מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק
 | |||||||||
| מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק | |||||||||
| לידה |
16 באפריל 1940 (בת 84) ארמון אמיילנבורג, קופנהגן, דנמרק  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | מרגרטה אלכסנדרינה תורילדור אינגריד | ||||||||
| מדינה |
דנמרק | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| בן זוג | הנריק, נסיך דנמרק | ||||||||
| שושלת בית גליקסבורג | |||||||||
| |||||||||
|
kongehuset | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
  | ||||||||
  | |||||||||
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק (בדנית: .Margrethe 2; נולדה ב־16 באפריל 1940) היא מלכת דנמרק ומלכת גרינלנד לשעבר. היא מלכה החל מ-14 בינואר 1972 ועד 14 בינואר 2024. מאז מותה של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת בספטמבר 2022, ועד תום מלכותה, היא הייתה האישה היחידה בעולם שנשאה בתואר מלכה, הוותיקה מכל המונרכים באירופה, והאישה הוותיקה ביותר שכיהנה בתפקידה מבין כל ראשי המדינה בעולם. ב-31 בדצמבר 2023, בנאום השנתי שלה לכבוד ראש השנה החדשה, הודיעה מרגרטה על כך שהיא מוותרת על הכתר לטובת בנה, פרדריק, נסיך הכתר, שעלה לכס המלכות תחתיה החל מ-14 בינואר 2024, יום השנה ה-52 לעלייתה לכס המלכות.[1]
מרגרטה נולדה כבת לבית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג, ענף של בית אולדנבורג, והיא הילדה הבכורה של פרדריק התשיעי, מלך דנמרק ושל המלכה אינגריד. ב-1953 היא הייתה ליורשת הכתר של אביה, כאשר תיקון לחוקה אפשר לנשים לרשת את הכתר. ב-1967 היא נישאה לאנרי מארי ז'אן אנדרה דה לאבורד דה מונפזאט, ולשניים נולדו שני בנים, פרדריק ויואכים. מרגרטה ירשה את אביה על כס המלכות עם מותו ב-14 בינואר 1972.
כריבון, קיימה מרגרטה 42 ביקורים מלכותיים בארצות חוץ וקיבלה את פניהם של 55 ראשי מדינה. היא עבדה כמעצבת תפאורה, מעצבת תלבושות וכמאיירת לספריו של ג'. ר. ר. טולקין. שיעור התמיכה במלוכה הדנית היה ונשאר באופן עקבי בשיעור גבוה של כ-82 אחוזים, באופן דומה לפופולריות האישית של מרגרטה.[2]
ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיכה מרגרטה אלכסנדרינה תורילדור אינגריד (Margrethe Alexandrine Þórhildur Ingrid) נולדה במעון של הוריה בארמון אמליינבורג בקופנהגן. היא ילדתם הראשונה של מי שהיו אז נסיך הכתר ונסיכת הכתר (לימים המלך פרדריק התשיעי והמלכה אינגריד). אביה היה הבן הבכור של המלך כריסטיאן העשירי שמלך אז, ואמה הייתה בתו היחידה של מי שהיה אז נסיך הכתר של שוודיה (לימים המלך גוסטב השישי אדולף). מרגרטה נולדה שבוע בלבד לאחר פלישת גרמניה הנאצית לדנמרק במלחמת העולם השנייה.
מרגרטה הוטבלה ב-14 במאי בכנסיית הולמן שבקופנהגן. סנדקיה היו: סביה, המלך כריסטיאן העשירי ונסיך הכתר השוודי גוסטב אדולף; הסבים של אמה, גוסטב החמישי, מלך שוודיה והנסיך ארתור, דוכס קונוט וסטראת'רן; דודיה, קנוד, נסיך הכתר של דנמרק והנסיך גוסטב אדולף, דוכס וסטרבוטן; וכן דודה מדרגה שנייה אקסל, נסיך דנמרק. הוא נקראה מרגרטה, הגרסה הדנית של שמה של סבתה המנוחה מצד אמה, מרגרט, נסיכת קונוט; אלכסנדרינה על שם סבתה מצד אביה, אלכסנדרינה, דוכסית מקלנבורג-שוורין; ואינגריד על שם אמה. מאחר שסבה מצד אביה מלך אז גם כמלך איסלנד, ניתן לה גם שם איסלנדי, תורילדור (Þórhildur). כמו סבתה מצד אביה, שעל שמה היא נקראה, נקראה מרגרטה בשם החיבה "דייזי" בפי בני משפחתה וידידיה הקרובים.[3]
ב-1944 נולדה אחותה בנדיקטה וב-1946 נולדה אחותה אנה מריה. מרגרטה ואחיותיה גדלו בדירות בארמונו של המלך פרדריק השמיני באמליינבורג ובארמון פרדנסבורג (אנ') שבצפון זילנד (אנ'). את חופשות הקיץ היא בילתה עם המשפחה המלכותית במעון הקיץ של הוריה בארמון גרסטן שבדרום יוטלנד. ב-20 באפריל 1947, בעקבות מותו של המלך כריסטיאן העשירי, מלך תחתיו אביה של מרגרטה כמלך פרדריק התשיעי.
לימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרגרטה התחנכה בבית הספר הפרטי נ. זהלה בקופנהגן, שאת לימודיה בו היא סיימה ב-1959. היא למדה שנה בנורת' פורלנד לודג' (אנ'), פנימייה לבנות בהמפשייר, אנגליה. בשנים 1960–1961 היא למדה ארכאולוגיה פרהיסטורית בגירטון קולג' שבקיימברידג', לאחר מכן ועד 1962 מדע המדינה באוניברסיטת אורהוס, ב-1963 בסורבון, וב-1965 בבית הספר לכלכלה של לונדון.[4] היא עמיתה ב"חברה לחוקרי העתיקות של לונדון" (אנ').
מרגרטה שולטת בשפות דנית, צרפתית, אנגלית, שוודית וגרמנית, ובעלת ידע חלקי בפארואזית.[5]
יורשת הכתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת לידתה של מרגרטה, רק זכרים יכלו לרשת את כס המלוכה בדנמרק, זאת בשל השינויים בחוקי הירושה שהוכנסו בשנות ה-50 של המאה ה-19 כאשר בית גליקסבורג עלה לשלטון. בשל העובדה שלמרגרטה אין אחים, היה צפוי שדודה, הנסיך קנוד, יהיה באחד הימים יורש הכתר.
תהליך השינוי החוקתי, החל ב-1947, זמן לא רב לאחר שאביה של מרגרטה עלה לכס המלכות ונעשה ברור שלמלכה אינגריד לא ייוולדו עוד ילדים. הפופולריות של פרדריק ושל בנותיו והחלק המשמעותי יותר שהחל להיות לנשים בחברה הדנית, החלו את התהליך המורכב של שינוי החוקה. על פי חוקת דנמרק נדרשה העברת ההצעה על ידי שני פרלמנטים עוקבים, שלאחר מכן תוגש למשאל עם, שהתקיים ב-27 במרץ 1953. חוק הירושה החדש התיר לנשים לרשת את הכתר הדני, זאת על פי כלל העדפת הבן הבכור, על פיו אישה יכולה לרשת את הכתר רק אם אין לה אחים זכרים. לפיכך, עם חקיקת החוק החדש, הייתה הנסיכה מרגרטה ליורשת העצר.[5] ב-2009 שונה חוק הירושה לכלל העדפת הילד הבכור, על פיו בוטלה העדפת הזכרים ואישה יכולה לרשת את הכתר על סמך היותה הילדה הבכורה, גם אם יש לה אחים צעירים ממנה.
ב-1956 החלה מרגרטה להשתתף בטקסי השנה החדשה המסורתיים. ביום הולדתה ה-18, 16 באפריל 1958, ניתן לה מושב במועצת המדינה. כתוצאה מכך היא ישבה בראש הישיבות של המועצה בהיעדרו של המלך. ב-1960, יחד עם דודניותיה מרגרטה, נסיכת שוודיה, ואסטריד, נסיכת נורווגיה, היא נסעה לביקור בארצות הברית, שכלל ביקור בלוס אנג'לס ולאולפני פרמאונט, שם הם פגשו מספר ידוענים, כולל דין מרטין, ג'רי לואיס ואלביס פרסלי.[6]
את ביקורה הראשון באיי פארו, ערכה מרגרטה ב-1959 יחד עם הוריה ואחריותיה, ובגרינלנד היא ביקרה לראשונה ב-1960.
נישואים ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת לימודיה בלונדון, הכירה מרגרטה דיפלומט צרפתי, אנרי מארי ז'אן אנדרה דה לאבורד דה מונפזאט, שהיה מזכיר הצירות בשגרירות צרפת בלונדון. ב-5 באוקטובר 1966 הוכרזו אירוסיהם. ב-10 ביוני 1967 הם נישאו בכנסיית הולמן בקופנהגן, וקבלת הפנים נערכה בארמון פרדנסבורג.[5] לאבורד דה מונפזאט קיבל את התואר "הוד מעלתו המלכותית, הנסיך הנריק מדנמרק", זאת בשל מעמדו החדש כבן זוגה של יורשת העצר. השניים היו נשואים במשך יותר מ-50 שנה, עד למותו של הנריק ב-13 בפברואר 2018.[5]
פחות משנה לאחר החתונה, ב-26 במאי 1968, ילדה מרגרטה את בנה הבכור. על פי המסורת, נקראים מלכי דנמרק לסירוגין בשמות פרדריק וכריסטיאן. מרגרטה בחרה לשמור מסורת זו בהחשיבה את עצמה לכריסטיאן, וכך קראה לבנה פרדריק. שנה לאחר מכן, ב-7 ביוני 1969 נולד בנה השני, יואכים.[5]
ב-1974 רכשו מרגרטה והנריק את טירת דה קאי (Château de Cayx) במחוז היין קאור, שבדרום צרפת.
