עמנואל שפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק במאמן נבחרת ישראל בכדורגל. אם התכוונתם לקצין אס אס נאצי, פושע מלחמה שפעל בגרמניה, בפולין ובסרביה, ראו עמנואל שפר (קצין אס אס).
עמנואל שפר
מידע אישי
לידה 1 בפברואר 1924
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 2012 (בגיל 88)
רמת השרון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה קשר עריכת הנתון בוויקינתונים
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1947–1950
1950–1951
1951–1954 		פיוניר ורוצלב
הפועל חיפה
הפועל כפר סבא

(9)
נבחרת לאומית כשחקן
ישראל ב 1 (0)
קבוצות כמאמן
1955
1959
1960–1961
1961
1961–1962
1962–1963
1963
1963–1967
1963–1964
1967
1968–1970
1972–1973
1978–1979 		הפועל כפר סבא
הפועל כפר סבא
הפועל רחובות
הפועל רעננה
בני יהודה תל אביב
מכבי פתח תקווה
הפועל ירושלים
ישראל (נוער)
בני יהודה תל אביב
מכבי נתניה
ישראל
בית"ר ירושלים
ישראל
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עמנואל ("מונדק") שפר (11 בפברואר 1924 – 28 בדצמבר 2012) היה מאמן כדורגל ישראלי. שפר היה המאמן ה-12 של נבחרת ישראל, משנת 1968 ועד 1970 ובקדנציה נוספת, בשנים 1978–1980. הוא הוביל את נבחרת ישראל להשתתפותה היחידה בגביע העולם במונדיאל 1970.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים בצל מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברקלינגהאוזן[1] שבגרמניה. האב, מוזס (יליד פורוהי שבמחוז איוואנו-פרנקיבסק, באותה עת בפולין, ומסוף המאה העשרים באוקראינה) והאם, הלה (ילידת דרוהוביץ', באותה עת בפולין, ומסוף המאה העשרים באוקראינה) עברו לגרמניה בעקבות עבודת האב. משפחתו עברה בילדותו למץ בצרפת. במקום הולדתו ובצרפת קיבל שפר חינוך יהודי. לאחר מכן, עברו לזארבריקן בגרמניה ושם למד בבית ספר כללי. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון חזרה המשפחה לצרפת וב-1936, עם כניסת הצבא הגרמני לחבל הריין חזרה המשפחה לעיירת הולדת האב בפולין. שפר החל ללמוד בגימנסיה בדרוהוביץ', התגורר אצל דודתו לוסיה והחל לשחק כדורגל בקבוצת בית"ר דרוהוביץ'. מפרוץ מלחמת העולם ב-1939 ועד הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941 היה אזור מגוריהם תחת שליטת ברית המועצות. כבר ב-1939, בגיל 16 עזב שפר את משפחתו ונמלט מזרחה. תחילה לאזור באקו שבאזרבייג'ן שם עבד שנתיים במפעל לנעליים ולאחר מכן באלמה אטה שבקזחסטן שם שיחק באופן מקצועי בקבוצת דינמו אלמה אטה. בהיותו שם קיבל ידיעות מדודתו לוסיה כי כל משפחתו נרצחה על ידי הנאצים. מיד בתום מלחמת העולם השנייה שב לביילבה שבפולין, שם התגוררה דודתו ששרדה את השואה לאחר שמשפחתה הוסתרה על ידי משפחה פולנית.

עלייה לישראל וקריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביילבה שבפולין הקים שפר, שיחק ואימן קבוצת כדורגל יהודית, ZKS Bielawa. הקבוצה הגיעה עד לליגה השנייה בפולין, אך השלטון הקומוניסטי לא ראה בעין יפה קיום קבוצה על בסיס אתני ופרק את הקבוצה. כששפר זומן לצבא הפולני, הוא נמלט דרך צ'כוסלובקיה, אוסטריה ואיטליה ועלה לישראל בשנת 1950. הוא התקבל לעבודה בנמל חיפה כמכונאי ובמקביל, החל לשחק בהפועל חיפה באגף השמאלי ולאחר כשנה עבר להפועל כפר סבא וסייע לה לעלות לליגה הלאומית.[2] הוא אף הוזמן לנבחרת ישראל ב'. קריירת המשחק שלו נמשכה עד 1957 ואז פרש עקב פציעה.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלמות בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש ממשחק פעיל בגיל 34, עבר שפר לאימון. כצעד ראשון עבר ב-1958 לגרמניה והשתלם בבית הספר למאמנים בקלן בהדרכת הנס וייסוויילר. צעד זה היה חריג בקרב המאמנים הישראלים. לטענת עוזרו בנבחרת ישראל בשנים מאוחרות יותר, אמציה לבקוביץ', שפר העריץ את הכדורגל הגרמני ושליטתו בשפה הגרמנית הקלה עליו את הבחירה.[3] בנו של שפר טען כי אביו היה פרפקציוניסט והפריד בין הכדורגל ובין התלאות שסבל במלחמת העולם השנייה והעובדה שמשפחתו הושמדה על ידי הגרמנים.[3] שפר הצטיין בקורס ונבחר על ידי שאר התלמידים כאחד משני הבוגרים המצטיינים (השני היה המאמן ההולנדי רינוס מיכלס).[3] הוא אף קשר קשרים אישיים עם מנהל התוכנית, הנס וייסוויילר, שאימן את פ.צ. קלן ומאוחר יותר התפרסם כמאמנה של מנשנגלדבאך בשנות השיא שלה.[3] בזמן לימודיו אימן שפר קבוצה מקומית, רנאניה וירזלן (גר').[2][4] בזמן שהותו בגרמניה קשר שפר גם קשרים עסקיים ומאוחר יותר הפך ליבואן של אדידס בישראל ובשנים מאוחרות יותר היו לו קשרים עסקיים גם עם חברת פומה.[4]

