מארי גל-מאן – הבדלי גרסאות

מארי גל-מאן
Murray Gell-Mann
לידה	15 בספטמבר 1929; מנהטן תחתית, ארצות הברית
פטירה	24 במאי 2019 (בגיל 89); סנטה פה, ארצות הברית
שם לידה	Murray Gell-Mann
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום קבורה	Red Butte Cemetery
מקום לימודים	קולג' ייל; בית הספר של קולומביה; אוניברסיטת ייל; המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; ג'ונתן אדוארדס קולג' ;
מנחה לדוקטורט	ויקטור וייסקופף
מוסדות	אוניברסיטת שיקגו; המכון הטכנולוגי של קליפורניה ;
תלמידי דוקטורט	Norman Dombey, William C. Davidon, Donald F. DuBois, Kenneth Young, Rod Crewther, כריסטופר טי היל, Henry Hoyt Hilton, סידני קולמן, Carl Iddings, Philip Moss Platzman, James Hartle, קנת וילסון, Sam M. Berman, Jon Mathews, Cosmas Zachos, Todd Brun, George Chapline, Jr.
פרסים והוקרה	חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1969
בן או בת זוג	J. Margaret Dow; Marcia Southwick
מספר צאצאים	2
הערות	יהודי
	tuvalu.santafe.edu/~mgm
תרומות עיקריות
	גילוי הקווארק
חתימה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־21:18, 26 במאי 2019

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען
פרמטרים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מארי גל-מאן (באנגלית: Murray Gell-Mann;‏ 15 בספטמבר 1929 - 24 במאי 2019) היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי, פרופסור במכון הטכנולוגי של קליפורניה, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1969 על עבודתו בתאוריית החלקיקים האלמנטריים. נודע בין השאר בשל גילוי הקווארק (במקביל ליובל נאמן).

ילדות

גל-מאן נולד נולד בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים מצ'רנוביץ, בשנת השפל הגדול (1929) בארצות הברית. בבגרותו, שינה את שם משפחתו מ-"גלמן" ל-"גל-מאן" במטרה לטשטש את מוצאו היהודי^[1]. אביו, ארתור גלמן, שהיגר מאוסטרו-הונגריה, פתח בית ספר לשפות שבו ניסה ללמד מהגרים לדבר אנגלית רהוטה. בבית הספר לימדו גם צרפתית, ספרדית, איטלקית ופורטוגזית. אולי זו אחת הסיבות לכך, שגל-מאן שלט במספר רב של שפות. לפי עדותו, כאדם קפדן הוא נטה לתקן שגיאות בצרפתית וספרדית בתפריטי מסעדות אמריקניות.

אחיו בן הצית בו את הסקרנות להתבוננות בטבע. אף על פי שגדלו בניו-יורק, הם הצליחו למצוא איים ירוקים שבהם שרדו בעלי חיים וניתן היה לעקוב אחרי התפתחותם. יחד עם אחיו גילה את הרבגוניות שבטבע ואת הצורך להגן עליו. המראה של אזורי טבע מועטים בסביבת ניו-יורק, ההולכים ונכבשים על ידי כבישים ובתי מגורים הוליד בהם את המודעות לסופיותו של כדור הארץ ולפגיעתם של מעשי אדם בחברות החי והצומח. מכאן צמח הצורך לפעול כדי להגן על המין האנושי וכדור הארץ, מפני נטיית האדם להשמיד מינים רבים של בעלי חיים וצמחים.

ראשית דרכו האקדמית

את לימודיו באוניברסיטת ייל התחיל בגיל 15, ובשנת 1948 קיבל בה תואר ראשון בפיזיקה. בשנת 1951 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מ-MIT, על עבודה בהנחיית ויקטור וייסקוף^[2]. את הפוסט-דוקטורט עשה במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. בשנים 1952–1954 לימד באוניברסיטת שיקגו. בתקופה זו הציע תאוריה חדשה^[3] לסיווג חלקיקי הקרינה הקוסמית קאון והיפרון שהתגלו אז. במסגרת תאוריה זו, הציע גל-מאן שהמספר הקוונטי מוזרות ישמרשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Murray Gell-Mann Biographical, nobelprize.org וגם שמאל=כן. על ידי הכוח החזק וכוח אלקטרו-מגנטי, אך לא על ידי הכוח החלש.