ב-2008 הוכרז שיורשיה של מרגרטה מקו הירושה הזכרי יישאו תואר נוסף של רוזן או רוזנת מונפזאט, כהכרה בשושלתו של בעלה.[7]
ב-2022 הכריזה המלכה, שהחל מתחילת 2023, צאצאיו של הנסיך יואכים יוכלו לעשות שימוש רק בתואריהם כרוזנים והרוזנות מונפזאט, ושתואריהם הקודמים כנסיכי ונסיכות דנמרק לא יהיו יותר בשימוש. כדי לאפשר לילדים, שאף פעם לא צופה מהם לשאת בתפקידים רשמיים במשפחה המלכותית, לחיות חיים רגילים, ביקשה המלכה "ליצור מסגרת לארבעת נכדיה, רחבה ככל האפשר, שתאפשר לעצב את חייהם במלי להיות מוגבלים לשיקולים מיוחדים ולמגבלות מיוחדות שמשתמעת מהשתייכות רשמית למשפחה המלכותית כמוסד רשמי".[8] בנה יואכים, רעייתו מריה, רעייתו לשעבר אלכסנדרה, ונכדה הבכור ניקולאי, הביעו בפומבי את הזעזוע והמבוכה שלהם בשל החלטה זו.[9] לאחר מכן פרסמה המלכה הודעה שבה היא אמרה שהיא התעצבה על גרימת רגשות אלו למשפחתו של יואכים.[10]
מלכותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלייה לכס המלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן קצר לאחר שנשא את הנאום השנתי לאומה לרגל פרוש השנה החדשה, נפל המלך פרדריק התשיעי למשכב, ושבועיים לאחר מכן, ב-14 בינואר 1972, הוא נפטר. בגיל 31 עלתה מרגרטה לכס המלוכה, והייתה המלכה המושלת הדנית הראשונה על פי חוק הירושה החדש. ההכרזה על עלייתה לכס המלכות התקיימה מהמרפסת של ארמון קריסטיאנסבורג ב-15 בינואר על ידי ראש הממשלה ינס אוטו קרג. המלכה מרגרטה השנייה ויתרה על כל התוארים של קודמיה למעט התואר של מלכת דנמרק, וכך שמה המלא הוא "מרגרטה השנייה, בחסד האל, מלכת דנמרק" (בדנית: Margrethe den Anden, af Guds Nåde Danmarks Dronning) המלכה בחרה לעצמה את המוטו "עזרת האל, אהבת העם, כוחה של דנמרק".[5] היא בחרה להיקרא מרגרטה השנייה כהכרה במרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק, שמלכה במאה ה-14, ושנודעה בציבור כמלכה מרגרטה אף על פי שמעולם לא הוכתרה.
בנאומה הראשון לציבור, אמרה מרגרטה השנייה:
אבי האהוב, מלכנו, נפטר. המשימה שאבי לקח על עצמו במשך כמעט 25 שנים מוטלת כעת על כתפיי. תפילתי לאל שהוא ייתן לי את העזרה ואת הכוח לשאת את המורשת הכבדה. יהי רצון שהאמון שניתן לאבי, יינתן גם לי.[11]
תפקידים חוקתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
תפקידיה המרכזיים של המלכה היו ייצוג הממלכה מעבר לים ולשמש כדמות מאחדת בארצה. את התפקיד השני היא מבצעת בין השאר על ידי פתיחת תערוכות, נוכחות באירועים וחנוכת מבנים. היא קיבלה שגרירים זרים והעניקה כיבודים ועיטורים.
כמלכה חוקתית, המלכה לא השתתפה בפוליטיקה מפלגתית ולא הביעה שום דעה פוליטית. אף על פי שיש לה זכות הצבעה, היא בחרה שלא להצביע, כדי שלא לגרום אפילו למראית עין של העדפה מפלגתית כלשהי.[5]
המלכה קיימה פגישות עם ראש הממשלה ועם השר לענייני חוץ מדי יום רביעי, למעט במקרים בהם היא או ראש הממשלה נמצאו מחוץ לגבולות הממלכה.
