ספרד במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרד במשחקים האולימפיים
Flag of Spain.svg
2010 Opening Ceremony - Spain entering.jpg

המשלחת הספרדית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר
קוד הוועד האולימפי הלאומי ESP
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי הספרדי
מדליות קיץ
דירוג: 29
זהב
37
כסף
59
ארד
34
סך הכול
130
מדליות חורף
דירוג: 35
זהב
1
כסף
0
ארד
1
סך הכול
2‏[1]
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

ספרד השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת פריז (1900). היא נעדרה משלוש האולימפיאדות הבאות, ושבה והשתתפה באולימפיאדת אנטוורפן (1920). מאז נעדרה רק משתי אולימפיאדות אותן החרימה: אולימפיאדת ברלין (1936), כמחאה על המשטר הנאצי בגרמניה, ואולימפיאדת מלבורן (1956), במחאה על הפלישה הסובייטית להונגריה שהביאה לדיכוי המרד ההונגרי (אם כי ספורטאים ספרדים נטלו חלק בתחרויות הרכיבה שהתקיימו מספר חודשים קודם לכן בסטוקהולם).

המשחקים האולימפיים נערכו על אדמת ספרד פעם אחת, באולימפיאדת ברצלונה (1992). ברצלונה הועדפה על פניהן של פריז, בריזביין, בלגרד, בירמינגהאם ואמסטרדם. עוד קודם לכן הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים של 1936, אך הפסידה לברלין. מדריד הגישה אף היא מספר פעמים את מועמדותה לאירוח המשחקים: במכרז לאירוח המשחקים של 1972 דורגה במקום השני אחרי מינכן, בזה של 2012 דורגה במקום השלישי אחרי לונדון ופריז, במכרז לאירוח המשחקים ב-2016 דורגה שוב במקום השני, אחרי ריו דה ז'ניירו, ובמכרז של 2020 דורגה במקום השלישי, אחרי טוקיו ואיסטנבול.

במהלך השתתפותם במשחקים צברו הספורטאים הספרדים 130 מדליות, מהן 37 מדליות זהב. הענפים הבולט ביותר הם שיט (19 מדליות, מהן 13 מדליות זהב) ורכיבה על אופניים (14 מדליות מהן 5 מדליות זהב). בעשורים הראשונים להשתתפותה של ספרד במשחקים, דשדשו הספורטאים הספרדים עם הישגים נמוכים יחסית, אך אירוח המשחקים ב-1992 סימן את הפיכתה לאחת המשלחות הבולטות.

במשחקי החורף משתתפת ספרד ברציפות מאז אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936). הישגיה בענפי החורף נמוכים יותר, ועד כה זכו הספורטאים הספרדים בשתי מדליות בלבד‏[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת פריז (1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן כדור בסקי במשחק הרשמי היחיד שנערך אי פעם במסגרת המשחקים האולימפיים, בין ספרד לצרפת, באולימפיאדת פריז

שמונה ספורטאים ספרדים נטלו חלק באולימפיאדת פריז. שניים מהם, חוסה דה אמסולה אי אספיסואה ופרנסיסקו ויוטה, זכו במקום הראשון בטורניר הכדור הבסקי. עם זאת, פרט להם השתתף בטורניר רק עוד צמד צרפתי, והתואר הוענק להם על סמך משחק אחד. הייתה זו הפעם היחידה בה הכדור הבאסקי היה ענף אולימפי (בשלוש הזדמנויות אחרות הוא היה מקצוע ראווה).

1920 עד 1936[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת אנטוורפן (1920) זכו שתי נבחרות ספרדיות במדליות כסף: הפולו והכדורגל; נבחרת הפולו לאחר הפסד במשחק הגמר לנבחרת בריטניה ונבחרת הכדורגל לאחר שהפסידה למארחת בלגיה, וגברה על נבחרת הולנד בטורניר בית הניחומים.

