אבו גוש

אבו גוש
מראה כללי של הכפר מכנסיית גבירתנו של ארון הקודש
שם בערבית	أبو غوش
מחוז	ירושלים
מעמד מוניציפלי	מועצה מקומית
ראש המועצה	סלים ג'בר
גובה ממוצע	‎684‏ מטר
סוג יישוב	יישוב עירוני בעל 5 - 10 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	6,094 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎3.4%‏ לשנה
- צפיפות אוכלוסייה	3,229 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	1,887 דונם
אבו גוש
דירוג חברתי-כלכלי	3 מתוך 10
מדד ג'יני	0.3421
לאום ודת   0.0% יהודים   99.9% ערבים-מוסלמים   0.0% ערבים-נוצרים   0.0% דרוזים   0.099999999999994% אחרים (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 11.3% גילאי 5 - 9 11.4% גילאי 10 - 14 11.2% גילאי 15 - 19 9.4% גילאי 20 - 29 16.0% גילאי 30 - 44 19.1% גילאי 45 - 59 14.7% גילאי 60 - 64 2.5% גילאי 65 ומעלה 4.4% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
חינוך סה"כ בתי ספר 3 –       על-יסודיים 3 תלמידים 1,616 –       יסודיים 640 –       על-יסודיים 976 מספר כיתות 58 ממוצע תלמידים לכיתה 28 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)

הכתובת הרומית במנזר הבנדיקטיני

החזית המערבית של כנסיית "גבירתנו של ארון הברית" ופסל המדונה והילד הצופה מזרחה

מראה בחצר המנזר הבנדיקטיני

הכנסייה הצלבנית

המסגד באבו גוש ומאחוריו המנזר הבנדיקטיני

אבו גוש (ערבית: أبو غوش, תעתיק מדויק: אבו ע'וש) היא מועצה מקומית במחוז ירושלים בישראל. הכפר שוכן בהרי יהודה, מערבית ליישוב מבשרת ציון לאורך צידו הצפוני של כביש 1, ברום ממוצע של 684 מטרים מעל פני הים. בשנת 1992 הוכרז כמועצה מקומית. אבו גוש ידועה בזכות החומוסיות שבה, ובפסטיבל אבו גוש - פסטיבל מוזיקה ווקאלית שנערך פעמיים בשנה במנזרים העתיקים במקום. בכפר מסעדות רבות והוא מהווה מוקד משיכה לתיירים רבים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש באבו גוש 6,094 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.4%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2009, המועצה המקומית מדורגת 3 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ט (2008-2009) היה 33.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 4,865 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח).

בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו ב-2008 נבחר סלים ג'בר לכהונה שלישית כראש המועצה המקומית.

היסטוריה

במקום התגלו שרידים מיישוב שהתקיים בשלושה שלבים במהלך תקופת האבן החדשה. מהתקופה הרומית התגלו שלוש כתובות של הלגיון העשירי פרטנסיס שהובא לארץ ישראל בשנת 66 כדי לדכא את המרד הגדול, ולאחר מכן נותר בירושלים ובסביבתה. אחת מהכתובות קבועה כיום על הקיר החיצוני ליד הכניסה לקריפטה של כנסיית המנזר הבנדיקטיני.

קוהורטה של הלגיון העשירי פרטנסיס ישבה באבו גוש, הממוקמת באמצע הדרך בין ירושלים ואמאוס, והייתה תחנת דרכים חשובה. חשיבותה של אבו גוש הוכתבה לא רק בשל מיקומה המועדף, אלא גם בשל שפע המעיינות באזור. אחת מהכתובות - שהוקדשה על ידי אחת הקוהרטות של הלגיון העשירי פרטנסיס ועל ידי סקסטוס יוליוס באסוס (מושל יהודה בשנים 71-73 וכובש הרודיון בשנת 72) לכבוד אספסיאנוס וטיטוס - מוכיחה כי הלגיון העשירי פרטנסיס ישב באבו גוש לכל המאוחר משנת 73‏.

תל קריית יערים בצידו המערבי של היישוב, זוהה החל בתקופה הביזנטית עם קריית יערים העתיקה, שאליה הובא ארון הברית לאחר ששוחרר משבי הפלשתים.‏ עובדה זו קידשה את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כנסייה על התל, אולם היא נהרסה בעת כיבוש הארץ בידי הפרסים בשנת 614. באמצע המאה ה-7 הוקמה הכנסייה מחדש, אך היא הייתה קטנה וצנועה מקודמתה, והיא נהרסה באופן סופי בראשית המאה ה-11 וקיומה נשכח.

ב-1141 עבר השטח שעליו שוכן כיום הכפר אבו גוש לידי ההוספיטלרים, ואלה הקימו כנסייה אחרת, כ-400 מטר ממזרח לכנסיית גבירתנו של ארון הברית. כנסייה זו, הידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני באבו גוש, הייתה בשימוש עד 1187, ושוב מסוף המאה ה-14 עת הוקם סביבה מנזר פרנציסקני. הנוכחות הנוצרית במקום פסקה בסוף המאה ה-15, ולפי אחת הגרסאות פרעו תושבי הכפר המוסלמיים בנזירים והרסו את המנזר. אף שקיים ספק באשר לאמיתותה של גרסה זו, ברי שהיישוב הנזירי באבו גוש אכן פסק, והמבנים המשיכו ושימשו אך ורק כתחנת מעבר לצליינים בדרכם לירושלים. החל במאה ה-16 החל נוהג זיהויו של אבו גוש עם ענתות, עיר הולדתו של ירמיהו, אך מסורת זו נדחתה בתורה באופן סופי במאה ה-19. כיום שוב מקובל זיהויו של אבו גוש עם קריית יערים המקראית.