אימון קבוצות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובו לישראל ב-1959, החל שפר לאמן את הקבוצה בה שיחק בעבר: הפועל כפר סבא שהייתה לקראת סוף עונת 1958/1959 קבוצת תחתית בליגה הלאומית. הוא החליף את אליעזר שפיגל בסיום העונה, אולם ללא הצלחה רבה ובסיום העונה ירדה הפועל כפר סבא לליגה א'.[5] שפר אימן את כפר סבא גם בליגה א' בעונת 1959/1960, עד המחזור ה-9, אז החליפו יאיר לויטה.[5] אחר כך אימן את הפועל רחובות ואת הפועל רעננה.[6] באוקטובר 1961 החל לאמן את בני יהודה תל אביב ששיחקה בליגה הלאומית וניצלה מירידה בעונה הקודמת. הוא אימן אותה בעונת 1961/1962,[7][2] ובתום העונה המוצלחת, בה סיימה בני יהודה במקום ה-5, עבר שפר לאמן את מכבי פתח תקווה.[8] הוא התפטר מתפקידו בפברואר 1963 לאחר כישלון הקבוצה.[9] לאחר התפטרותו החליף את ג'ק גיבונס כמאמן הפועל ירושלים.[10][11] בתחילת עונת 1963/1964 שב לאמן את בני יהודה,[12] תפקיד אותו מילא עד אפריל 1964.[13] עוד לפני כן, בספטמבר 1963 מונה למאמן נבחרת הנוער של ישראל.[11] במקביל, אימן באותן שנים גם את נבחרת חיל האוויר.[14] ב-1964 הפסידה נבחרת חיל האוויר במשחק הגמר ב"גביע הרמטכ"ל" 1:0 לנבחרת גייסות השריון.[15]

בינואר 1967, לאחר ששימש במשך 3 שנים מאמן נבחרת הנוער, התמנה שפר למאמנה של מכבי נתניה במקום אוטו שלפנברג. אולם חוסר ההצלחה של קבוצת הצמרת נמשך גם בתקופת שפר ובחודש מאי 1967 ביקש לשחררו מהתפקיד.[16]

לאחר סיום תפקידו כמאמן הנבחרת הלאומית ב-1970 חזר שפר לאמן בליגה הישראלית. בעונת 1972/1973 החל לאמן את בית"ר ירושלים שהעפילה לליגה הלאומית. אולם בפברואר 1973 פוטר והוחלף על ידי סמואל רזניק, על רקע אי הצלחת הקבוצה ועל רקע חיכוכים בלתי פוסקים עם השחקנים.[17]

