בתי הכנסת הספרדיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תוכנית בתי הכנסת

בתי הכנסת הספרדיים הוא שמו של מתחם הכולל ארבעה בתי כנסת השייכים לעדה הספרדית בעיר העתיקה שבירושלים. בתי הכנסת מצויים בקצה הרובע היהודי, ברחוב משמרות הכהונה, ובסמוך למגרש החנייה של הרובע. בסמוך לבתי הכנסת שוכנים מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי ומשרדים שונים של הפדרציה הספרדית העולמית.

חשיבותם הדתית של בתי הכנסת היא רבה, וחשיבותו של בית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי רבה מכולם, מאחר שבו ממונה הראשון לציון, וסמוך לכיפתו היו מצויים שופר וקנקן שמן זית זך שהיו עתידים על פי האמונה לשרת את המשיח. בתי הכנסת העתיקים הוחרבו בתקופת הכיבוש הירדני, ושוקמו בהדרגה לאחר 1967. באחרונה נפתח במתחם גם מוזאון קטן ובו אוצרות יודאיקה שונים.

ייסוד בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת רבן יוחנן בן זכאי, בצילום לפני 1948

הקמת בתי הכנסת הספרדיים הייתה יוזמה של מגורשי ספרד, שהגיעו לירושלים בראשית המאה ה-16, לאחר שנאלצו לעזוב את ספרד בשנת 1492. העולים הרבים נוכחו לראות כי בירושלים הממלוכית מוסדות הציבור היהודיים היו דלים למדי עקב הוראה שאסרה על "בני החסות" (כינוי מוסלמי לבני הדתות המונותאיסטים החיים תחת שלטון מוסלמי) להקים בתי תפילה. זמן קצר לאחר בואם - בשנת 1517 - נכבשה ארץ ישראל בידי העות'מאנים, שנהגו אז בליברליות גדולה יותר כלפי "בני החסות" וביטלו את ההוראה. היהודים הספרדים ניצלו את ההזדמנות ובמהלך המאה ה-16 החלה הקמת המתחם. יש לציין כי על אף שכיום מדובר במתחם אחד ומחובר, במקור נבנה כל בית כנסת בנפרד וכלל כניסה נפרדת. בית הכנסת הראשון שהוקם היה בית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי. בצמוד לבית הכנסת הקימו תלמוד תורה לילדים בשם אליהו הנביא, שברבות הימים הפך גם הוא לבית כנסת. ב-1764 הצטרפה לקהילה קבוצת עולים גדולה מאיסטנבול שבטורקיה והקימה בצמוד למתחם את בית הכנסת האיסטנבולי. בחצר הקטנה, שנוצרה בין המבנים הקיימים, נבנה לימים בית הכנסת האמצעי.

לאחר עליית תלמידי הגר"א לירושלים, השתמשו האשכנזים בחדרים צדדיים בבתי הכנסת הספרדיים לצורך תפילתם, עד לבנייתו של בית הכנסת החורבה. מסיבה זו חדרו מנהגי תפילה ספרדיים רבים למנהגי התפילה האשכנזיים בארץ.

המפלס של בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הכנסת מצויים כיום במפלס שהוא נמוך משמעותית מפני הרחוב (כשלושה מטרים). עניין זה עורר שאלות וספקולציות רבות. כיום מקובלות מספר גישות בהסבר העניין:

  • יש הגורסים כי בתי הכנסת נבנו במפלס הזה מתוך ניסיון להסתירם מפני השלטונות, או מתוך הוראה מפורשת מהם שלא התירה הקמת בתי תפילה גבוהים מדי של "בני החסות" (הוראות דומות באשר לבניית בתי כנסת מוכרות בספרות ההיסטורית).
  • לחלופין ייתכן גם שגובה רצפת בית הכנסת משמרת את מפלס החיים בנקודה זו בעת שנבנה.
  • אמרת-כנף נפוצה גורסת כי מבנה בית הכנסת מקיים את הפסוק מתהילים "ממעמקים קראתיך ה'" ואת המימרה של חז"ל, "אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל... לפי שאין גבהות בפני המקום".[דרוש מקור]

