בית טרזין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית טרזין
Beit Theresienstadt Givat Haim Ihud 01.jpg
פרטים
סוג מוזיאון, ארכיון ואתר הנצחה
אדריכל אלבין גְלַזֶר‏[1]
שנת פתיחה 1975
כתובת גבעת חיים (איחוד)
בעלות קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין (ע. ר.)
מנהל עודד ברידא
http://www.bterezin.org.il

בית טֶרֶזין הוא מוזיאון ואתר הנצחה השוכן בקיבוץ גבעת חיים (איחוד). המוזיאון נוסד במטרה להנציח את זכרם של אסירי גטו טרזיינשטט[2] שנספו בשואה. בנוסף למוזיאון, יש בבית טרזין ארכיון ואולם תצוגה של יצירות אמני הגטו על שם יעקב אדלשטיין. בית טרזין מנוהל על ידי עמותת "קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין", הפועלת במטרה לקיים את פעילות המוזיאון והארכיון הצמוד לו, לקיים את המרכז החינוכי לתלמידים ומבקרים ולקיים קשר בין ניצולי הגטו בארץ ובעולם ודורות ההמשך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוזמה להקמת הבית הייתה של הקרן להנצחת חללי גיטו טרזין, שנוסדה ב-1966. אבן הפינה למוזיאון הונחה על ידי נשיא האגודה זאב שק (שבאותה עת כיהן כשגריר ישראל באוסטריה) בשנת 1969. הוא הוקם מתרומות הניצולים בארץ ובחו"ל, ועלה כרבע מיליון ל"י. פתיחתו נערכה ב-10 במאי 1975.‏[3]
בחודש נובמבר 2011 הוכר בית טרזין על ידי משרד התרבות כמוזיאון רשמי, ה-54 במדינת ישראל והשלישי במוזיאוני השואה.

בשנת 2011 שופץ המקום ונבנתה לו חצר המשמשת את הפעילות החינוכית במקום.

חצר בית טרזין 2011

במקום יש 3 חדרי תצוגה המשמשים גם ככיתות לימוד , חדר עיון ומוזיקה ובו ספריה, משרדים, ארכיון וחדר אוספים.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית טרזין מוצגות בשנת 2014 שלוש תערוכות קבועות:

טרזיינשטאט 1941–1945[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה נמצאת במבנה מיוחד במינו, בעל 12 צלעות, המסמלות את חומות עיר המבצר טרזין, שבתוכן נכלאו יהודי מרכז אירופה לתוך גטו. רצפת המבנה היא מוזאיקה של מפת הגטו, כפי שהיה ב-1941. התערוכה מבוססת על פריטים מקוריים מהגטו השמורים בארכיון הבית. התערוכה מספרת על הגטו, הנהגתו, הטרנספורטים אליו וממנו, חיי הזקנים לעומת חיי הילדים, הפעילות היומיומית תחת איום הטרנספורטים, הרעב, המחלות והמצוקות והדרכים שבהן ניסו אסירי הגטו להתמודד עם מצבם הקשה. בתערוכה גם מוזכרים ביקור הצלב האדום, הסרטת סרט התעמולה הנאצי "טרזיינשטאט" ב-1944 ורגעי השחרור במאי 1945.
ליגה טרזין – ספורט ונעורים בטרזיינשטאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה מתארת את פעילות הספורט בכלל והכדורגל בפרט שהייתה בגטו בין השנים 1942–1944. הגרמנים איפשרו, מסיבותיהם, את האפשרות לשחק, והאסירים הקימו קבוצות, אילתרו מגרשים, סידרו מערכת ליגות וטורנירים למבוגרים וילדים ובכך מצאו דרך נוספת לשכוח מעט ממצוקות היומיום. בתערוכה מוצג קטע הכדורגל מסרט התעמולה הנאצי, עדויות של שחקנים וצופים, קטעי עיתונות נוער שבהם תוארו חייהם לאור משחקי הכדורגל, ציורים ותמונות רבות ואף פריטים מקוריים מהגטו. בקצה התערוכה עומדת תמונה מאיימת של שער הכניסה לאושוויץ, שאליו הגיעו רוב שחקני "ליגה טרזין" וצופיה. התערוכה נפתחה בספטמבר 2009 , אוצר התערוכה: גיא רז.

החל מינואר 2012, תערוכה דומה, בשם "ליגה טרזין - אצטדיון המושבה", נפתחה באצטדיון החדש של פתח-תקוה בתא האח"מ של מר מאיר שמיר.

