גוש האירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

██ גוש האירו (18)

██ מדינות האיחוד האירופי המחויבות להצטרף לגוש האירו בעתיד (8)

██ מדינות חברות באיחוד האירופי בעלות פטור מהצטרפות לגוש האירו (2)

██ אזורים מחוץ לאיחוד האירופי המשתמשים באירו בהסכם (4)

██ אזורים מחוץ לאיחוד האירופי המשתמשים באירו ללא הסכם (2)

איגוד הסחר החופשי האירופי אזור שנגן האזור הכלכלי האירופי אזור הסחר החופשי האירופי מועצת אירופה האיחוד האירופי גוש האירו איחוד המכס של האיחוד האירופי איחוד המכס של בלארוס, קזחסטן ורוסיה שווייץ איסלנד ליכטנשטיין נורבגיה Kosovo (UNMIK) אלבניה בוסניה והרצגובינה מקדוניה מונטנגרו סרביה מולדובה GUAM אוקראינה אזרבייג'ן גאורגיה קזחסטן בלארוס רוסיה ארמניה קריית הוותיקן סן מרינו מונקו אנדורה טורקיה קרואטיה בולגריה הממלכה המאוחדת רומניה צ'כיה דנמרק הונגריה ליטא פולין שוודיה קפריסין אירלנד אוסטריה בלגיה אסטוניה פינלנד צרפת גרמניה יוון איטליה לוקסמבורג לטביה מלטה הולנד פורטוגל סלובקיה סלובניה ספרד
תרשים אינטראקטיבי המציג את הקשרים בין ארגונים והסכמים אירופיים שונים

גוש האירואנגלית: Euro area או Eurozone) הוא כינוי לאיגוד כלכלי ומוניטרי של 18 חברות האיחוד האירופי, בהן האירו מהווה את ההילך החוקי. הבנק המרכזי האירופי הוא הסמכות המוניטרית העליונה של גוש האירו, ובראשו עומד הבנקאי האיטלקי מריו דראגי.

בגוש האירו חברות בשלב זה, המדינות: אוסטריה, בלגיה, קפריסין, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, אירלנד, איטליה, לוקסמבורג, מלטה, הולנד, פורטוגל, סלובניה, סלובקיה וספרד.

מתוך 11 מדינות הנוספות החברות באיחוד האירופי, שמונה מחויבות על פי אמנת מאסטריכט להצטרף לגוש האירו, כאשר יעמדו בדרישות הכניסה. שבדיה, דנמרק ובריטניה אינן מחויבות להצטרף על אף חברותן באיחוד. 4 מדינות זעירות – אנדורה, מונקו, סן-מרינו וקריית הוותיקן הגיעו להסכם עם האיחוד האירופי המאפשר להם להשתמש באירו כמטבע הרישמי במדינה. הסכם זה אינו מקנה להן את הזכות להיות חלק מגוש האירו ואין להן ייצוג בהנהלת הבנק המרכזי האירופי.

בעוד המדיניות המוניטרית נקבעת על ידי הבנק המרכזי האירופי (ECB), למדינות החברות בגוש האירו אין ממשלה מאוחדת, משרד אוצר מאוחד או מדיניות פיסקלית מחייבת אולם משבר החוב האירופי הביא לפעולה מתואמת של המדינות העיקריות החברות בגוש האירו ויצירת מנגנון היציבות הפיננסית האירופית.

החברות בגוש האירו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 ייסדו 11 מדינות את גוש האירו וב-1 בינואר 1999 הפך האירו למטבע המרכזי במדינות אלו. עם השנים הצטרפו לגוש האירו גם יוון, סלובניה, קפריסין,מלטה,סלובקיה ,אסטוניה ולטביה :

מדינה שנת הצטרפות אוכלוסייה (במיל') תמ"ג נומינלי (2009)
Flag of Austria.svg אוסטריה 1999 8.3 384,908
Flag of Belgium (civil).svg בלגיה 1999 10.7 468,522
Flag of Cyprus.svg קפריסין 2008 0.8 24,910
Flag of Estonia.svg אסטוניה 2011 1.3 19,120
Flag of Finland.svg פינלנד 1999 5.3 237,512
Flag of France.svg צרפת 1999 64.1 2,649,390
Flag of Germany.svg גרמניה 1999 82.1 3,330,032
Flag of Greece.svg יוון 2001 11.3 329,924
Flag of Ireland.svg אירלנד 1999 4.5 227,193
Flag of Italy.svg איטליה 1999 60.1 2,112,780
Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג 1999 0.5 52,449
Flag of Malta.svg מלטה 2008 0.4 7,449
Flag of the Netherlands.svg הולנד 1999 16.5 792,128
Flag of Portugal.svg פורטוגל 1999 10.6 227,676
Flag of Slovakia.svg סלובקיה 2009 5.4 87,642
Flag of Slovenia.svg סלובניה 2007 2.0 48,477
Flag of Spain.svg ספרד 1999 47.0 1,460,250
Flag of Latvia.svg לטביה 2014 2.1 1,500,000
הגוש האירופי 329.94 12,475,099

