רוברט ברנס וודוורד

רוברט ברנס וודוורד
Robert Burns Woodward
לידה	10 באפריל 1917; בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	8 ביולי 1979 (בגיל 62); קיימברידג', ארצות הברית
ענף מדעי	כימיה אורגנית
מקום קבורה	בית הקברות מאונט אובורן
מקום לימודים	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; תיכון קווינסי ;
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד
תלמידי דוקטורט	רוברט שפירו, Christopher S. Foote, Kendall Houk, Steven A. Benner, רונלד ברסלו, ויליאם ר. ראוש, סטוארט שרייבר, Daniel S. Kemp
פרסים והוקרה	מדליית קופלי (1978); פרס ארתור קופ (1973); פרס האגודה הרפואית האמריקאית להישג מדעי (1971); מדליית לבואזיה (1968); פרס וילארד גיבס (1967); פרס נובל לכימיה (1965); המדליה הלאומית למדעים (1964); Robert Robinson Award (1964); פרס רוג'ר אדמס בכימיה אורגנית (1961); מדליית דייווי (1959); פרס רמסן (1958); פרס החברה האמריקנית לכימיה למחקר בכימיה אורגנית סינתטית (1957); חבר זר של החברה המלכותית (26 באפריל 1956); פרס ויליאם ה. ניקולס (1956); מדליית יובל המאה (1951) ;
בן או בת זוג	יודוקסיה וודוורד (ספטמבר 1946–?)

רוברט ברנס וודוורד (באנגלית: Robert Burns Woodward;‏ 10 באפריל 1917 - 8 ביולי 1979) היה כימאי אורגני אמריקאי, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 1965 על הישגיו הרבים בתחום הבנת המבנה המולקולרי האורגני והסינתזה האורגנית ובכללם ניסוח חוקי וודוורד. בנוסף לפרס נובל בו זכה, זכו בפרס נובל שתי עבודות נוספות להן היה שותף מרכזי, סינתזה של הפרוצן (Ferrocene) עם ג'פרי וילקינסון (Geoffrey Wilkinson שזכה בפרס ב-1973) וניסוח חוקי וודוורד-הופמן עם רואלד הופמן (שזכה בפרס ב-1981, שנתיים לאחר מותו של וודוורד). כמו כן נודע וודוורד כמי שגילה את התהליך המלא לסינתוזה של ויטמין B₁₂. וודוורד הנחיל לעולם הכימיה האורגנית שיטות חשיבה. ניתוח וגישה מתוכננת לסינתזה הכימית.

תולדות חייו

וודוורד נולד בבוסטון, בהיותו בן שנה מת אביו ממגפת השפעת הספרדית. וודוורד הצעיר גילה התעניינות רבה בכימיה ותשוקה לנושא. עוד כנער קרא בגרמנית את אחד מהמאמרים המדעיים החשובים בתחום, אודות תגובת דילס-אלדר. בשנת 1936, והוא בן 19 בלבד קיבל וודוורד תואר דוקטור לכימיה מן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). עבודת הדוקטורט שלו עסקה בסינתוז ההורמון אסטרוגן^[1]. ב-1939 הגיע וודוורד לאוניברסיטת הרווארד, שם עבד רוב ימיו.

תרומתו העיקרית בשנות הארבעים היא בתחום הספקטרוסקופיה בתחום העל-סגול עבור אנליזה כימית של חומרים אורגניים. וודוורד גיבש תחילה מספר גדול של ממצאים אמפיריים וניסח את חוקי וודוורד לניתוח מבנים מולקולריים. ב-1944 הצליח לסנתז כינין אלקלואידי, עבור טיפול במלריה. התהליך לא היה יעיל מספיק לשם ייצור תרופה, אך היווה ציון דרך בתחום הסינתזה הכימית, כיוון שנערך מתוך חקירה והבנה של מבנים וחוקים ברמה המולקולרית ולא בדרך של ניסוי וטעיה, דרכה של הכימיה האורגנית עד אז.

בהמשך סינתז וודוורד חומרים כגון כולסטרול, קורטיזון, סטריכנין, כלורופיל, צפלוספורין, קולכיצין ועוד^[2], שלפני כן נחשבו בלתי אפשריים לייצור סינתטי. במחקריו התמיד וודוורד לחפש ולהשתמש בכל חידוש שיוכל לשפוך אור על מבנה החומר ואימץ טכנולוגיות חדשניות כגון תהודה מגנטית גרעינית. וודוורד תפס את חשיבותה של הסטריאוכימיה, כלומר הבנת הייצוג התלת-ממדי של המולקולות והקשרים והנחיל לעולם הכימיה המולקולרית את החשיבה התלת־ממדית כאחד המפתחות החיוניים לסינתזה נכונה. ב-1965 קיבל וודוורד את פרס נובל על שורת הסינתזות של חומרים אורגניים שביצע ועל הצבת השיטות והתהליכים על בסיס מדעי איתן.