לאחר בחירות בהן ראש הממשלה המכהן לא השיג רוב בפרלמנט, קיימה מרגרטה "פגישת מלכה" (Dronningerunde), שבה היא נפגשה עם יושבי הראש של כל מנהיגי המפלגות הפוליטיות.[12] לכל מפלגה הזכות לבחור נציג שיוביל את המשא ומתן, או לחלופין, לתת לראש הממשלה המכהן את המנדט להמשיך ולהוביל את ממשלתו כפי שהיא. בתאוריה, כל מפלגה יכולה לבחור את מנהיגה כנושא ונותן, אך לרוב רק נציג אחד נבחר בנוסף לראש הממשלה, לפני כל מערכת בחירות. המנהיג שנכח בפגישה עם המלכה, ושמסוגל היה להבטיח רוב של המושבים בפולקטינג, הוא על פי צו מלכותי זה שהוטלה עליו המשימה להרכיב ממשלה חדשה. מאז 1903 לא הייתה מפלגה אחת בפולקטינג שזכתה ברוב מוחלט של המושבים.
משעה שכוננה הממשלה, היא מונתה באופן רשמי על ידי המלכה. באופן רשמי, המלכה הייתה ראש המדינה, ולפיכך היא זו שישבה בראש מועצת המדינה, בה נחתמו החוקים שעברו בפרלמנט. בפועל, כמעט כל הסמכויות הרשמיות של המלכה יושמו על ידי הקבינט של דנמרק.
מקובל שמרגרטה, כמלכת דנמרק, קיימה קבלת פנים רשמית בערב ראש השנה. בכל שנה, ב-1 בינואר, נערך נשף לשרי הממשלה, ליושב ראש הפרלמנט, לנציגי גופים רשמיים, ולמשפחת המלוכה בארמון אמליינבורג. ב-2 בינואר נערכה קבלת פנים רשמית לשופטי בית המשפט העליון של דנמרק ולקציני המשמר המלכותי הדני ורגימנט משמר ההוסארים, בעוד שקבלת הפנים לסגל הדיפלומטי נערכה לאחר מכן בארמון קריסטיאנסבורג. ב-3 בינואר נערכת קבלת פנים לקציני כוחות ההגנה של דנמרק ואנשי כוחות החירום, לשלושת המעמדות הראשונים ולנציגי ארגונים לאומיים מרכזיים וגופים שנהנים מפטרונות מלכותית.[13]
תפקידים רשמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון למועד פרישתה מכס המלכות, שימשה המלכה כפטרונית של 72 גופים דנים ושל 8 גופים מארצות חוץ. אלה כללו ארגונים שונים, מוזיאונים, פסטיבלים, גופי ספורט, אתרים היסטוריים, פארקים, גופים אקדמיים, ומועדונים.
עמוד התווך של מלכותה של מרגרטה היה ידע מורכב וחיבור כל החלקים של הממלכה הדנית. ב-2016 היא תרמה ידע לספר על ההיסטוריה של דנמרק.
המלכה נושאת בתואר קולונלית של הרגימנט המלכותי של נסיכת ויילס, רגימנט רגלים של הצבא הבריטי. זאת בעקבות מסורת שהחלה ב-1906, כאשר אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת, שהיה נשוי לאלכסנדרה, נסיכת דנמרק, מינה את גיסו, פרדריק השמיני, מלך דנמרק, כקולונל של הבאפס (הרגימנט המלכותי של מזרח קנט).[5][14]
מגורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעונותיה הרשמיים של המלכה הם ארמון אמליינבורג (אנ'), בו היא מתגוררת בארמונו של כריסטיאן התשיעי, בקופנהגן, וארמון פרדנסבורג ליד הילרוד. מעונות הקיץ שלה הם ארמון מרסליסבורג ליד אורהוס וארמון גרסטן שליד זונדנבורג, מעונה הרשמי של אמה, המלכה אינגריד, שנפטרה ב-2000.