בשנת 1955 מונה לפרופסור חבר במכון הטכנולוגי של קליפורניה. משנודע לאנשי המכון הטכנולוגי שאוניברסיטאות אחרות מחזרות אחר גל-מאן, הוא קודם החל מ-1 ביולי 1956 לפרופסור מן המניין^[4], וכך הוא נשאר במכון הטכנולוגי עד לפרישתו ב-1993. גל-מאן היה הראשון שמונה על ידי המכון לפרופסור מן המניין בגיל כה צעיר^[5]. בשנת 1956 תואר גל-מאן בעיתונות:

"גלמן הצעיר נתפרסם בעולם המדעי באמריקה בחריפותו הבלתי־רגילה ובבהירות ההרצאה גם כאשר הוא מטפל בנושאים המורכבים ביותר של הפיזיקה הגרעינית. הודות לתכונותיו אלו סולחים לו הפרופיסורים הקשישים ממנו גם על שנינות לשונו שאינה חסה על איש. הדעה הכללית היא, שגלמן הוא גאון שעוד נכונו לו עתידות בתחום המדע הגרעיני."

בסוף 1957, לאחר שיגור ספוטניק 1 והחשש בארצות הברית מפני פיגור מדעי לעומת ברית המועצות, הוזכר שמו של גל-מאן כתקווה של ארצות הברית, יחד עם ג'ק שטיינברגר, ריצ'רד פיינמן ואגה בוהר^[6]. בשנת 1960 נמנה גל-מאן על ידי כתב העת הכלכלי "פורצ'ן" ברשימת 11 הפיזיקאים הגדולים של ארצות הברית^[7]

חלקיקים תת-אטומיים

בשנת 1958 גל-מאן וריצ'רד פיינמן, במקביל לצוות של ג'ורג' סודרשן ורוברט מרשק, גילו את המבנה הכיראלי של הכוח החלש.

רעיון נוסף שלו הוא נוסחת גל-מאן-אוקובו שהתבססה על תוצאות אמפיריות, ובהמשך קיבלה הסבר תאורטי במודל הקווארק שלו. גל-מאן ואברהם פאיס היו מעורבים במתן הסבר לתופעות חידתיות הקשורות בחלקיקים אלה. בהמשך פיתח את נוסחת גל מאן-נישיג'ימה.

בשנת 1960 פרסם, יחד עם מוריס לוי, את סיגמה מודל של הפאיונים, שהסביר אינטראקציות באנרגיה נמוכה של פאיונים.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: '"`UNIQ--templatestyles-00000008-QINU`"'<cite id="CITEREFGell-MannLévy1960" class="citation cs2">Gell-Mann, M.; Lévy, M. (1960), "The axial vector current in beta decay", Il Nuovo Cimento, <b>16</b>: 705–726, Bibcode:1960NCim...16..705G, doi:10.1007/BF02859738</cite><span title="ctx_ver=Z39.88-2004&rft_val_fmt=info%3Aofi%2Ffmt%3Akev%3Amtx%3Ajournal&rft.genre=article&rft.jtitle=Il+Nuovo+Cimento&rft.atitle=The+axial+vector+current+in+beta+decay&rft.volume=16&rft.pages=705-726&rft.date=1960&rft_id=info%3Adoi%2F10.1007%2FBF02859738&rft_id=info%3Abibcode%2F1960NCim...16..705G&rft.aulast=Gell-Mann&rft.aufirst=M.&rft.au=L%C3%A9vy%2C+M.&rfr_id=info%3Asid%2Fhe.wikipedia.org%3A%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%99+%D7%92%D7%9C-%D7%9E%D7%90%D7%9F" class="Z3988"></span> online copy וגם שמאל=כן.

