רוברט סילברברג

רוברט סילברברג
Robert Silverberg
לידה	15 בינואר 1935 (בן 89); ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	ברוקלין
שם עט	Dozens, Paul Hollander, Calvin M. Knox, Lloyd Robinson, Franklin Hamilton, Walker Chapman, John Dexter, Lee Sebastian
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה, תיכון ארסמוס הול
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	מדע בדיוני
יצירות בולטות	למות מבפנים, Treasures beneath the sea, Good News from the Vatican
תקופת הפעילות	מ-1955
הושפע מ	רוג'ר זילאזני, ג'ק ואנס
בן או בת זוג	Barbara Silverberg (1956–?); Karen Haber (1987–?) ;
פרסים והוקרה	פרס הוגו (1956); פרס קוסמוס 2000 (1982); פרס גרנד מאסטר של דיימון נייט (2004); פרס הוגו לנובלה הטובה ביותר (1990); פרס גיגמש (1988); פרס גפן (2013); היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (1999); פרס אינקפוט (1987); פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1987); פרס לוקוס לנובלה (1975); פרס נבולה לסיפור קצר (1969); פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1969); פרס נבולה לנובלה הטובה ביותר (1985); פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (1971); פרס נבולה לנובלה הטובה ביותר (1974); פרס נבולה לסיפור קצר (1971); פרס אפולו (1976) ;
	robert-silverberg.com
חתימה

רוברט סילברברג (באנגלית: Robert Silverberg, נולד ב-15 בינואר 1935) הוא סופר מדע בדיוני ופנטזיה ועורך אמריקאי-יהודי. כתב ספרים וסיפורים קצרים רבים וכן ערך מקבצי סיפורים קצרים.

סילברברג היה מועמד לפרס הוגו ופרס נבולה יותר מכל סופר מדע בדיוני אחר, ופרסים אלה מעטרים את הקריירה שלו לכל אורכה. ב-2004 היה הסופר ה-21 שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט), פרס מפעל חיים, המחולק החל מ-1975 לסופר מדע בדיוני אחד, פעם בשנה או שנתיים, לצדו של טקס חלוקת פרס נבולה^[1].

אף על פי שהתפרסם בעיקר בתחום המדע הבדיוני, סוגה זו מהווה רק חלק מכתיבתו. תחומי עניין נוספים כגון היסטוריה, ארכאולוגיה ומין מהווים כארבעים אחוזים מסך הספרים שכתב.

קורות חיים

סילברברג נולד למיכאל והלן ברובע ברוקלין שבניו יורק, ארצות הברית. בהיותו ילד קרא סילברברג ספרים ברעבתנות, בעיקר מדע בדיוני, וחשיפתו לתחום זה פתחה בפניו עולם ומלואו. על כך הרגיש סילברברג שעליו לתרום חזרה לתחום זה.

בשנת 1955, תוך כדי לימודים לתואר הראשון, עבר סילברברג להתגורר בדירה בניו יורק בשכנות עם סופר המדע הבדיוני המבוסס רנדל גארת' ובשכנות עם הרלן אליסון. קרבה זו הקפיצה את הקריירה הספרותית של סילברברג מאחר שגארת' הציג את סילברברג בפני עורכים, וכתיבה משותפת נולדה עם כל אחד מהם. סילברברג וגארת' נהגו לפרסם סיפורים תחת שם העט רוברט רנדל, ושלושה סיפורים משותפים הורחבו לכדי הספר "The Shrouded Planet".

בשנת 1956 סיים את התואר הראשון שלו באוניברסיטת קולומביה בספרות אנגלית, ולא פסק מלכתוב בזמן זה. בשנה זו זכה בפרס הוגו לסופר הצעיר המבטיח ביותר, והוא רק בן 21. לאחר סיום לימודיו הוא הפך לסופר במשרה מלאה.