יובל הכסף ויובל האודם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1997 ציינה המלכה מרגרטה השנייה את יובל הכסף שלה, לרגל 25 שנות מלכותה, עם תפילה דתית וארוחה רשמית שבהן השתתפו עמיתיה לבתי המלוכה הסקנדינבים.[15] ב-14 בינואר 2012 היא חגגה את יובל האודם שלה לרגל 40 שנות מלכותה.[16] אירוע זה צוין בתפילה בכנסייה, קונצרט, תהלוכת מרכבות, נשף גאלה בארמון כריסטיאנבורג, ומספר רב של ראיונות טלוויזיוניים.[15]
יובל הזהב
[עריכת קוד מקור | עריכה]יובל הזהב של מרגרטה צוין ב-14 בינואר 2022 לרגל 50 שנות מלכותה, עם חגיגות שהתקיימו בהמשך השנה. בספטמבר, בעקבות מותה של אליזבת השנייה, הוכרז על ידי בית המלוכה ש"הוד מלכותה המלכה ביקשה שיתבצעו מספר התאמות" לקראת המשך החגיגות.[17]
מאז מותה של המלכה אליזבת השנייה, הפכה מרגרטה למונרכית הוותיקה ביותר באירופה, לאישה היחידה בעולם המחזיקה בתואר מלכה מושלת, והוותיקה מבין כל הנשים המכהנות כראש מדינה.[18]
הוויתור על הכס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הוויתור על הכס של מרגרטה השנייה
ב-31 בדצמבר 2023, בשידור החי של נאומה השנתי לרגל השנה החדשה, הודיעה מרגרטה השנייה על כך שהיא מוותרת על הכס, מהלך שיתרחש ב-14 בינואר 2024, יום השנה ה-52 לעלייתה לכס המלכות.[19] היא אמרה שהזמן גבה את המחיר שלו, שמספר מחלותיה גדל, ושהיא לא מסוגלת לקחת על עצמה מספר כה רב של משימות כמו בעבר. היא ציינה את הניתוח שעברה בגבה בפברואר 2023, ואמרה שניתוח זה גרם לה להעריך מחדש את מעמדה ולשקול "אם כעת זהו הזמן המתאים להעביר את האחריות לדור הבא".[20]
את מרגרטה השנייה ירש בנה הבכור, פרדריק, נסיך דנמרק, שמולך בשם המלכותי פרדריק העשירי. כשיקוף לנאום השנה החדשה הראשון שלה ב-1972, אמרה המלכה על ירושת הכתר:
התמיכה והעזרה שקיבלתי במשך השנים, היו גורליים להצלחת משימתי. זוהי תקוותי שהמלך והמלכה החדשים יקבלו את אותו אמון ומסירות שהיו מנת חלקי".[20]
לאחר שסיימה לכהן כמלכה, שמה הרשמי של מרגרטה הוא "הוד מלכותה, המלכה מרגרטה".[21]
מצב בריאותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגרטה התמודדה עם מספר סוגיות בריאותיות. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 ובתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, היא עברה מספר ניתוחים בברכה הימנית עקב פציעות ודלקת מפרקים ניוונית. ב-1994 היא קיבלה טיפול בסרטן צוואר הרחם. ב-2003 היא עברה ניתוח לטיפול בהיצרות תעלת השדרה שארך ארבע שעות וחצי.
ב-9 בפברואר 2022 מסר חצר המלכות הדני בהודעה לעיתונות שהמלכה נדבקה בנגיף הקורונה.[22] ב-13 בפברואר, התאפשר למלכה לצאת מהבידוד הביתי לאחר שהתברר שהיא לקתה במקרה קל של הנגיף. ב-21 בספטמבר אותה שנה הודיע בית המלוכה בהודעה לעיתונות שהמלכה נדבקה שוב בנגיף, לאחר שהשתתפה בהלוויית המלכה אליזבת השנייה, דודניתה מדרגה שלישית, בלונדון.[23] ב-26 בספטמבר היא סיימה בידוד ביתי ושבה למלא את תפקידיה הרשמיים באופן מידי, באומרה שהיא מרגישה טוב.
ב-22 בפברואר 2023 עברה מרגרטה ניתוח בגבה בבית החולים המלכותי בקופנהגן, בשל כאב מתמשך. בהצהרה שפורסמה ביום המחרת, אמר נציג המלכה שהניתוח עבר בהצלחה ושהיא כבר מסוגלת להתהלך. ב-2 במרץ שוחררה המלכה מבית החולים.[24] ב-16 באפריל, יום הולדתה, היא סיימה את חופשת המחלה.
מרגרטה היא מעשנת כבדה.[25] ב-23 בנובמבר 2006 פרסם העיתון הדני B.T. הצהרה מחצר המלוכה שמעתה והלאה המלכה תעשן רק בפרטיות. מאז הניתוח שעברה בגב ב-2023 היא חדלה לעשן.
תחומי עניין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרגרטה ידועה בחיבתה הרבה לארכאולוגיה והיא השתתפה בכמה חפירות, כולל באיטליה, במצרים, בדנמרק ובאמריקה הדרומית. היא חלקה את תחום העניין הזה עם סבה, המלך גוסטב השישי אדולף, שאיתו היא בילתה זמן מה בחשיפת ממצאים ארכאולוגיים ליד אטרוריה ב-1962.
