אבישי רביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אבישי רביב (נולד ב־8 ביוני 1967) היה סוכן של המחלקה היהודית בשירות הביטחון הכללי. גויס בשנת 1988 ומילא תפקיד זה עד לחשיפתו בנובמבר 1995, בעקבות רצח יצחק רבין. בתקופת העסקתו במחלקה היהודית של השב"כ השתתף רביב בפעילויות אלימות רבות, הקים שני ארגוני מחתרת פיקטיביים ועל פי קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה פעל כסוכן מדיח‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביב עשה את שירותו הצבאי בחטיבת גבעתי, שם נפצע במהלך השירות והוגדר כנכה צה"ל. לאחר שיחרורו מצה"ל הפך לפעיל שולי בתנועת כ"ך באזור ירושלים. במהלך התפרעות אלימה של פעילי התנועה בשנת 1987 נעצר על ידי המשטרה. באותה תקופה לא הוצאה עדיין תנועת כ"ך אל מחוץ לחוק ופעילותה התרכזה בכפר תפוח, בירושלים ובחברון. רביב התגורר בחברון, שם גם נשא בשנת 1990 עולה חדשה מרוסיה.

רביב גויס לשב"כ ב-1987. בבית המשפט תיארו אותו מפעיליו כסוכן 'בעייתי', שבעוד "תכלית הפעלתו לגרום לסיכול ביצוען של עבירות פליליות", אך כדברי ועדת שמגר: "הוא עצמו מבצע עבירות לרוב, כאשר הוא יודע שהוא פטור מאחריות בשל הגיבוי שניתן לו על ידי רשויות המדינה. הפיקוח עליו של גורמי השירות היה בלתי יעיל, וברוב המקרים נוכחו לדעת רק אחר מעשה, מה שאירע, אך שבו והסתפקו באזהרות."‏[2].

לאחר גירושיו עבר רביב להתגורר בתל אביב, שם התקבל ללימודים באוניברסיטת תל אביב ונבחר למועצת אגודת הסטודנטים. בתקופת לימודיו זכה לחשיפתו הציבורית הראשונה, לאחר שניסה לתקוף את יושב ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה באותה התקופה, מסעד קדור, דרוזי בעל עבר קרבי בצה"ל, איים על חייו וכינה אותו "בוגד". עקב תקרית זו, ותקרית נוספת בה ניסה רביב לתקוף את חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, סולק מלימודיו באוניברסיטה.

בעודו מגיש ערעור על סילוקו ניסה רביב לחדש את פעילותו של ארגון ד"ב (ראשי תיבות של "דיכוי בוגדים") שהיה ארגון סטודנטים ימני קיצוני שפעל בשנים 19711972. ניסיון זה לא צלח ולא הניב דבר, למעט מספר הודעות לתקשורת[דרוש מקור]. באותה תקופה החזיק רביב משרד בן ארבעה חדרים באזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. המשרד עמד ריק רוב הזמן, ורביב לא הצליח להסביר מאין לו המשאבים לאחזקת משרדו ורכבו החדש וגם לא יכול היה לפרט את מקורות המחיה שלו‏‏‏[3].

מיד לאחר טבח מערת המכפלה, והוצאתה של תנועת כ"ך מחוץ לחוק, נמלט רביב מתל אביב והסתתר בביתו הנטוש של יורם שקולניק, מתנחל שהיה עצור אז בחשד שירה במחבל כפות. רביב הסגיר את מקום מחבואו, נעצר לחקירה ושוחרר לאחר יומיים.

לאחר שנכשלו ניסיונותיו לחזור ללימודים באוניברסיטת תל אביב, הוא התקבל לחוג למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן. הוא הצטרף לתא סטודנטים שארגן שבתות אירוח לסטודנטים ביישובים מעבר לקו הירוק, שבתות שלמעשה היו מפגשי פנויים פנויות מהמגזר הדתי לאומי. לאחר הצטרפותו של רביב הפכה הפעילות בשבתות האירוח להיות פוליטית רדיקאלית[דרוש מקור]. בהתכנסויות של התא ובזמן שבתות האירוח בשטחים, נשא רביב נאומים פוליטיים שהטיפו להתנגדות אלימה לפעולות הממשלה. באחת משבתות האירוח השתתף יגאל עמיר. ועדת שמגר תהתה על כך כיצד לא דיוח רביב למפעיליו אודות התבטאויות של האחרון.

