לדלג לתוכן

מרינה דיאמנדיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרינה דיאמנדיס
Marina
דיאמנדיס בהופעה, 2022
דיאמנדיס בהופעה, 2022
לידה 10 באוקטובר 1985 (בת 39)
בברינמאוור, ויילס
שם לידה מרינה למבריני דיאמנדיס
שם במה Marina and the Diamonds עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2005
עיסוק זמרת-יוצרת, מוזיקאית
סוגה אינדי פופ, סינת'-פופ, אלקטרופופ, ארט פופ
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קולות, פסנתר, קלידים
חברת תקליטים ניאון גולד, 679, אטלנטיק, Chop Shop, אלקטרה
marinaandthediamonds.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרינה למבריני דיאמנדיס (ביוונית: Μαρίνα-Λαμπρινή Διαμαντής; נולדה ב-10 באוקטובר 1985), הידועה בשם הבמה שלה, מרינה (Marina), ובשם הבמה שלה לשעבר, מרינה אנד דה דיימונדס (Marina and the Diamonds), היא זמרת-יוצרת בריטית.

דיאמנדיס נולדה בברינמאוור, לאם רוסית ולאב יווני, גדלה באברגווני ועברה ללונדון כנערה כדי להפוך לזמרת מקצועית, על-אף שהיה לה מעט ניסיון מוזיקלי. בשנת 2009 זכתה הזמרת לפרסום כאשר הגיעה למקום השני ב-"Sound of...", סקר שנתי של מבקרי מוזיקה ואנשי תעשייה מטעם ה-BBC למציאת הכישרון המוזיקלי החדש והמבטיח ביותר. אלבום האולפן הראשון שלה, The Family Jewels, יצא בשנת 2010, ושולבו בו סגנונות מוזיקליים כמו אינדי פופ וגל חדש. באותה השנה זכתה הזמרת בפרס המוזיקה של MTV אירופה, בקטגוריית המופע הבריטי הטוב ביותר.

האלבום השני של הזמרת, Electra Heart, שיצא בשנת 2012, היה לאלבומה הראשון שהגיע לראש המצעד הבריטי, כשהסינגלים שלו, "Primadonna" ו-"How to Be a Heartbreaker", הפכו ללהיטים בינלאומיים. אלבום האולפן השלישי שלה, Froot, פורסם בשנת 2015, והיה לאלבומה המצליח ביותר במצעד בילבורד 200 האמריקאי, שם הגיע למקום ה-8. לאחר סיום מסע הקידום שלו, יצאה הזמרת להפסקה בת שלוש שנים מהמוזיקה. בשנת 2018 השתתפה דיאמנדיס בסינגל "Baby" של הרכב המוזיקה האלקטרונית הבריטי קלין בנדיט. במצעד מדיה פורסט הישראלי הגיע סינגל זה למקום הראשון. אלבום האולפן הרביעי שלה, Love + Fear, יצא ב-26 באפריל 2019.

ביוני 2021 פרסמה הזמרת את אלבום האולפן החמישי שלה, Ancient Dreams in a Modern Land, שמתוכו יצאו חמישה סינגלים.

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאמנדיס גדלה לסירוגין בדרום-מזרח ויילס (ימין) ובאי היווני לפקדה (שמאל).[1]

מרינה למבריני דיאמנדיס נולדה ב-10 באוקטובר 1985[2] בברינמאוור,[3] וגדלה ליד העיירה הוולשית אברגווני.[4] יש לה אחות גדולה אחת.[4] אימה הוולשית ואביה היווני נפגשו באוניברסיטת ניוקאסל ונפרדו כשדיאמנדיס הייתה בת ארבע.[5] לאחר שנפרדו, אביה חזר ליוון, בזמן שמרינה נשארה בוויילס עם אימה. היא תיארה את ילדותה כילדות פשוטה, שלווה ונורמלית.[6] דיאמנדיס ציינה כי הייתה טום בוי בילדותה, וברוב הזמן שהתה בחברתם של חבריה הבנים ונהגה לשחק עימם בכדורגל.[4]

דיאמנדיס למדה בבית הספר מונמות' לבנות. היא סיפרה כי גילתה את כישרונה המוזיקלי בזכות מורתה למוזיקה, שהאמינה בה וביכולותיה.[7] בגיל 16 עברה להתגורר עם אביה ביוון על מנת להתחבר למורשת וללמוד את השפה, ונהגה לשיר שירי עם יווניים עם סבתה.[8] שנתיים לאחר שסיימה לימודי בגרות בינלאומית בבית הספר סנט קתרין של השגרירות הבריטית באתונה, היא חזרה לוויילס.[5] מאוחר יותר עברה יחד עם אימה לאנגליה, שם הן התגוררו בעיירה רוס-און-וויי. לדבריה, שאפה להפוך לזמרת, ולכן עבדה בתחנת דלק במשך חודשיים על מנת להרוויח כסף ולהתחיל את הקריירה המוזיקלית שלה.[9]

על אף שלא היה לה רקע מוזיקלי, לדיאמנדיס הייתה משיכה לכתיבה מילדות.[9] דיאמנדיס סיפרה כי את השיר הראשון שלה כתבה בגיל שבע, ולדבריה, הוא היה גרוע עד כדי כך שהיא שבה לכתוב רק כשהתבגרה.[10] היא החלה לכתוב מוזיקה לראשונה כשהייתה בת 18. מאוחר יותר עברה דיאמנדיס ללונדון ולמדה כחודשיים בבית ספר לריקוד.[11] כן נרשמה ללימודי תואר במוזיקה באוניברסיטת מזרח לונדון, ובשנה השנייה ללימודיה עברה למסלול של קומפוזיציה קלאסית באוניברסיטת מידלאסקס, אך נשרה לאחר חודשיים.[12]

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005–2008: התחלת הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"יצרתי את השם 'מרינה אנד דה דיימונדס' לפני 5 שנים, ומעולם לא דמיינתי דמות, פרויקט פופ, להקה או אמן סולו. ראיתי קבוצה פשוטה שהורכבה מאנשים שונים בעלי אותם לבבות. מרחב לאנשים עם אידיאלים דומים שלא הצליחו להשתלב בתבנית המוכנה מראש של החיים. תמיד רציתי להיות חלק מקבוצה, משום שאף פעם לא הרגשתי מחוברת לאף אחד."

—דיאמנדיס מתארת את הרעיון מאחורי שם הבמה "מרינה אנד דה דיימונדס", 2010.[13]

בתחילת דרכה הגישה דיאמנדיס בקשה לאודישנים לשירה ומשחק בעיתון הבריטי "The Stage".[6] היא נבחנה למספר אודישנים, בהם אודישן למחזמר "מלך האריות" בווסט אנד שבלונדון, אם כי אף אחד מהם לא הניב פרי.[14] ב-2005 יצרה דיאמנדיס את שם הבמה "מרינה אנד דה דיימונדס" (מרינה והיהלומים).[13] הזמרת הסבירה כי הכינוי "יהלומים" מתייחס למעריציה, ולא ללהקת הליווי שלה, כפי שנוטים לחשוב בשוגג.[15] בהשראת הזמר-יוצר האמריקאי דניאל ג'ונסטון, המפיק בעצמו את שיריו, החליטה דיאמנדיס להלחין מוזיקה משלה ולהפסיק ללכת לאודישנים.[6] בריאיון ל-BBC סיפרה הזמרת כי לימדה את עצמה לנגן בפסנתר.[16] היא הלחינה והפיקה את גרסאות הדמו המוקדמות של המוזיקה שלה עם תוכנת העריכה "GarageBand",[14] ובשנת 2007 הוציאה באופן עצמאי את המיני-אלבום הראשון שלה, Mermaid vs Sailor, שעותקיו נמכרו דרך הרשת החברתית מייספייס.[8]

דיאמנדיס נפגשה עם נציגים מארבע עשרה חברות תקליטים שונות, ודחתה את כולן, פרט לאחת שהאמינה שזו היחידה שלא תכתיב את דמותה המוזיקלית.[6] בינואר 2008 החלה דיאמנדיס לעבוד עם דרק דייוויס, סוכן מחברת התקליטים ניאון גולד רקורדס. דייוויס היה למנהלה האישי במשך שישה חודשים, ואף קבע לה מופע חימום בהופעה של הזמר הבלגי-אוסטרלי גוטייה. דייוויס סיפר על חיבורו עם דיאמנדיס, והסביר כי התחבר לסגנונה הווקאלי ולכתיבה שלה, שהייתה, לדבריו, שונה מהנורמה באותה תקופה.[17] באוקטובר חתמה דיאמנדיס על חוזה עם חברת ההקלטות 679 Recordings (כיום "679 Artists"), חברת בת של וורנר מיוזיק גרופ.[8]

2009–2010: The Family Jewels

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאמננדיס מופיעה באוניברסיטת נורת'מבריה, אוקטובר 2009

סינגל הבכורה של דיאמנדיס, "Obsessions", יצא לאור ב-14 בפברואר 2009 על ידי חברת התקליטים ניאון גולד רקורדס,[18] מתוך המיני-אלבום הראשון שלה, The Crown Jewels EP, שיצא מספר חודשים לאחר מכן, ב-1 ביוני.[19] בהמשך, פרסמה את השיר "I Am Not a Robot", שנכלל מאוחר יותר באלבום הבכורה שלה, The Family Jewels.[20] באותו הקיץ הופיעה דיאמנדיס בפסטיבל ה-"Big Weekend" של BBC Radio 1,[21] בפסטיבל גלסטונברי[22] ובפסטיבל רדינג ולידס.[23] בנוסף, היא הופיעה ב-iTunes Live, והוציאה ביולי 2009 מיני-אלבום שני, הכולל גרסאות לייב שהוקלטו באותו פסטיבל.[24] בדצמבר 2009 דורגה דיאמנדיס במקום השני בסקר "Sound of 2010" מטעם BBC, כאשר הזמרת הבריטית אלי גולדינג דורגה במקום הראשון.[16] דיאמנדיס הייתה אחת משלושת המועמדים לפרס בחירת המבקרים בטקס פרסי המוזיקה הבריטית לשנת 2010, שהוענק, בסופו של דבר, גם כן לגולדינג.[25] ב-13 בנובמבר 2009 היא פרסמה סינגל נוסף ששמו "Mowgli's Road".[26]

אחרי "Mowgli's Road", פרסמה הזמרת את הסינגל "Hollywood" ב-1 בפברואר 2010,[27] שהגיע למקום ה-12 במצעד הסינגלים הבריטי,[28] ובהמשך זכה למעמד כסף על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי (BPI).[29] אלבום האולפן הראשון של דיאמנדיס, The Family Jewels, יצא לאור ב-15 בפברואר 2010.[30] האלבום הגיע למקום החמישי במצעד האלבומים הבריטי, הודות למכירות של 27,618 עותקים בשבועו הראשון,[31] ואף זכה בתואר זהב על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי.[32] בשנת 2012 הודיעה אטלנטיק רקורדס כי עד עתה נמכרו כ-300,000 עותקים של האלבום.[33]

