דוד הלבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דוד וייס הלבני (נולד ב-27 בספטמבר 1927 - ד' בתשרי תרפ"ח) רב וחוקר תלמוד ישראלי-אמריקאי, שימש כפרופסור מן המניין בבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק, אחר כך באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, כעת פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן. הוא חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 1993 וחתן פרס ישראל לשנת תשס"ח.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד הלבני נולד ב-1927 (תרפ"ח) בקובילצקה-פוליאנה, ברוסיה הקרפאטית, אז חלק מצ'כוסלובקיה, כיום באזור קרפטיה של אוקראינה. בהיותו בן ארבע נפרדו הוריו והוא עבר לחזקת סבו שהתגורר בעיר סיגט במרמורש ברומניה. למד אצל סבו גמרא כבר מגיל 5 והתגלה כעילוי. למד לאחר מכן בישיבת סיגט וקיבל את הסמכתו לרבנות בגיל 15. עם הכיבוש הנאצי נשלח לאושוויץ, ומשם למחנה העבודה וולפסברג (כיום ליד וולודארץ, בדרום פולין) ולמחנה ההשמדה מאוטהאוזן. הוא היחיד ממשפחתו ששרד בשואה.

שמו המקורי של הלבני היה "דוד וייס" אך לאחר מלחמת העולם השנייה ביקש לשנות את שם משפחתו מפני ש"וייס" היה שמו של שומר נאצי במחנה ריכוז שבו נכלא. בתחילה התכוון לקרוא לעצמו "דוד הלבני", משום שפירוש המילה וייס ביידיש הוא לבן, אולם לא רצה לוותר על השם "וייס" לחלוטין מפאת כבודו של סבו ומורו, ישעיהו וייס, ולכן לבסוף בחר ב-"דוד וייס-הלבני". בהקשרים ישראליים, ובפרט מאז עלייתו לישראל, הוא מקפיד לעשות שימוש רק בשם "הלבני".

בשנת 1947 היגר לארצות הברית ולמד לתואר ראשון בפילוסופיה כללית בברוקלין קולג' ותואר שני באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1955. את עבודת הדוקטור שלו כתב בשנת 1957 בבית המדרש לרבנים באמריקה, בנושא "שרידים מפירוש הר"א על תענית".

בשנת 1953 החל ללמד בבית המדרש לרבנים באמריקה ובשנת 1969 הופקד על הקתדרה לספרות רבנית על שם מוריס אדלר. בשנת 1984 נתמנה לפרופסור מן המניין במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה והופקד על הקתדרה על שם ליטאואר, לאחר שלימד בה מספר שנים כמורה מן החוץ. החל מסוף שנות השבעים שהה מדי קיץ בישראל והורה באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כחבר המועצה של הקונגרס העולמי למדעי היהדות.

היה תלמיד של שאול ליברמן ולמד אתו יחד במשך שנים רבות בבית המדרש לרבנים. הלבני עזב את בית המדרש בשנת 1980 אחרי הסערה סביב הכשרה ומינוי של נשים כרבניות. הוא הרגיש כי ייתכנו דרכים הלכתיות להכשיר נשים רבניות אך לדעתו דרוש זמן רב יותר לפני מתן לגיטימציה למהלך שכזה. המחלוקת שלו עם הנהגת בית המדרש סביב נושא זה גרמה לו לבסוף לפרוש ולהקים את איחוד היהדות המסורתית (UTJ).

עד לאחרונה היה הלבני מנהיגה הרוחני של קהילת "אורח אליעזר", בצפון-מערב מנהטן. הוא החזיק בתפקיד מאז ייסוד הקהילה בשנת 1992. ב-2002 התעוררה בקהילה מחלוקת סביב מתן הזכות לנשים לעלות לתורה. למרות שהיו רבנים שנתנו הצדקה הלכתית למהלך, רוב היהדות האורתודוקסית התנגדה לו הן מטעמים הלכתיים והן מטעמים סוציולוגיים. הלבני לא התלהב מהרעיון ואמר לקהילתו כי יתיר זאת בתנאי שהעליות יינתנו רק מספר פעמים בשנה ובחדר נפרד מהאולם המרכזי. גם פשרה זו לא התקבלה באהדה הן מצד החברים בקהילה שרצו במניין שוויוני לגמרי והן מצד אלו שלמרות ההגבלות ראו במהלך פריצה של המסגרת האורתודוקסית. בשנת 2005 עבר הלבני לגור בירושלים ומאז הוא מלמד תלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן.