בשנות ה-50 יצאו תחת ידיו של סילברברג מאות סיפורים לכתבי עת מדע בדיוני. בזמן השפל במכירת סיפורי מדע בדיוני בשלהי שנות ה-60 עשה סילברברג תפנית והחל לכתוב ספרות לא בדיונית לנוער, קריירה אותה מכנה סילברברג מכובדת יותר. תוך מספר שנים הוכר סילברברג כאחד מן היוצרים המוצלחים בספרות הלא בדיונית בשל ספריו בנושאים כמו אנטארקטיקה, מצרים העתיקה, תוכנית החלל של ארצות הברית והיסטוריה רפואית. בתחילת שנות ה-60 כתיבתו הייתה פורייה מאוד וקצב זה הואט באמצע שנות ה-60 בעיקר משתי סיבות: בעיה פיזית של בלוטת התריס (פעילות יתר) עקב עבודה מאומצת, ושריפה שהייתה בביתו בשנת 1968 אשר לדבריו של הסופר "ייבשה, ככל הנראה לתמיד, את מירב האנרגיה יוצאת הדופן שאיפשרה לי לכתוב לפחות כתריסר ספרים משמעותיים לשנה". למרות זאת, דווקא בשנים אלה (סוף שנות ה-60) החל לכתוב סילברברג מדע בדיוני מעמיק יותר וכפי שנאמר עליו "בשנת 1965 סילברברג הניח בצד את הצעצועים והחל לכתוב ספרות אמיתית"; הסיפורים קיבלו זוויות ראייה פסיכולוגיות, פילוסופיות וחברתיות.

בתקופה זו סילברברג וסופרי מדע בדיוני אחרים אשר כינו עצמם "הגל החדש" ניסו לפרוץ את הנוסחאות המקובלות של המדע הבדיוני ולשכלל את שיטות הכתיבה של הספרות המודרנית. כך יצאו לאור הספרים "תחנת הוקסביל", "כנפי לילה" ו"למות מבפנים" והוא מצא גישה ייחודית משלו למדע בדיוני, הן מבחינת התוכן והן מבחינת סגנון הכתיבה.

אף על פי שספריו זכו בפרסים, המכירות ירדו. קוראים פנו אליו בשאלה "למה אתה כותב ספרים כל כך מדכאים?". בהתחלה היה מופתע מדעת קהל זו אך הבין במהרה ש"משהו אינו כשורה". בשנת 1975 רוב הספרים הראויים של סילברברג יצאו מהדפסה ובנקודה זו הודיע סילברברג על פרישה מכתיבת מדע בדיוני. הוא נמנע מכתיבת מדע בדיוני במשך כארבע שנים ותחת זאת הקדיש את רוב זמנו לגינה אשר בביתו בקליפורניה. בשנת 1978 הוא נדחף חזרה לכתיבת מדע בדיוני בעקבות פרידה מאשתו הראשונה, פרידה אשר הובילה למצב כלכלי ירוד וכדי לשפר מצב זה הוא "כתב רק עוד ספר אחד". ספר זה הוא הראשון מסדרת ספרי מאג'יפור, "Lord Valentine's Castle", סדרה המשלבת בתוכה אלמנטים של מדע בדיוני ופנטזיה אפית.

בשנת 1986 התגרש סופית מאשתו הראשונה ונישא בשנית כשנה לאחר מכן לקארן הבר (אנ'), אף היא סופרת מדע בדיוני. ההצלחה של סדרת מאג'יפור החזירה את סילברברג לחיי הכתיבה, ואף על פי שהצהיר שלא יכתוב המשכים לספר הראשון בסדרה, הוא חזר בו; כיום הסדרה כוללת עשרה ספרים.

כתיבה

סילברברג התחיל את הקריירה שלו כבר בגיל 14 כאשר כתב סיפורים קצרים לכתבי עת של מדע בדיוני. בגיל 20 פרסם את ספרו הראשון "Revolt on Alpha C" וספרו המפורסם וזוכה השבחים נתיב ההתנגשות, אשר יצא לאור בשנת 1961, נכתב כשהיה בן 22^[2].