תיאור בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת יוחנן בן זכאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת רבן יוחנן בן זכאי היום - לוחות הברית מעל הרווח שבין שני ארונות הקודש, הובאו מליבורנו (2008)
בית הכנסת האמצעי, (2007)
בית הכנסת האיסטנבולי (2013)
"כיסא אליהו הנביא" במערה שבבית הכנסת אליהו הנביא (2007)

בית הכנסת נקרא על שם רבן יוחנן בן זכאי שהקים את הסנהדרין ביבנה לאחר חורבן בית המקדש השני מאחר שעל פי המסורת במקום זה עמד בית מדרשו. שם אחר לבית הכנסת שהיה נפוץ בעבר הוא "קהל קדוש גדול", בלדינו: "el kal grandè" ("אל קאל גרנדה"). מבנה בית הכנסת הוא כמלבן מוארך ותקרתו גבוהה מאוד. מבנה ההיכל של בית הכנסת ייחודי מאוד מאחר שהוא כולל שני ארונות קודש, בדומה לבית כנסת הרמב"ן. כיום וכל הנראה מאז ומתמיד רק ארון קודש אחד משמש לייעודו המקורי. הסיבה לכפילות שנויה במחלוקת - יש הגורסים כי בארון הנוסף אוחסנו ספרי קודש שונים, ויש הגורסים כי אוכסן בו בלית ברירה קוראן בשל הוראת השלטון העות'מאני.

בית הכנסת נבנה בשילוב של סגנון גותי וסגנון בניה מורי-ספרדי. הוא שימש את הקהילה הספרדית, ועל כן צורת הישיבה בו היא צורת "ח" סביב בימת החזן. הבימה גם היא ייחודית והיא כוללת כמעין גגון עשוי מפיתוחי מתכת. חשיבותו של בית הכנסת לעדה הספרדית היא רבה ובו ממונה הראשון לציון- הרב הראשי הספרדי לארץ ישראל.

עד מלחמת העצמאות היו מונחים בבית הכנסת, על מדף גבוה שופר וכד שמן זית אשר היו מיועדים לימות המשיח ומקורם על-פי האמונה בימי בית המקדש השני. השופר וכד השמן אבדו לאחר שרפת והריסת המתחם בתקופת הכיבוש הירדני עם נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות. אמונה רווחת גורסת כי מציאת חפצי הקודש המקוריים תביא לביאת המשיח. בשנים האחרונות הוצבו שופר וכד אחרים בבית הכנסת המשוחזר. הריסת בתי הכנסת הביאה גם לאובדנו של תחריט העץ שהיה מעל ארונות הקודש ולארונות עצמם. עם שיקום בית הכנסת לאחר מלחמת ששת הימים הוחלף התחריט זה בציורו של הצייר ז'אן דויד. ארונות הקודש גם הם הוחלפו ואת הדלתות החדשות עיצב האומן בוריס שץ. דלתות אלו מיוחדות מאוד ועליהן מצויים עיבודים שונים לסמלים יהודיים קלאסיים כמו לוחות הברית ומגן דוד.

בבית הכנסת מתקיים טקס הכתרתו של הרב הראשי הספרדי, במהלכו מלבישים אותו בגדים מיוחדים שמיובאים מטורקיה.‏[1].

בית הכנסת האיסטנבולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת זה נבנה בסגנון בניה איסטנבולי וכולל חלונות שיש משובצים זכוכית צבעונית המקיפים את כיפת המבנה ומאירים את בית הכנסת. כיפת בית הכנסת נשענת על ארבעה עמודי שיש. בעת שיקום בית הכנסת לאחר מלחמת ששת הימים הוצב בו ארון קודש מאנקונה ותיבה מבית הכנסת בפיזרו שבאיטליה.

מבנה בית הכנסת ייחודי משתי בחינות:

  • מבנה דו-קוטבי: הבימה ניצבת בסמוך לכותל הנגדי לכותל המזרח, בו קבוע ארון הקודש וספסלי המתפללים נמצאים משני צידי המעבר שנוצר בין הארון לתיבה. זאת בניגוד למבנה הרווח שבו הבימה היא באמצע בית הכנסת. המבנה הדו-קוטבי מוכר בבתי כנסת של יהדות איטליה.
  • פתח הכניסה הראשי הוא בכותל המזרח, לצד ארון הקודש. בדרך כלל במבנה דו-קוטבי יימצאו פתחי כניסה מאחורי ספסלי המתפללים, באחד הצדדים או בשניהם.