במרץ 2010 החתימה אטלנטיק רקורדס את דיאמנדיס בחברת התקליטים האמריקאית "Chop Shop Records".[34] באמצעות החברה, הוציאה הזמרת את המיני-אלבום השלישי שלה, The American Jewels EP,[34] ואת אלבומה, The Family Jewels, בארצות הברית.[34] האלבום דורג לראשונה במקום ה-138 במצעד הבילבורד 200 האמריקאי, הודות ל-4,000 עותקים בסך הכל שנמכרו בשבוע הראשון.[35][36] במצעד ה-Heatseekers ובמצעד אלבומי הרוק של בילבורד, הגיע האלבום בשיאו למקומות ה-2 וה-49 בהתאמה.[37][38] "I Am Not a Robot", שנכלל במקור במיני-אלבום The Crown Jewels EP, יצא מחדש באפריל 2010 והיה לסינגל השלישי של האלבום.[28] הסינגל הגיע בשיאו למקום ה-26 במצעד הסינגלים הבריטי.[28] מאוחר יותר באותה השנה, הוציאה דיאמנדיס שני סינגלים נוספים מהאלבום: "Oh No!" ו-"Shampain", שהגיעו למקומות ה-38 וה-141 במצעד הבריטי, בהתאמה.[28][39]

באוקטובר 2010 זכתה דיאמנדיס בפרס המופע הבריטי הטוב ביותר בטקס פרסי המוזיקה של MTV אירופה.[40] באותה השנה החלה את סיבוב ההופעות הראשון שלה, "The Family Jewels Tour", הנועד לקידום האלבום. במהלכו, הופיעה באירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה.[41] בינואר 2011, התראיינה דיאמנדיס לרדיו באוסטרליה, ובריאיון הביעה אכזבה מהקריירה שלה, בעיקר בעקבות כישלונה בלמשוך קהל אמריקאי. היא ציינה את חוסר המאמץ של חברת התקליטים לקדם אותה כסיבה אפשרית לכך, וכן את העדפתם של המאזינים האמריקאים לסגנון מוזיקלי של אמנים כמו ליידי גאגא.[42]

2011–2013: Electra Heart

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאמנדיס מופיעה בינואר 2012

בקיץ 2011 הופיעה דיאמנדיס מספר מופעי חימום כחלק מסיבוב ההופעות "California Dreams Tour" של הזמרת האמריקאית קייטי פרי.[43] ב-30 בספטמבר, פרסמה דיאמנדיס את השיר "Radioactive" דרך חנות האייטונס, כסינגל שיווקי.[44] הוא הגיע למקום ה-25 במצעד הסינגלים הבריטי.[28] לאחריו, בנובמבר פרסמה גרסת דמו של השיר "Starring Role".[45] באפריל 2012 פרסמה את הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Primadonna". הסינגל זכה להצלחה רבה, והיה ללהיט המצליח ביותר של הזמרת במצעד הסינגלים הבריטי, שם הגיע למקום ה-11.[28] בנוסף, הגיע השיר למעמד כסף על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי,[46] לתואר זהב באוסטריה[47] ובארצות הברית,[48] ולתואר פלטינה באוסטרליה,[49] דנמרק[50] וניו זילנד.[51]

התוצר הסופי, Electra Heart, הוא אלבום קונספט הסובב סביב נושאים כגון זהות נשית ופרידה טרייה.[52] דיאמנדיס יצרה את הדמות הבדיונית "אלקטרה הארט", שתשמש כגיבורת הפרויקט. בנוסף, באלבום מופיעות אישיויות שונות כגון "Teen Idle" ("נערה עצלה"), "Primadonna" ("פרימדונה"), "Homewrecker" ("הורסת משפחות") ו-"Housewife" ("עקרת בית"), המייצגות ארכיטיפים נשיים הנגזרים מתוך סטריאוטיפים שונים על התרבות האמריקאית.[53] האלבום יצא לאור ב-27 באפריל 2012, והגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי, הודות למכירות של 21,358 עותקים בשבוע הראשון.[54] Electra Heart היה לאלבום הראשון של דיאמנדיס שהגיע לראש המצעד הבריטי,[55] אם כי נחשף שהיה לאלבום הכי פחות נמכר מבין האלבומים שהגיעו לראש המצעד במאה ה-21, נכון לאותה תקופה.[54] האלבום זכה לתואר זהב על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי[32] ואיגוד תעשיית ההקלטות האירי.[56] Electra Heart דורג לראשונה במקום ה-31 במצעד הבילבורד 200 האמריקאי, עם 12,000 עותקים שנמכרו בשבוע הראשון.[57] נכון למאי 2015, נמכרו למעלה מ-150,000 עותקים בארצות הברית.[58]

לאחר יציאת האלבום, פורסמו הרצועות "Power & Control" ו-"How to Be a Heartbreaker" כסינגלים.[28] שני השירים נכנסו למצעד הסינגלים הבריטי,[28] כאשר האחרון אף הגיע למעמד זהב בארצות הברית,[48] הודות למכירות של למעלה מ-500,000 עותקים. במהלך שנת 2012 הופיעה דיאמנדיס באירופה וצפון אמריקה, כחלק מסיבוב ההופעות השני שלה, "The Lonely Hearts Club Tour", וכן כחלק מסיבוב ההופעות "Mylo Xyloto Tour" של להקת הרוק הבריטית קולדפליי, שם הופיעה הופעות פתיחה.[59] ב-8 באוגוסט 2013 הוציאה הזמרת קליפ לרצועה הנושאת את שם הפרויקט, "Electra Heart", שלא נכנסה לאלבום.[60] בקליפ, תיארה דיאמנדיס את מותה של הדמות, וכך, באופן סמלי, סיימה את מסע הקידום של האלבום.[61]

בריאיון לניו יורק טיימס משנת 2019 חשפה דיאמנדיס את תחושותיה לאחר פרסום Electra Heart, "הרגשתי קצת בושה, כאילו זו לא באמת מי שאני". הזמרת ציינה כי בחלוף השנים שינתה את דעתה, והוסיפה, "היום אני חושבת שזה היה אלבום פופ ממש מגניב, אפל וחתרני, שהזניק את הקריירה שלי בארצות הברית כאמנית. לא הייתי עושה אותו שוב, אבל הוא שינה את חיי".[62]

2013–2016: Froot והפסקה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאמנדיס בהופעה בראונדהאוס, לונדון, בפברואר 2016

לאחר שהתגוררה כחודש בניו יורק, הודיעה דיאמנדיס בפברואר 2013 כי החלה לכתוב חומרים לאלבום אולפן שלישי העתיד לצאת בקרוב.[63] הסינגל "Froot" יצא לאור ב-10 באוקטובר 2014, יום הולדתה ה-29, כשיר הנושא של האלבום.[64][65] בהמשך, הוכרז כי האלבום עתיד לצאת לאור ב-3 באפריל 2015,[66] וכי בכל חודש עד לתאריך היציאה, תפורסם רצועה חדשה מתוך האלבום. עם זאת, נאלצה דיאמנדיס להקדים את תאריך יציאתו כיוון שדלף לאינטרנט.[67]

הסינגל השני מתוך האלבום, "Happy", פורסם ב-12 בדצמבר 2014. הסינגל השלישי, "I'm a Ruin", פורסם ב-22 במרץ 2015, כתשעה ימים לאחר יציאת האלבום עצמו. הסינגל הגיע למקום ה-169 במצעד הסינגלים הבריטי. לאחריו פורסמו הסינגלים "Forget" ו-"Blue". האלבום, שהופק כולו על ידי דיאמנדיס ודייוויד קוסטן, זכה לשבחים רבים.[68] Froot דורג לראשונה במקום ה-8 במצעד הבילבורד 200 האמריקאי,[69] הודות למכירות של כ-46,000 בשבועו הראשון,[70] והוא האלבום המצליח ביותר של הזמרת במצעד.[71] בנוסף, הגיע האלבום בשיאו למקום ה-10 במצעד האלבומים הבריטי,[72] למקום השישי במצעד האלבומים הקנדי,[73] למקום הרביעי במצעד האירי,[74] למקום התשיעי במצעד הסקוטי,[75] ולמקום ה-12 במצעד האוסטרלי.[76] Froot אף זכה בפרס "האלבום הטוב ביותר לשנת 2015" בטקס פרסי בחירת המעריצים של אתר "PopCrush", עם כ-36% מקולות המצביעים.[77] בבלוג "Idolator", זכה האלבום לתואר "האלבום הטוב ביותר של חורף 2015".[78]

בתחילת 2015, הוכרז כי דיאמנדיס תופיע בפסטיבל המוזיקה הברזילאי לולהפלוזה,[79] בפסטיבל המוזיקה והאמנויות של עמק קואצ'לה[80] ובפסטיבל המוזיקה Boston Calling, במרץ, אפריל ומאי 2015, בהתאמה.[81] באוקטובר 2015, החלה הזמרת את סיבוב ההופעות השלישי שלה, Neon Nature Tour, שכלל 23 הופעות בצפון אמריקה, 24 הופעות באירופה, ו-5 בדרום אמריקה, והסתיים באוקטובר שבשנה שלאחר מכן. ההופעות חולקו לשלוש מערכות, אחת לכל אחד מאלבומיה, כאשר המערכה המרכזית הייתה זו שהוקדשה לאלבום החדש.[82] הופעתה ב-4 בנובמבר, בבית הבלוז שבבוסטון, שודרה בשידור חי ביאהו.[83] באפריל 2016, הודיעה דיאמנדיס כי תיקח הפסקה מהמוזיקה לאחר שיסתיים סיבוב ההופעות.[84] היא חזרה להופיע כחודשיים לאחר מכן, והבהירה שהיא מעדיפה לעבוד על בסיס עקבי מאשר במחזור של סיבוב הופעות ומנוחה.[85]

"חלק גדול מהזהות שלי קשור למוזיקה - ואם לא רציתי לעשות יותר מוזיקה, אז איך אני יכולה לתרום לעולם? במה אני טובה? מה המטרה שלי? מה גורם לי להרגיש מאושרת?"