אימון נבחרת ישראל לנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מינוי כמאמן נבחרת הנוער, משימתו הראשונה הייתה הכנת הנבחרת לטורניר אליפות אסיה לנוער שנערך באפריל 1964 בסייגון שבדרום וייטנאם. שפר השתית את נבחרתו על כוכבי נבחרות חילות צה"ל שאותם הכיר מעת שאימן את נבחרת חיל האוויר.[18] עם שחקני נבחרת הנוער נמנו מספר כדורגלנים שהמשיכו בשנים לאחר מכן להוות את שלד הנבחרת הלאומית, כמו: יצחק ויסוקר, דוד פרימו, צבי רוזן ומרדכי שפיגלר. ישראל העפילה לגמר הטורניר לאחר שגברה על תאילנד 0:4, על קוריאה הדרומית 0:4, ועל יפן 0:2. בגמר התמודדה מול נבחרתה החזקה של בורמה והמשחק הסתיים בתיקו 0:0. בסיום המשחק נפסק ששתי הנבחרות יחזיקו בגביע במשותף.
לאחר שנה, שבה נבחרת הנוער של ישראל להתמודד על גביע אסיה לנוער בטורניר שהתקיים בטוקיו שביפן. רק צבי רוזן ויצחק אנגלנדר נותרו מהסגל של סייגון 1964. בסגל 1965 בלטו כדורגלנים נוספים שהמשיכו לאחר מכן לככב בנבחרת הבוגרת, כמו: ישעיהו שווגר, מנחם בלו, שמואל רוזנטל וגיורא שפיגל. ישראל גברה על דרום וייטנאם 1:5, על הפיליפינים 1:8, על הונג קונג 1:3 ועל יפן 1:2. בחצי הגמר הביסה ישראל את מלזיה 0:9 (משה רומנו הבקיע 4 שערים במשחק). במשחק הגמר, שוב מול נבחרת בורמה, ניצחה ישראל 0:5 (שלושער של רומנו) וזכתה בגביע אסיה לנוער.
כשסיכם את מסע הנבחרת, שיבח עיתונאי "מעריב", ישעיהו פורת, את ההכנה הממושכת המקצועית והיסודית של הנבחרת. הוא טען כי התנהגותו של שפר לשחקנים הצעירים נראית לעיתים כחסרת סבלנות וחסרת רחמים, אך גישה בלתי מתפשרת זו היא שהביאה את הנבחרת לחוסר שאננות ולאי-זלזול ביריבים, ללכידות ולרוח לחימה שהביאו את התוצאות. הוא מציין כי בשנתיים וחצי שחלפו לא נוצחה נבחרות הנוער שבהדרכתו של שפר בשום מפגש בינלאומי.[19]
ב-1966 נערך הטורניר במנילה שבהפיליפינים. בסגל נבחרת הנוער נכללו חלק גדול מכוכבי טוקיו כגון: בלו, רוזנטל, שפיגל, אנגלנדר ורומנו. שייע פייגנבוים שנמנה עם הסגל תופקד באותן שנים כמגן. הנבחרת פתחה את משחקיה בתיקו 0:0 מול קוריאה הדרומית. במשחק השני, מול הונג קונג, ניצחה ישראל 1:6 (רומנו כבש שלושער). ברבע הגמר ניצחה ישראל את הודו 0:4 ובחצי הגמר הביסה ישראל את פורמוזה 0:5 (רומנו כבש שלושער נוסף). בגמר התמודדה ישראל מול יריבתה המושבעת באותן שנים - בורמה. המשחק הסתיים בתיקו 1:1 וכפי שנקבע שנתיים לפני כן בסייגון, הוחלט כי כל נבחרת תחזיק בגביע במשך חצי שנה.

בשנים בהן אימן שפר את נבחרת הנוער שימש אמציה לבקוביץ' כעוזרו. לאחר שמונה שפר למאמן הנבחרת הבוגרת הפך לבקוביץ' למאמן נבחרת הנוער, אולם בטורניר אליפות אסיה ב-1971 החליפו שפר והנבחרת זכתה בגביע אסיה. בהמשך שנות ה-70 מילא שפר לסירוגין את תפקיד מאמן נבחרת הנוער, לא תמיד בהצלחה רבה.

אימון נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1968 החליף שפר את מילובן צ'יריץ' בתפקיד מאמן הנבחרת הישראלית.[20] משחקה הראשון של ישראל בהדרכתו היה באצטדיון בלומפילד, בספטמבר 1968, כנגד נבחרת צפון אירלנד (המשחק נסתיים בניצחון האורחים 3:2). בהדרכת שפר, הופיעה נבחרת ישראל בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת מקסיקו בשנת 1968. נבחרת ישראל הצליחה להעפיל לשלב רבע הגמר, שם התמודדה מול נבחרתה החזקה של בולגריה. המשחק לא הוכרע גם לאחר הארכה ובהטלת מטבע שנערכה זכתה בולגריה והעפילה לשלב חצי הגמר.