פעילותו כסוכן שב"כ ופעיל ימין קיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבישי רביב פעל כפעיל ימין קיצוני באופן עצמאי ובמסגרת ארגונים שונים. עם פעולות אלה נמנות:

  • הקמת ארגון אי"ל.
  • ביום טקסים קיצוניים שהתבצעו בהשתתפות כתב הערוץ הראשון איתן אורן. על טקס זה אמרה ועדת שמגר: "כל העת המשיך בקשרים עם התקשורת כדי להציג את "אי"ל" כגוף קיים וזכה לסיוע הטלוויזיה בכך ששידרה טקס השבעה, שלא היה אלא הצגה, כאשר מי שנכח במקום חייב היה להיות ער לכך שהמדובר בהצגה".
  • השבעת חברי הארגון בהר הרצל ובנחלת יצחק.
  • בשנת 1994 הציג לתקשורת מצג מבויים של קייטנת "כך" לפיו שידר ניצן חן בערוץ הראשון כתבה שתיארה אימוני ירי לנערים לקראת פגיעה בערבים. מי שהופיע בכתבה כמדריך טרור בשם זוהר קובני שרת לימים כסגן הקב"ט בשגרירות ישראל באירלנד.‏[4].
  • מפגש פוליטי עם אנשי חמאס ברצועת עזה.
  • תקיפה של אישי ציבור ומפקדי צבא ובהם: יוסי שריד, שולמית אלוני, האלוף אילן בירן והרב שלמה אבינר.
  • על פי דו"ח ועדת שמגר, "אבישי רביב התבטא בחריפות נגד ראש הממשלה וטען כי חל עליו דין רודף וכי מותר, לכן, לפגוע בו".
  • ועדת שמגר קבעה על פי עדותו של כתב הטלוויזיה ניצן חן כי אין ספק שרביב הוא שנטל את הכרזה שבה הוצג רבין לבוש במדי אס אס (אותה יצרו שני קטינים) ומסר אותה לכתב הטלוויזיה.
  • לקיחת אחריות על רצח פלסטיני באזור חלחול ב-7 בספטמבר 1995. רביב הודיע לעיתונאים כי ארגון אי"ל ולאחר מכן כי ארגון "חרב דוד" ביצעו את הרצח שהתברר מאוחר יותר כסכסוך מקומי.‏[5],‏[6]

את עובדת היותו של רביב סוכן שב"כ חשפו, לאחר רצח יצחק רבין, כתב הערוץ הראשון אמנון אברמוביץ' ובני אלון. שם הקוד של רביב בהיותו סוכן שב"כ היה "שמפניה".‏[7] ב-1999 התפרסם מסמך שעורר סערה ציבורית וכונה "מסמך רביב"‏[8]. המסמך היה פרוטוקול ישיבה שהתקיימה ב-1996 במשרד המשפטים בין בכירי המשרד לבכירי השב"כ בנוגע להפעלתו של רביב, בהשתתפות חזי כאלו, ראש האגף ה"לא ערבי" בזמן רצח רבין ואחד האחראים להפעלת רביב. לפי הפרוטוקול אמר כאלו: "בדיון אצלנו הוחלט שהאיש לא נשלט ואי אפשר להמשיך להפעיל אותו בצורה כזו. אבל קבענו כללים חדשים של הפעלה, ניתוק, בדיקה פסיכולוגית. הובהר לו שככה לא נמשיך, ושלא תינתן לו חסינות על עבירות שיבצע. בחכמה שלאחר מעשה, אילו ניתקנו הקשר, אולי היה נותן לנו את הרוצח."‏[9]. כאלו הכחיש את המיוחס לו וטען כי דבריו בפרוטוקול מתומצתים ולא שיקפו את מה שבאמת אמר.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנחשפה עובדת היותו סוכן השב"כ בקרב הימין בישראל, נשמעו קריאות, בעיקר בימין, להעמידו לדין. הוא הואשם באי מניעת פשע בשל הטענה שידע על כוונותיו של יגאל עמיר אך לא דיווח עליהן למפעיליו בשב"כ, ובתמיכה בארגון טרור (אי"ל). נגד רביב הוגש בסופו של דבר באפריל 1999 כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים, ממנו הושמט מאוחר יותר האישום השני. ב־31 במרץ 2003 זוכה רביב מכל אשמה. השופטים קבעו כי רביב לא ידע על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. בהכרעת הדין בתיק נכתב בין היתר:

