הכותל המערבי

תפילה בכותל המערבי

הכותל המערבי הינו חלקו המערבי של קיר התמך שהקיף את הר הבית בסוף תקופת בית שני, אשר נחשב למקום מקודש ביותר ליהודים.

יעודו המקורי של הכותל

הכותל המערבי הינו שריד של קיר התמך של הר הבית שנבנה בסוף תקופת בית שני. למעשה, הכותל הינו קיר התמך המערבי של מתחם הר-הבית המורחב שאותו בנה הורדוס. הכותל אינו חומה, שכן לא נועד להגנה, ומצידו הפנימי, מילא הורדוס את הר הבית בעפר ובמבנים תת קרקעיים, כדי להרחיב ולפאר את שטחו.

כיום, רובו של הכותל קבור תחת פני השטח, מלבד רחבת הכותל המערבי, הכותל הקטן (ראה להלן), ומספר מקומות בהם הכותל חשוף ומשמש בתור קיר לבתים פרטיים ברובע המוסלמי.

חלק מהכותל נמצא גם בגן הארכיאולוגי בסמוך לרחבת התפילה. בגן הארכיאולוגי אפשר לגשת גם לכותל הדרומי.

הכותל במסורת היהודית

הערבים כינו את הכותל בשם "כותל הדמעות" או "כותל הבכי" (حائط المبكى), על שם תפילותיהם ובכיים של היהודים שבאו להתפלל שם, וכינוי זה התקבל יותר מאוחר גם לתיאור הכותל בשפה האנגלית (The Wailing Wall).

מדרש חז"ל ידוע קובע כי "שכינה לא זזה מעולם מהכותל המערבי", אך אין הכוונה למבנה שאותו מקובל לכנות היום "הכותל המערבי" אלא לאחד מכתלי בית המקדש.

שוטר בריטי משגיח בכותל, בשנת 1934 לערך

תפילות של יהודים באתרים סביב חומת הר הבית (לאחר חורבן בית שני) מתועדות כבר מהמאה הרביעית לספירה בסיפורי נוסעים ועולים לרגל. נראה שהמנהג להתפלל סמוך לכותל המערבי התגבש במאה ה-16 בימי ראשית השלטון העות'מאני בירושלים.

עדות ראשונה לתפילות אבלות של יהודים מול חומות הר הבית נמצאת בדבריו של "הנוסע מבורדו" - עולה רגל צרפתי נוצרי שהגיע לירושלים בשנת 333 לספירה:

יש שתי אנדרטאות של אדריאנוס, ולא רחוק מהאנדרטאות נמצאת אבן נקובה שהיהודים באים אליה כל שנה ומושחים אותה בשמן. הם מקוננים על עצמם באנחות וקורעים את בגדיהם ואז עוזבים

— "יומן מסע מבורדו לירושלים", תיאור ירושלים, חלק 591

התיאור מתייחס ככל הנראה לטקסי האבלות של תשעה באב. מקומה של "האבן הנקובה" אינו ברור, אך מעריכים שהיא עמדה דווקא באזור הפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית. באותה תקופה הוטלו מגבלות על כניסת יהודים לירושלים, כך שיהודים פקדו בעיקר את הר הזיתים שממנו היה אפשר להשקיף על הר הבית. כיוון שכך, ייחסו יהודים חשיבות מיוחדת דווקא לכותל המזרחי של חומת הר הבית, כיוון שהוא הנשקף מהר הזיתים, וכיוון שממנו יצאו הכהן הגדול ועוזריו להכין אפר פרה אדומה בימי המקדש.

לאחר הכיבוש הערבי-מוסלמי של ירושלים בשנת 638, שוקם הר הבית ונבנו עליו המסגדים העומדים עליו עד היום. כמו כן התיר השלטון המוסלמי ליהודים לגור בירושלים. בתקופה זו התגבש מנהג של תפילה באזור הדרומי-מזרחי של חומת הר הבית, ובמיוחד סמוך לשערים שבנו המוסלמים בכותל המזרחי ובכותל הדרומי. על הכתלים האלה נמצאו כתובות ובהן שמות של יהודים שפקדו אותם.