המשלחת הספרדית לאולימפיאדת פריז (1924), שכללה לראשונה גם 4 נשים (מתוך 125 ספורטאים) סיימה את המשחקים ללא הישגים מיוחדים. באולימפיאדת אמסטרדם (1928) זכתה שלישיית רוכבי הסוסים הספרדית במדליית זהב. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) צמצמה ספרד את משלחתה עקב המשבר הכלכלי העולמי של 1929, בדומה למדינות אחרות, ושלחה שישה ספורטאים בלבד. אחד מהם, השייט סנטיאגו אמאט, זכה במדליית ארד.

ב-1936 החליטה ממשלת ספרד, שנשלטה בידי מפלגות השמאל להחרים את אולימפיאדת ברלין כמחאה על המשטר הנאצי. במקביל, החליטה לקיים משחקים אלטרנטיביים בשם "האולימפיאדה העממית" (Olimpiada Popular) בברצלונה, שהפסידה את אירוח המשחקים האולימפיים לברלין. כ-6,000 ספורטאים מ-22 מדינות נרשמו להשתתף במשחקים, אך בסופו של דבר הם בוטלו עקב פרוץ מלחמת האזרחים.

1948 עד 1976[עריכת קוד מקור | עריכה]

שובה של ספרד למשחקים, באולימפיאדת לונדון (1948), הייתה מינורית. 64 ספורטאים ספרדים השתתפו במשחקים, ושלישיית הרוכבים זכתה במדליית כסף. בין השלושה היה חוסה נווארו מורנס בן ה-51, שהיה שותף לזכייה במדליית הזהב 20 שנים קודם לכן. באולימפיאדת הלסינקי (1952) השתתפו 30 ספורטאים ספרדים בלבד, והקלע אנחל לאון זכה במדליית כסף.

שישה רוכבים הספיקו לייצג את ספרד באולימפיאדת מלבורן (1956), בתחרויות הרכיבה המוקדמות שנערכו בסטוקהולם. בעקבות דיכוי המרד ההונגרי בידי הצבא האדום, דרשה ספרד את השעייתה של ברית המועצות מהמשחקים, ולאחר שדרישתה לא נענתה, החרימה את המשחקים שנערכו במלבורן עצמה. כמוה נהגו גם הולנד ושווייץ.

באולימפיאדת רומא (1960) השתתפו 147 ספורטאים ספרדים. ההישג הבולט היחיד היה זכייתה של נבחרת ההוקי שדה במדליית הארד, לאחר שהפסידה לנבחרת פקיסטן בחצי הגמר, וגברה על נבחרת בריטניה במשחק על המקום השלישי. בשתי האולימפיאדות שבאו אחר כך לא זכה אף ספורטאי ספרדי במדליה. הבצורת נשברה באולימפיאדת מינכן (1972), כשהמתאגרף אנריקה רודריגס זכה במדליית ארד. באולימפיאדת מונטריאול (1976) זכו ארבעת חותרי הקיאק הספרדים במשט ל-1,000 מטרים במדליית כסף, וכמוהם גם השייטים במפרשית מדגם 470.

1980 עד 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדות שנערכו בשנות ה-80 הגיעה ספרד להישגים גבוהים מעט יותר מבעבר.

באופן רשמי, הצטרפה ספרד לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980) בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, אך בדומה למדינות אחרות, התירה לספורטאים שחפצו בכך להשתתף במשחקים. ספורטאים אלה התחרו לא תחת דגל ספרד, כי אם תחת הדגל האולימפי. מספר שיא של 163 ספורטאים ספרדים נטלו חלק במשחקים, והם זכו ב-6 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, בה זכו השייטים בדגם "ההולנדי המעופף". נבחרת ההוקי זכתה במדליית כסף לאחר הפסד לנבחרת הודו. דוד לופז זוברו זכה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר פרפר והיה לשחיין הספרדי הראשון שזכה במדליית אולימפית.

מספר המשתתפים הספרדים עלה ל-185 באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), שזכו ב-5 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, שוב בשיט (הפעם בדגם 470). נבחרת הכדורסל, בכיכובו של חואן אנטוניו סן אפיפניו, זכתה במדליית הכסף לאחר שגברה על נבחרת יוגוסלביה בחצי הגמר והפסידה לנבחרת ארצות הברית במשחק הגמר.

