אורי ניסן גנסין

אורי ניסן גנסין

אוּרי ניסן גְנֶסִין (ברוסית: Ури Нисан Гнесин;‏ 29 באוקטובר 1879, י"ב בחשוון תר"מ, סְטָארוֹדוּבּ, רוסיה – 5 באפריל 1913, כ"ז באדר א' תרע"ג, ורשה) היה סופר ומתרגם עברי, שעיקר יצירתו סיפורים ונובלות. כתב גם מעט שירה, ביקורות, ותירגם מספרות העולם.

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

אורי ניסן גנסין נולד בסְטָארוֹדוּבּ (Стародуб), בפלך צ'רניגוב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום במחוז בריאנסק של הפדרציה הרוסית) בשנת 1879. אחיו הצעיר מנחם גנסין היה שחקן תיאטרון, ממייסדי "הבימה". גדל בעיר פוצ'פ שברוסיה הלבנה, שם היה אביו ראש הישיבה. באותה ישיבה למד גנסין ושם גם הכיר את חברו לספסל הלימודים יוסף חיים ברנר, שהיה לידיד נפשו. (לימים, כשנה לאחר מותו של גנסין, קרא ברנר לבנו אורי ניסן.) בתקופת לימודיהם בישיבה ערכו השניים יחדיו את עיתון הישיבה שייסדו, "הקוף". בעיתון זה פירסמו יצירות פרי עטם.

מאמרו הראשון של גנסין הודפס בעיתון "המליץ". הוא פרסם תרגומים ויצירות מקוריות בעיתונים העבריים של אותה תקופה: "הצפירה", "הדור" ועיתונו של יצחק פרנהוף "ספרי-שעשועים". ספרו הראשון "צללי החיים: ספורים וציורים", יצא לאור בהוצאת תושיה בוורשה בשנת תרס"ד (1904). בשנת 1906 הקים עם שמעון ביחובסקי את הוצאת "נסיונות".

ב-1907 שהה בלונדון וערך עם ברנר את כתב העת המעורר". עלה לארץ ישראל בהמשך אותה שנה, אך שב לרוסיה בשנת 1908.

מצבת קברו של גנסין, מעשה ידי הפסל אברהם אוסצ'גה, בבית העלמין היהודי בוורשה

גנסין נפטר בשנת 1913 בבית חולים נוצרי בוורשה ממחלת לב שממנה סבל. מצבת קברו, מעשה ידי הפסל אברהם אוסצ'גה, שמורה עד היום בבית העלמין היהודי בוורשה.‏

גנסין הונצח בישראל בקריאת רחובות על שמו, בחיפה, בתל אביב וברמת גן.

יצירתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

גנסין נחשב למחדש הגדול של הפרוזה העברית בתקופת התחייה (בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20). חידושיו בלשון הסיפור, במבנה הסיפור ובתיאור גיבורי הסיפורים לא נתקבלו על ידי קוראי העברית בני זמנו. בימי חייו זכה להערכה גדולה מצד בכיר מבקרי הספרות של התקופה, דוד פרישמן, ומצד המבקר הצעיר פישל לחובר, אשר כתב עליו: "הוא אחד מבעלי הסגנון היותר גדולים אשר בספרות העברית החדשה. הוא יודע את מקומה ומקום חיותה של כל מלה ומלה והוא שהבין גם את סוד קסמה ודרכי צלצולה. הוא היה למטפיזיקן היותר גדול שבין המספרים העברים".‏ ואולם גדולתו בקרב קהל קוראים רחב יותר הוכרה רק לאחר מותו ולאחר פרסום יצירתו האחרונה "אצל", כארבעה חודשים לאחר מותו – יצירתו השפיעה באופן עמוק על סופרים עבריים מאוחרים, ובעיקר על יצירתו של ס. יזהר. חידושיו בכתיבה בסגנון 'זרם התודעה' אינם רק חידושים בספרות העברית, כי אם גם בספרות האירופית והעולמית. עוד מסיפוריו הידועים: "מעשה באוטלו", "סעודה מפסקת", "הצדה", "בטרם" ו"בינתיים".