בסוגות המדע הבדיוני, הפנטזיה, המסתורין והאימה כתב סילברברג יותר ממאה ספרים וכ-450 סיפורים קצרים בתקופה של כ-50 שנה. פוריותו הגיעה לשיאה בשנות השישים, בהן ההספק שלו היה כשני מיליון מילים בשנה. הוא היה מבוקש ומחוזר על ידי עורכים וכדי שלא לגרום לרווית-יתר של השוק, נאלץ לכתוב תחת מספר שמות בדויים. סילברברג ידוע גם בשל סיפורי המסתורין והאימה הרבים שכתב, ובשנת 1986 הוא הגיש פרק בתוכנית הטלוויזיה "אזור הדימדומים" אשר כלל את סיפורו "To See the Invisible Man", אשר נכתב ב-1963.

בשנת 1990 חבר לאייזק אסימוב להרחבת סיפורו הקצר של אסימוב, "שקיעה", לנובלה. כמו כן כתבו השניים את "ילד האתמול", (1991), המבוסס גם הוא על סיפור מאת אסימוב בשם "ילד קטן ומכוער". שיתוף פעולה שלישי ביניהם הניב את הספר "האדם הפוזיטרוני" (1992), שהיה גם הוא הרחבה של סיפור קלאסי של אסימוב, "איש יובל המאתיים".

ג'קי קסאדה מהמגזין "Library Journal" כתב על סילברברג: "הוא מצטיין באיזון בין דמויות חזקות ועלילה מורכבת כדי להשיג דוגמה נדירה של פנטזיה אפית מסופרת בדיוק של מדען".

בהקדמה שכתב סילברברג לספר "Galactic Dreamers: Science Fiction as Visionary Literature" הוא מסביר את ששאף להשיג בעבודתו: "להראות לקורא משהו שמעולם לא היה מסוגל לראות בעיניו, משהו מוזר וייחודי, משהו יפה שגורם אי נוחות, משהו שימשוך לכמה רגעים את הקורא מעבר לגבולות המוכרים לו וימקם אותו במרחב היקום, יתן לו לרגע תוסס אחד תחושה שהוא שותף למרקם החלל והזמן וישאיר אותו שונה לתמיד, בעל מודעות רחבה יותר". יחד עם אשתו השנייה קרן, כתב בשנת 1989 ספר אחד, "The Mutant Season", והיא עזרה לו לערוך סיפורים קצרים; סילברברג אף הודה לה בהקדמה לאוסף האגדות שערך (Legends 1,2,3) המכיל 11 אגדות פנטזיה.

בשנת 2010 פרסם נובלת מדע בדיוני בשם "The Last Song of Orpheus", האחרונה שראתה אור. בראיון משנת 2015 אמר שהוא לא מתכוון לכתוב עוד מדע בדיוני.

תחומים אחרים

אהבתו לתחומים אחרים כגון היסטוריה וארכאולוגיה הניבה מספר רב של ספרים בנושאים אלה.

בין השנים 1961–1975 כתב כ-25 ספרי היסטוריה וארכאולוגיה תחת שמו האמיתי.
בין השנים 1964–1967 כתב ארבעה ספרי היסטוריה תחת שם העט ווקר צ'פמן.

בין ספריו שאינם בדיוניים נמצא גם הספר "If I Forget Thee, O Jerusalem: American Jews and the State of Israel", אשר פורסם בשנת 1970.

תחת שם העט "דון אליוט" או "אליוט" כתב גם כ-20 ספרי פורנוגרפיה רכה בין השנים 1960–1973. הוא פרסם גם סיפורים קצרים בנושא זה במגזינים דוגמת "פלייבוי" תחת שמות עט שונים. שני ספרים העוסקים בעצות לחיי מין כתב סילברברג תחת שם העט אל.טי. וודוורד בשנים 1962 ו-1967.