—דיאמנדיס מסבירה על תחושותיה לגבי עזיבת תעשיית המוזיקה.[86]

עם סיום סיבוב ההופעות, תכננה דיאמנדיס לעזוב את תעשיית המוזיקה.[86] היא הסבירה, "ידעתי שאני לא יכולה להמשיך עם המוזיקה באותה הדרך. לא יכולתי לדמיין את עצמי מוציאה אלבום שוב. לא ידעתי איך אי פעם אחזור לשם. [...] הרגשתי תקועה במשך זמן רב".[86] "היה לי קל יותר פשוט להפסיק להיות אמנית, אם כי זה לא היה הפתרון הנכון", הוסיפה.[87] מאוחר יותר, החלה דיאמנדיס לקחת שיעורי משחק, ובהמשך נרשמה לאוניברסיטת לונדון והשתתפה בקורסי פסיכולוגיה. דיאמנדיס ציינה כי זו הייתה התקופה הגרועה ביותר בחייה הבוגרים.[62] לאחר שסיימה את הקורסים, היא חזרה לכתוב שירים.[87]

2017–2019: שינוי שם במה, Love + Fear

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2016 חשפה דיאמנדיס בריאיון לערוץ Fuse כי החלה לכתוב חומרים חדשים לשירים הבאים.[85] בדצמבר 2016 אישרה להקת המוזיקה האלקטרונית קלין בנדיט כי השיר "Disconnect", אותו ביצעו עם דיאמנדיס בפסטיבל קואצ'לה 2015, ייכלל באלבומם החדש.[88] השיר פורסם כסינגל ביוני 2017, ובוצע על ידה בפסטיבל גלסטונברי 2017.[89] השיר הגיע למקום הרביעי במצעד המדיה פורסט הישראלי.[90]

דיאמנדיס מופיעה בתיאטרון היווני, לוס אנג'לס, אוקטובר 2019

ב-2018 הודיעה דיאמנדיס בטוויטר כי היא מסירה את "and the Diamonds" משם הבמה שלה, וכעת תוציא מוזיקה כ-"Marina" בלבד, במטרה לציין שלב חדש בקריירה שלה. הזמרת הוסיפה והסבירה: "לקח לי יותר משנה להבין את זה. חלק גדול מהזהות שלי היה קשור במי שהייתי כאמנית, ולא נשאר הרבה ממי שהייתי".[91] במגזין הגרדיאן נכתב כי שינוי השם מרמז שכעת דיאמנדיס ממוקדת מבחינה מוזיקלית יותר מאי פעם.[92]

בנובמבר 2018 פורסם שיתוף הפעולה השני של דיאמנדיס עם קלין בנדיט, "Baby", בו השתתף גם הזמר הפורטוריקני לואיס פונסי.[93] השיר הגיע למקום ה-15 במצעד הסינגלים הבריטי.[94] ב-11 בדצמבר 2018 ביצעה דיאמנדיס את השיר לצד קלין בנדיט ברויאל וראייטי.[95] ב-31 בינואר 2019 פרסמה דיאמנדיס תמונה בטוויטר עם הכיתוב "8 Days", המסמל את צאת האלבום העתידי.[96] יום לאחר מכן, היא חשפה בראיון שהאלבום החדש עתיד לצאת בתחילת 2019.[91] ב-6 בפברואר 2019 נחשף כי שמו של הסינגל המוביל של האלבום הוא "Handmade Heaven".[97] הסינגל פורסם יומיים לאחר מכן.[98] אלבום האולפן הרביעי של דיאמנדיס, ששמו Love + Fear, יצא בשני חצאים, ב-4 באפריל וב-26 באפריל 2019.

ב-29 באפריל 2019 החלה הזמרת את סיבוב ההופעות הרביעי שלה, "Love + Fear Tour", שכלל 22 הופעות צפון אמריקה, ו-27 הופעות באירופה, בהן 12 בממלכה המאוחדת. סיבוב ההופעות הסתיים בנובמבר שבאותה השנה.[99] דיאמנדיס השתתפה בשיר "If I Left the World" מתוך אלבומו הראשון של המוזיקאי האמריקאי גריפין, שפורסם ב-24 באוקטובר 2019.[100]

2020–הווה: Ancient Dreams in a Modern Land

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בינואר 2020 פרסמה דיאמנדיס שתי תמונות באינסטגרם עם הכיתוב "Writing songs in Paris" ("כותבת שירים בפריז").[101] ב-24 בינואר היא פרסמה תמונה עם הכיתוב "Album 5".[102] ב-7 בפברואר, הוציאה הזמרת את השיר "About Love", הנכלל בפסקול הסרט "לכל הנערים: נ.ב. אני עדיין אוהבת אותך".[103] ב-14 בפברואר הכריזה דיאמנדיס על סיבוב ההופעות הקרוב שלה, שיחל באפריל, ושמו "The Inbetweenie Tour".[104] עם זאת, ב-16 במרץ היא הודיעה כי סיבוב ההופעות יבוטל בעקבות מגפת הקורונה.[105]

ב-8 במרץ 2020 היא פרסמה באינסטגרם קטע משיר חדש בשם "Man's World", שיצא לאור מאוחר יותר, ב-18 בנובמבר 2020.[106] כיומיים לאחר שפורסם, דורג הסינגל במקום ה-99 במצעד מכירות הסינגלים הבריטי,[107] ובמקום ה-96 במצעד ההורדות הבריטי.[108][109] ב-12 באפריל 2021 הכריזה דיאמנדיס על סינגל חדש בשם "Purge the Poison".[110] מאוחר יותר באותו יום, הצוות שלה העלה בשוגג את הקליפ ליוטיוב, מה שהביא להדלפה מוקדמת של השיר והקליפ. דיאמנדיס פרסמה את עטיפת הסינגל ואת תאריך היציאה זמן קצר לאחר מכן.[111] ב-19 במאי פורסם הסינגל השלישי, "Ancient Dreams in a Modern Land",[112] לצד וידאו קליפ. ב-9 ביוני פרסמה דיאמנדיס את הסינגל הרביעי, "Venus Fly Trap",[113] שהגיע למקום ה-34 במצעד האלטרנטיב איירפליי של בילבורד.[114] ב-16 ביולי פורסמה גרסת רמיקס של המפיקה האוסטרלית קיטו לשיר, בהשתתפות הזמרת-יוצרת השוודית טובה לו.[115]

האלבום, ששמו הוא Ancient Dreams in a Modern Land, יצא לאור ב-11 ביוני 2021,[116] וזכה לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה.[117] באלבום ישנן התייחסויות שונות לנושא הפמיניזם. דיאמנדיס תיארה זאת כ-"כמיהה להתמקדות בנשיות".[62] ב-3 בדצמבר הכריזה הזמרת על גרסת הדלוקס של האלבום, העתידה לצאת ב-7 בינואר 2022, ותכיל שלוש רצועות חדשות.[118] באותו היום פרסמה הזמרת את הסינגל החמישי מתוך האלבום, "Happy Loner", שתואר במגזין בילבורד כ-"המנון לכל האנשים הרגישים והמופנמים בעולם".[119] הסינגל השישי מתוך האלבום, "Pink Convertible", הנכלל גם הוא במהדורת הדלוקס, יצא ב-7 בינואר 2022.[120] ב-1 באוקטובר 2021 הודיעה דיאמנדיס באינסטגרם כי היא החלה לעבוד על אלבום האולפן השישי שלה.[121]

ב-27 באפריל 2022 הכריזה מרינה על גרסה מורחבת לאלבומה השני, Electra Heart, בשם Electra Heart: The Platinum Blonde Edition, לכבוד חגיגות העשור לצאת האלבום. הגרסה יצאה לשירותי הסטרימינג יומיים לאחר מכן, ב-29 באפריל 2022.[122] ב-22 במאי 2022, בעת הופעה בלונדון, הכריזה דיאמנדיס רשמית כי Ancient Dreams in a Modern Land הוא אלבומה האחרון שיוצא לאור תחת אטלנטיק רקורדס, וכי חוזה ההקלטות שלה עם החברה הסתיים, לאחר כארבע עשרה שנים שהייתה חתומה בה.[123]

אמנותיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון מוזיקלי והשפעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דניאל ג'ונסטון הכניס אותי לעולם חדש של מוזיקה ותפיסה חדשה לגמרי על מה זה אמן. זה עודד אותי, כי אם אתה שומע מישהו כמו דניאל ג'ונסטון, אתה תאמר לעצמך 'זה נורא, אבל אני אוהב את זה'. ברור שיש בו משהו מאוד כובש, אבל הוא לא מתאים לתבנית הרגילה, ואנשים עדיין אוהבים אותו. חשבתי, 'אם הוא יכול לעשות את זה אז גם אני יכולה', אז התחלתי להפיק דברים בעצמי ולנגן בלייב, על אף שלא ידעתי לנגן טוב בפסנתר. הכל עניין של רגש ולב, ואנשים מתחברים לזה, הם רואים דרכנו."

—דיאמנדיס מתארת את ההשראה שקיבלה מהסגנון המוזיקלי של דניאל ג'ונסטון.[124]

סגנונה המוזיקלי של דיאמנדיס מורכב מאינדי פופ,[125] ארט פופ,[126] אלקטרופופ,[127] סינת'פופ,[128] פופ אקספרימנטלי,[129] באבלגאם פופ,[130] ודיסקו-פופ.[131]

דיאמנדיס ידועה ביכולות הווקאליות שלה, וקולה הוא מסוג מצו-סופרן.[132][133] כילדה, היא הייתה שואבת השראה מהטעמים המוזיקליים השונים של הוריה, הכוללים, בין היתר, את דולי פרטון, אניה וג'ורג' מייקל מאמה,[4] ואת חאריס אלקסיו מאביה. דיאמנדיס אף העריצה את אמני הפופ שפעלו באותה תקופה, בהם הספייס גירלז, בריטני ספירס ו-S Club 7.[134] דיאמנדיס הסבירה, "מדונה הייתה הסיבה שבגללה רציתי להיות כוכבת פופ מגיל 15".[135] היא אף הצהירה שלא הקשיבה מספיק למוזיקה עד גיל 19, שם החלה להאזין לאמנים כמו פי ג'יי הארווי, פיונה אפל ו-The Distillers. שנתיים לאחר מכן היא החלה לעשן, במטרה להישמע כמו סולן להקת The Distillers, ברודי דאל.[136] דיאמנדיס ציינה את דאל וספירס כהשפעותיה המוזיקליות,[137][138] והביעה עניין מיוחד בדניאל ג'ונסטון ובהפקת הלו-פיי שבה הוא משתמש.[124]

דיאמנדיס ב-2014.

דיאמנדיס תוארה כ-"מוזיקאית DIY" ו-"אמנית אינדי עם מטרות פופ",[124][139] ומחשיבה את המוזיקה שלה ל-"פופ אלטרנטיבי".[137] בשנת 2008, כתב העיתונאי הבריטי פול לסטר כי הכיוון המוזיקלי של דיאמנדיס היה "קשה להבנה", לאור התדירות שבה היא החליפה "בלדות פשוטות ומבוססות קלידים" ב-"שירים מוזרים המושפעים מהגל החדש".[140] בעוד שאלבומה הראשון, The Family Jewels, שילב אלמנטים בולטים של מוזיקת גל חדש,[141] באלבומה השני, Electra Heart, שאבה הזמרת השראה מסגנונות מוזיקליים כמו אלקטרופופ.[142] דיאמנדיס סברה כי בארצות הברית מתחברים יותר למעבר המוזיקלי האמור יותר מאשר מבממלכה המאוחדת, והניחה שהקהל האמריקאי אימץ את ההומור שמאחורי האלבום החדש.[143] Froot הוא אלבום פופ,[144] הכולל אלמנטים של יורופופ[145] ופופ רוק.[146] פיטר רובינסון מאתר PopJustice כתב כי בעוד שסגנונות מוזיקה שונים נכנסים ויוצאים מהאופנה, דיאמנדיס היא "אמנית מיוחדת שעושה מוזיקה כרצונה".[92]