לאחר שגברה במוקדמות על נבחרות ניו זילנד ואוסטרליה הצליחה נבחרת ישראל להעפיל בפעם היחידה בתולדותיה לטורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל, מונדיאל 1970 שנערך במקסיקו. אף על פי שנבחרת ישראל נשרה כבר בשלב הבתים ולא העפילה לרבע הגמר, נחשב הטורניר הצלחה מבחינתה לאחר שסיימה בתיקו עם שוודיה ועם איטליה, שסיימה את הטורניר במקום השני לאחר שנוצחה במשחק הגמר. משחקו האחרון עם הנבחרת בקדנציה הראשונה שלו כמאמנה היה המשחק מול איטליה בגביע העולם ב-1970 (המשחק נסתיים בתיקו 0:0). מספר חודשים לאחר הטורניר (באפריל 1971),[21] הוא הוחלף על ידי המאמן אדמונד שמילוביץ'. ביוני 1977 נבחר שפר שנית לתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית.[21] הוא נכשל במשימתו העיקרית - העפלת הנבחרת לטורניר האולימפי במוסקבה 1980 וסיים את תפקידו כמאמן הלאומי. היו שהאשימו את שפר בכך שהקדיש זמן רב מדי לעסקיו הפרטיים.[22] בסוף 1979 הוחלף שפר על ידי המאמן האנגלי ג'ק מנסל. בסך הכול הדריך את הנבחרת ב-24 משחקים בין-ארציים.

שפר היה ידוע בדרישתו הקפדנית למשמעת מחניכיו, דבר אשר הביא לא פעם להתמרמרות מצד השחקנים והיה אחת מהסיבות לסיום תפקידו כמאמן הנבחרת למרות ההישגים, שהיו חסרי תקדים בכדורגל הישראלי. כמו כן, הוא דרש משחקניו רמה גבוהה של כושר גופני. לשם כך מינה את סא"ל עמוס בר חמא, קצין הכושר הקרבי של צה"ל, כמאמן מיוחד לכושר גופני, דבר אשר היווה חידוש בכדורגל הישראלי באותה עת. שפר היה הראשון בישראל שערך האימונים עם שעון עצר, מדידת יכולת ההתאוששות השחקנים וכוח מתפרץ. שפר דרש כי לקראת הגביע העולמי, יערכו השחקנים שנה שלמה מחנות אימונים. את האימונים ערכו במכון וינגייט ובשפיים. שפר הבין, כי עליו לקחת את השחקנים למקומות הגבוהים בעולם כדי שאלו יתרגלו לנשום אוויר דליל, כדי שבזמן האמת יוכלו לתפקד במונדיאל 1970. תחילה נסעו לקלן אשר בגרמניה, לאחר מכן לאדיס אבבה באתיופיה בגובה של 2,600 מטר, המשיכו לאלאמוסה במדינת קולורדו בארצות הברית בגובה של 2,500 מטרים, ובטולוקה שבמקסיקו. כמו כן, עברו השחקנים בדרך את: סטוקהולם, מנשנגלדבך, סידני, הונג קונג, ניו יורק ודנוור ושיחקו משחקים רבים, רובם לא רשמיים. שפר היה נוהג לבדוק את דופק השחקנים ומדרג אותם, כאשר שיאן הכושר היה מרדכי שפיגלר, עם 39 פעימות לדקה ואחריו יוחנן וולך, עם 42 פעימות לדקה. כמו כן, הייתה הקפדה מסיבית על תזונה, ושפר, אשר הביא מאזניים לכל מקום אשר הלך, היה בודק מדי מספר ימים את משקלם של השחקנים.

הסיבה לשחררו הייתה יחסיו הגרועים עם חלק ממנהלי ההתאחדות לכדורגל ויחסו אל שחקני הנבחרת שכלל גערות קשות ועלבונות.[23] בהקשר זה, סיפר שפר למקורביו, כי הכדורגל השתנה עד היסוד, ו"השחקן נהיה יותר מפונק, וכבר לא מוכן לעבוד כל כך קשה". אותה נבחרת ייחודית שעמדה לרשותו ב-1970, שהיו מוכנים לערוך שלושה אימונים ביום בכל מזג אוויר, וערכה את מחנה האימונים שלה קרוב לשנה במקביל למשחקי הליגה, כדי לייצג את המדינה בכבוד, היא לא הנבחרת שעומדת לרשותו היום, וכך לא ניתן להגיע לגביע העולמי.

שפר היה ידוע בקשריו הטובים עם מאמנים אירופאים ובמיוחד היה מקורב להנס וייסווילר, מאמנה של קבוצת הפאר הגרמנית בורוסיה מנשנגלדבך. קשרים אלו סייעו גם למעבר כדורגלן הנבחרת, שמואל רוזנטל, לקבוצה הגרמנית - ההחתמה הראשונה של כדורגלן ישראלי בקבוצה מקצוענית באירופה.

ב-2010 זכה לתואר יקיר העיר רמת השרון, בה התגורר למעלה מ-30 שנה.

