הדסה בן-עתו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הדסה בן-עִתוֹ (נולדה ב-16 במאי 1926 בפולין) היא שופטת ישראלית, בעבר סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ושופטת במינוי זמני בבית המשפט העליון. ידועה גם בשל מחקרה אודות הפרוטוקולים של זקני ציון, שפורסם בספר "השקר מסרב למות" משנת 1998.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בבז'ז'ין (Brzeziny) בפולין, לקבלן הבניין דוד ליפמנוביץ ולדרורה ברודר. המשפחה עלתה לארץ ישראל ב-1935, ולאחר מכן נולדה אחותה נירה (לימים נירה כפיר, פסיכולוגית). עד 1941 התגוררה המשפחה בקריית מוצקין, ובן עתו למדה בבית הספר הריאלי העברי. לאחר מכן עברה לירושלים ולמדה בבית הספר התיכון הדתי "מעלה" בעיר. לאחר מכן למדה היסטוריה, פסיכולוגיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, לאורך שלושה סמסטרים. ב-1946 עבדה כרכזת מועדוני נוער בוויצ"ו, הייתה המזכירה הארצית של הארגון, ונשלחה מטעמו כנציגה לוועידה העולמית של ויצ"ו בבזל.

ב-1947 עברה להתגורר בחולון והחלה ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב. במהלך מלחמת השחרור שירתה בצה"ל בתפקיד סגנית קצין התרבות של פיקוד מרכז. לאחר שחרורה מצה"ל ב-1949 עבדה כמנהלת ענף הנוער במחלקת התרבות במשרד החינוך, ופעלה להקמת וניהול כ-50 מועדוני נוער לעולים ברחבי הארץ; בהמשך עברה לתפקיד מנהלת ענף הסטודנטים במשרד. ב-1951 עזבה את עבודתה וחזרה ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, אותם סיימה ב-1953. בן עתו השתלמה בקורסים נוספים במשפטים וקרימינולוגיה בארצות הברית, באוניברסיטת נורת'ווסטרן ובאוניברסיטת דנוור. ב-1955, לאחר התמחות בבית המשפט המחוזי ביפו ובפרקליטות מחוז תל אביב, התקבלה ללשכת עורכי הדין בישראל, ומאז עבדה חמש שנים במשרד עורכי דין, עם התמחות במשפט פלילי.

ב-1960 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב, וב-1970 מונתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשנים 1971-1974 הייתה גם מרצה בתחום המשפט הפלילי באוניברסיטת בר-אילן. ביולי 1980 ניצלה מפצצה שהונחה בביתה, במהלך משפט על שוד בנק שניהלה באותה תקופה, שייתכן כי היה קשור לפצצה זו.

ב-1980 כיהנה במינוי זמני בבית המשפט העליון. ב-1988 התמנתה לסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.

בן עתו הייתה חברה פעמיים במשלחת ישראל לאו"ם (1965 ו-1975), ופעמיים חברה במשלחת ישראל לוועידת אונסקו לזכויות האדם (ביניהן בפריז 1982). מונתה ב-1988 לנשיאת הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים.

ב-1991, לאחר 31 שנים בהן כיהנה כשופטת בדרגות שונות בבתי משפט בישראל, פרשה בן עתו מתפקידיה במערכת המשפט.

לאחר פרישתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פרישתה מכס השיפוט היא עוסקת במאבק נגד האנטישמיות, ובמסגרתו כתבה את הספר "השקר שמסרב למות" (1998), העוסק בפרוטוקולים של זקני ציון ומתאר את מקורם. עבודתה של בן-עתו מנסה לקבוע שהטקסט של הפרוטוקולים הוא זיוף. כמשפטנית ומומחית לנוהלי האו"ם, חקרה בן-עיתו את טיבם של הפרוטוקולים וכן את הטענות שהטקסט זוייף או נגנב. היא בדקה את ההוכחות שהוצגו במשפט בברן, שווייץ. ספרה "השקר מסרב למות" תורגם לתשע שפות והתפרסם ברחבי העולם.

ב-1999 זכתה בפרס צלטנר לחקר המשפט, פרס יוקרתי למשפטנים ישראלים. ב-2007 הוענק לה פרס חיים הרצוג על תרומה ייחודית למדינת ישראל והתפוצות. ב-2011 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן, כהוקרה על מאבקה באנטישמיות ותרומתה למערכת המשפט ולחברה.‏[1]

מאז פרסום ספרה "השקר מסרב למות", עוסקת בן עתו גם בכתיבה והרצאות אודות הקשר בין אנטישמיות לבין אירועים עכשוויים, כגון מלחמת לבנון השנייה וגל המחאות בארצות ערב (2011-2010).

ב-2008 פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "פנינים ורודות משנחאי". הספר מתאר פרקים בחייה, בתחום המשפט וכן בתחום ההסברה אודות העם היהודי. ב-2012 פרסמה רומן עשיר על לבטיה של שופטת בישראל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 נישאה לגרשון בן עתו, וב-1960 אימצו את בתם היחידה, כשהייתה בת 4 חודשים‏[2]. הם התגרשו ב-1982. בן עתו מתגוררת בתל אביב.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השקר שמסרב למות: מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון.
  • פנינים ורודות משנחאי, דביר, 2008.
  • אל תלכי לשם , כנרת, זמורה-ביתן, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]