דיאמנדיס מופיעה בתוכנית "Sommarkrysset" בסטוקהולם, שוודיה, 2012

בתחילת הקריירה שלה, הושוותה דיאמנדיס לזמרת-יוצרות בריטיות אחרות, כדוגמת קייט נאש. דיאמנדיס הסתייגה מהשוואות אלו, והסבירה כי הקשר היחיד הקיים בינה לבין נאש הוא היות שתיהן נשים המנגנות בקלידים.[147] בתקופת אלבומה השני, Electra Heart, הושוותה דיאמנדיס לזמרות כמו ליידי גאגא, קייטי פרי ולנה דל ריי. בתגובה, הסבירה הזמרת כי ההשוואות הללו מרגיזות, כיוון שהיא מעדיפה לעמוד בפני עצמה.[143] השירה שלה הושוותה לשל קארן או, רג'ינה ספקטור, קייט בוש, פלורנס וולש, בריטני ספירס,[148][149] וסוזי סו,[150] וגוון הקול האנדרוגיני שלה לשל אנני לנוקס והת'ר סמול.[6] בעיתון הארגנטינאי La Nación, תוארה הזמרת כ-"כוכבת פופ עם אירוניה מסוימת, הרחוקה מהקלישאה של אמניות כמו קייטי פרי".[151] כשסקר את The Family Jewels, ציין ג'ו קופלסטון מ-PopMatters כי שירתה של דיאמנדיס מרגישה מדי פעם דומיננטית יותר מהמנגינות שבשירים.[152]

כתיבה ונושאי שירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיריה, דיאמנדיס מנתחת פעמים רבות מרכיבים של התנהגות אנושית. הזמרת אף ציינה שהיא הייתה עובדת כפסיכולוגית אילו לא הייתה מצליחה בתעשיית המוזיקה.[153] השיר "Savages", מתוך Froot, עוסק בנטייתה של האנושות למעשים אלימים.[154] רורי קאשין ממגזין סלייט שיבח את מילות השירים של דיאמנדיס, תוך תיאורן כ-"אזוטריות", והוסיף כי היא "אאוטסיידרית אינטליגנטית רגשית שיודעת לבטא בצורה מושלמת את המחשבות והתגובות המוזרות האלו שיש לכולנו, אבל לעולם לא נודה בהן".[155] לורנס דיי מ-The Line of Best Fit תיארה את Froot כ-"אנתולוגיה של מילים ניהיליסטיות, אקזיסטנציאליסטיות ונבונות".[144]

"אנשים מפחדים ליצור מוזיקת פופ מורכבת מבחינה לירית. אם תאזין למילים בתחנת רדיו כלשהי, אתה לא תמצא אף אחד שמדבר על נושא עמוק או פרובוקטיבי. יש מספר אמנים שעושים זאת, ואלה האמנים שכמוהם אני נוטה להיות. [...] זה מה שאמנות אמורה לעשות, היא צריכה לגרום לך לחשוב. היא צריכה לגרום לך להרגיש חי. היא צריכה לגרום לך להרגיש משהו."

—דיאמנדיס על כתיבת מוזיקת פופ העוסקת בנושאים מורכבים.[86]

אלבומה הראשון של דיאמנדיס, The Family Jewels, שיצא בשנת 2010, נכתב בעיקר על ידה. באלבום זה, כתבה הזמרת על נושאים כמו נטיות ל-OCD ובידוד חברתי ("Obsessions",‏ "I Am Not a Robot").[92] את אלבומה השני, Electra Heart, כתבה דיאמנדיס כאלבום קונספט, הסובב סביב דמות בדיונית בעלת אותו השם, "אלקטרה הארט". הסינגל השלישי, "Power & Control", עוסק במערכות יחסים ובמאבקי הכוח שבהן.[156] נושאים אחרים בהם עוסקת דיאמנדיס באלבום הם צביעות ("Hypocrates"), מוות ("Living Dead"), אפליה מינית ("Sex Yeah") ובדידות ("Lonely Hearts Club").[156]

אלבומה השלישי Froot, הוא אלבום אישי יותר, והיא כתבה לבדה את כל השירים שבו.[10] לדברי הזמרת, היא כתבה אותו בגישה בוגרת ומודעת יותר לעצמה.[92] האלבום נפתח בבלדה "Happy", העוסקת, לדברי דיאמנדיס, בנושאים רוחניים, "לחשוב על אהובים שהלכו לעולמם, ושכולנו מקווים שהם שומרים עלינו". השיר "Savages" כולל רמיזה דתית, בשורה "I'm not afraid of God, but I'm afraid of Man" ("אני לא מפחדת מהאל, אבל אני מפחדת מהאדם"). דיאמנדיס התייחסה לנושא הדת ואמרה, "כתיבת השירים שלי תמיד הייתה מפולפלת בדברים שיכולים להיות קשורים לנצרות, אבל אני לא בטוחה למה, כיוון שלא חונכתי כנוצריה", ואף הבהירה כי היא למעשה אתאיסטית.[10] הרצועה השביעית באלבום, "Can't Pin Me Down", עוסקת ברצח אופי.[92]

את אלבומה הרביעי, Love + Fear, בנתה הזמרת סביב התיאוריה של הפסיכולוגית אליזבת קובלר-רוס, לפיה הרגש האנושי כולו נובע מאהבה ופחד, וכי אלו שני הרגשות העיקריים עבור כל בני האדם, ולא ניתן לחוות אותם יחד.[86] דיאמנדיס סיווגה את השירים שכתבה לאלבום לפי שתי הקטגוריות הללו. בחלק ה-"Love" של האלבום, היא חוקרת מושגים כמו חופש ("Handmade Heaven")' ותחושה של בית ("Orange Trees"), בעוד שחלק ה-"Fear" של האלבום, עוסק בנושאים כמו מיזוגיניה ("Karma") ונצלנות ("No More Suckers").[87]

בריאיון משנת 2019 חוותה דיאמנדיס את דעתה על השינוי בכתיבת שירים לאורך השנים:[87]

מבחינה תרבותית, כתיבת השירים השתנתה משמעותית. היא הפכה להרבה יותר זורמת ומהנה [...] אני כבר לא אומרת לעצמי 'אוי אלוהים, אני חייבת לכתוב להיט', זה יותר כמו, 'אני הולכת לכתוב שיר עם אנשים שאני מאוד אוהבת'.

"כשכתבתי את "Goodbye" בכיתי כל כך חזק שלמעשה לא הצלחתי להקליט את הדמו כמו שצריך [...] כתיבת שירים היא התרופה הטובה ביותר."

—דיאמנדיס בריאיון לניו יורק טיימס.[62]

באלבומה החמישי, Ancient Dreams in a Modern Land, ישנן התייחסויות ואמירות שונות השייכות לנושא הפמיניזם. בסינגל המוביל מתוך האלבום, "Man's World", מתייחסת דיאמנדיס לאי השוויון כלפי נשים וחברי קהילת הלהט"ב, תוך שהיא שרה בפזמון השיר, "I don't wanna live in a man's world anymore" ("אני לא רוצה לחיות יותר בעולם של גברים").[62][157] בעיתון הניו יורק טיימס נכתב כי הסינגל השני, "Purge the Poison", עוסק בכשלונות אנושיים, כגון קפיטליזם, גזענות וזיהום הסביבה. את הרצועה החמישית, "Highly Emotional People", והרצועה העשירית, "Goodbye", כתבה דיאמנדיס על פרידתה מג'ק פטרסון, חבר להקת קלין בנדיט.[62][158]

תדמית ציבורית וחיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאמנדיס תיארה את סגנון האופנה שלה כ-"סוריאליסטי ושייך לשנות ה-70".[159]

דיאמנדיס ציינה את סופיה לורן, ליי ליזארק, שירלי מנסון וגוון סטפני כסמלי האופנה שלה,[160][161] ומנתה את אסלי פולט ומרי בנסון בין המעצבים האהובים עליה.[159] במאי 2010, כחלק מקמפיין של רשת החנויות סלפרידג'ס, עיצבו דיאמנדיס והזמרת הבריטית פאלומה פיית' חלון ראווה משלהן, בסניף הממוקם ברחוב אוקספורד, לונדון, ובנוסף הופיעו כבובות חיות כחלק מהתצוגה.[162] בנובמבר השתתפה דיאמנדיס בטור החודשי "Today I'm Wearing" שבאתר המהדורה הבריטית של מגזין ווג.[163] בפברואר 2011, היא מונתה לשגרירת המותג "מקס פקטור".[164] ב-2013, השיקה הזמרת מותג אופנה בשם "11 Diamonds", ועיצבה עבורו ליין חולצות טי, אך מאז הפסיקה את מעורבותה בו.[159] בשנת 2011, כאשר קידמה את אלבומה הראשון, תיארה דיאמנדיס את סגנונות האופנה שלה כ-"וינטג', מעודדת וקרטון".[165] ארבע שנים מאוחר יותר, היא תיארה את סגנון הלבוש שלה כוינטג' ונוצץ, ואת התלבושות שלה בתקופת אלבומה השלישי, Froot, כשילוב של סוריאליזם ושנות ה-70.[159]

דיאמנדיס תוארה כאמנית השונה מהנורמה.[155] בפברואר 2016, בריאיון ל-Vice News, הסבירה דיאמנדיס כי בעיניה היא לא כוכבת פופ, כיוון שהם משתייכים לתרבות הסלבריטאים, והיא אינה מרגישה חלק ממנה.[17] לדברי אמילי ג'ופ מהאינדפנדנט, על אף השינויים בכיוון המוזיקלי של דיאמנדיס, חוש האופנה שלה נשאר לא שגרתי באופן קבוע. בקליפ ל-"How to Be a Heartbreaker", היא "מערערת את הנורמה" בכך שלובשת יותר בגדים מהדוגמנים שברקע. היא הסבירה, "אני לא חושבת שמתאים לי ללבוש מעט מאוד בגדים, זה ירגיש לא נכון. אני מעדיפה שאנשים יקשיבו למה שיש לי להגיד במקום לבהות בישבן שלי".[9]

דיאמנדיס מעריכה כי 60% מקהל ההופעות שלה הם אנשים המשתייכים לקהילת הלהט"ב. היא זוקפת את מעמדה כגיי אייקון לקאמפיות ולחוש ההומור שלה, בנוסף לחלק משיריה, העוסקים בלהיות אאוטסיידר מבחינה חברתית.[166] בשנת 2012, היא זכתה בפרס המוזיקה הטובה ביותר בטקס הפרסים של מגזין הלהט"ב "Attitude".[167] דיאמנדיס עמדה בראש אירוע הגאווה של ניו יורק ביוני 2016, שהתקיים לאחר פיגוע הירי במועדון הלהט"ב באורלנדו, כשהיא לובשת שכמייה עם פסי קשת.[85] דיאמנדיס נוטה שלא לדבר על הפופולריות שלה בקהילה הגאה, על מנת להימנע מלהישמע כמו "כוכבת פופ קלישאתית", ומצפה לתקופה שבה אנשים לא יקטלגו את עצמם לפי המיניות שלהם.[85]

