ברכת החודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שבת מברכים)
ברכת החודש

נוסח אשכנז:[1]
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, וְתִתֶּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם. חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת. חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁיְּמַלֵּא ה' מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה,[2] אָמֵן סֶלָה:
המנהג ברוב הקהילות להודיע זמן מולד הלבנה, והחזן לוקח ספר התורה
מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וְגָאַל אוֹתָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. הוּא יִגְאַל אוֹתָנוּ בְּקָרוֹב וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. חֲבֵרִים כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֹאמַר אָמֵן:
ראשׁ חֹדֶשׁ (פלוני) יִהְיֶה בְּיוֹם (פלוני) הַבָּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה:[3]
יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה וְנֹאמַר אָמֵן.[4]
נוסח הספרדים:
מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבותֵינוּ וּמִמִּצְרַיִם גְּאָלָם, הוּא יִגְאַל אוֹתָנוּ וְיָשִׁיב בָּנִים לִגְבוּלָם.
בְּסִימָן טוֹב יְהֵא לָנוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ (פלוני) בְּיוֹם (פלוני ופלוני) (חִדּוּשֵׁיהּ בְּיוֹם (פלוני) וּקְבוּעֵיהּ וּמִנְיָנֵיהּ בְּיוֹם (פלוני).
יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל עַמּו יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂון וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה טוֹבָה, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, וְלִבְשׂורוֹת טוֹבוֹת, (בחורף - וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם), (בקיץ - וּלְטַלְלֵי בְרָכָה), וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה, וְאִמְרוּ אָמֵן.

בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁיהדות ספרד ותימן: הכרזת ראש חודש או תיקון ראש חודש) היא תפילה בה מברכים את החודש הבא ומכריזים על מועדו של ראש החודש. התפילה נאמרת בין ההפטרה לתפילת מוסף בשבת שלפני ראש חודש. שבת זו נקראת שַׁבַּת מְבָרְכִים, על שם הברכה, והיא נחשבת לשבת חגיגית יותר מהרגיל.

מקור הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהותו של מנהג זה נבע כדי שכל אדם יידע מתי יחול ראש חודש, שכן בעבר לא היו לוחות שנה כתובים ומודפסים לכולם, ולא כל האנשים היו באים לבית הכנסת בימות החול, בגלל טרדות שונות ועיסוקם במלאכה. לכן הכריזו על החודש הקרב בשבת, שכן זהו היום שבו כולם היו באים לבית הכנסת.

הברכה ומנהגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב קהילות האשכנזים נהוג קודם הברכה לומר את תפילת רב ('יהי רצון') שמקורה במסכת ברכות. בתפילה זו מבקשים מהקב"ה שהחודש הבא יהיה חודש עם פרנסה, בריאות, יראת שמים ובקשות נוספות. תפילה זו לא מופיע בסידורי אשכנז הישנים.[5] ברב קהילות הספרדים והתימנים, נוהגים לומר סדרת תפילות "יהי רצון".[6] בנוסח איטליה לא אומרים לא זה ולא זה, אלא מתחילים "מי שעשה נסים",[7] ובברכת חודש אב (ולפי מנהג המקורי גם בברכת חודש תמוז) מתחילים "כך גזרו".[7]

לאחר מכן אומרים "מי שעשה נסים", בקשה לגאולה; בחלק מהקהילות תפילה זו נאמרת על ידי הקהל והחזן חוזר עליו, ובחלק מהקהילות נאמרת רק על ידי החזן. בחלק מהעדות, מכריז הגבאי את זמן מולד הלבנה[8] (המולד הבא יהיה ביום ראשון, שעות - 22, חלקים - 127; 15 בנובמבר 2020 בשעה 15:46:06).

ברוב הנוסחאות, אומרים מיד אחרי "מי שעשה נסים" את עיקר הברכה, והוא ההכרזה על היום או הימים בשבוע הבא שבהם יחול ראש חודש ומיד לאחר ההכרזה אומרים תפילה נוספת על החודש הבא (יחדשהו). לפי חלק מהמנהגים, בזמן הברכה מחזיק שליח הציבור את ספר התורה בידיו, שנמצא מחוץ לארון הקודש מאז הוצאתו לקריאת התורה. בנוסח איטליה, לפני ההכרזה עצמה אומרים "כך גזרו רבותינו המכבדים, שנכריז בפני הקהל הקדוש הזה, שיהיו יודעים גדולים וקטנים" וממשיכים עם ההכרזה עצמה "שיש לנו ראש חדש (פלוני) יום (פלוני) (ויום (פלוני)) בחשבון רבותינו יום (פלוני)." ובמקום יחדשהו אומרים "הרחמן ישמח אותנו, ויקבץ אותנו (מהרה) מארבע כנפות הארץ, ונאמר אמן".

בנוסח רומניא, הנוסח שונה לגמרי: אומרים פיוט המתחיל "יי אלהי ישראל ברחמיו הרבים וכו'". אחרי הפיוט אומרים לקט פסוקים, ובסופו מכריז החזן בארמית: "הקול כל עמא הבו דעתכון למשמע קל קדוש ירחא הדין כמה דגזרו מרנן ורבנן חבורא קדישא דהוו יתבין בארעא דישראל אית לן ריש ירחא ד(פלוני) ב(כך וכך) בשבת, חושבניה ומניניה ב(כך) בשבת, מלכא דעלמא יעבדיניה לסימנא טבא לנא ולכל עמיה בית ישראל ואמרו אמן".[9]

בנוסח פרובאנס אומרים את ארבע תפילות יהי רצון, כמו בנוסח הספרדים. אחר כך, אומרים את יקום פורקן מן שמיא השני, ומי שברך לקהל כמו בנוסח אשכנז (והם נאמרים בנוסח זה רק בשבת מברכים). נוסח הכרזת החודש עצמה דומה לנוסח איטליה: "כך גזרו רבותינו המכובדים שנכריז בכל קהילות הקודש, שיהיו יודעין גדולים וקטנים כשיהיה לנו ראש חודש. ראש חודש יהיה ביום ... (ויום ...) יחדשהו הקדוש ברוך הוא עלינו לששון ולשמחה, לריוח לחיים לפרנסה ולכלכלה להצלה ולהצלחה. וכן יהא רצון ונאמר אמן".

