כעלה נידף
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
מילטון שטיינברג  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות | ארץ ישראל אנטיוכיה |
| תקופת התרחשות | המאה ה-1, המאה ה-2 |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
ינואר 1939 |
| הוצאות בעברית | |
| הוצאה | מ' ניומן |
| תאריך | ה'תש"י |
| תרגום | יונתן רטוש |
| מספר עמודים | 391 |
| הוצאה | ידיעות אחרונות ומכון שכטר |
| תאריך | 2015 |
| תרגום | יעל ענבר |
| מספר עמודים | 493 |
| מהדורות נוספות | |
| מקורות לכתיבת הספר | תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ד, עמוד ב' - דף ט"ו, עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א' |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 990038235550205171 |
  | |
כעלה נידף (באנגלית: As a Driven Leaf) הוא רומן היסטורי מאת הרב הרקונסטרוקציוניסטי מילטון שטיינברג, הרומן עוסק בחייו של אלישע בן אבויה ובתהליך יציאתו בשאלה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר נדפס לראשונה בינואר 1940, והפך עם פרסומו לרב מכר, הספר תורגם לעברית לראשונה על ידי "יוסף לוז" ויצא לאור בהוצאת מ' ניומן בתש"י,[1] ב-2015 הספר יצא לאור מחדש בהוצאת ידיעות אחרונות ומכון שכטר בתרגומה של יעל ענבר.
הספר הוא ספר לימוד חובה בכמעט כל הסמינריים התאולוגיים הלא-אורתודוקסים, והוא נלמד בבתי ספר יהודים רפורמים כחלק מתוכנית הלימודים הרגילה, והפך למעין מניפסט המטיף לסינתזה.[2]
כותבים רבים מייחסים לספר השפעה רבה מאד על הנוער היהודי בארצות הברית.[3]
דוד גולינקין ואחרים[4] הראו שמהלך חייו של המחבר השפיעו על עלילת הספר: בצעירותו למד באוניברסיטה וניהל דיון ארוך עם רב הקהילה ואחד המרצים באוניברסיטה, לדברי גולינקין דמויותיהם היוו בסיס לדמויותיהם של רבי עקיבא ולאלישע שבספר, כך גם שטיינברג עסק רבות בהשפעתה של ההלניזם על היהדות[5] ובבואו לכתוב את הספר השתמש בתחום מחקרו כדי לכתבו את ה"ביוגרפיה" של אלישע - כך לדברי אשתו אדית.
לפי דב אלבוים בשונה מפרשנויות שונות המופיעות בחז"ל להתפקרותו של אלישע,[6] מילטון שטיינברג מצייר את דמותו של אלישע כ"קרבן של עצמו ותקופתו" אדם שמחפש ודאות רציונלית לקיומו של אלוהים מה שמביא אותו לעיסוק בפילוסופיה ולבסוף להתנכרות לעמו ולמוות בבדידות.
שם הספר הוא על פי הפסוק באיוב "למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך: העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף".[7]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מתחיל בילדותו של אלישע בצל אבא מתיוון[8] לימודי החול שלו אצל יווני בשם קלאודיוס והביקורת על כך מדודו עמרם, לאחר תקופה אביו מת ודודו עמרם מתחיל לחנכו בלימודי קודש כשהוא מתבגר הוא נשלח ללמוד ולגור את התנא רבי יהושע, אלישע מצליח בלימודיו, במהלך הלימודים הוא פוגש את רבי עקיבא, בן עזאי ובן זומא והם נהפכים למעין חבורה המתכנסת מדי פעם כדי לדון בנושאים שונים, בהמשך אלישע נישא לדבורה בנישואי שידוך חסרי אהבה, אלישע נסמך ומקבל תואר חכם – חבריו אף הם נסמכים, בהמשך הוא נפגש עם רבי מאיר ועם אשתו ברוריה והוא נהפך לרבם/חברם, אלישע מוצא את עצמו מתאהב בבירוריה אך הוא מדחיק את רגשותיו.