שפר נפטר ב-28 בדצמבר 2012.[24][25][26]

אופיו כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון שנערך עמו (יחד עם המאמן משה וארון) לאחר משחקי הגביע העולמי ב-1966, אפיין עצמו שפר כמי שמגיע מן ""האסכולה הגרמנית" הבנויה על היסודות הטובים של הכדורגל האנגלי, עם תוספת של משחק הצוות ההונגרי. אסכולה זו מבוססת על משמעת ברזל, כושר גופני מצוין ומשחק צוות.[27] בהמשך אותו ראיון העלה שפר את מסקנותיו מטורניר הגביע העולמי. לטענתו, שיטת הצבת השחקנים אינה קובעת עוד. השחקן הפך לשחקן כלבו שצריך לדעת לבצע את כל התפקידים. מאפיין זה מגביר את חשיבות הקבוצה. אין קבוצה שיכולה להתבסס על כוכב אחד או שניים.[27] גדלה השפעת הפיזיות והכושר הגופני במשחק שעבר אף לאופי ברוטלי. על רקע זה ראה שפר את ירידת כוחן של הנבחרות מדרום אמריקה וסבור היה שהכדורגל הישראלי צריך ללכת לכיוון זה עם רצונו להשתלב בכדורגל העולמי ברמה הגבוהה.[27] שפר ראה באותה עת, את נבחרת צפון קוריאה (שעלתה לרבע הגמר בטורניר הגביע העולמי ב-1966) כדוגמה לנבחרת ממדינה קטנה שהשתיתה את משחקה על עבודה קשה ומשמעת ברזל וסבור היה שיש ללמוד ממנה וליישם עקרונות אלו גם בישראל.[27]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמנואל שפר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי גרסה אחרת, נולד שפר בפולין ובגיל חודש עבר עם משפחתו לרקלינגהאוזן בגרמניה.אתר למנויים בלבד שאול אדר, עמנואל שפר חזר לחיים דרך הכדורגל, באתר הארץ, 27 באפריל 2014
  2. ^ 1 2 3 ישראל רוזנבלט, בני-יהודה - רוח גדולה באה..., מעריב, 19 בדצמבר 1961
  3. ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד שאול אדר, עמנואל שפר חזר לחיים דרך הכדורגל, באתר הארץ, 27 באפריל 2014
  4. ^ 1 2 Ralf Piorr, Abschied eines Überlebenden, באתר ballesterer.at‏ 12 בפברואר 2013 (בגרמנית)
  5. ^ 1 2 "עונת 1958/9" ו"עונת 1959/60", באתר הפועל כפר סבא
  6. ^ אשר גולדברג, האגדה: עמנואל שפר, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 28 בדצמבר 2012
  7. ^ בני-יהודה - מכבי נתניה 0:4, דבר, 8 באוקטובר 1961
  8. ^ צבי (דוקטור) ארליך, בפ"ת: לא תמיד טוב אבל משחק "חזק" ומעניין, מעריב, 14 באוקטובר 1962
  9. ^ התפטר מאמן קבוצת מכבי פתח-תקוה, מעריב, 27 בפברואר 1963
  10. ^ שפר במקום גיבונס בירושלים, דבר, 25 במרץ 1963
  11. ^ 1 2 שפר וכדורגל - כבעל ואשה..., מעריב, 16 בספטמבר 1963
  12. ^ קבוצות, מאמנים שחקנים וגילים, מעריב, 11 באוקטובר 1963
  13. ^ קוך - מאמן בני-יהודה, מעריב, 1 באפריל 1964
  14. ^ בשנות ה-60 שיחקו טובי השחקנים הצעירים בנבחרות החייליות ו"גביע הרמטכ"ל" נחשב כמפעל יוקרתי.
  15. ^ הדרך למגרש מתחילה בחיל-האוויר, באתר חיל-האוויר, 12 ביוני 2014
  16. ^ גד בן חורין, שפר ביקש לשחררו מאמון הקבוצה לאחר שאינו רואה פרי בעמלו, מעריב, 17 במאי 1967
  17. ^ מרדכי בסוק, רזניק חזר לאמן את כדורגלני בית"ר י-ם, דבר, 6 בפברואר 1973
  18. ^ אשר גולדברג, אליפות אסיה לנוער בכדורגל; "פרשת בורסוק, זלצר וליאון", באתר הארץ, 7 בדצמבר 2012
  19. ^ ישעיהו פורת, הכנה יסודית וממושכת הביאה את הנוער לשיא כושרו בטוקיו, מעריב, 16 במאי 1965
  20. ^ עמנואל שפר נתמנה אתמול מאמן הנבחרת במקום צ'יריץ', דבר, 25 באפריל 1968
  21. ^ 1 2 שפר ולבקוביץ יתחילו בספטמבר באימוני הנבחרת, דבר, 28 ביוני 1977
  22. ^ שמואל טל (עיתונאי), כל מי שיש לו קשר לנבחרת אשם - פחות או יותר במחדל, דבר, 30 בספטמבר 1979
  23. ^ א. טבק, העימות תבע קרבן, מעריב, 22 במרץ 1971
  24. ^ דוד בן-שימול, עמנואל שפר הלך לעולמו בגיל 89, באתר ynet, 28 בדצמבר 2012
  25. ^ מערכת one, ‏נפטר מאמן נבחרת ישראל לשעבר, עמנואל שפר, באתר ONE‏, 28 בדצמבר 2012
  26. ^ ספורט הארץ, נפטר עמנואל שפר, מאמן הנבחרת לשעבר, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2012
  27. ^ 1 2 3 4 ישראל רוזנבלט, שפר: קוריאה צריכה להיות הדוגמה בשבילנו, וארון: אנו עשויים להוות יריב לכל נבחרת, מעריב, 7 באוגוסט 1966