אריגים כנסייתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז שנות ה-70, עיצבה ורקמה מרגרטה כמה מלבושים ואריגים כנסייתיים עבור כנסיות בדנמרק, בגרינלנד, בגרמניה ובאנגליה.[26] היא עיצבה גלימת כמורה לכנסייה של ארמון פרדנסבורג שמאז עוטר בריקמה מעשי ידי אמה, המלכה אינגריד, ועוטר על ידי אחותה הנסיכה בנדיקטה. הגלימה הוענקה לכנסייה ביובל ה-250 להקמתה ב-1976. ב-1989 עיצבה מרגרטה את גלימת הבישוף עבור הדיוקסיה של ויבורג. ב-2017 היא עיצבה את חזית המזבח של כנסיית הטירה בויטנברג, גרמניה. ב-2020 היא עיצבה את הגלימה לכנסייה הדנית של סנט קתרין שברובע קמדן שבלונדון.[27]
בנוסף לאריגים כנסייתיים, עיצבה מרגרטה מגוון של חפצים, כולל מזבח לכנסייה בנורווגיה, כף לחג המולד, את הבולים הדנים השנתיים לחג המולד ב-1970, 2003 ו-2015 ואת בול חג המולד של גרינלנד ב-1983.[28]
דקופאז' ורקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז אמצע שנות ה-70, עשתה מרגרטה שימוש בטכניקת הדקופאז', שמשלבת גזירים מכתבי עת ומספרים למוטיבים חדשים. בעבודת הדקופאז' של מרגרטה נעשה שימוש במגוון ספרים וסרטים, כולל באוספי השירה של הנסיך הנריק שיצאו לאור ב-2000 וב-2010.[29]
כילדה, העדיפה מרגרטה לעסוק בציור יותר מאשר ברקמה, אך מאז 1960 הוענקו עבודות רקמה מעשיה ידיה או הוצגו בארמונה. עבודות הרקמה עשויות מדגמים שמרגרטה עצמה עיצבה על נייר, ושכוללים צורות מפותלות ואת המונוגרמה של מקבל המתנה. המלכה עיצבה מספר עבודות רקמה עבור גילדת מלאכת היד הדנית, כולל דגמים של לוחות שנה, כיסויים לכריות ומפיות אוכל. היא גם עיצבה תיקי ערב ונרתיקים למשקפיים עבור ידידי ובני משפחתה, כולל לוח שנה לחג המולד עבור כל נכדיה, כיסויי כריות ורהיטים לארמונותיה, ווילונות לקמינים בארמון פרדנסבורג. עבודות הרקמה מעשי ידי המלכה הוצגו בטירת קולדינגהאוס ב-2021.[30]
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרגרטה עבדה כתסריטאית לצד פר בריק אברהמסן בשניים מעיבודים לסיפוריו של הנס כריסטיאן אנדרסן, מלכת השלג, שיצא לאקרנים ב-2000 ובו היא גם שימשה כמספרת, וברבורי הפרא (אנ'), שיצא לאקרנים ב-2009 ובו היא הופיעה בהופעת קמע כאישה בקהל. בסרטים אלו שימשה מרגרטה גם כמעצבת תפאורה תוך שימוש בטכניקת הדקופאז'.
מונוגרמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2004 עיצבה מרגרטה את המונוגרמה הרשמית של אחייניתה מדרגה שלישית, אינגריד אלכסנדרה, נסיכת נורווגיה. היא גם עיצבה את המונגרמה האישית של עצמה, את המונוגרמות של בנה פרדריק, של כלתה מארי ושל נכדה כריסטיאן. היא גם עיצבה את המונוגרמות המשותפות של בנה וכלתה, ושל הזוג הנסיכותי הנורווגי, בן סנדקותה, הוקון, נסיך נורווגיה ורעייתו מטה מאריט, נסיכת נורווגיה.
עיצוב תפאורה ותלבושות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך השנים הייתה מרגרטה מעורבת בבלט כמעצבת תפאורה ותלבושות.[31] היא עיצבה את התלבושות עבור הפקת הבלט המלכותי הדני לבלט "סיפור עם" ולסרטו של פיטר פלינת משנת 2009, "ברבורי הפרא".[5][32] היא גם עיצבה את התלבושות של עצמה והיא ידועה בשל בחירותיה הצבעוניות ולעיתים האקסצנטריות. המלכה עיצבה 51 תלבושות עבור הסרט משנת 2023 "אהרנגרד: אומנות הפיתוי" (Ehrengard: The Art of Seduction), וכן 81 דקופאז'ים שהיו הבסיס לתפאורה.[33][34]
מרגרטה עיצבה תפאורות ותלבושות למספר רב של מופעי בלט. מאז 2001 היא עבדה עם הבלט של גני טיבולי במופעים הבאים:
- 1991: "סיפור עם", התיאטרון הדני המלכותי.