על אף הידע שלה בנצרות היוונית-אורתודוקסית,[168] דיאמנדיס הצהירה שהיא לא חונכה בחינוך נוצרי ומזדהה כאתאיסטית.[169][170] היא מחשיבה את עצמה כמופנמת ואף חשפה בטוויטר שדפוס האישיות שלה הוא INFJ, לפי מודל MBTI.[171] השיר "Solitaire", מתוך אלבומה השלישי, Froot, מתמקד בעיקר בצד המופנם שלה ועוסק ברצון להיות לבד.[172] לדיאמנדיס יש סינסתזיה, וכתוצאה מכך משייכת צבעים מסוימים לתווים מוזיקליים ולימים בשבוע.[173]

דיאמנדיס מופיעה בנאשוויל, מרץ 2022

הצלחה, הכרה והשפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הקריירה המוזיקלית שלה, זכתה והועמדה דיאמנדיס בפרסי מוזיקה שונים. בשנת 2010, הוצבה דיאמנדיס במקום השני בסקר ה-"Sound of..." של ה-BBC,[16] והייתה מועמדת לפרס בחירת המבקרים בטקס פרסי המוזיקה הבריטית.[25] באותה השנה אף זכתה בטקס פרסי המוזיקה של MTV אירופה, בקטגוריית המופע הבריטי & אירי הטוב ביותר, והועמדה לקטגוריית המופע האירופאי הטוב ביותר.[40] בהמשך, זכה השיר "I Am Not a Robot" בפרס "סינגל הפופ הבריטי הטוב ביותר" בטקס הפרסים של אתר "Popjustice" (אנ').[174] בשנת 2012, זכתה דיאמנדיס בפרס המוזיקה הטובה ביותר, כחלק מטקס הפרסים של מגזין Attitude.[175] בתחום הפזמונאות, הייתה דיאמנדיס מועמדת בשנת 2021 לפרס אייבור נובלו על כתיבת השיר "Man's World".[176]

מבחינה מסחרית, זכתה דיאמנדיס להצלחה במצעדים שונים ברחבי העולם, ובבריטניה וארצות הברית בפרט.[71] כל חמשת אלבומיה נכנסו ל-20 המובילים במצעד האלבומים הבריטי,[177] כאשר Electra Heart היה ליחיד מביניהם שהגיע למקום הראשון במצעד.[55] במצעד הבילבורד 200 האמריקאי, זכה אלבומה השלישי, Froot, להצלחה הגדולה ביותר מבין אלובמיה כאשר הגיע בשיאו למקום השמיני.[69] שני אלבומיה הראשונים, The Family Jewels ו-Electra Heart, זכו בתואר זהב בבריטניה ואירלנד,[32][56] כאשר האחרון אף זכה בתואר זה גם בארצות הברית.[48] הסינגל המוביל מתוך אלבומה השני, "Primadonna", היה לסינגל המצליח ביותר שלה במצעד הסינגלים הבריטי, בו הגיע למקום ה-11.[28] בנוסף, הגיע השיר למעמד זהב בבריטניה ואוסטריה, ולמעמד פלטינה באוסטרליה,[49] ארצות הברית,[48] דנמרק[50] וניו זילנד.[51] במהלך 2021–2022 הגיעו שניים משיריה, "Bubblegum Bitch" ו-"Teen Idle" למעמד זהב בארצות הברית, על אף שלא יצאו כסינגלים.[48]

מידת ההצלחה של דיאמנדיס שנויה במחלוקת ונדונה פעמים רבות על ידי מבקרי מוזיקה. ביוני 2016 נכתב בבילבורד כי היא "אמנית פופ עם בסיס מעריצים גדול בארצות הברית שבכל זאת נמצאת בדרג מתחת למוזיקאים אחרים מבחינת פרסום לאומי, כי מעולם לא היה לה להיט שכולם מכירים אותה דרכו".[178] באתר "מדיום" נכתב כי "בעוד ש-The Family Jewels זוכה להתעלמות רבה בדיונים על העשור האחרון במוזיקה, ברור שהוא שינה מהותית את נוף המוזיקה לעתיד הנראה לעין".[179] פיטר רובינסון מאתר PopJustice ציין את דיאמנדיס כאחת משלושת האמנים הבריטים הטובים ביותר, והצר על כך שהיא לא זוכה להכרה גדולה יותר.[92]

דיאמנדיס היוותה השראה למספר אמנים, בהם בילי אייליש,[180] מלאני מרטינז,[181] אודרי מיקה,[182] אייני קהיל,[183] וברידג'יט מנדלר.[184]

השקפות חברתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאמנדיס תומכת בפמיניזם ובשוויון זכויות מגדרי, ושיתפה את דעותיה החברתיות במוזיקה, בראיונות וברשתות החברתיות, ואף זכתה בתואר "צליל הפמיניזם" במגזין Nylon.[185] הזמרת מתחה ביקורת על התפקידים המגדריים המסורתיים והדעות הקדומות החברתיות כלפי נשים בכלל, ובתעשיית הפופ והמוזיקה בפרט.[186] אלבומה השני התמקד בחקר הנפש הנשית והדרכים הסטריאוטיפיות שבהן נשים מוצגות בתרבות האמריקאית, כאשר השיר "Sex Yeah" מתואר לעיתים קרובות כ"אמירה פמיניסטית".[187] מספר שנים מאוחר יותר, החליטה דיאמנדיס לעבוד על אלבומה החמישי עם צוות שבנוי כולו מנשים בלבד, על מנת להעביר מסר פמיניסטי, והסבירה כי "רק נשים יכולות לספר את הסיפור הזה".[186]

בשנת 2020 החלה דיאמנדיס לדבר בפתיחות על הארכת שיערה האפור באינסטגרם, כאות מחאה נגד סטנדרט היופי:[188]

בערך בגיל 15 החלו לצמוח לי אפורות. אני צובעת את השיער שלי מגיל 22 כי חשבתי שאין לי אפשרות אחרת. עבורי, אפור היה משקף הזדקנות - דבר הגורם לנשים לראות אותו באור שלילי לרוב. לאחרונה אני מרגישה אחרת, אני מעדיפה את צבע השיער הטבעי שלי. אם שיער אפור באמת היה מסמל זקנה, אז הוא לא היה גדל לאנשים בגילאי העשרה, שנות העשרים והשלושים לחייהם. אני חושבת שסביר יותר שזה בסך הכל סימן שאתה מבוגר.

בריאות הנפש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"התרבות שלנו לימדה אותנו לראות באושר איזושהי מטרה סופית, אבל בשבילי, הדבר הטוב ביותר בזה הוא שהוא לא נשאר לנצח. בני אדם צריכים לחוות רמה מסוימת של סבל כדי להתפתח רגשית ומחשבתית, ועל אף שדיכאון מרגיש לעיתים קרובות כאילו אתה תקוע, הוא יכול גם להיות דרך בריאה למוח שלך לומר לך שמשהו לא בסדר, ושהוא בתהליך של שינוי. אנו נוטים לראות בעצב משהו לא טבעי, או שלילי, אבל אולי ראייתו כתהליך הכרחי עשויה לעזור לנו לקבל את התקופות השפלות, ולעבור אותן ביתר קלות."

—דיאמנדיס במאמר על בריאות הנפש, מתוך בלוג הטאמבלר שלה.[189]

דיאמנדיס דיברה בגלוי על התמודדותה עם דיכאון וחרדה.[190][191] השיר "Happy", הפותח את אלבומה השלישי, Froot, עוסק במאבקה בדיכאון.[191] לשיר קדמו רצועות מאלבומים קודמים, בהן "Numb",‏ "Are You Satisfied?",‏ "Living Dead" ו-"Teen Idle", העוסקות בדיכאון שחוותה בשנות העשרה והעשרים לחייה. בריאיון ל-BBC חשפה דיאמנדיס כי הלחץ הרב שחוותה בתקופת סיבוב ההופעות השלישי שלה, Neon Nature Tour, משנת 2015, הוביל להתקפי פאניקה ודיכאון, אשר גרמו לה לשקול לוותר על הקריירה המוזיקלית.[86]

בשנת 2017, פתחה הזמרת בלוג טאמבלר בשם "Marinabook", בו כתבה על נושאים שונים הקשורים לבריאות הנפש.[190] ביום הולדה ה-32, שחל ביום בריאות הנפש העולמי 2017, פרסמה דיאמנדיס מאמר על מאבקה עבור בריאות הנפש.[189] במהלך השנים היא השתתפה בקורסי פסיכולוגיה שונים, אשר זיכו אותה בכינוי "פסיכולוגית פופ".[192]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דיסקוגרפיה של מרינה דיאמנדיס

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאמנדיס מופיעה ב-"The Bell House", ברוקלין, ניו יורק, במהלך סיבוב ההופעות The Family Jewels Tour, מרץ 2010.