אסטדי אולימפיק דה מונז'ואיק בברצלונה, בו נערכו טקסי הפתיחה והסיום ותחרויות האתלטיקה
כדורגלן נבחרת ספרד באולימפיאדת ברצלונה, ג'וזפ גוארדיולה

באולימפיאדת סיאול (1988) עלה מספר המשתתפים ל-232, אך מספר המדליות ירד ל-4. גם במשחקים אלה, במדליית הזהב היחידה זכה שיָיט, חוסה דורסטה, ששייט במפרשית מדגם "פין". צמד הטניסאים אמיליו סאנצ'ס וסרחיו קאסאל זכו במדליית כסף. נבחרת הכדורסל סיימה את שלב הבתים עם הפסד בודד (לנבחרת ארצות הברית), אך הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד לנבחרת אוסטרליה.

אולימפיאדת ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת ברצלונה (1992)

האולימפיאדה היחידה אותה אירחה ספרד הייתה גם המוצלחת ביותר מבחינתה. 442 ספורטאים ספרדים נטלו בה חלק, והם זכו במספר שיא של 22 מדליות, מהן 13 מדליות זהב (לשם השוואה: בכל 16 האולימפיאדות הקודמות בהן השתתפה גם יחד, צברו הספורטאים הספרדים 5 מדליות זהב). בסיום המשחקים דורגה ספרד במקום השישי בטבלת המדליות, דירוג השיא שלה.

הענף הבולט ביותר היה השיט. השייטים הספרדים זכו ב-5 מדליות, בהן 4 מדליות זהב ומדליית כסף אחת. ספרדי נוסף, שהגיע למקום השישי, הוא יורש העצר הספרדי, פליפה, נסיך אסטוריאס. הנסיך גם נשא את הדגל הספרדי בטקס הפתיחה. להישגים בולטים נוספים הגיעו האתלטים פרמין קאצ'ו ודניאל פלאסה, שזכו במדליות זהב בריצת 1500 מטר ובהליכה תחרותית ל-20 ק"מ, בהתאמה. השחיין מרטין לופז זוברו ניצח במשחה ל-200 מטר בסגנון גב. הטניסאית ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו זכתה במדליית ארד לאחר שהפסידה בחצי הגמר לג'ניפר קפריאטי, וכן במדליית כסף בטורניר הזוגות, יחד עם שותפתה קונצ'יטה מרטינס. טניסאי ספרדי נוסף, ז'ורדי ארסה, זכה אף הוא במדליית כסף, לאחר שהפסיד במשחק הגמר למארק רוסה. ספורטאים נוספים זכו במדליות זהב בג'ודו וברכיבה על אופניים.

נבחרות ספרד השונות בענפים הקבוצתיים הגיעו אף הן להישגים גבוהים. נבחרת הכדורגל, בכיכובם של ז'וזפ גוארדיאולה, קיקו, סנטיאגו קניזארס ולואיס אנריקה, זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת פולין. נבחרת הגברים בקשתות ונבחרת הנשים בהוקי שדה זכו אף הן במדליות זהב, האחרונה לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת גרמניה. נבחרת הגברים בכדורמים זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה לנבחרת איטליה בהארכה.

1996 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שלא שחזרה את הישגיה מאולימפיאדת ברצלונה, הגיעה ספרד להישגים גבוהים במשחקים שנערכו אחריה.

באולימפיאדת אטלנטה (1996) השתתפו 294 ספורטאים ספרדים, שזכו ב-17 מדליות, בהן 5 מדליות זהב. מדליות הזהב הושגו בשיט (2), ברכיבה על אופניים, בתרגיל הקבוצתי בהתעמלות אומנותית ובכדורמים, לאחר ניצחון על נבחרת קרואטיה. ארנצ'ה סאנצ'ס הגיעה להישגים הפוכים מאלה שהגיעה אליהם בברצלונה: מדליית כסף בטורניר היחידות (לאחר הפסד ללינדזי דבנפורט) ומדליית ארד בטורניר הזוגות (עם קונצ'יטה מרטינס). נבחרת הגברים בהוקי שדה זכתה במדליית כסף, לאחר הפסד במשחק הגמר לנבחרת הולנד, ונבחרת הכדוריד זכתה במדליית הארד. מדליות נוספות הושגו באתלטיקה, ג'ודו ואיגרוף.