לא נטען בפנינו על קיומו של מניע ממשי לכך שהנאשם הסתיר ממפעיליו ביודעין ובזדון מידע שהגיע אליו בדבר כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה. ממכלול הראיות שהובאו בפנינו, עולה דווקא כי היה לנאשם מניע משמעותי למסור לשב"כ על כוונותיו של יגאל עמיר - אילו ידע אותן. זאת, משום שהשב"כ היה 'כל עולמו' ואילו היה מוסר דיווח שהיה בו כדי לסכל את רצח ראש הממשלה הוא היה נתפס כ'גיבור' ותדמיתו בעיני עצמו ובעיני אנשים חשובים לו - היינו אנשי השב"כ - הייתה עולה.
הטעם השני נוגע למבנה אישיותו של הנאשם, כפי שניתן ללמוד עליו ממקורות שונים שהובאו בפנינו. הנאשם תואר, בין היתר, כאדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה אשר אינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל. רופאה פסיכיאטרית אשר זומנה כעדת הגנה מטעמו של הנאשם תיארה אותו כאדם בעל הפרעה אישיותית נרקיסיסטית. מכאן מסקנתנו, שאין מדובר באדם בעל רמה אישית גבוהה, חוסן פנימי וביטחון עצמי, אלא באדם בעל אישיות חלשה, תלותית משהו, "המבקשת למצוא חן", אשר לגביה קיים סיכון של מתן הודאת שווא.
הטעם השלישי עניינו בנסיבות חייו של הנאשם בשמונה השנים אשר קדמו לרצח. בהכרעת הדין נאמר, כי לא יהיה מוגזם לומר כי בשמונה שנות הפעלתו כסוכן, חי הנאשם ב"עולם השקר". הוא היה נתון בהעמדת פנים מתמדת. הוא שיקר את סובביו, את הוריו, את אשתו דאז, את התקשורת ואפילו את השב"כ.

עם היסודות המשפטיים לזיכוי נמנים גם הקושי לקבל את זיכרון הדברים של חוקרי השב"כ אשר חקרו את רביב לאחר הרצח כראיה במשפטו, וכן עדותו של הרוצח עצמו, יגאל עמיר.

סיכום ועדת שמגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק ד' לדו"ח ועדת שמגר סיכמה הוועדה את התייחסותה לאבישי רביב והפעלתו במילים הבאות:

כל בר-דעת מבין, שאיסוף מידע הוא חיוני, וכי מי שעוסק בכך אינו בהכרח צדיק ובר-לבב. אולם, יש להיזהר מפרובוקטורים המנצלים את הגיבוי שניתן להם, עקב כוונה רעה שבלבם או בשל מופרעות באופיים, והופכים ליוזמי פעולות בלתי חוקיות ופוגעניות-פרובוקטיביות, תחת המעטה השלטוני. אנשים כגון אלה נוהגים כנטולי רסן, גם בשל כך שהם יודעים שלא יגישו נגדם כתב אישום. בתוצאות המזיקות נושאת המדינה כולה (כגון יצירת נקודות חיכוך נוספות בחברון או פגיעה באמון בשירות, המקבל תווית של ארגון חשאי העוסק בפרובוקציות פוליטיות).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל דקלו, רשמית: אבישי רביב יואשם באי מניעת רצח רבין והסתה, 14.08.2001, אתר גלובס
  2. ^ פרק ד': פרשת אבישי רביב, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2001
  3. ^ ‏ראיון עם עיתון הסטודנטים חברי ההסתדרות שנת 1994‏
  4. ^ פרק ד': פרשת אבישי רביב, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2001
    חיים לוינסון, השמפניה שנשפכה: גילויים חדשים בכשלים בהפעלת אבישי רביב, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
  5. ^ היו או לא היו, באתר העין השביעית, 1 בדצמבר 1997
  6. ^ הכל כשר לשם הניגוח, באתר ynet
  7. ^ אפרת וייס, סוכן השב"כ לשעבר אבישי רביב זוכה פה אחד, באתר ynet
  8. ^ מאת מנחם רהט, אריה, הימין: להקים ועדת חקירה, באתר nrg‏, 12 בנובמבר 1999
  9. ^ הותר לפרסום: תמצית פרוטוקול הדיון בעניין אבישי רביב - הנוסח המלא, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2011