נבחרת ישראל – מונדיאל 1970

1 ויסוקר • 2 בר • 3 בלו • 4 פרימו • 5 רוזן • 6 רוזנטל • 7 שום • 8 שפיגל • 9 פייגנבוים • 10 שפיגלר • 11 בורבה • 12 שווגר • 13 חזום • 14 רום • 15 טלבי • 16 וולך • 17 בן רימוז' • 18 רומנו • 19 שורוק • 20 קרקו • 21 המאירי • 22 נוסובסקי • מאמן: שפר

ישראלישראל
מאמני בני יהודה תל אביב
גלנץ (1949–1950) • סולמי (1951–1961) • שפר (1961–1962) • מרימוביץ' (1962–1963) • שפר (1963–1964) • קוך (1964) • חליבנר (1964) • גרונדמן (1964–1965) • גלקסמן (1965–1966) • גרונדמן (1966–1968) • ז. מזרחי (1968) • רדלר (1968–1969) • סטלמך (1969–1970) • גרונדמן (1970–1971) • מאליס (1971–1972) • ז. מזרחי (1972) • מור (1972–1973) • מהלל (1973–1975) • פוקס (1975–1976) • סינגל (1976–1977) • זלצר (1977–1979) • מור (1979) • בן יהונתן (1979–1980) • שרף (1980–1983) • גרונדמן (1983–1984) • קונסטנטינובסקי (1984–1985) • שניאור (1985–1987) • שווייצר (1987–1988) • בן טובים (1988) • שפיגל, נפתלי (1988–1989) • שפיגל, ר. לוי (1989–1992) • לבקוביץ', ר. לוי (1992–1993) • ר. לוי (1993–1994) • בכר (1994–1995) • פס (1995) • גרונדמן ור. לוי (1995–1997) • חדד (1997) • גרונדמן (1997–1998) • ר. לוי (1998–1999) • שפיגל (1999) • שפיגל, פייגנבוים (1999–2000) • אוחנה (2000–2001) • ר. לוי (2001) • אוחנה (2001–2003) • ג. לוי (2003) • שירזי (2003–2007) • א. כהן (2007–2008) • אסייג, שירזי (2008) • לוזון (2008–2010) • קשטן (2010–2011) • אבוקסיס (2011–2012) • קשטן (2012–2013) • אבוקסיס (2013–2015) • י. מזרחי (2015–2016) • בנדו (2016) • יחזקאל (2016–2017) • אדרי, אסייג (2017) • אבקוסיס (2017–2020) • א. לוי (2020) • ברקוביץ' (2020) • אבוקסיס (2021–2022) • אביטן (2022) • גוטמן (2022) • א. לוי (2022–2023) • פרץ (2023–)
מאמני מכבי פתח תקווה
מכליס (1951–1953) • פולק (1953–1955) • שפיגל (1955–1957) • פיירברדר (1957–1958) • ש. בן דרור (1958–1959) • פוגל (1959–1960) • שפיגל (1960–1961) • פוקס (1961–1962) • שפר (1962–1963) • י. בן דרור (1963–1965) • פופוב (1965–1966) • בנדורי (1968) • קוז'ידלו (1968–1969) • רדלר (1969–1970) • קוז'ידלו (1970–1971) • גרונדמן (1971–1973) • ליטבק (1973–1974) • רדלר (1974) • מאירי (1974–1975) • זלצר (1975–1977) • שפיגל (1977–1978) • מרימוביץ' (1979–1981) • זלצר (1981–1983) • מאירי (1983–1986) • בר-נור (1986) • קונסטנטינובסקי (1986–1987) • מנסל (1987) • רוזן (1987–1988) • אדן (1988) • מאירי (1988–1989) • מרצ'ינסקי (1989–1991) • קשטן (1991–1992) • זלצר (1992–1993) • פייגנבוים (1993–1995) • נוריאל (1995–1996) • מרצ'ינסקי (1996–1997) • רמלר (1997) • סיני (1997–1998) • לחמן (1998–1999) • מזרחי (1999–2001) • אוחנה (2001) • ג. לוזון (2001–2007) • מזרחי (2007) • פביאן (2007–2008) • ג. לוזון (2008) • שירזי (2008) • עזורי (2008) • ר. לוי (2008–2009) • דוד (2009–2011) • בלבול (2011) • לחמן (2011–2012) • סיני (2012–2013) • י. לוזון (2013) • רפואה (2013–2014) • בן שמעון (2014–2016) • ד. גולן (2016) • רפואה (2016–2017) • מימר (2017–2018) • א. לוי (2018–2019) • ג. לוזון (2019–2021) • קלינגר (2021–2022) • ע. גולן (2022) • ברדה (2022) • לם (2022–2024) • קוז'וך (2024–)