מוצאם של תושבי אבו גוש הוא ככל הנראה מהקווקז‏‏, ולכן הם אינם רואים את עצמם ככלל ערביי ישראל. עד כיבושו של איברהים פאשה את ארץ ישראל ב-1831, נהגו אנשי אבו גוש לגבות "מס מעבר" מכל מי שביקש לעבור לירושלים מאזור השפלה. איברהים פאשה ביטל נוהג זה במסגרת גזרות שהוטלו על האוכלוסייה המוסלמית. לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התחדשה האחיזה הנוצרית בכפר, הן בכנסיית גבירתנו של ארון הקודש והן במנזר הבנדיקטיני.

במהלך מלחמת העצמאות היה אבו גוש הכפר הערבי היחיד בפרוזדור ירושלים אשר שמר על נייטרליות, ואף סייע ללוחמים היהודיים ולצה"ל. למרות זאת, חלק מתושבי הכפר גורשו ממנו לאחר המלחמה. לעזרתם יצא הועד למען גולי אבו גוש, בו היו חברים עמוס קינן, אורי אבנרי, ר' בנימין, ערי ז'בוטינסקי ראובן גרינברג ואחרים ‏, ולבסוף רובם המכריע של המגורשים הורשו לשוב אליו.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש באבו גוש 6,094 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.4%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2009, המועצה המקומית מדורגת 3 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ט (2008-2009) היה 33.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 4,865 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח).

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אתרים בכפר

כנסיית גבירתנו של ארון הקודש

ערך מורחב – כנסיית גבירתנו של ארון הברית

במערב הכפר, על פסגת תל גבעת יערים, ניצבת כנסיית גבירתנו של ארון הברית (Notre Dame de l'Arche d'Alliance), ובראשה פסל של המדונה והילד. המקום מזוהה עם קריית יערים העתיקה, לשם הובא ארון הברית לאחר ששוחרר משבי הפלשתים. סיפור זה קידש את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כאן כנסייה שנהרסה בכיבוש הפרסי בשנת 614. על שרידי כנסייה זו הוקמו בשנת 1924 כנסייה ומנזר הנשים של מסדר האחיות הצרפתי של "יוסף הקדוש של ההתגלות". במלחמת העצמאות שימש המנזר בית חולים של חטיבת הראל. בכנסייה נערכים מדי פעם פסטיבלי מוזיקה.

המנזר הבנדיקטיני באבו גוש והכנסייה הצלבנית

ערך מורחב – המנזר הבנדיקטיני באבו גוש

המנזר הבנדיקטיני באבו גוש שוכן במרכז הכפר, והוא ידוע בעיקר בזכות הכנסייה הצלבנית שבו שבה שרידי פרסקאות מהמאה ה-12. הכנסייה הוקמה מעל מעיין הנובע עד היום בקריפטה שלה, ומאוחר יותר נוסד במקום גם מנזר, אשר תפקד עד סוף המאה ה-15. בתחילת המאה ה-20 חודש היישוב הבנדיקטיני במקום, הכנסייה שופצה והוקמו מבני המנזר. בצמוד למנזר שוכן המסגד המרכזי בכפר.

הבסיס הצבאי

במערב הכפר שוכן בסיס צבאי מתקופת המנדט הבריטי בשטח של יותר מ-17 דונם, אשר נבנה כאחת ממצודות טגארט בשנות ה-30 של המאה העשרים על קרקעות תושבי הכפר. ערב נסיגת הכוחות הבריטים, נמסרה התחנה לתושבי הכפר על הנשק שהיה בה. תושבי היישוב אשר סייעו לכוחות הפלמ"ח, אפשרו להם להשתמש בבסיס במלחמת העצמאות, ולאחר מכן הוא שימש כמפקדת חטיבת הראל. לאחר קום המדינה שימש המקום כבסיס צבאי פעיל, ואחר-כך ננטש והועבר להחזקת מנהל מקרקעי ישראל. כיום המבנה נטוש, ומאז שנות ה-90 של המאה ה-20 מתנהל מאבק על עתידו.

פוליטיקה פנימית

במועצה המקומית ארבע סיעות החברות כולן בקואליציה בראשותו של ראש המועצה, סלים ג'בר. הסיעה הגדולה היא סיעת הפיתוח והשוויון שמחזיקה בארבעה מושבים, לאחריה סיעת "אבו גוש המאוחדת" שלה שלושה מושבים ולכל אחת משתי הסיעות "צדק חברתי" ו"אלפרג'" ייצוג של חבר אחד. הצבעת התושבים, כברוב הישובים הערבים, היא לפי ההשתייכות המשפחתית ואף לא אחת מהסיעות הציגה בפני הבוחר תוכנית לניהול או מצע פוליטי.

לקריאה נוספת

• Werner Eck, Sectus Lucillius Bassus, der Eroberer von Herodium, in einer Bauinschrift von Abu Gosh, Scripta classica israelica 18, 1999 , pp. 109-120.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אבו גוש בוויקישיתוף

• מידע סטטיסטי על הרשות המקומית
• אתר פסטיבל אבו גוש
• צ. גבריאלי, בעלי ברית גורמים צרות, מעריב, 10 באוגוסט 1949
• חיים גורן, ‏המוסדות הנוצריים באבו-גוש בעת החדשה, קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 106-80
• יוסף גלס, ‏רכישות הקרקע ושימושיה באזור אבו-ע'וש (1948-1873), קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 122-107

הערות שוליים

_{קואורדינטות: 31°48′17″N 35°6′45″E}