כמו כן, בין השנים 1960–1972 כתב סילברברג כ-30 ספרים לנוער בנושאים שונים, כגון היסטוריה ופרה-היסטוריה, ארכאולוגיה, חיים תת-ימיים, גאוגרפיה, מדע, היסטוריה של הרפואה וטבע.

פרסים

היה מועמד לפרס הוגו 23 פעמים, מתוכן זכה 4 פעמים.
היה מועמד לפרס נבולה 15 פעמים, מתוכן זכה 5 פעמים.
ב-2004 היה הסופר ה-21 שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט).

מספריו שתורגמו לעברית

מדע בדיוני ופנטזיה

על פי סדר הופעתם במקור:

הגזע האבוד של המאדים, לדורי, בתרגומה של איזבלה פולץ
נתיב ההתנגשות, רמדור 1980, בתרגומו של שלמה גונן
תחנת הוקסביל, כתר 1980, בתרגומו של עמנואל לוטם
האיש במבוך, זמורה ביתן 1979, בתרגומו של שלמה גונן
כנפי לילה, עם עובד 1977, בתרגומו של יוסף כרוסט
על פני מיליארד שנה, זמורה ביתן 1983, בתרגומו של ישעיהו לויט
עת תמורות, מעריב 1981, בתרגומו של יוסף כרוסט
ספר הגולגולות, לדורי, בתרגומה של נוגה ברוקס
למות מבפנים, ש. פרידמן 1981, בתרגומה של שרונה עדיני
חגיגת דיוניסוס, רמדור, אורי שלגי 1980
גילגמש המלך, עם עובד 1990, בתרגומו של אריה חשביה
טום המשוגע, עם עובד 1987, בתרגומו של עמנואל לוטם
כוכב הצוענים, עם עובד 1989, בתרגומו של עמנואל לוטם
כתום החורף, עם עובד 1991, בתרגומה של דורית לנדס
האביב החדש, עם עובד 1992, בתרגומה של ירדנה גבתי
שמים לוהטים בחצות, עם עובד 1995, בתרגומה של ירדנה גבתי
מגדל הזכוכית, מובי דיק 2012, בתרגומו של עומר כביר

סדרת מאג'יפור

מסע להררי מאג'יפור, עם עובד 1997, בתרגומו של יובל בן ענת
קוסמי מאג'יפור, עם עובד 1998
המקדש השביעי, (סיפור קצר בתוך אגדות 1+2 בהוצאת אופוס)
פרסטימיון השליט, עם עובד 2003, בתרגומו של גיא בן משה
מלך החלומות, עם עובד 2004, בתרגומו של גיא בן משה

שיתוף פעולה עם אייזק אסימוב

שקיעה, הוצאת כתר, 1992, בתרגומו של עמנואל לוטם
ילד האתמול, הוצאת כתר, 1993, בתרגומו של עמנואל לוטם
האדם הפוזיטרוני, הוצאת כתר, 1998, בתרגומו של גידי נבו

סיפורים קצרים

מלתעות עצים – פנטסיה 2000, גיליון 1
ריקוד השמש – פנטסיה 2000, גיליון 4
ישמעאל מאוהב – פנטסיה 2000, גיליון 6 .פורסם ברשת ב"יקום תרבות" באוגוסט 2019.
הרוכבים – פנטסיה 2000, גיליון 33
כלה מספר^[3]94 – פנטסיה 2000, גיליון 37
עסקי אמנות עתיקה, אוסף סיפורים "חדירת זמן" בעריכת ארתור סי. קלארק
זבובים - באוסף הסיפורים "חזיונות מסוכנים" בעריכת הרלן אליסון

מדע בדיוני ופנטזיה: עריכה

מבחר הסיפורת הבדיונית, עם עובד 1981, בתרגומו של עמנואל לוטם
אגדות 1+2, אופוס

כללי

הרפתקאות גדולות בארכאולוגיה, בעריכת רוברט סילברברג, הוצאת ספרים אחיאסף בע"מ

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט סילברברג בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של רוברט סילברברג
האתר הכמעט-רשמי של רוברט סילברברג
כתבה/ראיון בעיתון LOCUS.
כתבי רוברט סילברברג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
רוברט סילברברג (1935-), דף שער בספרייה הלאומית