בנימין מטודלה שביקר בירושלים בסוף המאה ה-12, מזכיר מקום מול כיפת הסלע: "...כותל מערבי, אחד מהכתלים שהיו במקדש בקודש הקודשים, וקוראים אותו שער הרחמים, ולשם באים היהודים להתפלל בפני הכותל בעזרה". תיאור דומה מופיע בספרו של רבי יצחק חילו, "שבילי ירושלים", שנכתב ב-1333, וגם בתיאור זה נזכר "הכותל המערבי" כשם נרדף ל"שער הרחמים".

התיאור הראשון שאפשר לייחס בוודאות למקום הנקרא היום הכותל המערבי הוא משנת 1488 ונכתב בידי רבי עובדיה מברטנורא בעקבות ביקורו בירושלים. במהלך המאה ה-15 מתרבים התיאורים של הכותל המערבי בדיווחים של נוסעים יהודים וקראים ונראה שבתקופה זו כבר הפך המקום לאתר תפילה יהודי מוכר. זמן קצר לאחר כיבוש ירושלים בידי העות'מאנים (שנת 1517), החל השלטון העות'מאני לשקם את העיר ואת המבנים שבה, ואף עודד יהודים מממגורשי ספרד להתיישב ברחבי האימפריה העות'מאנית בכלל ובארץ ישראל בפרט. לפיכך, יהודים רבים יותר יכלו לפקוד את המקום והחל להתקיים בו אתר תפילה קבוע.

הכותל במסורת המוסלמית

במסורת המוסלמית נזכר הכותל המערבי כמקום אליו קשר הנביא מוחמד את הבהמה הפלאית שלו אל-בוראק לאחר מסע הטיסה הלילי שלו ממכה אל מסגד אל אקצא. לכן נקרא הכותל בפי המוסלמים גם אל-בוראק. המופתי אמין אל חוסייני עשה שימוש במסורת זו כדי לדרוש בעלות על הכותל בתקופת המנדט הבריטי. על התאוריה הזו יש מחלוקת רבה. מסגד אל אקצא צמוד לכותל הדרומי ובעבר הוגים מוסלמים אמרו ששם דווקא סביר היה שהסוס ייקשר. באנציקלופדיית האסלאם אין שום תזכורת לכותל המערבי כקשור לאסלאם ובספרי תיירות של הוקף עד 1990 גם כן אין שום תזכורת לעניין זה. הדבר מעלה השערות, הרווחות בעיקר בקרב הימין, שהניסיון לקשור את אמונת האסלאם לכותל המערבי נבע למעשה ממניעים פוליטיים [1].

הכותל בעת החדשה

מבט כללי על רחבת הכותל, ינואר 2006

הכותל עבר לידי ישראל במלחמת ששת הימים, ומאז הגישה אליו חופשית ליהודים וללא-יהודים. תמונת הצנחנים הצופים אל הכותל לאחר כיבוש העיר העתיקה היא מהתמונות המפורסמות בתולדות מדינת ישראל.

לאחר המלחמה נהרסה שכונת המוגרבים ששכנה מול הכותל, ובמקומה נבנתה רחבה למתפללים ולמבקרים. אזור תחום ברחבה המשתרע עד הכותל עצמו נחשב כבית כנסת, ובכניסה אליו מתבקשים המבקרים לכסות את ראשם. כמו כן יש באזור זה הפרדה בין נשים לגברים. התפילה במקום מתנהלת על-פי כללי היהדות האורתודוקסית, דבר שמעורר מדי פעם מחלוקות. דרישתן של נשים דתיות מקבוצת נשות הכותל (חלקן רפורמיות) להתפלל ברחבת הכותל כשהן עטופות בטליתות, נדחתה. פנייה לבג"ץ הביאה לפשרה שעל פיה הן יתפללו בסמוך לכותל אך מחוץ לאזור התחום ברחבה.

אל מול הקונצנזוס בדבר חשיבותו הדתית והלאומית של הכותל עומדים דבריו של ישעיהו ליבוביץ, במכתב למערכת "הארץ" שהתפרסם ב־21 ביולי 1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, וגינה את הנהירה לכותל בכלי רכב בעצם חג השבועות, והוסיף:

אשר לליכוד הלאומי בצלו של הכותל - הנה הצעתי: תתוקן הרחבה שלפני הכותל כדיסקוטק הגדול ביותר במדינת ישראל, וייקרא שמו "דיסקוטק השכינה". דבר זה ישביע את רצונם של כל החוגים והפלגים בעם: של החילוניים - בשל היותו דיסקוטק, של הדתיים - בשל שם השכינה הנקרא עליו.