דוד הלבני היה נשוי לצפורה הגר-הלבני, ניצולת שואה אף היא ופרופסור לספרות השואה בניו יורק, שנפטרה בתשס"ח. לזוג שלושה ילדים: ברוך, שהוא עורך דין; הרב ד"ר אפרים הלבני, שעובד באקדמיה ללשון עברית; וישעיהו הלבני, שהוא עורך דין.

תארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו ושיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבני הוא המחבר של סדרת הספרים "מקורות ומסורות", ממנה ראו עד כה אור שמונה כרכים וצפויה להגיע לעשרה כרכים לפחות, הנותנת פרשנות מדעית שיטתית על התלמוד הבבלי. הוא גם המחבר של ספרים באנגלית בהם "פשט ודרש", "Revelation Restored", ספר זכרונות אישיים בשם "עלה לא נידף" וספר תאולוגי על השואה בשם Breaking the Tablets, שבירת הלוחות, שראה אור גם בעברית.

מקורות ומסורות – פרשנות התלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מסקנותיו אודות התפתחות התלמוד ושלבי כתיבתו הציג הלבני במבואות לכרכי סדרת "מקורות ומסורות" שלו. בפרטים שונים חזר בו או עדכן את טענותיו לאורך השנים. במבוא לכרך על "בבא בתרא", שפורסם בתשס"ח (2008), פרס בהרחבה את עיקרי שיטתו כפי שהתפתחה בעשרות השנים של מחקריו.

לשיטת הלבני, את התלמוד הבבלי כפי שהוא לפנינו ערכו הסתמאים, והם החכמים שחיו בבבל במאתים השנים לערך שאחר תום תקופת האמוראים, כלומר למן אמצע המאה השישית ועד אמצע המאה השמינית. האמוראים עצמם מסרו לדורות רק הלכות פסוקות (אפודיקטיות), ורוב השקלא והטריא שלהם לא השתמרו. הסתמאים עסקו בשחזור הסוגיות האמוראיות, אך כיוון שחיו בריחוק זמן מן האמוראים, לא תמיד ידעו לשחזר במדויק את הדיונים האמוראיים, ולפיכך נוצרו פירושים דחוקים וסוגיות שאין בהן עקיבות פנימית כפי שהן בתלמוד לפנינו. בשלהי תקופת הסתמאים, באותו זמן שפעלו ראשוני הגאונים שפרסמו חיבורים עצמאיים (שאילתות דרב אחאי גאון, הלכות גדולות וכדומה), פעלו גם הסבוראים. בתום תקופת הסתמאים הייתה חתימת התלמוד. לשיטתו, התלמוד הבבלי נחתם אבל לא נערך, רוצה לומר, הסתמאים סיימו לשחזר לפי הבנתם את השקלא והטריא האמוראיים, אבל לא פעל עורך שיפעל לאחידות ולהסרת הסתירות בין הסוגיות ובתוך עצמן; וכך נותרו בתלמוד סוגיות מוקשות וסותרות. האחרונים שפעלו בתלמוד (מלבד מגיהי נוסח שהמשיכו לפעול עד העת החדשה) היו "המאספים", שליקטו את כל המימרות והדיונים לכדי סוגיות סדורות, ו"המעבירים", שהעבירו חלקי סוגיות ממקום למקום בתלמוד לפי ההקשר והעניין.

הקושי הבולט בשיטתו של הלבני, שגם הוא עצמו מודע לו, הוא הניגוד בין שיטתו לדעה המקובלת אודות עריכת התלמוד, למן רב שרירא גאון באיגרתו המפורסמת, דרך הראשונים והאחרונים ועד חוקרי התלמוד בעת החדשה. הדעה המקובלת מפרשת את מאמר התלמוד "רבינא ורב אשי סוף הוראה" במובן זה שהם (ובעיקר רב אשי) אלו שערכו את התלמוד במאה החמישית. לפי הלבני הוראה אינו גמרא וסוף אינו עריכה, אלא הוראה היא תמיד הלכה פסוקה (קיימת מסכת שלמה בשם "הוריות" העוסקת בהלכות פסוקות); לכן מפרש הלבני "סוף הוראה" במובן של סוף מסירת הלכות פסוקות על ידי המסרנים (התנאים). הלבני מחדש את קיומם של הסתמאים, שפעלו לאורך מאתים שנה, אף על פי שאינם ידועים בשמם ולא נזכרו במפורש בשום מקור היסטורי. את המימרה אודות רבינא ורב אשי הוא מפרש כמימרה שעוסקת רק בפסיקת הלכה ומתבארת על רקע זמנה ומקומה.