לאולימפיאדת סידני (2000) שלחה ספרד 324 ספורטאים, שזכו ב-11 מדליות (ב-10 ענפים שונים), בהן 3 מדליות זהב: רוכב האופניים ז'ואן ליאנרס, המתעמל ז'רוואסיו דפר (בתרגיל על סוס הקפיצות) והג'ודוקא איסבל פרננדס (שבאטלנטה זכתה במדליית ארד). נבחרת הכדורגל, בה היו חברים גם קרלס פויול, אלברט לוקה וצ'אבי, זכתה במדליית הכסף לאחר הפסד לנבחרת קמרון, במשחק שהוכרע בבעיטות עונשין. נבחרת הכדוריד זכתה בפעם השנייה ברציפות במדליית ארד, ולהישג דומה הגיע צמד הטניסאים אלברט קוסטה ואלכס קורג'ה. מדליות נוספות הושגו באיגרוף, טאקוונדו, אתלטיקה ושחייה.

מספר הספורטאים הספרדים עלה ל-342 באולימפיאדת אתונה (2004), והם זכו ב-19 מדליות, בהן 3 מדליות זהב: המתעמל ז'רוואסיו דפר, ששמר על תוארו, חותר הקאנו דוד קאל במשט ל-1000 מטרים (בנוסף זכה במדליית כסף במשט ל-500 מטרים) והשייטים חאווייר פרננדס ואיקר מרטינס. חמישה רוכבי אופניים ספרדים זכו במדליות, בהם ז'ואן ליאנרס, שהסתפק במקום השני. קונצ'יטה מרטינס זכתה במדליה אולימפית שלישית בטורניר הזוגות, עם שותפתה וירחיניה רואנו פסקואל. יתר המדליות הושגו באתלטיקה, רכיבה על סוסים, קליעה וכדורעף חופים. נבחרת הכדורסל, בשורותיה שיחקו, בין היתר, פאו גאסול, חוסה קלדרון, פליפה רייס וחואן קרלוס נבארו, סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת ארצות הברית וסיימה במקום השביעי.

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) השתתפו 286 ספורטאים ספרדים, והם זכו ב-18 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. בין הזוכים במדליית זהב ז'ואן ליאנרס, שזכה גם במדליית כסף במרוץ מדיסון, יחד עם שותפו אנטוניו טאולר, וכן הטניסאי רפאל נדאל, שגבר במשחק הגמר על הצ'יליאני פרננדו גונזאלס. 3 מדליות הזהב הנותרות הושגו בשיט, רכיבה על אופניים וקיאקים. שני ספורטאים שזכו במדליות זהב באתונה, הסתפקו הפעם במדליות כסף: קאל (בשני המשטים בהם השתתף) ודפר (בתרגיל הקרקע). 3 נבחרות ספרדיות זכו במדליות כסף: נבחרת הכדורסל, בהרכב דומה לזה מאתונה, לאחר הפסד במשחק הגמר לנבחרת ארצות הברית; נבחרת ההוקי שדה, לאחר הפסד במשחק הגמר לנבחרת גרמניה, ונבחרת השחייה הצורנית. נבחרת הכדוריד זכתה במדליית ארד לאחר ניצחון על נבחרת קרואטיה.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

החותר דוד קאל, שזכה בחמש מדליות אולימפיות בין 2004 ל-2012
השחיינית מיריה בלמונטה, שזכתה בשתי מדליות כסף בלונדון

באולימפיאדת לונדון (2012) השתתפו 282 ספורטאים ספרדים. הם זכו ב-17 מדליות, מהן 3 מדליות זהב.