מאמני הפועל ירושלים
הפועל ירושלים
(1926—2019) 		פוליאקוב (1957-58) • קיש (1958-60) • גיבונס (1960-63) • חרניצ'ק (1963) • שפר (1963) • פוקס (1963-65) • וולב (1965-67) • שמילוביץ' (1967-69) • ליטבק (1969-70) • מנצ'ל (1970-72) • לבקוביץ' (1972-74) • שמילוביץ' (1974-75) • רזניק (1975) • חליבנר (1975-76) • לבקוביץ' (1976-77) • סטלמך (1977-78) • סינגל (1978-79) • שפיגל (1979-81) • לבקוביץ' (1981-82) • רדלר (1982) • סינגל (1982-83) • ברגיג (1983-84) • עופר (1984-85) • ברגיג (1985-86) • רוזן (1986) • יוסי כהן (1986-87) • פייגנבוים (1987-88) • שווייצר (1988-89) • בן דוד (1989-1990) • פייגנבוים (1990-91) • מזרחי (1991-92) • בן דוד (1992) • נמני (1992-93) • עופר (1993-94) • אבוטבול (1994-95) • מלמיליאן (1995-96) • מזרחי (1996-99) • עופר (1999) • דיין (1999-2000) • א. לוי (2000-01) • דיין (2001-03) • אסייג (2003-04) • דיין (2004-05) • פייגנבוים (2005) • אסייג (2005-06) • דיין (2006-07) • קדוש (2007-09) • עמר (2009-10) • זגורי (2010) • קדוש (2010-12) • עמר (2012-13) • טל (2013) • עמר (2013-14) • בן דוד (2014-15) • שי כהן(ז) (2015-16) • מחפוד (2016) • מזרחי (2016) • בוזגלו (2016-17) • מרטן (2017) • עזו (2017-19)
הפועל קטמון ירושלים
(2007—2020) 		בן שמעון (2007-08) • מ. כהן (2008-09) • זדה (2009-12) • טסלפפה (2012-14) • נימני (2014-15) • דוד (2015-16) • בן זקן (2016-17) • זדה (2017-19) • מזרחי (2019) • אריה (2019-20)
הפועל ירושלים
(2020—) 		זיו אריה (2020—)
מאמני מכבי נתניה
ודופרמן (1935–1936) • פסקוב (1936–1937) • מיקליס (1937–1938) • וייס (1938–1939) • פייר (1939–1941) • וייס (1941–1943) • בית הלוי (1943–1945) • פוייר (1945–1947) • וייס (1949–1950) • בית הלוי (1950–1952) • מלר (1953–1954) • בראון (1954–1956) • מלר (1956) • רייגש (1956) • כספי (1956–1957) • בית הלוי (1957–1960) • שניאור (1960–1961) • טסלר (1961–1962) • כספי (1962–1963) • בצ'יץ' (1963–1965) • שלפנברג (1965–1967) • שפר (1967) • שניאור (1967–1970) • שווייצר (1970–1971) • פוקס (1971–1972) • רדלר (1972–1974) • שפיגל (1974–1975) • מור (1975) • פרלמן (1975–1979) • גרונדמן (1979–1981) • פרלמן (1981–1982) • שפיגלר (1982–1984) • פרלמן (1984–1985) • זלצר (1985–1988) • פייגנבוים (1988–1990) • שפילגר (1990–1992) • פרלמן (1992–1994) • חדד (1994–1995) • פרלמן (1995) • לם (1995–1996) • ג. כהן (1996–1998) • מסינג (1998) • מלמיליאן (1998–1999) • איוניר (1999) • מלמיליאן (1999–2000) • רמי לוי (2000–2001) • מלמיליאן (2001–2002) • דמתי (2002) • לנדאו (2002–2004) • א. כהן (2004–2006) • גוטמן (2006–2007) • עטר (2007–2008) • מתאוס (2008–2009) • עזריה (2009) • עטר (2009–2012) • בנין (2012–2013) • עטר (2013) • מזרחי (2013–2015) • רוני לוי (2015) • דורה (2015) • עטר (2015–2016) • קורצקי (2016) • דראפיץ' (2016–2020) • אטפלד (2020–2021) • לם (2021–2022) • רן קוז'וך (2022–2023) • גיא צרפתי (2023–2023) • מרקו בלבול (2023–)