ועדת פרס ישראל, בראשות פרופ' דניאל שפרבר, תיארה את חשיבות מחקריו: "הוא מגדולי חוקרי התלמוד בדורנו. הוא ממזג באישיותו, בלימודו, ובמחקרו את למדנות בית המדרש הישן עם שיטות המחקר המודרניות במדעי היהדות. (...) פרופ' הלבני סלל דרך חדשה בחקר התלמוד הבבלי ומחקריו בעשרות השנים האחרונות מסמנים תפנית חשובה, ואפילו דרמטית בתחום זה, בעיקר בזכות פירושו המדעי לתלמוד הבבלי 'מקורות ומסורות'. (...) פרופ' הלבני העמיד תלמידים הרבה, ומחקריו, ספריו ומאמריו הקנו לו מוניטין בינלאומיים יוצאים מן הכלל".

שבירת הלוחות – שיטתו התאולוגית על השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "שבירת הלוחות" ‏‏[1] (עברית: הוצאת טובי, 2010) שוטח הלבני את משנתו הפילוסופית על השואה ובה שלושה מרכיבים עיקריים.

  1. הוא דוחה את אלו שטוענים שהשואה היא עונש על חטא.
  2. הוא דוחה את אלו שרואים בשואה רק הבדל כמותי ולא איכותי, כלומר ההסבר הטוען שהשואה דומה לגזרות ת"ח ות"ט, אלא שנרצחו כמותית יותר יהודים.
  3. הוא דוחה את ההסבר המטריאליסטי לשואה, המאפיינת חוקרי שואה ומנסה למצוא לה סיבות היסטוריות הנובעות מנסיבות התקופה.

הלבני, כיהודי דתי, רואה בשואה אסון מטפיזי-קוסמולוגי ואינו רואה בשואה תוצאה של מעשי היהודים, אלא חלק מהאמונה בבחירה החופשית. לדעתו, כל זמן שהיהודים היו קשורים לתורה שבכתב, כפי שהיה בתקופת התנ"ך, אלוהים התערב על מנת להציל את היהודים (למשל הוא הקשה את לב פרעה), אולם באותה תקופה לא הייתה בחירה חופשית. הלבני סבור כי בתקופת התושב"ע הייתה ליהודים בחירה חופשית משום שאז ניתנה התורה לבני האדם לפרשה ולהשלימה, בתקופת התושב"ע אין התגלות ובני האדם מחליטים בדבר ההלכה עד כדי כך שהם אפילו קבעו שהתורה "לא בשמים היא" ואפילו לא רצו לקבל הוראות מלמעלה, לכן הרשות ניתנה לנאצים לעשות מה שהם רוצים. עם זאת, בתורה נזכר פעמים מספר שהקב"ה מבטיח ליהודים לא לכלות אותם, שתמיד יהיה עם ישראל ואכן, אם כי בשואה נספתה 75% מיהדות אירופה, היהדות שרדה וקמה מדינת ישראל, שהיא הסמל של ההבטחה הזו.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נטיעות לדוד: ספר היובל לדוד הלבני, בעריכת יעקב אלמן, אפרים בצלאל הלבני, צבי אריה שטיינפלד, ירושלים: הוצאת אורחות, תשס"ה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Weiss (Ha-Livni), David, Encyclopaedia Judaica, Vol. 16. Ur-Z, Supplementary entries, Encyclopedia Judaica Jerusalem, Jerusalem, Keter Publishing House, 1971, p. 412
  • A life in the Talmud, The New York Times Magazine, September 19th, 1977.
  • ספר על שיטתו: Irwin H. Haut, Talmud As Law or Literature: An Analysis of , David W. Halivni's Mekorot Umasorot, Sepher Hermon Pr (July 1982), New York : Bet Sha’ar Press, 1982
  • דוד הלבני, עלה לא נדף : חיים של לימוד בצל המוות, תרגם אבריאל בר-לבב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999. (ביוגרפיה)
  • דוד הלבני: קורות חייו, בתוך: נטיעות לדוד, עמ' ט-י.
  • דוד הלבני: רשימת פרסומיו, בתוך: נטיעות לדוד, עמ' יא-יד.
  • Preface, the Editors, ibid, p. 7.
  • Our Mara D'atra, Kehilat Orach Eliezer, ibid, p. 8.
  • Biography of David Weiss Halivni, ibid. pp. 9-13.
  • אלגעמיינער ז'ורנל גיליון י"ב בניסן תשס"ח
  • שמואל פאוסט וזאב שביידל, "אחרי אושוויץ יש לאחוז בפשט: פרופ' דוד הלבני מוצא קו ישיר בין מתודת לימוד התלמוד שפיתח לבין חוויית אושוויץ שעבר", מקור ראשון, כ' בניסן תשס"ח