רוברט סילברברג, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים

^ רשימת זוכי הפרס החל מ-1975
^ [ לדברי הסופר]
^ שם הסיפור במקור הוא "BRIDE NINETY-ONE" ותורגם לעברית בטעות 94

[1] רשימת זוכי הפרס החל מ-1975

[2] [ לדברי הסופר]

[3] שם הסיפור במקור הוא "BRIDE NINETY-ONE" ותורגם לעברית בטעות 94

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס גפן
ספר המדע הבדיוני המתורגם	תצפית עבר, אורסון סקוט קארד (1999) • חולית: בית אטראידס, בריאן הרברט וקווין אנדרסון (2000) • הצל של אנדר, אורסון סקוט קארד (2001) • פרנהייט 451, ריי ברדבורי (2002) • סולאריס, סטניסלב לם (2003) • ילד מלחמה, קארין לוואצ'י (2004) • קץ הילדות, ארתור סי. קלארק (2005) • סחרור, רוברט צ'ארלס וילסון (2006) • מלחמת האדם הזקן, ג'ון סקאלזי (2007) • אני אגדה, ריצ'רד מתיסון (2008) • בן אלמוות, רוג'ר זילאזני (2009) • כתבי אייזק אסימוב 1, אייזק אסימוב (2010) • משחקי הרעב, סוזן קולינס (2011) • משחקי הרעב - התלקחות, סוזן קולינס (2012) • מגדל הזכוכית, רוברט סילברברג (2013) • האלף בית של השטן, דריל גרגורי (2014) • לבד על מאדים, אנדי ויר (2015) • חולצות אדומות, ג'ון סקאלזי (2016) • הארץ בלהבות והארץ מתעוררת, אורסון סקוט קארד (2017) • מסע אל לב האדמה, ז'ול ורן (2018) • ארטמיס, אנדי ויר (2019) • בלדה לנחשים וציפורי שיר, סוזן קולינס (2021) • פרויקט הייל מרי, אנדי ויר (2023) • העונה החמישית, נ. ק. ג'מיסין (2024)
ספר הפנטסיה המתורגם	חרבות ומעשי שטן, פריץ לייבר (1999) • אבק כוכבים (ספר), ניל גיימן (2000) • שערי אנוביס, טים פאוורס (2001) • סופת החרבות, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2002) • אלים אמריקאים, ניל גיימן (2003) • עשן ומראות, ניל גיימן (2004) • השתנות (ספר), קרול ברג (2005) • בני אנאנסי, ניל גיימן (2006) • ג'ונתן סטריינג' ומר נורל, סוזאנה קלארק (2007) • בני החורין הקטנים, טרי פראצ'ט (2008) • כובע מלא שמיים, טרי פראצ'ט (2009) • אומה (ספר), טרי פראצ'ט (2010) • אלבש חצות ליל, טרי פראצ'ט (2011) • בן נפטון, ריק ריירדן (2012) • ריקוד עם דרקונים, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2013) • מהומה רבה על לא דוור, טרי פראצ'ט (2014) • אוקיינוס בקצה המשעול, ניל גיימן (2015) • הרוצח של הליצן, רובין הוב (2016) • הארי פוטר והילד המקולל, ג'ק תורן וג'יי קיי רולינג (2017) • המסע של הליצן, רובין הוב (2018) • חוק ומסג, ברנדון סנדרסון (2019) • חוט של כסף, נעמי נוביק (2020) • עשרת אלפים הדלתות של ג'נוארי, אליקס הארו (2021) • מכשפות מאז ומעולם, אליקס הארו (2022) • סדרת "מדריך העצלה לקסם", הלן הרפר (2023) • סדרת "המורשת הנסתרת": "להבות ספיר", "בוהק אזמרגד", "להט אודם", אילונה אנדרוז (2024)