כחלק מתפקידיו כ"חכם" הוא מסייר בערים ובכפרים, דורש, פוסק הלכה ומיישב שאלות בהגות היהודית, אלישע מגלה קונפליקטים שונים בין היהדות לחכמה היוונית והוא מנסה לישבם, הוא מכנס את חבריו והוא מציע להם "להיכנס לפרדס"[9] ליצור מערכות הוכחות חותכות לקיומו של האל בפרט ולכל עקרונות היהדות בכלל, הם מקבלים את הצעתו והם נפגשים מדי תקופה, דנים בנושא ומציגים את התקדמויותיהם, לאחר עיסוק מתמשך בנושא בן עזאי (המיסטיקאי) מגלה שההתגלות של האל האמיתית הרבה יותר גבוהה מהנדמה ולאחר מאמץ לחוות את אל זה, הוא מת. בן זומא המטיל דגש על המקרא[10] מסתבך בפסוקים המתארים את הבריאה ובפסוקים בספר יחזקאל המתארים את מרכבת ה' ומשתגע.
אלישע מתעמק בכתבי אוקלידס, אפלטון ואחרים ומתחיל ללמוד פילוסופיה יוונית,[11] במקביל בישראל רוחשות תנועות מרי יהודי בשלטון הרומאי, קבוצה של מורדים נתפסת והם מוצאים להורג בעינויים, מה שמעורר באלישע תחושה שלבני ישראל אין תקומה, במקביל בניו התאומים של רבי מאיר מתים,[12] והוא רואה ילד שמקיים את מצוות שילוח הקן המבטיחה חיים ארוכים ומייד נופל מת,[13] מה שנראה לו כחוסר צדק אלוהי, בעקבות כך אלישע מחליט שכדי להגיע למסקנה רציונלית הוא צריך לעזוב את הכל ולהתחיל ללמוד פילוספיה מהתחלה, הוא מגרש את אשתו ונוסע לאנטוכיה.
באנטוכיה הוא פוגש חבר ילדות שלו בשם פפוס[14] והם גרים ביחד, בהמשך אלישע לומד פילוסופיה, מתמטיקה ומדעים מדויקים ממורים שונים, בשלב מסוים הוא מפרסם מונוגרפיה הזוכה לפרסום רב בה הוא מתאר את דרך מחקרו להגיע לאמת ודאית על קיומו של האל, במהלך מגוריו בעיר הוא נגעל מהעבדות, ממלחמות הגלדיאטורים ומ"חוסר האנושיות" במקום.
לאחר תקופה מתחיל מרד בר כוכבא בישראל והנציב הרומי בישראל משתמש באלישע כדי לפצח את הדרך להכניע את עם ישראל אחת ולתמיד, אלישע מציע לו לבטל את הסמיכה, לאסור שמירת שבת וברית מילה ולבטל חגים מסוימים, לאחר תקופה רבי יהודה בן בבא מצליך לסמוך חמישה חכמים ביניהם רבי מאיר,[15] אלישע שמקבל את הדיווח ורואה את שמו של תלמידו ממעיט בחומרת הסיפור, רופוס הנציב הרומאי שתופס אותו בשקר שולל ממנו את זכויותיו, בהמשך רופוס מוציא להורג עשרה מגדולי העדה[16] ומאלץ את אלישע לצפות במחזה כשבחיקו זונה,[17] מה שמציג אותו באור שלילי בעיני היהודים.
אלישע שבור נפשית מיחסם של היוונים אליו ולבני אדם בכלל, הוא חוזר לאנטוכיה וממשיך בעבודתו, במהלך הרצאה הוא מגיע למסקנה שלא ניתן להגיע לאמת ודאית ומתמוטט רגשית.
