה כי בשבת לא ירד מן, וביום שישי תרד כמות כפולה גם בשביל שבת.[4] דתן ואבירם פיזרו מהמן של יום שישי בשבת כדי להפריך את דברי משה, אך ציפורים אכלו את המן שפוזר, וכך עם ישראל ראה את מימוש נבואת משה. בזכות זו שאכלו הציפורים את המן נותנים להם שכר ומאכילים אותם בחיטה בשבת זו בה קוראים בתורה גם על ירידת המן.[5]

טעם למנהג שבשבת שירה מפזרים לפני העופות ריפות (קאשע) משום דאיתא ב'ילקוט' על הפסוק וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ, וקשה דהיה לו לכתוב ולא היה, כי לא היה מעולם! אך לפי שדתן ואבירם יצאו בליל שבת מחוץ למחנה ופזרו שם מן המן שבידיהם על פני המדבר כדי לעשות דבריו של משה פלסתר שאמר שביום השביעי לא יהיה בו, ואמרו אל העם צאו וראו שנמצא על פני השדה, ועל כן יצאו מן העם ללקוט וחפשו ולא מצאו מפני שהעופות אכלום מקודם שבאו, ועל כן צריך ליתן שכרם לזכר זה. ובשבת שירה קורין פרשת המן

ספר המטעמים, ערך שבת אות ב'

הרב מנחם מנדל כשר כותב שלא נמצא במקורות מדרש זה[6]. טעם זה הובא בספרי החסידות משמם של רבי מנחם מנדל מרימנוב, החוזה מלובלין, ורבי מאיר מפרמישלאן[7] .

כדי לצאת חובה לכל הדעות ישנם שנהגו לתת לילדים קטנים להוציא את האוכל לציפורים במקום המבוגרים.

בקהילות גאורגיה, נוהגים לאכול מאכל חיטה מיוחד שנקרא "קורקוטי", וזאת מפני "פרשת המן" המוזכרת בפרשה זו.

מנהגים הקשורים לט"ו בשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחסידויות רבות נערך בשבת זו טיש מיוחד ("פירות טיש"), ובו מחולקים פירות ארץ ישראל, בשל סמיכות שבת שירה לט"ו בשבט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לוח דבר בעתו, על פי מדרש שמות רבה כא, י
  2. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ד, סעיף י"א
  3. ^ ראו כאן באתר היברובוקס
  4. ^ ספר שמות, פרק ט"ז, כ"ה.
  5. ^ מנהגי ישורון, צ"ד.
  6. ^ תורה שלמה פרשת בשלח הערה קמג. ראו כאן באתר היברובוקס
  7. ^ טוביה פריינד, מנהגי שבת שירה בתפוצות ישראל, בתוך קובץ בית אהרון וישראל, שנה יג, גליון ג' (שבט-אדר תשנח) הערה 23


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.