ילדי טרזין - "לו יכולתי אל ביתי לחזור"[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה מורכבת משלושה רבדים. הרובד החיצוני הוא מציאות הגטו בה חיו הילדים. רובד זה מוצג באמצעות ציוריה של הלגה וייס, שהייתה ילדה בת 12 כשהגיעה לגטו. במזוודה שארזה לפני צאתה לטרזין היו בלוק ציור, קופסה של צבעי מים, גירים ועפרונות. את הציור הראשון שציירה בגטו, הבריחה הלגה לאביה במעונות הגברים והוא כתב לה בתגובה: "ציירי מה שאת רואה". הלגה ציירה את הטרנספורטים המגיעים, התורים לאוכל, חדר החולים ועוד תמונות מחיי הגטו. כאשר נכנסים לתערוכה, על הקיר מימין חלון אל הגטו ובו מוקרנים בזה אחר זה ציוריה של הלגה. 

מול הכניסה מוצג דגם המגורים, שנבנה ע"י גיאורג לאושר ניצול הגטו שתרם רבות להקמת הארכיון בבית טרזין. לאחר הצגת התנאים הקשים ששררו בגטו, נשאלת השאלה - איך חיו הילדים בתנאים האלה? ושאלה זו מנחה לרובד פנימי יותר שמציג את הדרך בה ניסתה ההנהגה היהודית, כלומר מחלקת הטיפול בנוער, לשמור על הילדים פיזית ונפשית. דמויותיהם של כמה מהמדריכים והמחנכים מוצגות בתערוכה ולידן משפטים המביאים את תפיסת עולמם החינוכית, תוך דגש על החינוך לערכי מוסר, עזרה הדדית, יהדות וציונות. הרובד השלישי בתערוכה הוא האופן בו חוו הילדים עצמם את החיים בגטו. על הקיר שמול הכניסה קרשי עץ המדמים דרגשים, וביניהם מוצגים שמהם ניתן ללמוד על החיים במעונות - היחסים בין הילדים, ההתמודדות עם הפחד, אבדן התא המשפחתי, הפרידות והטרנספורטים. הקיר מול הדרגשים עוסק ביצירה ומוצגים עליו ציורי הילדים ועבודותיהם. פינת הקיר הסמוכה מוקדשת לעיתוני הילדים שנכתבו בגטו, על גבי מסכים קטנים יכולים המבקרים במגע אצבע "לדפדף" ולקרוא כתבות שונות מהעיתונים ופרטים על כותביהן. היות שרק כמחצית מילדי הגטו שהו במעונות, מובא גם סיפורם של הילדים שנשארו עם הוריהם וחיו במעונות המבוגרים, באמצעות עדויות שיוקרנו על גבי שני מסכים גדולים. תבליט עץ שעליו חרוט "לשוב לארץ אבותינו" (שהיה מוצג עבתערוכה ההיסטורית). הוא המוצג האחרון בתערוכה והוא מבטא את התקווה ואת ההמשכיות שבהקמת מדינת ישראל. 

אוצרת: סימה שחר, שיווק: רחל מרום, תוכן: תמי קינברג, ייעוץ: ד"ר מרגלית שלאין, פוריה ליצ'י ‏התערוכה נפתחה בסוף 2013.

חדר המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מדצמבר 2012 יש בבית טרזין חדר מוזיקה ועיון ובו תערוכה המספרת על המוזיקאים והמבצעים בגטו טרזין

תערוכות בעבר:[עריכת קוד מקור | עריכה]