הגולשת מרינה אלבאו זכתה במדליית הזהב בדגם ניל פרייד RS:X, וגם צוות שייטות האליוט 6 מטר זכה במדליית זהב. רפאל טרוחיו, שזכה במדליית כסף באתונה בדגם פין, סיים במקום השמיני. במדליית הזהב השלישית זכה לוחם הטאקוונדו ז'ואל גונסאלס. שני לוחמי הטאקוונדו הספרדים האחרים שהשתתפו בלונדון, ניקולאס גארסיה ובריז'יטה יגואה, זכו במדליות כסף. כל חותרי הקיאק והקאנו הספרדים שהשתתפו בלונדון העפילו למקצי הגמר. חותר הקאנו דוד קאל זכה במדליית כסף במקצה ל-1000 מטרים, שהייתה המדליה האולימפית החמישית שלו. אלפונסו בנאווידס סיים במקום הרביעי במקצה ל-200 מטר ואנדר אלוסגי רשם הישג דומה בסלאלום. חותר הקיאק סאול קראוויוטו זכה במדליית כסף במקצה ל-200 מטר, מאיאלן צ'וארוט זכתה במדליית ארד בסלאלום, מריה תרסה פורטלה סיימה רביעית במקצה ל-200 מטר, סמואל הרנאנס סיים חמישי בסלאלום ופרנסיסקו קובלוס סיים שביעי במקצה ל-1000 מטר.

השחיינית מיריה בלמונטה זכתה בשתי מדליות כסף, במשחים ל-800 מטר חופשי ו-200 מטר פרפר, וכן סיימה במקום השמיני במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. אריקה וייאסיחה גארסיה סיימה במקום השמיני במרתון ל-10 ק"מ במים פתוחים. אונה קרבונל ואנדראה פואנטס זכו במדליית כסף בשחייה צורנית, ויחד עם הנבחרת הספרדית זכו גם במדליית ארד בתחרות הנבחרות. בטריאתלון זכה חאווייר גומס נויה במדליית כסף ואיינואה מורואה סיימה במקום השביעי.המתאבקת מאידר אונדה זכתה במדליית זהב.

נבחרת הכדורסל זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת רוסיה והפסידה במשחק הגמר לנבחרת ארצות הברית בתוצאה 107-100. פאו גאסול הוביל את הנבחרת בנקודות (19.1 במשחק) ובריבאונדים (7.6 במשחק), ולצדו שיחקו בנבחרת גם סרג' איבקה, מארק גאסול, סרחיו יול, חואן קרלוס נבארו, ויקטור סאדה, פרננדו סן אמטריו, רודי פרננדס, ויקטור קלאוור, חוסה קלדרון, סרחיו רודריגס ופליפה רייס.

נבחרת הנשים בכדורמים זכתה אף היא במדליית כסף, לאחר שגברה על נבחרת הונגריה בחצי הגמר והפסידה לנבחרת ארצות הברית במשחק הגמר. נבחרת הגברים סיימה במקום החמישי. נבחרת ספרדית שלישית שזכתה במדליה הייתה נבחרת הנשים בכדוריד, שהפסידה למונטנגרו בחצי הגמר, וגברה על קוריאה הדרומית במשחק על המקום השלישי, לאחר הארכה. נבחרת הגברים הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת צרפת. נבחרת ההוקי שדה סיימה במקום השישי, ואילו נבחרת הכדורגל, בכיכובם של דוד דה חאה, חאבי מרטינס וחואן מאטה, כלל לא עברה את שלב הבתים.