כתביו

ההוצאות המקוריות

• צללי החיים: ספורים וציורים,‫ ורשה: תושיה (סדרת 'ביבליותיקה עברית'; קעח) תרס"ד-1904.
• הצדה, וילנה: הזמן, 1905.
• בינתים: ספור,‫ לונדון – פוצ'פ: דפוס י' נרודיצקי: הוצאת נסיונות, תרס"ו-1906.
• בטרם, ורשה: רשפים, תרס״ט-תר״ע-1909.
• אצל, בקובץ נתיבות, א, ורשה: תרע״ג-1913 (לאחר מותו).

הוצאות מאוחרות, מבוארות

• אצל: כולל ביבליוגרפיה של כתבי גנסין, ושל דברים עליו / מבוא, הסברים וביבליוגרפיה: י' זמורה,‫ תל אביב: יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל (סדרת 'מבחר ספרותנו לעם'), 1965.
• הצדה / מבוא, הסברים וביבליוגרפיה: דן מירון,‫ תל אביב: יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל(סדרת 'מבחר ספרותנו לעם'), תשל"ח-1977.
• אצל גנסין: פירוש צמוד לסיפור "אצל" / צבי לוז, ‫תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ג-1983.

תרגום לרוסית של הסיפור "בגנים" על ידי סווטלנה שנברון אפשר למצוא באנתולוגיה של יצירות ספרות עברית בעריכת חמוטל בר-יוסף, מוסקבה 2000.

הוצאות כל כתביו

• כל כתבי א"נ גנסין: כרך ראשון - ספורים / עם מבוא מאת פ' לחובר,‫ ורשה, תרע"ד-1914 – יצא לאור שנה לאחר מותו של גנסין; הושלם רק כרך א', שכולל את הנובלות "הצדה", "בינתיים", "בטרם" ו"אצל".
• כתבי א"נ גנסין,‫ תל אביב: כתובים, תר"ץ-1930 – ראה אור כרך א', שכלל את ארבע הנובלות של מהדורת תרע"ד.
• כתבי אורי ניסן גנסין,‫ מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר (סדרת 'ספרית פועלים'), 1946 – ערך עזריאל אוכמני, והביא לדפוס שכנא נשקס; כולל כרך אגרות.
• כל כתבי אורי ניסן גנסין / בעריכת דן מירון וישראל זמורה, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ב-1982 – מהדורת מירון-זמורה היא מהדורה שלמה של כתביו: כוללת כתבים ראשונים, ארבעת הסיפורים הגדולים ותרגומיו (אך אינה כוללת את אגרותיו של המחבר)
• אצל וסיפורים אחרים / בעריכת דן מירון ונגה אלבלך, הקיבוץ המאוחד בשיתוף עם ספרית פועלים, תשע"א-2011 – הספר כולל את שש יצירותיו המאוחרות: הנובלות "הצדה", "בינותיים", "בטרם ו"אצל", והסיפורים הקצרים "בגנים" ו"קטטה".

תרגומים פרי עטו

• ספורים: א: טלנט, אשה מספרת, באביב / א' ציחוב [=אנטון צ'כוב]‬,‫ לונדון: נסיונות, [תרס"ו?].
• אנטון צ'כוב, בצה / מאת א"פ צ'יחוב [=אנטון צ'כוב]; תרגום: א"נ גנסין, ירושלים: י"ח ברנר, תרע"ב.
• יעקב וסרמן, בימי שבתי צבי: ספור / תרגם מאשכנזית: א"נ גנסין, ורשה – ברלין : חברת אחיספר (סדרת 'ביבליותיקה כללית'; א-ב), תרע"ג.
• סיגביורן אובסטפלדר, הצלב: ספור / תרגום: א. נ. גנסין,‫ ורשה: אחיספר, תרע"ג.
• תריסר שירים קטנים בפרוזה / מאת שארל בודלר; עברית: דוד פרישמן, אורי ניסן גנסין, תל אביב: עמדה (סדרת דחק לספרות טובה), 2010.

