רמות מנשה
 | |
| עננים מעל יער חורשן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה |
400 מ'  |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | דרום הכרמל |
| רכס הרים |
הכרמל |
| קואורדינטות | 32°35′00″N 35°08′00″E / 32.583333333333°N 35.133333333333°E |
|
(למפת הכרמל רגילה)   רמות מנשה | |
  | |
.JPG)
רָמות מְנַשֶּׁה (נקרא בעבר "רמת מנשה";[1] בערבית: בַּלַאד אַל-רוּחַה, "ארץ הרוחות"[2]) הוא חבל ארץ במרכז הכרמל.
שטח החבל כ-200 קמ"ר וצורתו מלבנית. החבל נתחם על ידי נחל עירון (ואדי עארה) בדרום-מזרח, עמק יזרעאל בצפון-מזרח, נחל יקנעם ונחל תות (ואדי מילק) בצפון, רכס הכרמל ובקעת הנדיב במערב. חלקו המערבי הוא גבעות נמוכות, ההולכות וגבוהות לכיוון מזרח, שם יורדות בחדות לעבר עמק יזרעאל. הגובה הממוצע של האזור הוא כ-250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ-400 מטר.
רמות מנשה מנוקזות למזרח אל נחל קישון, ולדרום, מערב וצפון אל הים התיכון. הנחלים העיקריים ברמות מנשה הם נחל גחר, נחל משמר העמק, נחל מדרך ונחל קיני הזורמים מזרחה לנחל קישון, נחל דליה, נחל תנינים, נחל עדה ונחל ברקן הזורמים מערבה לים התיכון. ברמות מנשה מעיינות רבים, וחלק מהנחלים זורמים לאורך רוב ימות השנה.
מבנה גאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה גאולוגית אזור רמות מנשה הוא קער בין רכס הכרמל לרכס אמיר, המורכב מסלעי גיר קשה ודולומיט מתקופת הקרטיקון העליון. בניגוד אליהם, רוב הקרקע ברמות מנשה עשויה מקירטון מאוחר יותר – מתקופת האאוקן, סלעים אלו רכים ואטומים יותר ולכן הנוף ברמות מנשה הוא פחות מצוקי ומחורץ ויותר גבעי. בחלקן המזרחי של רמות מנשה, בקרבת קיבוץ מגידו, ניתן למצוא גבעות געשיות מתקופת הפליסטוקן.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברמות מנשה שורר אקלים לח למחצה, כמות המשקעים הממוצעת נעה בין 600 ל־700 מ"מ בשנה, והטמפרטורה הממוצעת היא כ־18 מעלות צלזיוס. רמות מנשה דומות לכרמל בכמות המשקעים ובטמפרטורה הממוצעת אך התנודתיות של הטמפרטורה גבוהה יותר וכן הלחות היחסית נמוכה יותר – ודומות לאקלים בהרי השומרון בשל המרחק מהים.
חי וצומח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב אזור רמות מנשה משמש כקרקע חקלאית או כשטחי מרעה אך בערוצי הנחלים ובאזורים מסוימים נשמרה הצמחייה הטבעית הכוללת סירה קוצנית, אלון התבור, חרוב, תורמוס ההרים, כלנית מצויה ורקפת מצויה (בחורף ובאביב), תות עץ ויערות מחטניים בנטיעת קק"ל. בין בעלי החיים ניתן למנות את טריטון הפסים, קרקל, צבי ארץ ישראלי, בז ומיני זוחלים.
מרחב ביוספרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פארק רמות מנשה
פארק רמות מנשה משתרע על פני 84,000 דונם משטח המועצה האזורית מגידו. בשנת 2006 פתחה המועצה האזורית בהליכים רשמיים מול אונסק"ו להכרה בפארק כשמורה ביוספרית. החל מיוני 2011, נקרא הפארק בשם "מרחב ביוספרי רמות מנשה"
בתחומי הפארק קיימים יער מחטני, יער של אלון התבור, יער מעורב, שטחי בתה, שטחי חקלאות ומרעה, גבעות געשיות, אתרים ארכאולוגיים, נחלים ומעיינות. בין האתרים הבולטים בפארק: עמק השלום, מערת הפלמ"ח, אנדרטת הקיבוצים, נחל השופט, מעין עין ריחניה, גבעת הרקפות ויער הזורע.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות בני האדם ברמות מנשה החלה בתקופות קדומות. האזור אופיין כאזור כפרי ונוודי. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית הייתה באזור פריחה התיישבותית. היישובים שכנו לרוב בפסגות והתפרנסו בעיקר מחקלאות[3]. היישוב הגדול ברמה במאה ה-19 היה אום א-זינאת שכשליש מתושביו הגיעו בעקבות חיל המשלוח של מוחמד עלי ב-1832. בנוסף היו מפוזרים בו מספר יישובים קטנים ובהם דליית (אל) רוחה שאדמותיו היו בבעלות משפחת טואני (ת'ווייני) הלבנונית, ג'וערה, אום דפוף וריחניה.