במספר ענפים רשמו הספרדים הישגים נאים, אף שלא זכו במדליות. עם ספורטאים אלה נמנים, בין היתר, רות ביטייה (מקום רביעי בקפיצה לגובה, חוסה אנטוניו ארמידה (מקום רביעי במרוץ אופני הרים), מרימת המשקולות לידיה ולנטין (מקום רביעי), הטניסאים דויד פרר ופליסיאנו לופס (מקום רביעי בטורניר הזוגות), נבחרת ההתעמלות האומנותית (מקום רביעי), מיגל אנחל לופס (מקום חמישי בהליכה ל-20 ק"מ), הג'ודוקא סוגוי אוריארטה (מקום חמישי), הקלעים חסוס סראנו ופאטימה גאלווס (מקום חמישי בירי בצלחות חרס), המתעמל איסאק בוטיה פרס (מקום שישי בתרגיל הקפיצות, הקלע פבלו קאררה (מקום שישי בירי באקדח אוויר), מרים המשקולות אנדרס מאטה (מקום שישי), קרלוס קולומה ניקולאס (מקום שישי במרוץ אופני הרים), נבחרת רוכבי האופניים במירוץ מרדף (מקום שישי), פרנק קסניאס (מקום שביעי בזריקת דיסקוס), נבחרת הרכיבה האומנותית (מקום שביעי), באטריס פסקואל (מקום שמיני בהליכה ל-20 ק"מ), הטניסאי ניקולס אלמגרו (הודח ברבע הגמר) והמתעמל פביאן גונסאלס (מקום תשיעי בקרב-רב).

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת פריז (1900) 1 0 0 1
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 0 2 0 2
אולימפיאדת פריז (1924) 0 0 0 0
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 1 0 0 1
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 0 0 1 1
אולימפיאדת לונדון (1948) 0 1 0 1
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 0 1 0 1
אולימפיאדת מלבורן (1956) 0 0 0 0
אולימפיאדת רומא (1960) 0 0 1 1
אולימפיאדת טוקיו (1964) 0 0 0 0
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 0 0 0 0
אולימפיאדת מינכן (1972) 0 0 1 1
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 0 2 0 2
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 1 3 2 6
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 1 2 2 5
אולימפיאדת סיאול (1988) 1 1 2 4
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 13 7 2 22
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 5 6 6 17
אולימפיאדת סידני (2000) 3 3 5 11
אולימפיאדת אתונה (2004) 3 11 5 19
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 5 10 3 18
אולימפיאדת לונדון (2012) 3 10 4 17
סה"כ 37 59 34 130

באולימפיאדות החורף:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת סאפורו (1972) 1 0 0 1
אולימפיאדת אלברוויל (1992) 0 0 1 1
סה"כ 1 0 1 2

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
שיט שיט 13 5 1 19
Cycling (road) pictogram.svg
אופניים 5 5 4 14
התעמלות התעמלות 3 2 1 6
ג'ודו ג'ודו 3 1 2 6
קיאק קאנו/קיאק 2 7 3 12
אתלטיקה אתלטיקה קלה 2 4 5 11
טניס טניס 1 7 3 11
הוקי שדה הוקי שדה 1 3 1 5
טאקוונדו טאקוונדו 1 3 0 4
שחייה שחייה 1 2 3 6
רכיבה רכיבה 1 2 1 4
כדורגל כדורגל 1 2 0 3
כדורמים כדורמים 1 2 0 3
Olympic pictogram Basque pelota.png
כדור בסקי 1 0 0 1
קשתות קשתות 1 0 0 1
שחייה צורנית שחייה צורנית 0 3 1 4
כדורסל כדורסל 0 3 0 3
איגרוף איגרוף 0 2 2 4
קליעה קליעה 0 2 1 3
חתירה חתירה 0 1 0 1
כדורעף כדורעף 0 1 0 1
פולו פולו 0 1 0 1
כדוריד כדוריד 0 0 4 4
טריאתלון טריאתלון 0 1 0 1
היאבקות היאבקות 0 0 1 1
סיף סיף 0 0 1 1

באולימפיאדות החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
סקי אלפיני סקי אלפיני 1 0 1 2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014)
  2. ^ הנתונים אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014).


מדינות אירופה במשחקים האולימפיים

אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהארמניהבולגריהבוסניה והרצגובינהבלארוסבלגיהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריהטורקיהיווןישראללוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונאקומונטנגרומלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשבדיהשווייץ

מדינות וטריטוריות לשעבר: בוהמיהברית המועצותגרמניה המזרחיתגרמניה המערביתחבל הסאריוגוסלביהסרביה ומונטנגרוצ'כוסלובקיה

משלחות מיוחדות: המשלחת הכלל-גרמניתהמשלחת המאוחדת
אירופה