- 2005 ו-2011: אצבעונית, תיאטרון הפנטומימה.
- 2007, 2013 ו-2018: "הזיקוקים" (אנ'), תיאטרון הפנטומימה.
- 2009: "רועה החזירים" (אנ'), תיאטרון הפנטומימה.
- 2012, 2014, 2016, 2018 ו-2022: מפצח האגוזים, אולם הקונצרטים טיבולי.
- 2013: חייל הבדיל, תיאטרון הפנטומימה.
- 2016: סינדרלה, תיאטרון הפנטומימה.
- 2019, 2021 ו-2023: מלכת השלג, אולם הקונצרטים טיבולי.
אמנות חזותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרגרטה היא ציירת מוכשרת, ובמשך השנים הציגה רבות מעבודותיה.[35] ב-2000 היא איירה את ספר השירה של הנסיך הנריק. תחת הכותר "מההרים לחוף", הציגו ב-2015 מרגרטה וידידתה הקרובה סוניה, מלכת נורווגיה מבחר עבודות שקיבלו השראה מהנוף של האחוזה ברוני רוזנדל (Barony Rosendal) שבנורווגיה.
תחת שם העט "אינגהילד גרתמר" (Ingahild Grathmer, השם הראשון הוא אנגרמה לשם מרגרטה, והשם השני הוא ראשי התיבות של שמותיה השניים: אלכסנדרינה, תורילדור ואינגריד – Ingrid, Alexandrine ,Þórhildur), שימשו איוריה למהדורות הדניות של שר הטבעות, שאת העידוד לאיור הספר היא קיבלה כבר בראשית שנות ה-70.[36] היא שלחה את האיורים לג'. ר. ר. טולקין שנדהם מהדמיון של האיורים לאלו שבעיצובו. איוריה של מרגרטה צוירו מחדש על ידי האומן הבריטי אריק פרייזר עבור מהדורות באנגלית של שר הטבעות שיצאו לאור ב-1977 וב-2002.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק (בדנית, באנגלית ובצרפתית)- מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שלמה פפירבלט, במשחקי הכס באירופה, המלוכה משנה את פניה, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2017
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סוכנויות הידיעות, אחרי 52 שנה: מלכת דנמרק מרגרטה ה-2 פורשת מהכס, באתר וואלה, 3 בדצמבר 2023
- ^ Stjer, Christian (2 June 2012). "Danskerne er vilde med kongehuset - Voxmeter" (בדנית)
- ^ Morris, Chris (13 January 2012). "Denmark's Queen Margrethe marks 40 years". BBC News. Archived from the original on 19 September 2020.
- ^ "Margrethe and Henrik Biography". Royalinsight.net. 16 April 1940. Archived from the original on 30 October 2011.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Her Majesty Queen Margrethe II". Kongehuset.dk. Archived from the original on 7 February 2012.
- ^ "Elvis Presley with Princesses Margrethe of Denmark, Astrid of Norway, and Margaretha of Sweden". Elvispresleymusic.com.au. 7 June 1960. Archived from the original on 9 September 2015.
- ^ "Monpezat til Frederik og Joachim". Berlingske Tidende. 30 April 2008. Archived from the original on 4 May 2008. (בדנית)
- ^ https://www.theguardian.com/world/2022/sep/29/denmarks-queen-margrethe-strips-four-grandchildren-of-royal-titles
- ^ 'Shocked and confused': Denmark's queen strips royal titles from grandchildren Archived 30 September 2022 at the Wayback Machine, Euronews, September 29, 2022.
- ^ Denmark’s Queen says sorry for family upset caused by taking away titles Archived 19 October 2022 at the Wayback Machine, The Guardian, 4 October 2022.
- ^ "Queen Margrethe II of Denmark 40 years on the Throne". Radical Royalist. 13 January 2012. Archived from the original on 7 August 2017.
- ^ "The Monarchy today". Kongehuset.dk. Archived from the original on 15 February 2015.
- ^ "Nytårstafler og -kure" (in Danish). Kongehuset.dk. (בדנית)
- ^ "Connection with The Princess of Wales Royal Regiment". Kongehuset.dk.
- ^ 1 2 Ilse, Jess (20 November 2020). "The other Queen celebrating a jubilee in 2022". Royal Central. Archived from the original on 14 April 2021.
- ^ "Queen Margrethe II of Denmark marks 40 years on the throne". BBC News. 12 January 2012. Archived from the original on 14 March 2017.
