שכונת המוגרבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרובע היהודי ושכונת המוגרבים
בתי השכונה והכותל המערבי ב-1857
שכונת המוגרבים ובסמוך לה הכותל המערבי, ראשית המאה ה-20
שכונת המוגרבים, 1917

שכונת המוגרביםערבית: حارة المغاربة) הייתה שכונת מגורים בפינה הדרום-מזרחית של העיר העתיקה בירושלים, שנוסדה בשנת 1193 על ידי בנו של צלאח א-דין כהקדש למהגרים מהמגרב[1]. גבולותיה היו הכותל המערבי במזרח, חומת העיר העתיקה בדרום, הרובע היהודי במערב והרובע המוסלמי בצפון. השכונה נהרסה בשנת 1967 בהוראת ממשלת ישראל, וכיום שוכנת במקומה רחבת הכותל המערבי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון והגאוגרף מוג'יר א-דין ציין כי השכונה נוסדה בשנת 1193 על ידי בנו של צלאח א-דין, אל-אפדל איבן צלאח א-דין, כהקדש (ווקף) עבור יוצאי המגרב. הוא ייסד שם מדרסה שנקראה "אל-אפדליה" על שמו‏[2], ועם השנים היא הפכה למסגד שייח' עיד, על שמו של אחד ממנהיגי העדה המוגרבית בן המאה ה-17. שייח' עד נקבר בתוך המסגד, וזה הפך למוקד עלייה לרגל, בעיקר סופים. בחפירות שנערכו במקום בראשית המאה ה-21 זוהו שרידיו של השייח'. במאה ה-12 הרחיבו תורמים מוגרבים את הרובע, וב-1303 הוקמה בו הזאווייה המסמודית על ידי תורם מסמודי. ב-1320 הוקמה במקום זאווייה נוספת על ידי נכדו של המלומד הסופי שעיב אבו מדין. בשכונה התגוררו צאצאי המורים שגורשו מספרד ב-1491, וזכו בזכויות מיוחדות תמורת השמירה על הר הבית ומסגדיו‏[3].

הנסיון לרכישת השכונה בידי הברון רוטשילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1887 (ה'תרמ"ז) ניסה הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד לקנות את בתי השכונה ולתת לתושבי השכונה בתים טובים יותר תמורתם במקום אחר. מטרת הברון הייתה לאפשר ליהודים להתפלל בכותל בצורה נאותה. מושל העיר קיבל ברצון את ההצעה שכן היא תרמה גם לרווחת תושבי השכונה, ולהקטנת הצפיפות בעיר העתיקה. עורך עיתון "הצבי" כתב כי

"כבוד פחת עירנו הואיל לקבל ברצון את בקשת נסים בכר בשם השר אדמונד די רוטשילד, אודות המקום לפני הכותל המערבי. להעניים המושלמים הערביים יבנו על חשבון השר בתים לשבתם, והמקום יפנה ויהיה פתוח ונקי כיאות למקום קדוש ונורא זה."

תיאור מפורט יותר מופיע בספרו של א.מ. לורנץ:

"הברון אדמונד די רוטשילד, ביקש לקנות את כל בתי השכונה הגובלים את המקום הזה, שהם קודש למוסלמי המערב, ולהרוס עד היסוד ולעשות במקום מישור ישר ונחמד, ולהקיפו בגדר של אבנים שיהיה הקדש לעדת היהודים. הבניינים והקרקע עלו בערך 74.000 פרנק שכל אחת מ-37 החצרות המקיפות את הכותל נאמדו בסך הכל 20.000 פרנק לערך. הפחה הבין את הטובה הגדולה שיביא דבר זה למצב הבריאות בעיר בכלל, ולתושבי השכונה הזאת בפרט, ומשום כך היה כבר מוכן להשיג הסכם על כך מטעם כתב מלכות מיוחד. אולם הרעיון לא יצא לפועל משום מה."‏[4].

למרות תמיכת הפשה המהלך נכשל, ונסים בכר הסביר את הדבר באיומים כי רכישת השטח בידי יהודים תוביל לפרעות מצד הערבים ‏[5]. בכר העיד בכתבה בעיתון "הדאר" בשנת 1928, כי תושבי השכונה נהגו להפריע למתפללים היהודים בכותל המערבי, ולהשליך אשפה לסמטה שלידו:

"הערבים היו צרים לישראל ומחללים יום יום את מקומנו הקדוש בהשליכם לשם אשפה ולפעמים גם צואה. אנחנו היינו מחויבים יום יום לנקות את החצר בשביל קדושת המקום."‏[6]

הריסת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינוי הריסות השכונה, יוני 1967
רחבת הכותל שפולסה לאחר הריסת השכונה. מימין נראה גשר המוגרבים

בערב 10 ביוני 1967, שלושה ימים לאחר שכבש צה"ל את העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, נאמר ל-650 תושבי שכונת המוגרבים לפנות את בתיהם תוך מספר שעות, וכי יינתנו להם בתים חלופיים. לבקשתם עוכב הפינוי עד שהתושבים סיימו לפנות את חפציהם מהבתים‏[7]. רק תושבים מעטים סירבו ‏[8] . לאחר מכן פינו 15 קבלנים אזרחיים מירושלים את השטח והרסו את 135 בתי השכונה‏[9], כולל מסגד וזאווייה. במהלך העבודות נמצאה בהם אישה גוססת ללא סימני פגיעה, והניסיונות להצילה נכשלו.

יוזם המהלך היה ראש העיר טדי קולק, והוא עשה כן בהמלצת דוד בן-גוריון שסייר איתו בכותל למחרת כיבוש העיר העתיקה. שר המשפטים יעקב שמשון שפירא תמך אף הוא במהלך. ממשלת ישראל הודיעה כי השכונה נהרסה בשל כך שתחת השלטון הירדני היא הפכה לשכונת עוני, והמהירות שבה התבצעה ההריסה נומקה ברבבות המבקרים היהודים שהיו צפויים לפקוד את הכותל המערבי בפעם הראשונה זה 19 שנה. עשרה חודשים לאחר ההריסה, ב-18 באפריל 1968, הפקיע משרד האוצר את קרקעות השכונה לשימוש הציבור, יחד עם הרובע היהודי כולו, והציע 200 דינר ירדני לכל משפחה שפונתה מהשכונה. מהשכונה נותר שריד בודד בדמות "גשר המוגרבים" המוביל מרחבת הכותל לשער המוגרבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב יניב, שכונת המוגרבים שליד הכותל המערבי, ‬‬אריאל, (עורך: אלי שילר), 180-181, תשס"ז, 114-120‬.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור מהערך באנגלית - F. E. Peters (1984). Jerusalem. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. pp. 357–359, 394–396. "one of the best documented endowments, one that embraced the entire quarter of Western muslims or Maghrebis"
  2. ^ ניר חסון, עדות נדירה חשפה מסגד עתיק שנהרס ב-67', הארץ, 15.06.2012
  3. ^ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א, עמ' 162, 188.
  4. ^ א.מ. לורנץ "ירושלים" כרך עשירי
  5. ^ נסים בכר בראיון לשבועון "הדאר" בה'תרפ"ח
  6. ^ נסים בכר בראיון לשבועון "הדאר" בה'תרפ"ח
  7. ^ תום שגב, "1967 והארץ שינתה את פניה", עמוד 422
  8. ^ תום שגב, "1967 והארץ שינתה את פניה", עמוד 423
  9. ^ תום שגב, "1967 והארץ שינתה את פניה", עמוד 422


קואורדינטות: 31°46′36″N 35°14′03″E / 31.77667°N 35.23417°E / 31.77667; 35.23417