מאמני נבחרת ישראל בכדורגל
שמעון "לומק" רוטנר (1934) • אגון פולק (1938) • אגון פולק (1948–1949) • לאיוש הס (1949–1950) • ולדיסלאב סקאלי (1950) • ג'רי בית הלוי (1953–1954) • ג'קי גיבונס (1956–1958) • משה וארון (1958–1959) • גיולה מאנדי (1959–1963) • ג'ורג' איינסלי (1963–1964) • יוסף מרימוביץ' (1964–1965) • מילובן צ'יריץ' (1965–1968) • עמנואל שפר (1968–1971) • אדמונד שמילוביץ' (1971–1973) • דוד שווייצר (1973–1978) • עמנואל שפר (1978–1980) • ג'ק מנסל (1980–1982) • יוסף מרימוביץ' (1982–1986) • מיליינקו מיחיץ' (1986–1988) • יצחק שניאור ויעקב גרונדמן (1988–1992) • שלמה שרף (1992–2000) • ריצ'רד נילסן (2000–2002) • אברהם גרנט (2002–2006) • דרור קשטן (2006–2010) • לואיס פרננדס (2010–2011) • אלי גוטמן (2011–2015) • אלישע לוי (2016–2017) • אנדריאס הרצוג (2018–2020) • וילי רוטנשטיינר (2020–2022) • אלון חזן (2022–)
מאמני בית"ר ירושלים
צוובנר (1948) • אלפסי (ש) (1953–55) • דבורין (ז) (1954) • פולק (1955–1956) • וינברגר (ש) (1956–1958) • פישר (1958–1959) • שניאור (1959–1960) • אלמליח (1960–1961) • אלפסי (1961) • ברטפלד (1961–1963) • רזניק (ש)(1963–1964) • וארון (1964–1966) • רזניק (1966–1969) • חליבנר (1969–1970) • רדלר (1970–1972) • שפר (1972–1973) • רזניק (ז) (1973) • סטלמך (1973–1974) • פורטל (1974–1975) • חליבנר (1975) • בכר (1975–1976) • מור (1976–1977) • שוויצר (1977–1978) • פוקס (1978) • שנהר (1978–1979) • בכר (1979–1980) • רדלר (1980–1981) • עופר (1981–1982) • בן יהונתן (1982) • דוידוף (1982) • עופר (1982–1983) • שוויצר (1983–1985) • קשטן (1985–1987) • שפיגלר (1987–1988) • עופר (1988) • קשטן (1988–1989) • זלצר (1989–1991) • קדוש (1991–1992) • קשטן (1992–1994) • לבקוביץ' (1994) • מזרחי (1994–1995) • השריף (1995–1997) • קשטן (1997–1999) • אוחנה (1999–2000) • גוטמן (2000–2001) • בכר (2001) • מזרחי (2001–2002) • השריף (2002–2003) • ח. אזולאי (ז) (2003) • אוחנה (2003–2005) • עזורי (ז) (2005) • קאנן (2005) • פרננדס (2005–2006) • ארדילס (2006) • מזרחי (2006–2007) • שום (2007–2008) • עטר (2008–2009) • שום (2009–2010) • אמסלם (ז) (2010) • מלמיליאן (2010–2011) • רוני לוי (2011) • נעים (2011–2012) • ח. אזולאי (2012) • השריף (2012–2013) • א. כהן (2013) • רוני לוי (2013–2014) • קורצקי (2014–2015) • גיא לוי (2015) • דראפיץ' (2015–2016) • בן שמעון (2016–2017) • מימר (2017) • לבנדה (2017) (ז) (2017) • בן זקן (2017–2018) • לוזון (2018) • קלינגר (2018–2019) • רוני לוי (2019–2020) • מזרחי (ז) (2020) • דראפיץ' (2020–2021) • מזרחי (ז) (2021) • קומאן (2021) • מזרחי (2021–2022) • אבוקסיס (2022–2024) • גל כהן (2024) • יצחקי (2024–)

(ש) = מאמן-שחקן ; (ז) = מאמן זמני

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עמנואל_שפר&oldid=37878769"