יום כיפור קטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום כיפור קטן ביהדות הוא שם למנהגי צום ותענית, ואמירת סליחות, שיש הנוהגים לקיימם בכל ערב ראש חודש, למעט כשחל ראש חודש בשבת או ביום ראשון, שאז מקדימים את "יום כיפור קטן" ליום חמישי. ראשיתו של המנהג כנראה בצפת והוא מוזכר בספר "מנות הלוי" לרבי שלמה אלקבץ ובתורת הקבלה לרבי משה קורדובירו. עם זאת היה המנהג כבר ידוע באשכנז באמצע המאה ה-15 והוא מוזכר בספר "לקט יושר".[דרושה הבהרה]

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג זה מבטא רעיון ששורשיו כבר במקראספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק ט"ו, כאשר הקב"ה מצווה את עם ישראל להביא קרבן חטאת בראש חודש) ולפיו ראש חודש הוא יום דין וכפרה על עוונות לצד היותו יום חג.

מאוחר יותר בא רעיון זה לידי ביטוי (אם כי מעורפל) בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ט', עמוד ב', ובתלמוד בבלי, מסכת חולין , דף ס', עמוד ב') בדבר היות קרבן ראש חודש כפרה של אלוהים כביכול על כך שמיעט את אור הלבנה בשבעת ימי הבריאה.

כך התפתח הרעיון, שמשום שראש חודש הוא יום דין הרי שיש לנהוג ביום זה בהתאם: בכובד ראש ובחיקוי של מנהגי יום הכפרה המרכזי בשנה, הלא הוא יום כיפור.

הבעיה הייתה שראש חודש נחשב ליום של שמחה דווקא, והתענית בו אסורה; ולכן הנהיגו מקובלים במאה ה-15, כגון רבי משה קורדובירו, את המנהג להתענות בערב ראש חודש. המנהג אינו מופיע בשולחן ערוך, אך רבי חזקיה די סילוה מזכירו בספרו "פרי חדש" על אורח חיים.

עם השנים הלך והתקבע סדר מיוחד לערב ראש חודש והוא סדר יום כיפור קטן הנאמר ביחד עם תפילת מנחה. את תפילת "סדר יום כיפור קטן" יש הנוהגים להתפלל בלי קשר לתענית ואף אם אין אדם שצם באותו יום קוראים את כולו.

נוהגין זאת 8 פעמים בשנה (ובשנה מעוברת 9 פעמים). אין אמרים יום כיפור קטן לפני ר"ח חשוון, טבת, אייר ותשרי. חשוון – מפני שזה עתה היה יום כפור "הגדול" או משום שסוף חודש תשרי הוא מהימים שלא אומרים בהם תחנון בגלל סוכות, טבת – מפני שהוא חל בחנוכה, אייר – כי בחודש ניסן אסור להתענות, ותשרי – כי שהוא ערב ראש השנה ויש עניין להסתיר את ראש השנה מהשטן ("בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ") שלא יבא לקטרג.

סדר הסליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.