אלישע חוזר לארץ ישראל, בשבת אחת הוא פוגש את רבי מאיר[18] והם משוחחים על חייו, אלישע מביע בפניו את צערו והוא מספר לו על התאכזבותו מהפילוסופיה, ועל כך שמשמעות החיים לא ניתנת להבנה בשכל:
זאת הייתה טעותי הגדולה – ההערצה הזאת לשכל, ההסתמכות היומרנית עליו. היא הביאה אותי למחול על פשעיה של רומי; היא גרמה לי לפטור כרגש עיוור את הדחף לנאמנות ולאהבה כלפי בני עמי, רק כשהיה מאוחר מדי למדתי להבין כי תהליכי החיים עולים על גדות כלי הקיבול של ההיגיון, וכי הדברים המשמעותיים ביותר בחוויה האנושית – רגישות ליופי, מסירות לבני עמו של אדם – אינם דברים שניתן לקבוע באמצעות היקשים
— מילטון שטיינברג, בפיו של אלישע, כעלה נידף, מהדורת ידיעות אחרונות, עמ' 446
| ” | שום חברה, ולא משנה כמה גדולים הישגיהם של מלומדיה, אינה יכולה להיות אמצעי לגאולת המין האנושי, אם היא בזה לצדק ולרחמים | “ |
– מילטון שטיינברג, בפיו של אלישע, כעלה נידף, עמ' 446, יש שראו בדבריו אלו רמז לשלטון הנאצי בגרמניה דאז | ||
רבי מאיר קורא לאלישע "שובו בנים שובבים", ואלישע משיב לו שהוא לא מסוגל להפקיר את עצמו לשום סמכות, ”חופש המחשבה הוא יין משכר, הוא לא הצליח לחזק את ליבי, אך משלגמתי ממנו, לעולם לא אוכל להסתפק במשקה יוקד פחות”,[19] הוא מסביר לרבי מאיר שהוא הולך לנסות למצוא את משמעות החיים באמצעות מיזוג האמונה וההיגיון.
באחרית דבר מסופר שמדווחים לרבי מאיר שקברו של אלישע נפגע מברק,[13] רבי מאיר הולך לקבר ומכסה אותו מחדש, בדרך הוא נזכר על מותו בבדידות והוא בוכה על חייו של רבו, ”אך לא על רבו בלבד אלא גם על עצמו... על עם מדוכא ונרדף, על כל בני האדם, על מכאובי גופם ונשמתם, ועל חלומתיהם במתים...”[20]
ביקורת וקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניו יורק טיימס כתב כי "הספר מרשים באופן יוצא דופן", בשיקגו דיילי ניוז (אנ') נכתב כי זהו "רומן גועש על עידן סוער הדומה באופן מוזר לעידננו", בניו יורק הראלד טריביון נכתב כי זה "ספר נדיר ומרגש, יצירתי במחשבתו, רגיש ומלומד, מבלי להיקרא כמסמך".
הספר נחשב לקלאסיקה בספרות היהודית אמריקאית מודרנית, ופופולרי במיוחד בקרב סטודנטים יהודים בארצות הברית, לדברי פרופ' דוד גולינקין הדבר נובע מהזדהות עם תחושת הניגוד בין הדת למדע.[21]
פרופסור אדמיאל קוסמן כתב במקור ראשון כי על אף שבעיקרון הספר משויך לסוגת "רומן היסטורי" לדעתו זהו רומן העוסק בלבטיו של היהודי המודרני ובמאבקיו לשמור על יהדות בעולם אתאיסטי, לדבריו הדמויות בספר הן בובות תפאורה המשמשות ככלים להעברת מסרים אלו.[22]
לקראת הוצאת הספר בעברית הסופרת יוכי ברנדס[23] כתבה כי "הספר הזה שינה את חיי כנערה והיווה לי מקור השראה כשכתבתי את "הפרדס של עקיבא"[24] גם בספרה "הגר" גיבורת הספר נהנית לקרוא בספר.