נוהגים לעמוד בברכה, משום שהברכה היא גם זכר למצוות קידוש החודש שבשעת קידוש החודש נהגו לעמוד בפני בית הדין.

חודשים שאין מברכים בהם החודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוהגים שאין מברכים את חודש תשרי, שהרי זה ראש השנה, וכולם יודעים מתי יחול[10] או מתוך אמונה כי כך השטן לא ידע את מועד יום הדין (ראש השנה), ולא יוכל לקטרג על ישראל[דרוש מקור], בשם הבעל שם טוב מובא שהחודש השביעי, שהוא החודש הראשון לחודשי השנה – ה' בעצמו מברכו בשבת מברכים בשבת האחרון של חודש אלול, ובכח זה ישראל מברכים את כל הי"א החדשים בשנה. יש מקומות שנוהגים שלא לברך את חודש אב משום שהוא חודש של פורעניות;[11] בנוסח איטליה נוהגים שבאב מדלגים את קטע "מי שעשה נסים",[7] ובנוסח תימן נוהגים שבאב אומרים "יהפכהו" במקום "יחדשהו".

מנהגי עדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני ראש חודש אב נהוג במספר קהילות ספרדיות להשמיט את אמירת הברכה המקדימה להכרזה (יהי רצון) ותמורתה יש אומרים את סופה של הקינה "אשחר עדתי" לר' יהודה הלוי:

מחדש חודשים / יקבץ קדושים / אנשים ונשים / לעיר הבנויה וזה החודש / לטובה יחדש / ורצון יצו האל / רב העליליה

בדורות המוקדמים נאמרה כל הקינה, אך בדורות מאוחרים יותר, בשל ההתנגדות לאמירת קינות בשבת, הונהג לומר רק את סופה. כיום, אפילו תוספת זו הולכת ופוחתת, ובקהילות ספרדיות רבות (בעיקר בארץ ישראל) נהוג לברך את חודש אב ככל חודש אחר.

בקהילות מזרח אירופה בהן נוהגים לומר את תפילת אב הרחמים מדי שבת, נהוג שלא לומר את התפילה בשבת מברכים (ובמקומות רבים נהגו ונוהגים לאומרה בשבת מברכים אייר וסיוון בשל העובדה שבתקופה זו אירעו הגזרות בגינן נקבעה תפילת אב הרחמים. יש מקומות בהם אומרים אב הרחמים בשבת מברכים אב). אך הרב צבי יהודה הכהן קוק נהג לאחר השואה לאומרה בכל השבתות. מנהגו זה היה מנהג אישי ולא כהנהגה לכלל.[12]

בקצת קהילות מנהג המערבי, נוהגים לדלג את המי שברך לקהל (ה"יקום פורקן" השלישי) והתפילה לשלום המלכות בשבת מברכים.[13]

בקהלות אשכנז המערבי, משתמשים במלים "הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה" רק בשבת (כדי שיהיה ברור שלא אומרים שהיום ראש חדש), ו"למחר" או "למחרתו" רק ביחס ליום א'. כך שאם ר"ח חל ביום א', אומרים "ר"ח (פלוני) יהיה למחר ביום הראשון". אם חל ביום ב', אומרים "ר"ח (פלוני) יהיה ביום השני"; חל ביום ב' וביום ג' "ר"ח (פלוני) יהיה ביום בשום השני וביום השלישי", וכו'. חל בשבת אומרים "ר"ח (פלוני) יהיה ביום שבת קדש הבא עלינו לטובה"; חל בשבת וביום א' אומרים "ר"ח (פלוני) יהיה ביום שבת קדש הבא עלינו לטובה ולמחרתו ביום הראשון".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קטע הראשון לא מופיע בסידוי אשכנז הישנים, והתפילה מתחילה "מי שעשה נסים".
  2. ^ נוסח אחר: בזכות תפילת רב
  3. ^ ראו בתוך המאמר לחילופי נוסחאות בשורה זו.
  4. ^ נוסח קצר זה של יחדשהו מופיע בכל סידורי אשכנז עד הזמן האחרון, וכן נוהגים ברוב קהילות נוסח אשכנז בחו"ל, וגם בקצת קהילות בארץ. הפרושים הנהיגו לומר נוסח הדומה לנוסח הספרדים: יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה טוֹבָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, וְלִבְשׂורוֹת טוֹבוֹת. (בחורף: וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם), וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְלִגְאוּלָה קְרוֹבָה וְנֹאמַר אָמֵן.
  5. ^ ראו לדוגמה סידור ר' אליה בחור, מנטובה שכ"ב?, דף נב ע"א
  6. ^ מה שנוהגים האשכנזים לומר אחרי קריאת התורה בימות החול.
  7. ^ 1 2 3 הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' קצ.
  8. ^ על מנהג זה ראה http://www.daat.co.il/daat/shabat/luach/loewinger-molad.pdf
  9. ^ מחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, ד, לג ע"ב.
  10. ^ שער הציון סימן תי"ז, ס"ק ב'.
  11. ^ משנה ברורה סימן תי"ז, ס"ק א'.
  12. ^ לפי עדות שמשו הרב יוסף בדיחי.
  13. ^ מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 7.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.