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר תלמודי

  • שרידים מפירוש הר"א על תענית / יוצאים לאור בפעם הראשונה ... בצירוף מבוא והערות עם שינוי נוסחאות לפירושי רבינו חננאל ורבינו גרשום, על ידי דוד הלבני <ויס>. ‬ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ט. ‬יצא לאור בשלוש מהדורות
  • Critical note : a note on [asher lo orasah] Philadelphia : M. Jacobs, [1962].
  • מקורות ומסורות - ביאורים בתלמוד לסדר נשים ; תל אביב : דביר, (תשכ"ט 1968). ‬
  • מקורות ומסורות - ביאורים בתלמוד לסדר מועד  ; ‫ ירושלים : בית המדרש לרבנים באמריקה בסיוע קרן משה <גוסטאוו> וורצוויילער, תשל"ה.
  • מקורות ומסורות - באורים בתלמוד: מסכת שבת; ירושלים : בית המדרש לרבנים באמריקה, תשמ"ב 1982. ‬
  • מקורות ומסורות - באורים בתלמוד: מסכתות ערובין ופסחים; ‫ירושלים : בית המדרש לרבנים באמריקה, תשמ"ב 1982. ‬
  • מקורות ומסורות - באורים בתלמוד מסכת בבא קמא ‬; ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ג 1993. ‬
  • מקורות ומסורות - באורים בתלמוד לסדר נשים ‬; ‫ טורונטו, קנדה : אוצרנו, [תשנ"ד]. ‬
  • מקורות ומסורות - באורים בתלמוד מסכת בבא מציעא ‬; ‫ ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ג 2003. ‬
  • מקורות ומסורות - ביאורים בתלמוד- מסכת בבא בתרא, ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס - האוניברסיטה העברית, תשס"ח 2007. ‬ISBN 9789654933056
  • מבואות למקורות ומסורות - עיונים בהתהוות התלמוד, ירושלים : הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס - האוניברסיטה העברית, תשס"ט 2009.
  • מקורות ומסורות - ביאורים בתלמוד- מסכת סנהדרין, שבועות, מכות, עבודה זרה, הוריות, ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס - האוניברסיטה העברית, תשע"ב 2012. ISBN 9789654936460

מחשבת חז"ל וכתבים תאולוגיים

  • Midrash, Mishnah, and Gemara : the Jewish Predilection for Justified Law , Cambridge, Mass. : Harvard University Press, 1986
  • Peshat and derash : plain and applied meaning in Rabbinic exegesis The wings of the dove : Jewish values, science, and halachah Washington, D.C. : B’nai B’rith Books, 1987
  • Peshat and derash : plain and applied meaning in Rabbinic exegesis New York : Oxford University Press, 1991.
  • The book and the sword : a life of learning in the shadow of destruction New York : Farrar, Strauss and Giroux, 1996.

= בעברית: עלה לא נדף : חיים של לימוד בצל המוות / תרגם אבריאל בר-לבב ; תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999. ‬[הזכרונות תורגמו גם לגרמנית ולצרפתית]

  • Revelation restored : divine writ and critical responses Boulder, Colo. : Westview Press, 1997.

[הספר תורגם גם לאיטלקית]

  • "השואה ותפילתה", בתוך: מחזור וולפסברג, תש"ה : מחנה לעבודת כפייה, גרמניה, 1944 / עורכות - בלה גוטרמן ונעמי מורגנשטרן.‫ ירושלים : יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשס"א 2000.
  • Restaurare la rivelazione : la Scrittura divina e le risposte della critica biblica / David Weiss Halivni ; prefazioni di Peter Ochs e Stanley M. Hauerwas ; traduzione di Milka Ventura. Firenze : Giuntina, 2000.
  • Breaking the Tablets: Jewish Theology After the Shoah ,Rowman & Littlefield Publishers, Inc. (August 28, 2007)

=בעברית: שבירת הלוחות : תאולוגיה יהודית לאחר השואה / תרגם: דוד ענקי, ערך: עמיחי ברהולץ, הוצאת טובי, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Weiss Halivni, Breaking the Tablets: Jewish Theology After the Shoah ,Rowman & Littlefield Publishers, Inc. (August 28, 2007)‏‏