בשנים 1960–1961 פיתח במקביל לעבדוס סלאם, יובל נאמן וג'ון וורד תאוריה סימטרית למבנה החלקיקים היוצרים את הכוח החזק^[8]^[9], המסביר את קיומם ותכונותיהם של החלקיקים התת-אטומיים בעזרת מודל המבוסס על חבורת הסימטריה $SU\left(3\right)$ . בשנת 1962 הציע גל-מאן על סמך מדידות במעבדה, במקביל להצעה של יובל נאמן על סמך ניתוח תאורטי^[10], להוסיף חלקיק נוסף, את האומגה מינוס, לחלקיקים שנכללו בתאוריה עד אז^[11]. גילוי חלקיק $\,\Omega ^{-}$ במעבדה הלאומית ברוקהייבן בראשית 1964שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Observation of a Hyperon with Strangeness Minus Three וגם שמאל=כן., שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מאן ושל נאמן אישש את המודל וריכז אל התאוריה תשומת לב ציבורית^[12].

בשנת 1963 גל-מאן וג'ורג' צווייג שיערו שניתן להסביר את כלל החלקיקים התת-אטומיים כמורכבים ממספר מועט של חלקיקים יסודיים^[13]. גל-מאן כינה חלקיקים יסודיים אלו בשם קווארקים^[14].

בשנת 1969 זכה גל-מאן בפרס נובל לפיזיקה על חלקו בסיווג החלקיקיים האלמנטריים ופעולותיהם ההדדיות^[15].

שנים מאוחרות

בשנת 1973 פיתח יחד עם הפיזיקאים הרלד פריטש והיינריך לויטוויר את הרעיון של מטעני צבע כמקור לשדה החזק, ובכך הניחו את היסודות לכרומודינמיקה הקוונטית.

נפטר בסנטה פה ב-24 במאי 2019.

הקווארק והיגואר

בספרו "הקווארק והיגואר" תיאר גל-מאן אוסף של קשרים מיוחדים בין מודלים פיזיקאליים לבין תופעות טבע ותחומי עיסוק אנושיים. הוא טען שרוב האנשים רואים את חוקי הפיזיקה כמדויקים וככאלה שכמעט שאינם ניתנים לשינוי, בעוד שתחומים כמו: ארכאולוגיה, בלשנות, חקר הטבע, היסטוריה - עוסקים בחוקים מקורבים בלבד. הספר בוחן, בין השאר, מה מייחד מערכות סתגלניות מורכבות, העוברות תהליכים מורכבים, כגון: למידה ואבולוציה, בניגוד למערכות שאינן סתגלניות, אך מורכבות ביותר, כגון: כוכבים וגלקסיות. דוגמאות למערכות סתגלניות מורכבות ניתן למצוא החל ברמת המיקרו, כגון מערכות וירוסים או חיידקים הלומדים להתנגד לאנטיביוטיקה, ועד למערכות מאקרוסקופיות, דוגמת: ילד, מושבת נמלים, מערכות מחשב, ועוד. גל-מאן טען שמערכת החוקים הפיזיקלית, עד כמה שהדבר נראה מוזר, היא מערכת פשוטה, המאפשרת את צמיחתן של מערכות מורכבות וסתגלניות. מחקרו בשנותיו האחרונות התמקד בקשר שבין הפשוט למורכב.

קישורים חיצוניים

מארי גל-מאן, באתר פרס נובל (באנגלית)
מארי גל-מאן, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות
גנאלוגיה מתמטית של מארי גל-מאן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה

הערות שוליים

^ ריצ'רד פיינמן, אתה בטח מתלוצץ, מר פיינמן
^ Coupling strength and nuclear reactions, עבודת הדוקטור של מארי גל-מאן
^ מוריי גלמן, דבר, 20 בנובמבר 1957
^ פרופיסור בן 26, על המשמר, 22 ביוני 1956
^ ריצ'ארד יפה, "המשמרת הצעירה" של המנהיגות האמריקנית, על המשמר, 22 באוקטובר 1962
^ עולים לגדולה בימי משבר, הצופה, 15 בנובמבר 1957
^ 8 יהודים בין 11 גדולי הפיסיקה בארה"ב, שערים, 7 ביוני 1960
^ ד"ד נאמן ירצה על "הכוחות החזקים" בגדעין האטום, קול העם, 24 ביוני 1963
^ חתני פרס וייצמן, למרחב, 22 במרץ 1966
^ ד"ר יובל נאמן - "מועמד לפרס נובל", מעריב, 21 בפברואר 1964; המשך
^ ב. שומרון, כך נתגלה האומגה מינוס, הַבֹּקֶר, 25 בפברואר 1964
^ חיים יערי, כתב־עת בריטי פירסם ראשון על תגלית אל"מ נעמן וגלמן, דבר, 21 בפברואר 1964
^ יורם קירש, גילוי חלקיקים חדשים שופך אור על בעיות־יסוד בפיסיקה, דבר, 15 בינואר 1976
^ מאיר הראובני, הישגו של ד"ר גל־מן, למרחב, 30 בדצמבר 1969
ארנון מגן, הדואליזם הכפול של פרופ' הררי, למרחב, 18 בפברואר 1970
^ פרס נובל לפיזיקה ליהודי אמריקני, על המשמר, 31 באוקטובר 1969

[1] ריצ'רד פיינמן, אתה בטח מתלוצץ, מר פיינמן

[2] Coupling strength and nuclear reactions, עבודת הדוקטור של מארי גל-מאן

[3] מוריי גלמן, דבר, 20 בנובמבר 1957

[4] פרופיסור בן 26, על המשמר, 22 ביוני 1956

[5] ריצ'ארד יפה, "המשמרת הצעירה" של המנהיגות האמריקנית, על המשמר, 22 באוקטובר 1962

[6] עולים לגדולה בימי משבר, הצופה, 15 בנובמבר 1957

[7] 8 יהודים בין 11 גדולי הפיסיקה בארה"ב, שערים, 7 ביוני 1960

[8] ד"ד נאמן ירצה על "הכוחות החזקים" בגדעין האטום, קול העם, 24 ביוני 1963

[9] חתני פרס וייצמן, למרחב, 22 במרץ 1966

[10] ד"ר יובל נאמן - "מועמד לפרס נובל", מעריב, 21 בפברואר 1964; המשך

[11] ב. שומרון, כך נתגלה האומגה מינוס, הַבֹּקֶר, 25 בפברואר 1964

[12] חיים יערי, כתב־עת בריטי פירסם ראשון על תגלית אל"מ נעמן וגלמן, דבר, 21 בפברואר 1964

[13] יורם קירש, גילוי חלקיקים חדשים שופך אור על בעיות־יסוד בפיסיקה, דבר, 15 בינואר 1976

[14] מאיר הראובני, הישגו של ד"ר גל־מן, למרחב, 30 בדצמבר 1969
ארנון מגן, הדואליזם הכפול של פרופ' הררי, למרחב, 18 בפברואר 1970