קָמֵרָד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא התערוכה הוא ביטאון הילדים "קמרד" (חבר). "קמרד" היה עיתון מקומי שנכתב על ידי דיירי חדר ‏A‏ ‏ב"היים" 609‏Q‏ - 29 בנים, בני 12 עד 14, אחד מהעיתונים המקומיים שהוצאו לאור ב"היים". "היים" הם בתי ילדים צפופים שבהם שוכנו רוב הילדים בגטו ‏טרזין, בנפרד מהאוכלוסייה המבוגרת.‏ כתב העת השבועי (כך נקרא הביטאון בפיהם) היה יצירה עצמאית של ‏הבנים, ללא התערבות, ללא עזרה וללא כל צנזורה מצד המדריכים ‏המבוגרים. הנערים העלו חרדה ותהייה באשר ‏לעתיד, בצד התקווה ושמחת הנעורים, וכתבו על הרעב, הצפיפות, הזוהמה והמחלות, ועל נוכחותו הקרובה והמתמדת של המוות. העורך והמאייר של "קמרד", איוון פולאק נספה במחנה העבודה קאופרינג. ‏‏קיר אחד של התערוכה מוקדש כולו לקומיקס צבעוני על הרפתקאותיהם של ‏שלושה נהגי מרוצים – פרי עטו ומכחולו. ‏מוצג גם סיפור בהמשכים שנכתב על ידי נער שחתם בכינוי קושולה (שזהותה לא אותרה) על קורותיהם של בני משפחה אחת, ‏מיום הגיעם לטרזין ועד השילוח לבירקנאו. חלק מסיפורי העיתון עוסקים במציאות בגטו וה"היים": ‏הווי החיים בצוותא והקשיים הכרוכים בהם, היחסים עם המדריכים, ‏התמודדות עם הרעב, גנבת מזון, אימת הטרנספורטים; ואחרים - פרי הדמיון ‏והגעגועים אל העולם שבחוץ: מסיפורים בהמשכים על אינדיאנים ומתיישבים ‏במערב הפרוע ועד פנטזיה על המפגש בבית אחרי המלחמה. ‏התערוכה נפתחה בשנת 2000 והוצגה ברציפות עד סוף 2013.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה מוציאה בכל 6 חודשים חוברת הנקראת "דפי קשר" בשפות עברית ואנגלית, יחד עם תקציר הגיליון בגרמנית. החוברות נמצאות באתר האינטרנט, תחת התוית "פרסומים".

בשנת 2009 יצא לאור אלבום הנקרא "עבודה במלכוד", בשפות עברית ואנגלית, המבוסס על האלבום המקורי בעל כריכת העץ, הנקרא "AZ", שנמצא בארכיון בית טרזין. האלבום נמסר על ידי צוותו של יעקב אדלשטיין בדצמבר 1943, במלאת שנה לעבודתם המשותפת בגטו.

בשנת 2011 יצא לאור ספר "יומנה של קמילה הירש", שנכתב על ידי קמילה הירש בימי שהותה בגטו, בזמן צאתה ממנו בטרנספורט לשווייץ (5.2.1945) ובזמן ההתאוששות בשווייץ.

בשנת 2013 יצא לאור ספר "הילדה מן המרתף" שנכתב על ידי טנה שטרן , שהייתה תינוקת שהובאה אל גטו טרזיינשטאט ושרדה.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית טרזין היה שותף להפקת הסרט "שלכם, איוון" יחד עם ערוץ הילדים, על עיתון הילדים "קמרד".

הסרט הדוקומנטרי "LIGA TEREZIN" יצא ביוני 2012 והינו הפקה של בית טרזין ו-4 יוצרים: מייק שוורץ ואבי קנר (בימוי,תסריט וצילום) , אורי בוזגלו (קול) ורובי גת (עריכה). אורך הסרט 52 דקות, דובר אנגלית עם כתוביות באנגלית, עברית וגרמנית. בכורת הסרט נערכה ביום הבינלאומי לזיכרון השואה, 27.1.2013 בתל אביב. הסרט הוקרן לציבור בערוץ 2 בערב יום השואה 7 אפריל 2013.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלבין גלזר, אדריכל וצייר, היה בגטו טרזיינשטט מיומו הראשון ועד השחרור (כתבה עליו באתר בית טרזין).
  2. ^ טרזיינשטט היה למעשה מחנה ריכוז, שכּוּנָה לצורך הצגת הראווה של הנאצים "גטו", כמפורט בערך. בניגוד לגטאות בהם רוכזו יהודים, כדוגמת גטו וילנה, גטו ורשה, גטו לודז', נוהל המחנה באופן ישיר על ידי האס אס, הממשל היהודי בו היה בעל סמכויות מוחלשות (לא הייתה בו למשל כלל משטרה יהודית), הייתה הפרדה בפועל של האסירים היהודים לפי מין: נשים/גברים/ילדים, ולא חיו כמשפחות, בדומה למחנות ריכוז ולא לגיטאות. מצד שני, הנאצים הפכו באופן תדמיתי את טרזיינשטט ל"גטו לדוגמה", כינו אותו כגטו, והציגו אותו כך למשלחות כתעמולה.
    מאחר שמוזיאון בית טרזין משתמש במונח "גטו" בהציגו את המחנה ואת חיי היהודים בו, נעשה כאן שימוש במונח זה.
  3. ^ נפתח בית טרזיינשטאט בקיבוץ גבעת־חיים, דבר, 11 במאי 1975.
Yellow star Jude Jew.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.