בעת החדשה הייתה באזור התיישבות כפרית דלילה שהחלה להתפתח בעקבות הישארות באזור של פליטי מוחמד עלי במאה ה-19. עקב הזמינות לרכישת קרקעות והקרבה היחסית לחיפה, החלה להתפתח באזור ההתיישבות היהודית בשלהי המאה ה-19 של גוש זיכרון-יעקב ובנותיה[4].
רכישת קרקעות על ידי מוסדות ציוניים החלה ב-1917, כאשר פיק"א רכשה חלקות קטנות יחסית. ב-1935 החלו החברות הכשרת היישוב ו"צור" (עבור הקרן הקיימת) לרכוש אדמות בכמות גדולה יותר.
בעקבות פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 החל גל התיישבות יהודית נוסף ברמות מנשה שנמשך עד קום המדינה במטרה ליצור רצף יישובי-יהודי בין מישור החוף לבין עמק יזרעאל[5]. היישוב הראשון שאוכלס היה ג'וערה.
לקראת קום המדינה שימשו הגבעות של רמות מנשה את ארגון ההגנה כשטח אימונים, ובהן גם נערך קורס הקצינים של ההגנה. גם מאז קום המדינה עושה צה"ל שימוש באזור כשטחי אימונים הן באש והן לניווטים. בפברואר 1992 התרחש פיגוע בחיילי צה"ל במהלך אימון.
בעשור הראשון של המאה ה-21 נסלל דרך רמות מנשה קטע מכביש חוצה ישראל. לאחר עיכובים שנבעו מעתירה לבג"ץ בגין הפגיעה בסביבה, נכללו בכביש גשרים ארוכים ושתי מנהרות שנועדו לצמצם את הפגיעה ברצף האקולוגי משני צדדיו. לאחר בנייתו הפך הכביש למאפיין בולט בנוף בחלקים נרחבים של רמות מנשה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצומח ברמות מנשה – באתר הספרייה החינוכית של מט"ח
- רונית סבירסקי, מתחת לסלע: טיול של פריחה בגבעת הרקפות, באתר ynet, 3 בפברואר 2010
- רונית סבירסקי, רמות מנשה: הכי הרבה יער, שימור, ומסלולי טיולים, באתר ynet, 11 ביולי 2011
- השביל הכתום החדש ברמות מנשה – ממדרך עוז לבנימינה, באתר דוגרינט, 20 בספטמבר 2013
- אוהד דגן, פארק רמת מנשה: טיול לנחל קיני, באתר הארץ, 4 ביולי 2019
דני בר-און, המראות עכשיו ברמות מנשה יוצאי דופן. אי אפשר לטייל פה, ולא ליהנות ממעט נחמה, באתר הארץ, 13 במרץ 2024
רמות מנשה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
צחי אבנור, תמונות טבע מרמות מנשה, פליקר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שינוי השם כפי שפורסם על ידי ועדת השמות הממשלתית
- ^ מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 119.
- ^ ענת בר-כהן, היישוב ברמות מנשה בתקופה הרומית-ביזנטית, עבודת סמינריון לתואר שני, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן
- ^ ענת בר-כהן, רכישות קרקע באזור זיכרון-יעקב והשפעתם על הפיתוח היישובי תרמ"ב–תרע"ז, עבודת סמינריון לתואר שני, המחלקה לגאוגרפיה, אוניברסיטת בר-אילן
- ^ ענת בר-כהן, הזיקה שבין התנאים הסביבתיים לבין היישוב הכפרי המסורתי והמצב האגררי ברמות מנשה לפני קום המדינה, עבודת תזה לתואר שני, המחלקה לגאוגרפיה והמחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן
| בקרת זהויות |
|
|---|