נספחים לגוש האירו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים אימצו את האירו כהילך החוקי:

ל-4 מדינות הסכם רשמי עם האיחוד האירופי בהקשר לשימוש באירו:

מדינות ואזורים בהם האירו משמש הילך חוקי דה פקטו:

התרחבות גוש האירו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ישנן 11 מדינות החברות באיחוד האירופי אך האירו לא משמש בהן כמטבע המרכזי. על מנת להצטרף לגוש האירו כל מדינה חייבת לעמוד במשך שנתיים ב-II ERM (התאמה מדורגת לשע"ח האירו). מתחילת 2009 הבנקים המרכזים של אסטוניה, לטביה, ליטא ודנמרק הכריזו כי יפעלו בהתאם ל-II ERM. ב-1 בינואר 2011 קיבלה אסטוניה את האישור להצטרף לגוש האירו.

אדמיניסטרציה וייצוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיניות המוניטרית בכל מדינות הגוש האירופי, מנוהלת על ידי הבנק המרכזי האירופי (ECB) ונציגי המדינות בהן האירו משמש כמטבע המרכזי (Eurosystem). על מנת לתאם בין המדינות החברות באיחוד האירופי שאימצו את האירו לבין המדינות שלא אימצו. הוקם גוף, המאחד בתוכו את כל 28 מדינות האיחוד האירופי (ESCB) ובו מתבצע התיאום בין הבנקים המרכזיים של המדינות החברות.

גוש האירו מיוצג פוליטית על ידי שרי האוצר של המדינות החברות (Euro Group). יום לפני התכנסות המועצה הכלכלית – פיננסית האירופית (אקופין) נוהגים להיפגש שרי האוצר של גוש האירו. כאשר דנים במועצה בנושאים הקשורים לאירו בלבד, זכות ההצבעה נתונה לקבוצה זו בלבד.

ראש ממשלת לוקסמבורג, ז'אן-קלוד יונקר העומד בראש שרי האוצר של מדינות גוש האירו (Euro Group). הציע באפריל 2008 כי יהיה ייצוג יחיד עבור גוש האירו בקרן המטבע העולמית (IMF) ובכך, לשנות את המצב הנוכחי בו כל מדינה מייצגת את עצמה. יונקר טען כי פיצול זה יוצר חוסר תיאום ומבוכה בין החברות. עד עתה לא התקבלה החלטה בנושא.

מדיניות פיסקאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מדינה מנהלת בעצמה את המדיניות הפיסקאלית. ישנם קווים מנחים וקיים תיאום בין המדינות בגוש האירופי. לטובת יציבותו של האירו, נדרשות חברות הגוש האירופי לכבד את האמנה ליציבות וצמיחה (SGP) הקובעות גבולות לחוב הלאומי, לא יותר מ-3% מהתמ"ג השנתי. מדינות רבות בגוש עברו על הנחיה זו במשך השנים. הניהול הפיסקלי העצמאי של כל מדינה עולה לדיון מחודש לאחר המשבר הכלכלי והיקלעותן של מספר מדינות, בהן יון, למצב של כמעט "חדלות פרעון". כיוון שהאינטרס הברור של גוש האירו הוא לשמור על יצבותן של החברות (על מנת לשמור על יציבותו שלו). ניהול מדינות פיסקאלית "פרועה" מצד אחת החברות משפיעה על כל חברות גוש האירו.