סיפור המדע הבדיוני או הפנטסיה הקצר הישראלי	אני וסבתא הולכות לקניות, חמוטל לוין (2002) • אניTM, גיא חסון (2003) • ביקורת דרקונים, רמי שלהבת (2004) • הנערה המושלמת, גיא חסון (2005) • קדמת עדן, חגי אברבוך (2006) • במראה, רותם ברוכין (2007) • במקום בו מאבדים ספרים, לילי דאי (2008) • כוכב ציפור האש, יעל מיכאלי (2009) • דוקטור ווטסון ומר הולמס – או הקללה של בית פנינגטון, ורד טוכטרמן (2010) • הגורגונה של הייזנברג, קרן לנדסמן (2011) • ואז היה חורף בעולם, הדס משגב + לבד, בחושך, קרן לנדסמן (2012) • "הפוך, לקחת", רותם ברוכין (2013) • וויסקי בקנקן, רותם ברוכין (2014) • "חמש ארבע שלוש שתיים אחת", הילה בניוביץ'-הופמן (2015) • "רקוויאם למתי", אביאל טוכטרמן (2016) • "אבידות ומציאות", רותם ברוכין (2017) • מכשפה, עדי לויה (2018) • הדרקון האחרון שלי, רותם ברוכין (2019) • בירה אייסברג כחולה, רותם ברוכין (2020) • לפתוח (או: האור שבחור המנעול), הילה בניוביץ'-הופמן (2021) • אבק, קרן לנדסמן (2022) • "ברד כחול מסטיק", רותם ברוכין (2023) • המקום שבו ספרים נמצאים, בר פישביין (2024)
ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה הישראלי	לפעמים זה אחרת, ורד טוכטרמן (2003) • עולם הסוף, אופיר טושה גפלה (2005) • הלוויתן מבבל, הגר ינאי (2007) • המים שבין העולמות, הגר ינאי (2008) • הידרומניה, אסף גברון (2009) • החמישית של צ'ונג לוי, יואב אבני (2010) • מסופוטמיה: שתיקת הכוכבים, יהודה ישראלי ודוד רווה (2011) • הרצל אמר (ספר), יואב אבני (2012) • שדים ברחוב אגריפס, חגי דגן (2013) • כל סיפור הוא חתול פתאום, גבריאלה אביגור-רותם (2014) • שמיים שבורים, קרן לנדסמן (2015) • אגם הצללים, רוני גלבפיש (2016) • הקבוע היחידי, יואב בלום (2017) • המסע אל לב התהום, הגר ינאי (2018) • לב המעגל, קרן לנדסמן (2019) • להשביע את הדרקון, מאשה צור-גולזמן (2020) • העולם שמתחת לשטיח, לי עברון (2021) • מה שאחרים חושבים בי, יואב בלום (2022) • שומרי הערים, רותם ברוכין (2023) • שער הצללים, נעמה בר שירה (2024)
תרגום	גילי בר-הלל סמו, על תרגום: הארי פוטר ואוצרות המוות, מאת ג'יי קיי רולינג (2008)
ספר המדע בדיוני או הפנטסיה המתורגם לנוער	הארי פוטר ואוצרות המוות, ג'יי קיי רולינג (2008) • משחקי הרעב - עורבני חקיין, סוזן קולינס (2013) • מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים, טרי פראצ'ט (2014) • "עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ", פרנק באום (2015) • דם האולימפוס, ריק ריירדן (2016) • האורקל הנסתר, ריק ריירדן (2017) • הנבואה האפלה, ריק ריירדן (2018) • ספינת המתים, ריק ריירדן (2019) • שירת הקוקייה, פרנסס הרדינג (2020) • ילדי דם ועצם, טומי אדיימי (2021) • קול הצללים, פרנסס הרדינג (2022) • מוכרי הספרים השמאליים של לונדון, גארת' ניקס (2023) • פרסי ג'קסון וגביע האלים, ריק ריירדן (2024)