תרגומי יצירותיו

• מעשה אטעלא: סאמואיל סאמואילאוויטש ["מעשה באוֹטֶלוֹ"] / אורי ניסן גנעסין; אידיש: מ' זילבורג, בערלין: כלל-פארלאג (סדרת 'כלל-ביבליאטעק'; 3/2), תרפ"ב. (ביידיש)
• אפרים מרגולית ("אצל") / פון העברעאיש: י. מייזיל [=יעקב מייזעל], ורשה: ווילנער פארלאג פון ב.א. קלעצקין, 1925. (ביידיש)

• "Sideways" ["הצדה"], Trans.: Hillel Halkin, In: Eight Great Hebrew Short Novels, ed. Alan Lelchuk and Gershon Shaked, New York: New American Library, 1983, pp. 3-27. (באנגלית)
• "A la deriva" ["הצדה"], In: Ocho Obras Maestras de la Narrativa Hebrea, Barcelona: Riopiedras Ediciones, 1989. (בספרדית)
• Le marginal: roman ["אצל"] /‎ de Ouri-Nissan Gnessin; traduit de l’hebreu par Erwin Spatz, Paris: Intertextes,‪ 1989. (בצרפתית)
• Beside & other stories ["הצדה"] /‎ Uri Nissan Gnessin; with an introduction by Rachel Albeck-Gidron, London:‪ Toby Press, 2005. (באנגלית)

לקריאה נוספת

• הצדה: קובץ זכרון לא"נ גנסין, ירושלים: דפוס אחדות, תרע"ד – דברי הספד וזיכרונות מאת ידידיו של אורי ניסן גנסין, שכונסו לאחר מותו, בצירוף מכתבים שלו שנמסרו לפרסום; עורך הקובץ: י. ח. ברנר.

על יצירתו

על יצירתו של גנסין נכתבו עשרות רבות של מאמרים על ידי טובי החוקרים של הספרות העברית החדשה.

• * אורי ניסן גנסין: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקטה וצירפה מבוא וביבליוגרפיה: לילי רתוק,‫ תל-אביב: עם עובד (סדרת 'פני הספרות: סדרת ילקוטי בקרת על יצירתם של סופרים עברים'), תשל"ח-1977.‫
• אורי ניסן גנסין: מחקרים ותעודות / בעריכת דן מירון ודן לאור,‫ ירושלים: מוסד ביאליק (סדרת 'קבצים לחקר הספרות העברית'), תשמ"ו-1986.
• חמוטל בר-יוסף, מטאפורות וסמלים ביצירתו של גנסין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987.
• חחים באפו של הנצח: יצירתו של אורי ניסן גנסין: חמשה מחזורי עיונים / דן מירון, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ז-1997.
• חמוטל בר-יוסף, "'סעודה מפסקת' של אורי ניסן גנסין", טעמי הקריאה: רשימות ביקורת ספרותית,‫ מבשרת ציון: צבעונים, 2006. עמ' 151–159.
• חמוטל בר-יוסף, "רמיזות על ידי יצירות אמנות ותפקידן בסיפורי אורי ניסן גנסין", שם, עמ' 160–169.

קישורים חיצוניים

• כתבי אורי ניסן גנסין בפרויקט בן-יהודה

• קטע מתוך "בינותיים", ynet, ‏24 במאי 2011
• יותם ראובני, גנסין היה רוצה שיקראו אותו, nrg מעריב, 13 באפריל 2009
• אלישע פורת, הרקוויאם של אורי ניסן גנסין באתר ליטרטורה.
• אורי ניסן גנסין, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• איתמר אבן-זהר, הדיאלוג אצל גנסין ושאלת המודלים הרוסיים
• מנחם בן, קו המשווה: רחוב גנסין, nrg‏, 20 במאי 2011
• אורי ניסן גנסין ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• אורי ניסן גנסין, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• אורי ניסן גנסין, באנציקלופדיה ynet
• דרור בורשטיין, בין ציפור לעופרת: אצל וסיפורים אחרים, הארץ, 1 ביוני, 2011.
• אריק גלסנר, גנסין - המלצת קריאה, על "אצל וסיפורים אחרים", 2 ביוני, 2011.