- ^ "Modified celebration of the 50th Jubilee of HM The Queen's Accession to the Throne". The Royal House. 9 September 2022. Archived from the original on 5 February 2023.
- ^ "Margrethe II: Who is the chain-smoking, fashion-forward Queen of Denmark?". Independent. 1 January 2024.
- ^ "Queen of Denmark announces abdication live on TV". BBC News. BBC. 31 December 2023. Archived from the original on 31 December 2023.
- ^ 1 2 "Read HM The Queen's New Year Address 2023". kongehuset.dk. 31 December 2023. Archived from the original on 1 January 2024.
- ^ "Changes in the titles of The Royal Family". kongehuset.dk. 2 January 2024.
- ^ "HM The Queen has tested positive for COVID-19". www.kongehuset.dk. Archived from the original on 21 April 2022.
- ^ "Queen of Denmark tests positive to COVID-19 after attending funeral of Queen Elizabeth II". ABC News. 21 September 2022. Archived from the original on 21 September 2022.
- ^ "Danish queen to undergo 'major back surgery'". AP News. 8 February 2023. Archived from the original on 8 February 2023.
- ^ Isherwood, Julian (23 March 2001). "Danish royals angry at cancer accusation". bbc.co.uk. BBC News. Archived from the original on 7 August 2017.
- ^ "Church textiles". Kongehuset.dk.
- ^ "HM The Queen has created a new chasuble for the Danish Church in London". Kongehuset.dk. 6 December 2020.
- ^ "Decorations and design". kongehuset.dk.
- ^ "Découpage". kongehuset.dk. 2 January 2024.
- ^ "Embroideries". kongehuset.dk.
- ^ "Scenography and costume design". kongehuset.dk.
- ^ "De vilde svaner (2009)". Internet Movie Database. Archived from the original on 15 September 2014.
- ^ The Guardian, "Queen of Denmark hired as set designer on new Netflix film", 31 August 2021 Archived 27 October 2023 at the Wayback Machine.
- ^ The New York Times, "Scream Queen? More Like Steam Queen", 10 October 2023
- ^ "Visual art". kongehuset.dk.
- ^ Roxborough, Scott (31 August 2021). "The Danish Queen Will Be the Set Designer on a New Netflix Film". The Hollywood Reporter. Archived from the original on 31 August 2021.
| מלכי דנמרק | ||
|---|---|---|
| מלכים קדומים | (הארדיקאנוט הראשון) • גורם הזקן • האראלד "כחול השן" • סוון פורקברד • האראלד השני • קנוט הגדול • הארדיקאנוט • מגנוס הטוב • סוון השני • האראלד השלישי • קנוט הרביעי • אולף הראשון • אריק הראשון • נילס • אריק השני • אריק השלישי • סוון השלישי • קנוט החמישי • ולדמר הגדול • קנוט השישי • ולדמר השני • ולדמר הצעיר • אריק הרביעי • אַבֶּל • כריסטופר הראשון • אריק החמישי • אריק השישי • כריסטופר השני • אריק כריסטופרסן • ולדמר השלישי • תקופת ביניים • ולדמר הרביעי • אולף השני • מרגרטה הראשונה | 
|
| בית פפאלץ-ניומרקט | אריק מפומרניה • כריסטופר מבוואריה | |
| בית אולדנבורג | כריסטיאן הראשון • הנס • כריסטיאן השני • פרדריק הראשון • כריסטיאן השלישי • פרדריק השני • כריסטיאן הרביעי • פרדריק השלישי • כריסטיאן החמישי • פרדריק הרביעי • כריסטיאן השישי • פרדריק החמישי • כריסטיאן השביעי • פרדריק השישי • כריסטיאן השמיני • פרדריק השביעי | |
| בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרברג-גליקסברג | כריסטיאן התשיעי • פרדריק השמיני • כריסטיאן העשירי • פרדריק התשיעי • מרגרטה השנייה • פרדריק העשירי | |
- אבירי מסדר גיזת הזהב
- מלכי דנמרק
- מסדר הבירית: אבירים וגבירות זרים
- המסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג
- בוגרות אוניברסיטת קיימברידג'
- בוגרי אוניברסיטת קיימברידג'
- מעוטרי עיטור הכוכב של יוגוסלביה
- מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- אבירי מסדר הפיל
- מלכות
- מסדר כוכב רומניה
- בוגרות בית הספר לכלכלה של לונדון
- בוגרי בית הספר לכלכלה של לונדון
- מקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומי
- מקבלי עיטור מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של פולין
- מקבלי נרסורנאט
- דניות שנולדו ב-1940
- דנים שנולדו ב-1940