בעת מלחמת העולם השנייה שימש וודוורד כיועץ למועצת הייצור המלחמתית בנושא הפניצילין. עיקר נסיונותיו בתקופה זו היו פיצוח מבנה מולקולת הפניצילין, על מנת שניתן יהיה לייצרה בכמויות גדולות. באותה עת נדרשו טונות של הפטריה Penicillium chrysogenum על מנת לייצר מיליגרמים ספורים של התרופה. וודוורד לא הצליח במשימתו והמבנה המולקולרי של הפניצילין פוענח לבסוף ב-1945 על ידי דורותי קרופוט הודג'קין.

בשנות החמישים הצליחו וודוורד ועמיתו הבריטי ג'פרי וילקינסון, ששהה אז בהרוורד, לסנתז פרוצן (Ferrocene), מולקולה אורגנית בשילוב ברזל (נוסחה כימית: Fe(C₅H₅)₂), תרומה פורצת-דרך לכימיה אורגנומתכתית. וילקינסון זכה עבור עבודתו בתחום זה בפרס נובל ב-1973 יחד עם ארנסט אוטו פישר. וודוורד עצמו, כמו גם אחרים, סבר שהיה עליו לקבל את הפרס יחד עם וילקינסון^[3].

בשנות השישים קיבל דרגת פרופסור למחקר, ששחרר אותו מכל חובות ההוראה. בראשית שנות השישים שיתף וודוורד פעולה עם עמיתו השווייצרי אלברט אשנמוזר (Albert Eschenmoser) וצוות של למעלה ממאה סטודנטים ועוזרי מחקר כדי לסנתז ויטמין B₁₂. העבודה שפורסמה ב-1973 היא פאר של עבודת מחקר, תכנון וייצור דקדקני בעל מעל מאה שלבים שכולם מעוגנים בחוקים ובכללים כימיים^[4]^[5]. באותה שנה ערך וודוורד חישובים, המבוססים על חוקי הסימטריה והתכונות הכימיות של אורביטלים מולקולריים, להבהרת המבנה התלת-ממדי של תוצרי תגובות כימיות. הוא העביר את שאלת המחקר לרואלד הופמן, שביצע חישובים במקביל לפי מודלים תאורטיים. הופמן אימת את ממצאיו של וודוורד והם התפרסמו כחוקי וודוורד-הופמן (Woodward-Hoffmann rules). הופמן זכה על חלקו בפרס נובל לכימיה בשנת 1981 (כשנתיים לאחר מותו של וודוורד, שסביר שהיה זוכה לפרס נובל שני לו היה חי), לאחר שהחוקים אוששו בניסויים רבים.

ב-1963 הקים וודוורד מכון מחקר על שמו בבזל, שווייץ. בנוסף כיהן כחבר בחבר הנאמנים של MIT ושל מכון ויצמן למדע.

פרסים ואותות הוקרה

1959 - מדליית האמפרי דייווי מאת החברה המלכותית הבריטית
1964 - המדליה הלאומית למדעים
1965 - פרס נובל בכימיה
1968 - מדליית אנטואן לבואזיה מאת החברה הכימית הצרפתית
1970 - חבר מסדר השמש העולה מאת קיסר יפן

בין תוארי הדוקטור לשם כבוד הרבים שקיבל, הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטכניון בחיפה בשנת 1966.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט ברנס וודוורד בוויקישיתוף

רוברט ברנס וודוורד, באתר פרס נובל (באנגלית)
רוברט ברנס וודוורד, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
רוברט ברנס וודוורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
רוברט ברנס וודוורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ עבודת הדוקטורט של וודוורד
^ SCIENCE NOTES: CHLOROPHYLL, הניו יורק טיימס
^ Werner, H. (2008). Landmarks in Organo-Transition Metal Chemistry: A Personal View. Springer Science. pp. 161–163. ISBN 978-0-387-09847-0.
^ תקציר של התהליך
^ R. B. Woodward ,The total synthesis of vitamin B12, Pure Appl. Chem., 1973, Vol. 33, No. 1, pp. 145-178

[1] עבודת הדוקטורט של וודוורד

[2] SCIENCE NOTES: CHLOROPHYLL, הניו יורק טיימס

[3] Werner, H. (2008). Landmarks in Organo-Transition Metal Chemistry: A Personal View. Springer Science. pp. 161–163. ISBN 978-0-387-09847-0.

[4] תקציר של התהליך

[5] R. B. Woodward ,The total synthesis of vitamin B12, Pure Appl. Chem., 1973, Vol. 33, No. 1, pp. 145-178

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)