[15] פרס נובל לפיזיקה ליהודי אמריקני, על המשמר, 31 באוקטובר 1969

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

@@ שורה 18: / שורה 18: @@
 אחיו בן הצית בו את הסקרנות להתבוננות בטבע. אף על פי שגדלו בניו-יורק, הם הצליחו למצוא איים ירוקים שבהם שרדו בעלי חיים וניתן היה לעקוב אחרי התפתחותם. יחד עם אחיו גילה את הרבגוניות שבטבע ואת הצורך להגן עליו. המראה של אזורי טבע מועטים בסביבת ניו-יורק, ההולכים ונכבשים על ידי כבישים ובתי מגורים הוליד בהם את המודעות לסופיותו של כדור הארץ ולפגיעתם של מעשי אדם בחברות החי והצומח. מכאן צמח הצורך לפעול כדי להגן על המין האנושי וכדור הארץ, מפני נטיית האדם להשמיד מינים רבים של בעלי חיים וצמחים.
-==ראשית דרכו==
+===ראשית דרכו האקדמית===
 את לימודיו ב[[אוניברסיטת ייל]] התחיל בגיל 15, ובשנת 1948 קיבל בה תואר ראשון ב[[פיזיקה]]. בשנת 1951 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מ-[[MIT]], על עבודה בהנחיית [[ויקטור וייסקוף]]{{הערה|[https://dspace.mit.edu/handle/1721.1/12195 Coupling strength and nuclear reactions], עבודת הדוקטור של מארי גל-מאן}}. את ה[[פוסט-דוקטורט]] עשה ב[[המכון ללימודים מתקדמים|מכון ללימודים מתקדמים]] ב[[פרינסטון (ניו ג'רזי)|פרינסטון]]. בשנים 1952–1954 לימד ב[[אוניברסיטת שיקגו]]. בתקופה זו הציע תאוריה חדשה{{הערה|{{דבר||מוריי גלמן|1957/11/20|00300}}}} לסיווג חלקיקי ה[[קרינה קוסמית|קרינה הקוסמית]] [[קאון]] ו[[היפרון]] שהתגלו אז. במסגרת תאוריה זו, הציע גל-מאן שה[[מספר קוונטי|מספר הקוונטי]] [[מוזרות]] ישמר{{הערה|[https://www.nobelprize.org/prizes/physics/1969/gell-mann/biographical/ Murray Gell-Mann Biographical], nobelprize.org|שמאל=כן}} על ידי [[הכוח החזק]] ו[[כוח אלקטרו-מגנטי]], אך לא על ידי [[הכוח החלש]].
@@ שורה 24: / שורה 24: @@
 :"גלמן הצעיר נתפרסם בעולם המדעי באמריקה בחריפותו הבלתי־רגילה ובבהירות ההרצאה גם כאשר הוא מטפל בנושאים המורכבים ביותר של הפיזיקה הגרעינית. הודות לתכונותיו אלו סולחים לו הפרופיסורים הקשישים ממנו גם על שנינות לשונו שאינה חסה על איש. הדעה הכללית היא, שגלמן הוא גאון שעוד נכונו לו עתידות בתחום המדע הגרעיני."
 בסוף 1957, לאחר שיגור [[ספוטניק 1]] והחשש בארצות הברית מפני פיגור מדעי לעומת [[ברית המועצות]], הוזכר שמו של גל-מאן כתקווה של ארצות הברית, יחד עם [[ג'ק שטיינברגר]], [[ריצ'רד פיינמן]] ו[[אגה בוהר]]{{הערה|{{הצופה||עולים לגדולה בימי משבר|1957/11/15|00200}}}}. בשנת 1960 נמנה גל-מאן על ידי כתב העת הכלכלי "[[פורצ'ן]]" ברשימת 11 הפיזיקאים הגדולים של ארצות הברית{{הערה|{{שערים||8 יהודים בין 11 גדולי הפיסיקה בארה"ב|1960/06/07|00200}}}}
+===חלקיקים תת-אטומיים===
 בשנת 1958 גל-מאן ו[[ריצ'רד פיינמן]], במקביל לצוות של [[ג'ורג' סודרשן]] ו[[רוברט מרשק]], גילו את המבנה ה[[כיראליות (פיזיקה)|כיראלי]] של [[הכוח החלש]].
-===חלקיקים תת-אטומיים===
 רעיון נוסף שלו הוא [[נוסחת גל-מאן-אוקובו]] שהתבססה על תוצאות אמפיריות, ובהמשך קיבלה הסבר תאורטי ב[[מודל הקווארק]] שלו. גל-מאן ו[[אברהם פאיס]] היו מעורבים במתן הסבר לתופעות חידתיות הקשורות בחלקיקים אלה. בהמשך פיתח את [[נוסחת גל-מן-נישיג'ימה|נוסחת גל מאן-נישיג'ימה]].
+בשנת 1960 פרסם, יחד עם מוריס לוי, את [[סיגמה מודל]] של ה[[פאיון|פאיונים]], שהסביר אינטראקציות באנרגיה נמוכה של פאיונים.{{הערה|שמאל=כן|{{Citation
+ | last1=Gell-Mann | first1=M.
+ | last2=Lévy | first2=M.
+ | year=1960