סיבובי הופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופעי חימום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה טקס פרסים מועמד פרס תוצאה מקור
2010 BBC Sound of 2010 מרינה דיאמנדיס Sound of 2010 מקום שני [16]
פרסי GAFFA שוודיה האמן החדש הזר הטוב ביותר זכייה [193]
פרסי המוזיקה הבריטית בחירת המבקרים מועמדות [25]
פרסי המוזיקה הדיגיטלית של BT פריצת השנה מועמדות [194]
פרסי המוזיקה של MTV אירופה המופע הבריטי & אירי הטוב ביותר זכייה [40]
המופע האירופאי הטוב ביותר מועמדות [40]
פרסי הפסטיבל הבריטי האמן הפורץ הטוב ביותר מועמדות [195]
פרסי המוזיקה של וירג'ין מדיה האמן החדש הטוב ביותר זכייה [196]
Popjustice £20 Music Prize "I Am Not a Robot" סינגל הפופ הבריטי הטוב ביותר מועמדות [174]
2012 פרסי Attitude מרינה דיאמנדיס פרס המוזיקה הטובה ביותר זכייה [175]
פרסי NME האישה הלוהטת ביותר מועמדות [197]
Popjustice £20 Music Prize "Power & Control" סינגל הפופ הבריטי הטוב ביותר מועמדות [174]
2015 "I'm a Ruin" מועמדות [174]
2016 פרסי מצעד המוזיקה הלהט"בי "True Colors" הקאבר הטוב ביותר מועמדות [198]
2019 Popjustice £20 Music Prize "Baby" (עם קלין בנדיט ולואיס פונסי) סינגל הפופ הבריטי הטוב ביותר מועמדות [174]
2020 פרס בחירת הקהל "About Love" שיר הפסקול של 2020 מועמדות [199]
2021 פרסי אייבור נובלו "Man's World" השיר הטוב ביותר מבחינה מוזיקלית ולירית מועמדות [176]
פרסי BreakTudo "New America" המנון השנה מועמדות [200]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרינה דיאמנדיס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "MARINA TELLS THE STORY OF HER NEW NAME". NYLON (באנגלית). 22 באפריל 2019. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Marina Diamandis". Glamour. Condé Nast. אורכב מ-המקור ב-27 באפריל 2014. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Wright, Jade (21 בספטמבר 2012). "Marina and the Diamonds on why Liverpool is the perfect place to play a gig". Liverpool Echo. Trinity Mirror. ארכיון מ-21 באפריל 2019. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 "I knew I'd be famous – Marina Diamandis". Media Wales. 6 בפברואר 2010. ארכיון מ-21 באפריל 2019. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 Tzafalias, Menelaos (19 באפריל 2010). "Μαρίνα έχεις ταλέντο" [Marina's got talent]. To Vima (ביוונית). ארכיון מ-27 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 אתר למנויים בלבד Nisha Lilia Diu, ‏'I'm Marina, You're the Diamonds', The Telegraph, 20 January 2011
  7. ^ "British Pundits predict big future for Greek singer this year". Paikiaki. 1 בינואר 2012. ארכיון מ-27 באוגוסט 2019. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 Fulton, Rick (12 בפברואר 2010). "I once played to seven people in Aberdeen but things have got better, says music newcomer Marina Diamandis". Daily Record. Trinity Mirror. ארכיון מ-8 במאי 2014. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 Jupp, Emily (27 בפברואר 2015). "Marina and the Diamonds: 'I'd rather people listen to my music instead of staring at my bum'". The Independent. ארכיון מ-22 בפברואר 2016. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 Savage, Mark (11 במרץ 2015). "Marina and the Diamonds: 'Co-writing is killing pop music'". BBC News. BBC. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Levine, Nick (26 בדצמבר 2009). "Ones To Watch: Marina and the Diamonds". דיגיטל ספיי. Hearst Corporation. ארכיון מ-27 באפריל 2014. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Fulton, Rick (17 באפריל 2009). "Sparkling Diamond". Dailyrecord.co.uk. ארכיון מ-18 במאי 2015. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Diamandis, Marina (20 ביוני 2010). "New Blog: "NOW REAL LIFE HAS NO APPEAL"". Facebook. ארכיון מ-29 באפריל 2019. נבדק ב-16 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 "Marina and the Diamonds". BBC Music. BBC. 28 באוקטובר 2009. ארכיון מ-2 בפברואר 2020. נבדק ב-16 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Marina and the Diamonds Chats About 'Electra Heart,' Britney Spears, Lady Gaga And More". Huffington Post. 21 באוגוסט 2012. ארכיון מ-7 באפריל 2014. נבדק ב-16 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 3 4 Savage, Mark (7 בינואר 2010). "BBC Sound of 2010: Marina and the Diamonds". BBC News. BBC. ארכיון מ-18 בדצמבר 2013. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Sunderland, Mitchell (18 בפברואר 2016). "Marina and the Diamonds Refuses to Be Your Pop Star". Vice News. ארכיון מ-6 באוקטובר 2017. נבדק ב-16 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Obsessions / Mowgli's Road 7". Neon Gold Records. אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2009. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Crown My Jewels". Blogspot. 15 במאי 2009. אורכב מ-המקור ב-29 באוגוסט 2009. נבדק ב-27 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "I Am Not A Robot by Marina". Songfacts. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Introducing Marina and the Diamonds". BBC Radio 1. BBC. ארכיון מ-18 בדצמבר 2013. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Marina and the Diamonds: 'I almost strangled myself at Glastonbury'". NME. IPC Media. 29 ביוני 2009. ארכיון מ-27 באפריל 2014. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Marina and the Diamonds cover Late at the Pier at Reading Festival". NME. IPC Media. 29 באוגוסט 2009. ארכיון מ-4 בינואר 2014. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "iTunes Festival: London 2009 – EP by Marina and The Diamonds". iTunes Store (GB). Apple. 15 ביולי 2009. ארכיון מ-27 ביולי 2014. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ 1 2 3 "Ellie Goulding wins Brit Awards 2010 Critics' Choice prize". Metro. 9 בדצמבר 2009. ארכיון מ-4 במרץ 2016. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ "iTunes – Music – Mowgli's Road / Space and the Woods – Single by Marina and The Diamonds". iTunes Store (GB). Apple Inc. 13 בנובמבר 2009. ארכיון מ-22 בספטמבר 2018. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Marina and the Diamonds announce debut album details and release date". NME. IPC Media. 1 בדצמבר 2009. ארכיון מ-3 בדצמבר 2013. נבדק ב-26 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Marina and the Diamonds". Official Charts Company. ארכיון מ-12 במרץ 2015. נבדק ב-26 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "British single certifications – Marina & the Diamonds – Hollywood; Select singles in the Format field. Type Hollywood in the "Search BPI Awards" field and then press Enter". British Phonographic Industry. 1 בספטמבר 2017. נבדק ב-26 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "iTunes – Music – The Family Jewels by Marina and The Diamonds". iTunes Store (IE). Apple Inc. 15 בפברואר 2010. ארכיון מ-1 בפברואר 2014. נבדק ב-26 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Derulo and GaGa take chart honours". Music Week. Intent Media. 1 במרץ 2010. ארכיון מ-24 בדצמבר 2014. נבדק ב-26 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 3 "British single certifications – Marina & the Diamonds – Electra Heart". British Phonographic Industry. 3 באוגוסט 2012. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  33. ^ "Marina and the Diamonds". Atlantic Records. אורכב מ-המקור ב-12 באוגוסט 2018. נבדק ב-26 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 3 "Marina & The Diamonds Joins Chop Shop Records Line-Up". Chop Shop Records. 4 במרץ 2010. אורכב מ-המקור ב-7 במרץ 2010. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Marina and the Diamonds – Chart history". Billboard. Prometheus Global Media. ארכיון מ-11 ביולי 2014. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Billboard's Women in Music 2011: Alexandra Patsavas". Billboard. Prometheus Global Media. ארכיון מ-21 בפברואר 2014. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "The Family Jewels". Billboard. ארכיון מ-1 באפריל 2016. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "The Family Jewels". Billboard. ארכיון מ-1 באפריל 2016. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Chart Log UK: New Entries Update". Zobbel. 23 באוקטובר 2010. אורכב מ-המקור ב-10 באוקטובר 2012. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ 1 2 3 4 "marina & the diamonds win best uk & ireland ema". MTV. 18 באוקטובר 2010. ארכיון מ-6 באוגוסט 2018. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "Past Shows". MarinaAndTheDiamonds.com. אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2011. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Marina And The Diamonds says career so far 'a failure'". BBC. 7 בינואר 2011. ארכיון מ-20 באוגוסט 2015. נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Vozick-Levinson, Simon (20 בינואר 2011). "Robyn opening for Katy Perry on summer tour". Entertainment Weekly. ארכיון מ-21 באוקטובר 2013. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "iTunes – Music – Radioactive – Single by Marina and the Diamonds". iTunes Store (IE). Apple Inc. 30 בספטמבר 2011. ארכיון מ-19 בינואר 2014. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "MARINA AND THE DIAMONDS | "Starring Role" Demo". YouTube. 20 בנובמבר 2011. נבדק ב-2021-12-09. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "British single certifications – Marina & the Diamonds – Primadonna; Select singles in the Format field. Type "Primadonna" in the "Search BPI Awards" field and then press Enter". British Phonographic Industry. 2 באוגוסט 2013. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  47. ^ "IFPI Austria – GOLD & PLATIN". Ifpi.at. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  48. ^ 1 2 3 4 5 "Gold & Platinum". RIAA. ארכיון מ-1 בנובמבר 2020. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ 1 2 "ARIA Charts – Accreditations – 2012 Singles". Australian Recording Industry Association. ארכיון מ-12 באפריל 2016. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ 1 2 "MARINA AND THE DIAMONDS "PRIMADONNA" (WMG)". IFPI Denmark. ארכיון מ-12 באפריל 2016. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ 1 2 "10 September 2012". Recorded Music New Zealand. ארכיון מ-4 במרץ 2016. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ Cragg, Michael. "Marina and the Diamonds Electra Heart Review". BBC Music. BBC. ארכיון מ-2 בינואר 2015. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ Levine, Nick (26 באפריל 2012). "Marina Diamandis releases cathartic concept album". The National. Abu Dhabi Media. ארכיון מ-27 באפריל 2014. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ 1 2 Eames, Tom (16 ביולי 2012). "Newton Faulkner sells just 16k to get number one album". דיגיטל ספיי. Hearst Corporation. ארכיון מ-26 באפריל 2014. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ 1 2 Kreisler, Lauren (6 במאי 2012). "Marina & The Diamonds claim first Official Number 1 album". Official Charts Company. ארכיון מ-9 ביולי 2014. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ 1 2 "2012 Certification Awards". Irish Recorded Music Association. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Marina and the Diamonds Chart History". Billboard. ארכיון מ-12 באוגוסט 2018. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ "you can't pin marina + the diamonds down". NYLON (באנגלית). 26 במאי 2015. ארכיון מ-7 ביולי 2018. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ Schurhoff, Angela (4 באפריל 2012). "Marina and the Diamonds bring Lonely Hearts Club to North America". SoundSpike. אורכב מ-המקור ב-27 באפריל 2014. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ "Part 11: ♡ "Electra Heart" ♡". YouTube. Google. 8 באוגוסט 2013. ארכיון מ-23 באפריל 2014. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "Marina & the Diamonds Kills "Electra Heart" Alter-Ego in New Video – Fuse". Fuse.tv. ארכיון מ-21 ביולי 2018. נבדק ב-9 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ 1 2 3 4 5 6 Reilly, Phoebe (1 ביוני 2021). "Marina's Music Was Caught Between Worlds. Now She's Making Her Own". The New York Times. נבדק ב-1 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Hampp, Andrew (22 בפברואר 2013). "Backbeat: Billboard Relaunch Party With Ludacris, Neon Trees, ?uestlove, Timeflies". Billboard. Prometheus Global Media. ארכיון מ-1 ביוני 2014. נבדק ב-14 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ Stern, Bradley (3 באוקטובר 2014). "Marina and the Diamonds' "Froot" is coming next week, thank god". Muumuse. ארכיון מ-5 באוקטובר 2014. נבדק ב-14 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ Marina [@MarinaDiamandis] (10 באוקטובר 2014). "This is the title track from my new record" (Tweet) – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Marina [@MarinaDiamandis] (11 בנובמבר 2014). ""FROOT" Album Pre-order. ✨" (Tweet) – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "11 Quick Qs With Marina & The Diamonds". Music Feeds. 7 באפריל 2015. ארכיון מ-5 במרץ 2016. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  68. ^ Cragg, Michael (15 במרץ 2015). "Marina and the Diamonds: Froot review – steeped in introspection". The Observer. ארכיון מ-19 במרץ 2015. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  69. ^ 1 2 "Kendrick Lamar Earns His First No. 1 Album on Billboard 200 Chart". Billboard.com. 25 במרץ 2015. ארכיון מ-11 בדצמבר 2015. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ Caulfield, Keith (25 במרץ 2015). "Kendrick Lamar Earns His First No. 1 Album on Billboard 200 Chart". Billboard. אורכב מ-המקור ב-30 במרץ 2015. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ 1 2 "Marina and the Diamonds – Chart history". Billboard.com. ארכיון מ-2 בדצמבר 2019. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  72. ^ "Official Albums Chart Top 100". Official Charts Company. ארכיון מ-11 במרץ 2016. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ "Canadian Albums - 4 April 2015". Billboard. 4 באפריל 2015. ארכיון מ-16 בספטמבר 2016. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ "GFK Chart-Track Albums: Week 12, 2015". IRMA. Chart-Track. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "Official Scottish Albums Chart Top 100". Official Charts Company. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "Australiancharts.com – Marina and the Diamonds – Froot". נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "The PopCrush Fan Choice Awards: Best Album". PopCrush. 23 בנובמבר 2015. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ Stern, Bradley (15 באפריל 2015). "Marina And The Diamonds' 'FROOT' Wins Idolator's Best Album Of Winter 2015 Poll". Idolator. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ "Lollapalooza 2015 anuncia programação de shows por dia; veja a lista" [Lollapalooza 2015 announces daily programme of shows; see the list]. Rolling Stone (בפורטוגזית). 27 בנובמבר 2014. ארכיון מ-22 בפברואר 2016. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ^ "Past Festivals". Coachella. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  81. ^ Ollman, Jonah (13 בינואר 2015). "Boston Calling Announces May 2015 Lineup". Sound of Boston. ארכיון מ-6 בפברואר 2015. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ Dunnigan, Jordan (17 בספטמבר 2015). "Marina And The Diamonds: 5 Things You Need To Know About The 'Neon Nature' Tour". Fashion & Style. אורכב מ-המקור ב-10 במאי 2017. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ Szubiak, Ali (4 בנובמבר 2015). "Watch Marina and the Diamonds Perform Live From Boston". Popcrush. ארכיון מ-4 בפברואר 2016. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ "Marina & The Diamonds to take hiatus from music". Gigwise. 4 באפריל 2016. ארכיון מ-10 במאי 2016. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  85. ^ 1 2 3 4 Gracie, Bianca (24 ביוני 2016). "Marina and the Diamonds on LGBTQ pride, writing new music and future plans: exclusive". Fuse. ארכיון מ-22 ביולי 2018. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  86. ^ 1 2 3 4 5 6 Savage, Mark (26 באפריל 2019). "Marina loses her Diamonds and finds herself". BBC. נבדק ב-30 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  87. ^ 1 2 3 4 "The Reeducation of Marina Diamandis". Rolling Stone. 2 במאי 2019. אורכב מ-המקור ב-6 במאי 2019. נבדק ב-30 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ "Clean Bandit confirm Marina & The Diamonds will appear on their new album". Official Charts Company. 6 בדצמבר 2016. ארכיון מ-4 ביולי 2018. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  89. ^ Savage, Mark (23 ביוני 2017). "Glastonbury 2017: Clean Bandit release song after 'abusive' tweets". BBC News. ארכיון מ-16 בנובמבר 2018. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ "מדיה פורסט - המצעד הבינלאומי השבועי". Media Forest. נבדק ב-1 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ 1 2 Greenwood, Douglas (31 בינואר 2019). "My name is Marina". Dazed. ארכיון מ-2 ביולי 2019. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ 1 2 3 4 5 6 Nicholson, Kate (13 בפברואר 2019). "'It's a shame we don't cherish her': Marina, British pop's nearly woman". The Guardian. נבדק ב-30 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  93. ^ Ding, Sophie (29 באוקטובר 2018). "Clean Bandit Announce New Single 'Baby' Featuring Luis Fonsi and Marina". Billboard. ארכיון מ-2 בדצמבר 2018. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  94. ^ "Official Singles Chart Top 100, 04 January 2019 – 10 January 2019". Official Charts Company. ארכיון מ-7 בינואר 2019. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ "Clean Bandit – Symphony/Solo/Baby (feat. Marina) [Live at The Royal Variety Performance]". 22 בדצמבר 2018. ארכיון מ-14 במאי 2019. נבדק ב-31 בדצמבר 2021 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ "MARINA (@marinadiamandis) on Twitter: "8 days."". נבדק ב-31 בדצמבר 2021 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  97. ^ Nied, Mike (4 בפברואר 2019). "» Our Savior! Marina's New Single Is Called "Handmade Heaven"". Idolator.com. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  98. ^ "Handmade Heaven – Single by MARINA on Apple Music". Apple Music. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  99. ^ "TOUR DATES". ארכיון מ-25 בפברואר 2019. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  100. ^ "Model Child Featured On New Gryffin Track 'If I Left The World'". BroadwayWorld. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  101. ^ "MARINA on Instagram: "Writing songs in Paris"". Instagram.com. 16 בינואר 2020. ארכיון מ-1 בנובמבר 2020. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  102. ^ "MARINA on Instagram: "Album 5"". Instagram.com. 24 בינואר 2020. ארכיון מ-8 בספטמבר 2020. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  103. ^ "MARINA on Twitter: "Hi. It's me. I wrote a song especially for the @netflix movie To All The Boys: PS I Still Love You. It's called 'About Love'. Listen…"". Twitter. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  104. ^ Marina [@marinadiamandis]. "Unofficially calling this 'the inbetweenie tour' cause I never usually tour between albums... So, anything could happen. I could wear sweatpants onstage. I could do a TED talk on fandoms. I could play new music. I could sing Britney Spears covers all night? Tickets now on sale" (Tweet) – via Twitter.