כיום מתנהל בבית הכנסת מניין לתפילות בנוסח הספרדים והפורטוגזים.

בית כנסת אליהו הנביא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת אליהו הנביא שימש כאמור כתלמוד תורה ובית מדרש בשם "קהל תלמוד תורה", ורק בחגים שימש כבית כנסת. שמו של בית הכנסת ניתן לו, על פי המסורת, לאחר שבאחד מימי יום כיפור חסר אדם אחד למניין כאשר לפתע הופיע איש פלאי והשלים את המניין. האיש נעלם במוצאי החג לאחר תפילת נעילה, וכך הבינו המתפללים כי היה אליהו הנביא. הכיסא בו ישב הוצב בצפון בית הכנסת ושימש, על פי האמונה המקומית, סגולה לפריון לנשים עקרות.

במהלך המאה ה-18 הפך התלמוד תורה לבית כנסת אשכנזי, וכך שימושו עד היום. בית כנסת זה נשרף ונשדד במלחמת העצמאות, וארון הקודש העתיק שהיה בו (כמו גם "כיסא אליהו הנביא") נבזזו על ידי ערבים ומקומם לא נודע. בעת שיקום בית הכנסת לאחר מלחמת ששת הימים הוצב בבית הכנסת ארון קודש שהובא לארץ מהעיר פדובה שבאיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. על הבמה המוגבהת בחזית מונח ספסל עץ מקורי שאותו מצא אחד ממתפללי בית הכנסת, לאחר מלחמת ששת הימים, בחנות מקומית‏[2]. ועל פיו שוחזרו הספסלים ביתר בתי הכנסת במקום.

בית הכנסת האמצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר שבין שלושת בתי הכנסת שימשה כעזרת נשים ואף לבניית סוכה למתפללים, אך עם גידול הקהילה הספרדית הוחלט לקרות את החצר, והיא הפכה ל"בית הכנסת האמצעי" בלאדינו: "Kal el medio" - "קאל אל מֶדיוֹ", והוא מכונה גם "בית הכנסת קהל ציון". הקירוי שנעשה ב-1835 כולל קשתות צולבות, תוך ביטול נקודת החיבור על ידי רוזטה, כדי למנוע היווצרות צורת צלב. הקירוי נעשה עקב הרשות שנתן מוחמד עלי שליט מצרים ששלט בארץ ישראל, לשפץ את בתי הכנסת, שלא שופצו מאז הקמתם. כתובת בשער בית הכנסת האיסטנבולי מנציחה שיפוץ זה.

בתי הכנסת כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הכנסת הספרדיים שופצו כמה פעמים במהלך השנים, אך הוזנחו לגמרי לאחר נפילת הרובע היהודי בידי הירדנים במלחמת העצמאות 1948. המוסלמים המקומיים השתמשו במבנים המפוארים כאורוות לסוסים ומכלאות צאן. לאחר כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים עברו בתי הכנסת הספרדיים סדרת שיפוצים גדולה ומקיפה תחת שרביטו של האדריכל דן טנאי, ועתה הם פתוחים לקהל המתפללים והמבקרים (הכניסה למטרות תיירות כרוכה בתשלום).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בתי הכנסת הספרדיים בוויקישיתוף
בתי כנסת משוחזרים בעיר העתיקה
בית הכנסת החורבה · בית הכנסת אוהל יצחק · בתי הכנסת הספרדיים · בית הכנסת תפארת ישראל · בית הכנסת ציון המצוינת · טראם

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנימין ליפקין, ארץ אבותינו, ירושלים : הוצאת תורת חיים, תשנ"ח-1998, עמ' 109.
  2. ^ בנימין ליפקין, ארץ אבותינו, ירושלים : הוצאת תורת חיים, תשנ"ח-1998, עמ' 110.