היסטוריה של התהליך-לוח הזמנים[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1946-וינסטון צ'רצ'יל נואם באוניברסיטת ציריך בזכות הקמת "ארצות הברית של אירופה" אשר תביא תקוה לשיפור ברמת חייהם של מאות מיליונים.
  • 1951- יסוד קהילת הפלדה והפחם של אירופה (ECSC) בהשתתפות בלגיה, צרפת, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג ואיטליה.
  • 1957- חתימת אמנת רומא ליצירת הקהילה הכלכלית האירופאית (EEC).
  • 1992- חתימת אמנת מאסטריכט ליצירת האיחוד האירופי ומטבע אחיד.
  • 1995- 16 בדצמבר, נקבע שמו הרישמי של המטבע האירופי (תחילית של המילה אירופה בשפות השונות: יורו, אירו, אוירו, וכדומה)
  • 1999- 1 בינואר. השקת המטבע האירופי ב-11 מדינות במקביל למטבעות הלאומיים, ליצירת האיחוד המוניטרי הגדול בהיסטוריה.
  • 2001- יוון מצטרפת לאיחוד ומאמצת את המטבע החדש לאחר 2600 שנה של שימוש במטבע הלאומי שלה, הדרכמה.
  • 2002- 1 בינואר. היורו מחליף באופן רשמי את המטבעות הלאומיים.
  • 2003- שבדיה עורכת משאל עם בנוגע להצטרפות לגוש היורו, המסתיים בהחלטה שלילית.
  • 2004- 15 בנובמבר. יוון מודה כי אינה עומדת, ומעולם לא עמדה בקריטריונים להצטרפות לגוש היורו, וכי כל הנתונים שמסרה היו מעוותים או מוסתרים.
  • 2007- סלובניה מצטרפת לגוש היורו.
  • 2008- מלטה וקפריסין מצטרפות לגוש היורו. ביולי נמכר יורו אחד תמורת 1.6 דולר אמריקני.
  • 2009- סלובקיה מצטרפת לגוש היורו. המטבע נמצא בשימוש ישיר של 332 מליון בני אדם, ושל 175 מליון נוספים אשר מטבעותיהם מוצמדים ליורו. כשליש מעתודות המט"ח בעולם נקובות ביורו. 17 כלכלות גוש היורו מהוות את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. משבר החובות האירופי מתחיל רשמית בחודש נובמבר כתוצאה ממשבר החובות של דובאי. ראש ממשלת יוון מודיע בדצמבר כי כלכלת ארצו נמצאת במצב חמור.
  • 2010- 2 במאי. יוון הופכת למדינה הראשונה בגוש היורו הנזקקת לחילוץ פיננסי. חבילות חילוץ נוספות מוענקות לאירלנד ולפורטוגל.
  • 2011- אסטוניה מצטרפת לגוש האירו.כ-16 מליון בני אדם מובטלים רשמית בגוש היורו, הנתון הגבוה ביותר מאז 1998. המשקיע וורן באפט מכריז כי מערכת גוש היורו אינה פועלת.
  • 2014- 1 בינואר. לטביה מצטרפת לגוש האירו.

הצטרפות ישראל לגוש האירו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר עלו רעיונות בישראל להחליף את מטבע השקל בדולר האמריקאי, גם רעיונות בדבר החלפת המטבע המקומי באירו נדונו. בנק ישראל אמד בצורה כמותית את היתרונות והחסרונות הגלומים במהלך אפשרי של ויתור על השקל הישראלי, הצטרפות לגוש האירופי ואימוץ האירו.[2] המסקנה אליה הגיעו עורכי המחקר היא, כי החיסכון כתוצאה מהצטרפות לגוש האירו זניח. בנק ישראל מחזיק ברזרבות של מט"ח כאשר הדעה הרווחת היא כי 60% מהרזרבות מוחזקים בדולרים ו-30% באירו[דרוש מקור].

ההתמודדות של ישראל עם המשבר הכלכלי העולמי הייתה טובה יותר מאשר גוש האירו והתוצאות בהתאם: [3] בישראל צמיחה של 4% בשנת 2008 לעומת 0.5% בגוש האירו וצמיחה של 4% ב-2009 לעומת -0.7% בגוש האירו. עצמאותה של ישראל ויכולתה לנהל מדיניות מוניטארית ופיסקאלית גמישה היוו חלק מרכזי ביכולת להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי.

בראיון לפייננשל טיימס, העריך נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר, כי גוש האירו ישרוד את המשבר הכלכלי אולם ייתכן והרכב המדינות החברות בו ישתנה.[4]

נגיד בנק ישראל ויו"ר ג'י.פי מורגן אינטרנשיונאל באותה עת, יעקב פרנקל, הגדיר את גוש האירו‏[5] כמיטה חולה. בנאום בוועידת ישראל לעסקים ב-2010 התייחס פרנקל לגירעון התקציבי בו נמצאות חברות רבות בגוש האירופי ובכך רמז על דעתו בדבר הצטרפותה של ישראל לאיחוד האירו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]