+ | title=The axial vector current in beta decay
+ | journal=[[Il Nuovo Cimento]]
+ | volume=16 | pages=705–726
+ | doi=10.1007/BF02859738
+| bibcode=1960NCim...16..705G}} [http://www.hep.princeton.edu/~mcdonald/examples/EP/gellmann_nc_16_705_60.pdf online copy]}}
 בשנים 1960–1961 פיתח במקביל ל[[עבדוס סלאם]], [[יובל נאמן]] ו[[ג'ון וורד]] תאוריה סימטרית למבנה החלקיקים היוצרים את הכוח החזק{{הערה|{{קול העם||ד"ד נאמן ירצה על "הכוחות החזקים" בגדעין האטום|1963/06/24|00206}}}}{{הערה|{{למרחב||חתני פרס וייצמן|1966/03/22|00311}}}}, המסביר את קיומם ותכונותיהם של ה[[חלקיק תת-אטומי|חלקיקים התת-אטומיים]] בעזרת מודל המבוסס על [[חבורת סימטריות|חבורת הסימטריה]] <math> SU \left( 3 \right)</math>. בשנת 1962 הציע גל-מאן על סמך מדידות במעבדה, במקביל להצעה של יובל נאמן על סמך ניתוח תאורטי{{הערה|{{מעריב||ד"ר יובל נאמן - "מועמד לפרס נובל"|1964/02/21|00104}}; {{מעריב||המשך|1964/02/21|00207}}}}, להוסיף חלקיק נוסף, את ה[[אומגה מינוס]], לחלקיקים שנכללו בתאוריה עד אז{{הערה|{{הבוקר|ב. שומרון|כך נתגלה האומגה מינוס|1964/02/25|00209}}}}. גילוי חלקיק <math>\,\Omega^-</math> ב[[המעבדה הלאומית ברוקהייבן|מעבדה הלאומית ברוקהייבן]] בראשית [[1964]]{{הערה|[http://teachers.web.cern.ch/teachers/archiv/HST2001/bubblechambers/omegaminus.pdf Observation of a Hyperon with Strangeness Minus Three]|שמאל=כן}}, שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מאן ושל נאמן אישש את המודל וריכז אל התאוריה תשומת לב ציבורית{{הערה|{{דבר|חיים יערי|כתב־עת בריטי פירסם ראשון על תגלית אל"מ נעמן וגלמן|1964/02/21|01205}}}}.
-בשנת 1963 גל-מאן ו[[ג'ורג' צוויג]] שיערו שניתן להסביר את כלל החלקיקים התת-אטומיים כמורכבים ממספר מועט של חלקיקים יסודיים{{הערה|{{דבר|יורם קירש|גילוי חלקיקים חדשים שופך אור על בעיות־יסוד בפיסיקה|1976/01/15|01213}}}}. גל-מאן כינה חלקיקים יסודיים אלו בשם [[קווארק]]ים{{הערה|{{למרחב|מאיר הראובני|הישגו של ד"ר גל־מן|1969/12/30|00411}}{{ש}}{{למרחב|ארנון מגן|הדואליזם הכפול של פרופ' הררי|1970/02/18|00404}}}}.
+בשנת 1963 גל-מאן ו[[ג'ורג' צווייג]] שיערו שניתן להסביר את כלל החלקיקים התת-אטומיים כמורכבים ממספר מועט של חלקיקים יסודיים{{הערה|{{דבר|יורם קירש|גילוי חלקיקים חדשים שופך אור על בעיות־יסוד בפיסיקה|1976/01/15|01213}}}}. גל-מאן כינה חלקיקים יסודיים אלו בשם [[קווארק]]ים{{הערה|{{למרחב|מאיר הראובני|הישגו של ד"ר גל־מן|1969/12/30|00411}}{{ש}}{{למרחב|ארנון מגן|הדואליזם הכפול של פרופ' הררי|1970/02/18|00404}}}}.
 בשנת 1969 זכה גל-מאן בפרס נובל לפיזיקה על חלקו בסיווג החלקיקיים האלמנטריים ופעולותיהם ההדדיות{{הערה|{{על המשמר||פרס נובל לפיזיקה ליהודי אמריקני|1969/10/31|00204}}}}.

זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925	רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950	פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1940-1942) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
1951‏-1975	קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, הייוויש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000	ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • הלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום	קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מארי גל-מאן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מארי גל-מאן