דכדוך

דכדוך הוא רגש של מצב רוח ירוד, עצבות ואנהדוניה (חוסר הנאה מפעילות). רגשות אלה עשויים להשפיע על תחושת הרווחה הנפשית של האדם, ועל התפקוד הגופני והחברתי שלו. תחושת דכדוך נחשבת לתגובה נורמלית למצבי חיים שונים, והיא עשויה לחלוף כעבור פרק זמן סביר. זאת בניגוד לדיכאון קליני, שמהווה הפרעה נפשית בעלת תסמינים חמורים, ועלולה להימשך זמן רב.

מצב הרוח המדוכדך עשוי לכלול תחושות של חוסר ערך, דחייה, ריקנות, עצבנות, חרדה, אשמה וחוסר אונים. הלוקים בו סובלים לעיתים מקושי להתרכז במטלות, בעיות בזיכרון, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, תחושה של חולשה פיזית, ואף כאבים.

תחושת דכדוך נלווית לעיתים למחלות וליקויים רפואיים-גופניים, מולדים או נרכשים, או לתרופות שונות, למשל במחלת אדיסון, מחלת הנשיקה, האטה בפעילות בלוטת התריס, נטילת סטטינים ועוד. בנוסף היא מאפיינת חלק מההפרעות הנפשיות, במיוחד הפרעות מצב רוח. היא עשויה ללוות גם הפרעות כגון הפרעת אישיות גבולית והפרעת הסתגלות.

תחושת דכדוך נוצרת לעיתים בעקבות אירועי חיים המעוררים רגש זה, ולעיתים זכרונות מאירועים אלו וחשיבה שלילית אודותיהם ממשיכים להזין את התחושות השליליות ולהגביר את חוסר האונים וחוסר התקווה. ניסיונות לשבירת "מעגל" זה הם אחד ממוקדי המחקר והטיפול בתחום הפסיכולוגיה החיובית.

התמודדות עם הדכדוך תלויה בחומרתו. כאשר הוא נמשך זמן רב ויש חשד להתפתחות דיכאון, חשובה אבחנה של מומחה בתחום (פסיכולוג או פסיכיאטר), שיכולה לכוון לטיפול המתאים.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים בחיים - אירועים ושינויים במהלך החיים יכולים לגרום להרגשת דכדוך מתמשכת. אירועים אלו כוללים לידה, גיל הבלות, בעיות כספיות, בעיות בעבודה, בעיות במהלך מערכות-יחסים, פרידה, שכול, חוויות קשות בילדות, חוויות מהעבר כמו מוות של אדם קרוב, כישלונות אישיים, מצבי אי ודאות ופגיעה פיזית משמעותית.
טיפולים רפואיים - מספר תרופות מוכרות כתרופות אשר גורמות לתופעת לוואי של דכדוך במספר רב של מטופלים. תרופות ידועות הן למשל מספר תרופות המשמשות לטיפול בלחץ דם גבוה, סטטינים ותרופות הרגעה.
מחלות לא פסיכיאטריות - הרגשת דכדוך עלולה להיגרם ממספר מחלות מידבקות, מצבים נוירולוגים (עצביים) ובעיות פסיכולוגיות הכוללים את מחלת אדיסון, מחלת ליים, טרשת נפוצה, כאבים כרוניים, שבץ מוחי, סוכרת, סרטן, דום נשימה בשינה וכן הפרעה בשעון הביולוגי.
מחלות פסיכיאטריות - מעבר להפרעות מצב רוח בהן מתבטא דכדוך בדרגת חומרה קלינית כתסמין העיקרי (דיכאון קליני, דיסתימיה, הפרעה דו-קוטבית), קיימות מספר הפרעות נפשיות נוספות שאחד מתסמיניהן הוא דכדוך: הפרעת אישיות גבולית, הפרעת הסתגלות, והפרעת דחק פוסט-טראומטית.
שימוש בסמים - נמצא קשר בין שימוש בסמים לדכדוך ברמות שונות; עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי הסיבה והתוצאה - האם שימוש בסמים מביא לדכדוך בעקבותיו, או שדכדוך הוא הגורם לשימוש בסמים.^[1]

בדיקה והערכה נפשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלונים ורשימות תיוג פרטניות ואישיות כגון אבחון דידקטי באמצעות פסיכותרפיסט או אבחון פסיכולוגי באמצעות פסיכולוג קליני או אם מדובר בדיכאון של ילדים האמצעים הללו יושמשו על ידי המחלקה הרלוונטית בתחום בריאות הנפש כדי לזהות ולהעריך את חומרת הדיכאון.

טיפול בדכדוך (דיכאון)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב רוח דיכאוני לא מחייב כל טיפול מקצועי, ויכול להוות תגובה נורמלית לאירועי חיים מסוימים, סימפטום של כמה מצבים רפואיים, או תופעת לוואי של תרופות מסוימות או טיפולים רפואיים. מצב רוח דיכאוני ממושך, במיוחד בשילוב עם סימפטומים אחרים, עלול להוביל למצב של אבחנה פסיכיאטרית או רפואית, לדוגמה הפרעה במצבי רוח, אשר עשויה להפיק תועלת מטיפול. יש תתי-חטיבות שונות של דיכאון עם גישות טיפול שונות. בארצות הברית, כבר הוערך ונבדק שכשני שלישים מאנשים הסובלים מדיכאון לא פועלים על מנת לקבל טיפול.

גירוי עומק המוח (DBS) הוא טיפול נוירוכירורגי ביישומו של מכשיר בחלקים מסוימים של המוח. טיפול זה עדיין עובר ניסויים מבוקרים, אך הוא מראה תוצאות מבטיחות מאוד בכל הקשור לטיפול עמידות בדיכאון.