— הדיסכותל

הכותל המערבי בשנת 1870

היום הכותל משמש כבית כנסת עממי, בו נערכים מאות של מניינים במהלך כל יום. רב הכותל הוא הרב שמואל רבינוביץ. נהוג שנערים המגיעים לגיל מצוות עולים לכותל בכדי לעלות לתורה. כמו כן, יש יחידות צה"ליות שמשׁביעות את חייליהם על תנ"ך ברחבת הכותל כמו חטיבת הצנחנים. ונערכים בו אירועים ממלכתיים נוספים, כמו פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

מבקרים בכותל נוהגים לכתוב פתקים עם בקשות לאלוהים ולשימם בין אבני הכותל. בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית אפשרית הגישה לכותל גם מרחוק. מספר ארגונים יהודיים וביניהן ישיבת אש התורה מפעילים מצלמת-אינטרנט שמשדרת לאינטרנט תמונה עדכנית במהלך כל שעות היום מהכותל. כמו כן, ישנו שירות חינם של חברת בזק לקבלת בקשות מכל רחבי העולם בפקס ובדואר אלקטרוני, על מנת לשים אותן בכותל.

על-פי דרישת בג"ץ, עקב עתירה של קבוצת קבוצת "נשות הכותל" הרפורמית, משמש קטע של הכותל שבגן הארכיאולוגי, סמוך לקשת רובינסון, לתפילות משותפות של גברים ונשים עבור .

מעמד מדיני

הכותל נכבש במלחמת ששת הימים, ועל כן הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בריבונות הישראלית עליו. אף-על-פי-כן, יש תמיכה רחבה בעולם להשארתו בידי ישראל בכל הסדר קבע. תמיכה זו אינה מתייחסת להר הבית הצמוד לכותל.

הכותל הקטן

הכותל הקטן הינו אתר תפילות יהודי, הנמצא במרכזו של הכותל המערבי של הר הבית, אל מול מקום קודש הקודשים ומהווה המשך ישיר של הכותל המערבי. במקום מתקיימות תפילות המאורגנות על ידי ארגון "כותלנו" מיסודה של ישיבת עטרת כהנים.

הכותל הקטן הוא המקום השני בקרבתו (מחוץ להר הבית) אל מקומו של קודש הקודשים. במנהרות הכותל נמצא המקום הקרוב ביותר אשר נמצא מול קודש הקודשים.

בנוסף למעלתו כקרוב למקום המקדש, הוא סמוך לשער הברזל המאפשר, לרוב, הצצה אל תוך הר הבית. במיוחד חשוב לבקר שם, כדי לחוש, במקצת, את הווי הכותל לפני שמדינת ישראל יצרה את הרחבה האדירה ויצרה, בפועל, "מקום קדוש" חדש. 'רחבת' הכותל הקטן היא סמטה צרה (כ-3 מטר) המצפין מרחוב שער הברזל ומוביל לבתי מגורים פרטיים. בכך, תנועת האנשים העוברת בה פחותה משהייתה בכותל ה'גדול ', שהייתה מעבר ראשי בגיא המרכזי לעבר שער האשפות.

הכותל הקטן באתר עיריית ירושלים.

לקריאה נוספת

בן-דב, מאיר, מרדכי נאור וזאב ענר (1981). "הכותל", משרד הביטחון - ההוצאה לאור.

ראו גם

קובץ:The west wall giant blocks.jpg

נדבך רבא במנהרות הכותל המערבי

• מנהרות הכותל
• הר הבית
• העיר העתיקה
• ירושלים

קישורים חיצוניים

• הכותל - אתר הכותל, מצלמות שונות מהכותל ומידע על אירועים שנערכים בו בזמנים שונים.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:מטח
  סוג לא תואם [ 3 ] דב בן מאיר, המערבי: מאימתי? 927, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:מטח
  סוג לא תואם [ 3 ] ד"ר זאב וילנאי, המערבי במסורת ישראל 8683, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
• מצלמת הכותל באתר אש התורה
• בזק מקבלת אימיילים לכותל
• הכותל המערבי - תמונות ומידע כללי.
• פורטל תמונות של ירושלים הכותל המערבי
• שיחרור הכותל והעיר העתיקה - הקלטה של שידור רדיו היסטורי
• ירושלים הקדומה מתגלית בחפירות הסמוכות לכותל מתוך אתר "לדעת".