פרופסור שלום רוזנברג כתב כי מבין הספרים על אלישע בן אבויה הוא ממליץ על ספר זה.[25]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספר באתר עברית
פרופ' גולינקין בראיון לשירי לב-ארי על הספר "כעלה נידף" 9.11.15, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:59)[26]- פרופ' דוד גולינקין בראיון ללונדון וקירשנבאום על הספר "כעלה נידף" 4.11.15 2, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 05:48)[27]
- הספר "כעלה נידף", באתר "סימניה"
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב לואי פונקלשטיין, אלישע בן אבויה - ארכיטיפוס של מורד, עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז, עמ' 315 - 326
- דב אלבוים, על יש ועל אין ועל גם וגם – חטאו המסתורי של אלישע בן אבויה, מבוא לספר כעלה נידף, ידיעות ספרים ומכון שכטר, 2015, עמ' 7 – 14.
- דוד גולינקין, על המחבר וספרו, מבוא לספר כעלה נידף, ידיעות ספרים ומכון שכטר, 2015, עמ' 15 – 20.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ש. שריה, אותיות וסופרים, הַבֹּקֶר, 31 בינואר 1947
- ^ יעקב לואי פונקלשטיין, אלישע בן אבויה - ארכיטיפוס של מורד, עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז, עמ' 324
- ^ יעקב לואי פונקלשטיין, אלישע בן אבויה - ארכיטיפוס של מורד, עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז, עמ' 324, ומקורות שם
- ^ ראו מובאות בתוך: יעקב לואי פונקלשטיין, אלישע בן אבויה - ארכיטיפוס של מורד, עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז, עמ' 315 - 326
- ^ שטיינברג התחיל לכתוב דוקטורט באוניברסיטת קולומביה "על השפעות הלניסטיות על היהדות הרבנית"
- ^ כופר להכעיס, מסית ומדיח, גאוותן ורוצח, לעיון בחטאו ראו: יהודה ליבס, חטאו של אלישע, הוצאת מאגנס, ירושלים 1990
- ^ ספר איוב, פרק י"ג, פסוקים כ"ד–כ"ה
- ^ בספר מתוארת הברית מילה שלו כשכתוב למסופר בתלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'
- ^ שכתוב של המעשה המסופר תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ד, עמוד ב'
- ^ על בסיס המשנה (משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו) "משמת בן זומא בטלו הדרשנים"
- ^ המחבר מתאר שלפני שיעור הוא מסכם ספר וכותב בפנקסו "אין קיום לאלים", בשיעור הפנקס נופל ואחד התלמידים רואה את השורה ונבהל, זהו שכתוב לדברי הגמרא "אמרו עליו בשעה שהיה עומד בבית מדרש ספרי מינים נושרים מחיקו, תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב'
- ^ מדרש משלי פרק לא
- ^ 1 2 תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'
- ^ שכתוב אנכרוניסטי, בהמשך הספר מתואר המפגש בין רבי עקיבא לפפוס בן יהודה ותהליך התשובה שלו כמתואר בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ד, עמוד א'
- ^ המחבר מודה שזהו שכתוב אנכרוניסטי
- ^ מבוסס על תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד א'
- ^ מילטון שטיינברג, בפיו של אלישע, כעלה נידף, מהדורת ידיעות אחרונות, עמ' 448
- ^ מילטון שטיינברג, בפיו של אלישע, כעלה נידף, מהדורת ידיעות אחרונות, עמ' 452
- ^ פרופ' גולינקין בראיון לשירי לב-ארי על הספר "כעלה נידף" 9.11.15, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:59)
- ^ אדמיאל קוסמן, "אחר בינותינו" מקור ראשון, א' אב תשע"ו, עמ' 18, ניתן לקריאה גם פה
- ^ ברנדס עודדה את הוצאת הספר
- ^ מילה של סופר, ידיעות אחרונות, 21.6.2016
- ^ מאמר לפרשת שבוע, פרשת ראה, על אגוז וקליפתו, כך כתב גם במאמר במקור ראשון 8 יולי 2016, עמ' 18
- ^ לתוכן הראיון בקובץ לקריאה ראו פה באתר מכון שכטר
- ^ לתוכן הראיון בקובץ לקריאה ראו פה באתר מכון שכטר