  105. ^ "MARINA on Twitter: "April cancellations. Love."". Twitter. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ "Marina Man's World". Spotify. 20 בנובמבר 2020. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  107. ^ "Official Singles Sales Chart Top 100 – 20 November 2020 – 26 November 2020". Official Charts Company. אורכב מ-המקור ב-24 בנובמבר 2020. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ^ "Official Singles Downloads Chart Top 100 – 20 November 2020 – 26 November 2020". Official Charts Company. אורכב מ-המקור ב-24 בנובמבר 2020. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  109. ^ Skinner, Tom (18 בנובמבר 2020). "Listen to Marina's dreamy new single 'Man's World'". NME. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  110. ^ "MARINA on Twitter: "#PURGETHEPOISON"". Twitter. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  111. ^ "Marina Purge the Poison single announcement". Twitter. 12 באפריל 2020. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  112. ^ "'ANCIENT DREAMS IN A MODERN LAND' Wednesday 19th". Twitter. 12 במאי 2021. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  113. ^ Kenneally, Cerys (7 ביוני 2021). "MARINA to release "Venus Fly Trap" this week". The Line of Best Fit. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  114. ^ "Alternative Airplay - Billboard". Billboard. אורכב מ-המקור ב-8 ביולי 2021. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  115. ^ Kenneally, Cerys (16 ביולי 2021). "Tove Lo hops on Kito remix of MARINA's "Venus Fly Trap"". The Line of Best Fit. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  116. ^ "Marina Announces New Album 'Ancient Dreams in a Modern Land,' Drops 'Purge the Poison': Listen". Billboard. 14 באפריל 2021. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  117. ^ "Metacritic Review". Metacritic. נבדק ב-31 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ "MARINA on Twitter: "Deluxe Album out Jan 7th featuring 3 new songs — Pink Convertible, Happy Loner + Free Woman."". 3 בדצמבר 2021. נבדק ב-5 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  119. ^ "10 Cool New Pop Songs to Get You Through The Week: Daisy The Great, Marina, TWICE & More". Billboard. 6 בדצמבר 2021. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  120. ^ "This week's new releases". Official Charts. 7 בינואר 2022. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2022. נבדק ב-7 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  121. ^ "dreaming up the next tour…". 1 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  122. ^ "Happiest 10 year anniversary to Electra Heart. "Electra Heart: The Platinum Blonde Edition" is out on vinyl this Friday" (באנגלית). נבדק ב-2022-05-09 – via Twitter.
  123. ^ "Marina announces she's now an independent artist after 14 years with Atlantic Records on Ancient Dreams In A Modern Land Tour". Official Charts Company (באנגלית). 24 במאי 2022. נבדק ב-2022-06-27. {{cite web}}: (עזרה)
  124. ^ 1 2 3 Rowe, Zan (14 באפריל 2010). "Marina Diamandis talks pop, Daniel Johnston and cuckoo-ing, with Zan in Texas..." ABC Online. אורכב מ-המקור ב-3 באפריל 2015. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  125. ^ Lansky, Sam (2 בפברואר 2012). "WHY MARINA AND THE DIAMONDS IS PRETTY MUCH THE COOLEST POP STAR EVER". MTV. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  126. ^ Gittins, Ian (27 בינואר 2010). "Marina and the Diamonds". The Guardian. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  127. ^ Sullivan, Caroline (7 במאי 2019). "Marina review – pom-poms, lightsabers and striking pop showtunes". The Guardian. נבדק ב-8 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  128. ^ Murphy, Sarah (3 בפברואר 2015). "Marina and the Diamonds "I'm a Ruin" (video)". Exclaim!. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  129. ^ Routledge, Laura (26 בינואר 2010). "Ones To Watch 2010: Marina And The Diamonds". Clash. {{cite web}}: (עזרה)
  130. ^ Rikhy, Trishna (14 במאי 2021). "MARINA EXPLORES THE PSYCHOLOGY OF FAN CULTURE ON V WANNA KNOW". V. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  131. ^ Darville, Jordan (11 ביוני 2021). "The 9 projects you should stream right now". Fader. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  132. ^ Gokhman, Roman (13 במאי 2015). "Marina and the Diamonds: Back in Control". Paste. ארכיון מ-15 במרץ 2018. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  133. ^ Marsh, Jean-Luc (22 במרץ 2015). "Review: All Peel and No Pith". Pretty Much Amazing. ארכיון מ-7 בינואר 2019. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  134. ^ Savage, Mark (3 בנובמבר 2009). "Shine on, Marina Diamond". BBC News. ארכיון מ-10 ביוני 2020. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  135. ^ Verrico, Lisa (15 באפריל 2012). "Wilfully oddball, Marina & the Diamonds wasn't for everyone. She's back, wiser, sassier and richer in pop potential, says Lisa Verrico". The Sunday Times. {{cite journal}}: (עזרה)
  136. ^ Day, Larry. "Diamonds Are Forever". The Line of Best Fit. אורכב מ-המקור ב-1 ביולי 2015. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  137. ^ 1 2 "Marina and The Diamonds in the BBC Introducing hotseat". BBC News. BBC. 9 ביוני 2009. ארכיון מ-28 באפריל 2012. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  138. ^ "Brody Dalle interview: 'I'm not going to be held down'". The Guardian. 10 באפריל 2014. ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-5 בינואר 2022. Long-time Dalle fan Marina Diamandis is in attendance, tweeting her praise. {{cite web}}: (עזרה)
  139. ^ Salmon, Chris (12 בנובמבר 2009). "Marina Diamandis: shine on you crazy diamond". The Guardian. ארכיון מ-18 בדצמבר 2013. נבדק ב-26 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  140. ^ Lester, Paul (23 בספטמבר 2008). "No 395: Marina and the Diamonds". The Guardian. ארכיון מ-18 בדצמבר 2013. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  141. ^ Petridis, Alexis (18 בפברואר 2010). "Marina and the Diamonds: The Family Jewels". The Guardian. ארכיון מ-4 במרץ 2014. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  142. ^ Cragg, Michael. "Marina and the Diamonds Electra Heart Review". BBC Music. BBC. ארכיון מ-2 בינואר 2015. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  143. ^ 1 2 "Marina Diamandis: 'UK didn't understand Electra Heart'". NME. IPC Media. 24 באוגוסט 2012. ארכיון מ-27 באפריל 2014. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  144. ^ 1 2 Day, Lawrence (20 במרץ 2015). "FROOT by Marina & The Diamonds". The Line of Best Fit. ארכיון מ-22 במרץ 2015. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  145. ^ Townsend, Martin (15 במרץ 2015). "Marina And The Diamonds, Van Morrison, Mark Knopfler and Marcus Miller: Album reviews". Daily Express. ארכיון מ-10 באפריל 2016. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  146. ^ Pelling, Oliver (15 במרץ 2015). "Froot". Rolling Stone Australia. אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2017. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  147. ^ Lester, Paul (23 בספטמבר 2008). "New band of the day – No 395: Marina and the Diamonds". The Guardian. London. ארכיון מ-18 בדצמבר 2013. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  148. ^ Routledge, Laura (26 בינואר 2010). "Ones To Watch 2010: Marina and the Diamonds". Clash. ארכיון מ-15 בדצמבר 2013. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  149. ^ Bellamy, Mary (15 בפברואר 2010). "Marina & the Diamonds – The Family Jewels". Drowned in Sound. ארכיון מ-18 בינואר 2012. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  150. ^ "BBC Sound of 2010: Marina and the Diamonds". BBC. 7 בינואר 2010. ארכיון מ-6 באוגוסט 2012. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  151. ^ Plaza, Gabriel (19 במרץ 2016). "Lollapalooza 2016: Marina & the Diamonds, del dance al electro pop". La Nación. נבדק ב-30 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  152. ^ Copplestone, Joe (11 באפריל 2010). "Marina & The Diamonds: The Family Jewels". PopMatters. ארכיון מ-29 באפריל 2014. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  153. ^ "Goodbye to Size Zero Figures and Influential Designers Who In... on Twitpic". Twitpic. ארכיון מ-15 בדצמבר 2013. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  154. ^ Ledonne, Rob (27 במרץ 2015). "Marina and the Diamonds on New 'Froot,' Why She's Not 'Pop'". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-4 ביולי 2015. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  155. ^ 1 2 Cashin, Rory (13 במרץ 2015). "Marina & The Diamonds – Froot". State. Roger Woolman. אורכב מ-המקור ב-19 במרץ 2015. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  156. ^ 1 2 MARINA AND THE DIAMONDS - Electra Heart Interview [Part 3/3], סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:25)
  157. ^ MARINA – Man's World (באנגלית), נבדק ב-1 בפברואר 2022 {{citation}}: (עזרה)
  158. ^ Mier, Tomás (1 ביוני 2021). "MARINA Shines Free and Heals from Heartbreak on Album Ancient Dreams: 'You Have to Be Your Compass'". People. נבדק ב-1 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  159. ^ 1 2 3 4 Joyce, Brittany (26 במאי 2015). "Style Record: Marina and the Diamonds". Paste. ארכיון מ-30 במרץ 2016. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  160. ^ Valencia, Karen (28 במאי 2013). "Style Profile: Marina and the Diamonds". Stitch Fashion. ארכיון מ-29 באפריל 2014. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  161. ^ "Accessories Special: Marina Diamandis, Singer, Marina And The Diamonds". Glamour. Condé Nast. 4 באפריל 2011. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2014. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  162. ^ McCafferty, Nicola (10 במאי 2010). "Paloma Faith and Marina Diamandis spend a day in the life of shop dummies". OK!. Northern & Shell. אורכב מ-המקור ב-22 ביוני 2015. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  163. ^ "Marina Diamandis's fashion and style choices, day 1". Vogue. Condé Nast. אורכב מ-המקור ב-3 באוגוסט 2016. נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  164. ^ Lo, Danica (21 בדצמבר 2010). "One to Watch: Marina Diamondis Lands the Max Factor Campaign". Racked (באנגלית). נבדק ב-5 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  165. ^ "Who is Marina and where are her Diamonds?". Granada Theater (Dallas). אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2017. נבדק ב-9 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  166. ^ Azzopardi, Chris (19 ביולי 2012). "Marina and the Diamonds On Nervous Breakdown, Gay Following & Being One of the 'Greats'". Pridesource. ארכיון מ-4 במרץ 2016. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  167. ^ "Award for Pop: Marina". Attitude. אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2013. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  168. ^ Diamandis, Marina [@MarinaDiamandis] (22 באוקטובר 2012). "IM IN LOUISIANA *does greek orthodox cross + channels spirit of teen Britney*" (Tweet). נבדק ב-10 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  169. ^ Diamandis, Marina [@MarinaDiamandis] (9 באפריל 2011). "@kaosfan Because I believe that Jesus was a real person. I am an atheist though" (Tweet). נבדק ב-10 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  170. ^ Diamandis, Marina [@MarinaDiamandis] (25 במאי 2017). "'I belong to no religion. My religion is love. Every heart is my temple' ~ Rumi" (Tweet). נבדק ב-10 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  171. ^ "INFJ". 1 באוגוסט 2018. נבדק ב-10 בינואר 2022 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  172. ^ Diamandis, Marina (23 ביוני 2015). "What does solitaire as a song mean to you? How did you feel writing it?". Planetfroot. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  173. ^ Interview with Marina and the Diamonds: Fashion, Origins, Synesthes, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:36)
  174. ^ 1 2 3 4 5 "The 2016 Popjustice Twenty Quid Music Prize". Popjustice. ארכיון מ-17 ביוני 2018. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  175. ^ 1 2 UpAllNite London (22 באוקטובר 2012), Attitude Awards 2012: Music Award, Marina & The Diamonds, ארכיון מ-30 ביוני 2020, נבדק ב-12 בינואר 2022 {{citation}}: (עזרה)
  176. ^ 1 2 Peplow, Gemma. "Harry Styles, Lewis Capaldi, Celeste and Arlo Parks among Ivor Novello Awards 2021 nominees". Sky News. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  177. ^ "MARINA". Official Charts Company. נבדק ב-19 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  178. ^ "What It Takes: Crossover Hits Are Just the Buy-In for Long, Acclaimed Pop Careers". Billboard. ארכיון מ-3 בדצמבר 2019. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  179. ^ "How Marina & The Diamonds Changed Pop Music Forever". Medium. נבדק ב-19 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  180. ^ Kaufman, Gil (28 במאי 2020). "Here Are the Artists Who Inspired Billie Eilish Over the Years". Billboard. ארכיון מ-2 באוגוסט 2020. נבדק ב-30 באוגוסט 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  181. ^ "On The Rise: Melanie Martinez - On Tour Now!". Empty Lighthouse Magazine. 19 באפריל 2022. נבדק ב-17 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  182. ^ Gonzales, Erica (31 במרץ 2020). "Audrey Mika Went from Singing into a Toy Microphone to Selling Out Shows". Harper's BAZAAR. נבדק ב-19 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  183. ^ "Áine Cahill: the pop queen Ireland is waiting for". The Irish Times. נבדק ב-19 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  184. ^ Mansfield, Brian (20 ביוני 2009). "On the Verge: Disney's Bridgit Mendler". USA Today. נבדק ב-19 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  185. ^ Corner, Lewis (1 ביוני 2015). "Marina and the mental health Tumblr blog". דיגיטל ספיי. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  186. ^ 1 2 Bell, Keaton (18 בנובמבר 2020). "Marina Diamandis Doesn't "Wanna Live in a Man's World Anymore". Vogue. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  187. ^ Michelson, Noah (21 באוגוסט 2012). "Marina And The Diamonds Chats About 'Electra Heart,' Britney Spears, Lady Gaga And More". The Huffington Post. ארכיון מ-1 ביולי 2015. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  188. ^ "Coronavirus: Embracing grey roots in lockdown". BBC News (באנגלית בריטית). 16 במאי 2020. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  189. ^ 1 2 "Marina Diamandis Pens Essay on Depression for World Mental Health Day". Out. 10 באוקטובר 2017. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  190. ^ 1 2 Davison, Bethany (6 בנובמבר 2017). "Marina and the mental health Tumblr blog". The Student. אורכב מ-המקור ב-25 באוקטובר 2020. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  191. ^ 1 2 Day, Larry (10 בנובמבר 2014). "Marina Diamandis talks candidly about growing up and finally taking control of her sound and identity with third album FROOT". The Line of Best Fit. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  192. ^ Guzman, Ivan (19 באפריל 2019). "Marina, Pop Psychologist". L'Officiel. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  193. ^ "GAFFA-Priset 2010". GAFFA (בשוודית). Sweden. ארכיון מ-3 בספטמבר 2019. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  194. ^ "BT Digital Music Awards winners". Music Week. 1 באוקטובר 2010. ארכיון מ-3 ביולי 2015. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  195. ^ "Mumford & Sons Lead The Way On UK Festival Awards Shortlist". Live4Ever. 13 באוקטובר 2010. ארכיון מ-14 באפריל 2016. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  196. ^ Roberts, Soraya (10 בפברואר 2011). "Christina Aguilera wins Virgin Media Music Awards Best Comeback prize after Super Bowl flub". Daily News. Mortimer Zuckerman. ארכיון מ-14 באוגוסט 2014. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  197. ^ Eames, Tom (30 בינואר 2012). "NME Awards 2012 nominations – in full". דיגיטל ספיי. ארכיון מ-14 ביולי 2020. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  198. ^ "Gay Music Chart: Gay Music Chart Awards 2016 : the nominations". Gaymusicchart.blogspot.com. 4 באפריל 2017. ארכיון מ-6 באוגוסט 2020. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  199. ^ "E! People's Choice Awards Nominees List: 'The Old Guard', 'Birds Of Prey' Among Honorees". Deadline. 1 באוקטובר 2020. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  200. ^ "BreakTudo Awards 2021 – Veja quem são os indicados!". 29 ביולי 2021. אורכב מ-המקור ב-29 ביולי 2021. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)


