בית קברות טאסו
בית קברות טאסו, הידוע גם כבית הקברות תל גיבורים הוא אתר הקבורה הפעיל היחיד של הקהילה המוסלמית ביפו והוא שוכן ליד נתיבי איילון, בתל א-ריש ("תל גיבורים") על גבול חולון. בתחומי בית הקברות שוכנת מערכת מים משומרת יחסית של בארות עתיקות ששימשו להשקיית פרדסי האזור. מאז שנת 1973 ניצב בית הקברות במרכזו של סכסוך משפטי סבוך, המסעיר את אוכלוסיית יפו הערבית-מוסלמית.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות האתר
משפחת טאסו הייתה משפחה ארמנית שהחזיקה בשטחים נרחבים ובמטעי פרדסים באזור נפת יפו. בסוף המאה ה-19 מכרה משפחת טאסו חלקת אדמה בשטח של 82 דונם למשפחת אבו חדרה. בחלקה הצפון-מערבי של החלקה הוקם בית באר ששימש למגורים (וכיום משמש מפעל לשיש), וממנו הוזרמו מים בתעלות מזרחה להשקיית הפרדסים. בארות נוספות הוקמו מזרחית לבית, לצידן הוקמו בריכות, ומערכת של אקוודוקטים חיברה ביניהם. בסמוך לבארות אלה הוקמו מגורי הבהמות. שאיבת המים התבצעה בתחילה באמצעות אנטיליות, ובשנות ה-20 היא הוחלפה במשאבות מכניות המופעלות באמצעות מנוע דיזל.
משפחת אבו חדרה מכרה את החלקה לוואקף המוסלמי של יפו ב-1942, לאחר שהתקשתה בחלוקתה בין צאצאי האב שהלך לעולמו, וב-1943 החל לפעול בית קברות על מחצית השטח, כ-40 דונם, ועם הקמת מדינת ישראל נמסר ניהולו לוועד הנאמנים לנכסי ההקדש המוסלמי ביפו. בשנת 1973 מכר הוועד את המחצית האחרת של השטח, זו שלא פעלה כבית קברות, לחברה הבנייה הישראלית "יוסי חברה להשקעות, עזרא חממי ודן אבס". משנודע הדבר לתושבי יפו הערבים החלו להשתמש בשטח נשוא חוזה המכר לקבורה, הכל במטרה לטרפד את ההסכם.
כחודשיים לאחר חתימת ההסכם פנה אחד מחברי ועד הנאמנים לבית המשפט המחוזי בתל אביב ודרש את ביטולו. לדבריו לא הוזמן לישיבה שבה הוחלט לחתום על ההסכם והתמורה שסוכמה עבור שטח המריבה הייתה נמוכה משוויו הריאלי. מאידך ביקשו הרוכשים לממש את זכותם לפי חוזה המכר ולהקים במקום פרויקט מגורים. ב-1977 הושגה פשרה ולפיה נקבעה תמורה גבוהה יותר מהאמור בחוזה, ומונו כונסי נכסים שהופקדו על מכירת הקרקע. בית המשפט הורה לרשום את הקרקע על שם הרוכשים, אך הפרשה לא באה לסיומה וועד הנאמנים שב ופנה לערכאות מספר פעמים. העניין הגיע לבית המשפט העליון שלוש פעמים, ובפעם השלישית, ב-29 בינואר 2008 ובחלוף 35 שנים מאז חתימת ההסכם, דחה זה את ערעורו האחרון של ועד הנאמנים. בית המשפט העליון קבע כי מכירת השטח הייתה חוקית וחייב את המערערים להעביר את הקברים הקיימים לאתר אחר[1]. עוד הורה בית המשפט על השלמת הליכי רישום הקרקע על שמם של הרוכשים, ובשל התארכות הדיונים המשפטיים, חייב אותם בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 195,000 ש"ח.
אולם גם בכך לא באה הפרשה אל סיומה, ופסק הדין עורר זעם בקרב תושבי העיר. ערביי יפו קיימו כנס חירום בנוכחות חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, סעיד נפאע ואבראהים צרצור, אשר אמר כי:
|
"ישראל מנהלת מלחמה נגד המקומות הקדושים של המוסלמים וממשיכה לפגוע בחיים ובמתים".[2] |
||
בבית הקברות התקיימו פעולות תחזוקה וגורם בתנועה האיסלמית ביפו אמר כי אלפים ישכבו לפני הדחפורים, אם אלה ינסו להעתיק את הקברים ממקומם.
בית הקברות המשיך לפעול, ובעקבות חשש כי מימוש העסקה יוביל למהומות ביפו ומחוצה לה, הורה ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, לבדוק את הנושא במטרה לסייע בפתרון המחלוקת, וזאת למרות שהדגיש כי עיריית תל אביב איננה צד בעניין[3][4]. בתחילת שנת 2009 נוסחה טיוטת הסכם בין עיריית תל אביב, נציגי מינהל מקרקעי ישראל, היזם שרכש את השטח והמועצה המוסלמית ביפו, ולפיה יקבל היזם זכויות בנייה בשטח סמוך השייך למנהל, ובית הקברות לא יהרס[5]. הסכם הפשרה כפוף לאישורם של מינהל מקרקעי ישראל וממשלת ישראל.
[עריכה] לקריאה נוספת
דן יהב: יפו, כלת הים, תמוז הוצאה לאור, ת"א, 2004.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כתבה על הרצון להרוס את בית הקברות, ynet, 5/2008
- אייל הררי, רונה בראל ושי מילס, הביארה של טאסו, באתר בתי הבאר