מרינה דיאמנדיס
דיסקוגרפיה • פרסים ומועמדויות • שירים
אלבומי אולפן The Family Jewels • Electra Heart • Froot • Love + Fear • Ancient Dreams in a Modern Land
מיני-אלבומים Mermaid vs Sailor • The Crown Jewels • iTunes Festival: London 2009 • The American Jewels • iTunes Festival: London 2010 • Froot Acoustic • Love + Fear (Acoustic)
סיבובי הופעות The Family Jewels Tour • The Lonely Hearts Club Tour • Neon Nature Tour • Love + Fear Tour • Ancient Dreams in a Modern Land Tour
מרינה דיאמנדיס – שירים
The Family Jewels "Obsessions" • "Mowgli's Road" • "Hollywood" • "I Am Not a Robot" • "Oh No!" • "Shampain"
Electra Heart "Bubblegum Bitch" • "Primadonna" • "Starring Role" • "Power & Control" • "Teen Idle" • "Radioactive" • "How to Be a Heartbreaker"
Froot "Froot" • "Happy" • "I'm a Ruin" • "Forget" • "Blue" • "Immortal"
Love + Fear "Handmade Heaven" • "Superstar" • Orange Trees" • To Be Human" • "Karma"
Ancient Dreams in a Modern Land "Man's World" • "Purge the Poison" • "Ancient Dreams in a Modern Land" • "Venus Fly Trap" • "Happy Loner"
שיתופי פעולה "Disconnect" • "Baby"
שירי פסקולים "About Love"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרינה_דיאמנדיס&oldid=39841196"