לאופולד גודובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאופולד גודובסקי בשנת 1935

לאופולד גודובסקי ( Leopold Godowsky13 בפברואר 1870 - 21 בנובמבר 1938) היה פסנתרן וירטואוז, מלחין ומורה אמריקאי, יהודי יליד ליטא , אז פולין (חלק מהאימפריה הרוסית).

רקע משפחתי והילדות בליטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופולד גודובסקי נולד בשנת 1870 בעיירה זַ'סליאי Žasliai (בפולנית -ז'וֹשלֶה Żośle, קרוב לווילנה כבנם היחיד של מאציאֶי גודובסקי, רופא, ושל אשתו, אנה. האב נדבק ונפטר בזמן שטיפל בחולים בימי מגפת כולרה כשהילד היה בן שנה וחצי והאלמנה מחוסרת הכל עברה לגור קודם ליישוב שירבינטי (כיום שירבינטוס) וזמן קצר אחר כך לווילנה בבית של ידידים בשם לודוויק ומינה פאסינוק, בעלי חנות פסנתרים. בהיותם חשוכי ילדים, הזוג פאסינוק הפך להוריו האומנים של לאופולד. לודוויק פאסינוק לימד את הילד כינור ומושגי מוזיקה, כך שכבר בגיל 7 יכול היה לנגן את הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון. אבל הילד נמשך יותר אל הנגינה בפסנתר ולמד אותה כמעט בכוחות עצמו, חרף ההתנגדות ההתחלתית של מורו. להערכתו של הביוגרף שלו, ג'רמי ניקולאס, לכשרונו של גודובסקי ללמוד פסנתר כאוטודידקט לא היה אח ורע בתולדות המוזיקה. זה מסביר לדבריו את גישתו של גודובסקי כלפי הכלי ואת ניסוייו בטכניקת הנגינה בו. בגיל חמש הוא הלחין את יצירתו הראשונה, מינואט שלחלקו האמצעי הייתה צורה של קאנון.

מגיל מוקדם התחיל גודובסקי להופיע בקונצרטים פומביים. בגיל 9 -בווילנה, וכעבור זמן קצר, ערך, תחת חסותו של לודוויק פאסינוק, סיורי רסיטלים כ"ילד פלא" ברחבי ליטא ופרוסיה המזרחית.

שנות נעוריו ולימודיו באירופה ובאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק בשנת 1883 בגיל 13 נשלח בתמיכת בנקאי בשם פיינברג למבחני קבלה לבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. והתקבל אחרי שנבחן על ידי צוות שכלל את יוזף יואכים, מוריץ מושקובסקי וולדמאר ברגיל.

לאחר שלושה חודשים של לימודים אצל ארנסט רודורף, עזב בגלל הקושי להסתדר עם הוראה מאורגנת והמשיך להשתלם לבדו. בנובמבר 1884 נסע בליווי אמו וה"דוד" פאסינוק לאמריקה. נפרד ממלוויו ונשאר למצוא את מזלו שם. ב 7 בדצמבר 1884 התחיל בבוסטון כחבר בלהקת האופרה של קלרה לואיז קלוג.

בהתחלת שנת 1885 ניגן בקזינו ניו יורק, שם התחלף לסירוגין עם טרסה קארניו. בהמשך יצא לסיור הופעות בחוף המערבי ובקנדה יחד עם הכנר אוביד מוסין, שהכיר אותו עוד כ"ילד פלא" בווילנה.

הקשר עם אמו, איתה היה מתכתב, התרופף עוד יותר החל משנת 1886. ידוע כי נפטרה זמן קצר לפני 1914. גם הקשר עם לודוויק פאסינוק שהתאלמן בינתיים התנתק ואין פרטים על גורלו של האיש. למזלו, הנער הכיר את לאון סאקס, מצנט מניו יורק, שפרש עליו את חסותו וקיבל אותו כמעין ילד נוסף לתוך משפחתו בת ששת הילדים. לאופולד אף התאהב אז בבתו של סאקס, פרידה.

בתמיכת סאקס, חזר גודובסקי בשנת 1886 לאירופה כדי ללמוד אצל פרנץ ליסט בויימר. מותו של ליסט אילץ אותו לעבור לפריז שם התידד עם קאמי סן-סאנס וניגן לפניו במשך כשנתיים. סן סאנס, ששכל את בנו ביקש אף לאמצו כבן אך בתנאי שישנה את שם משפחתו. גודובסקי, כפי שהעיד בזכרונותיו, לא היה מוכן לכך. ‏[1]בתמיכת הזוג סאקס, שהגיע במיוחד בשבילו לאירופה, הרבה גודובסקי לנגן באותה תקופה בסלונים של האריסטוקרטיה הצרפתית והבריטית, והתחכך עם בכירי עולם המוזיקה בבירת צרפת - צ'ייקובסקי, גונו, תומא, פורה, דליב, מאסנה ואחרים.

פעילותו המוזיקלית בחיים הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מותו של לאון סאקס אילץ אותו לעזוב את אירופה ולחזור באוקטובר 1890 לארצות הברית. אחרי רסיטל בקארנגי הול נשא ב-30 באפריל 1891 את פרידה סאקס לאשה והפך ממחרת לאזרח ארצות הברית. מאוכזב משהו מעומס העבודה כסולן קונצרטים החליט להקדיש את עצמו במיוחד לתחום ההוראה. לימד במכללה למוזיקה בניו יורק (1891), בקונסרבטוריון של גילברט ריינולדס קומבס שבברוד סטריט בפילדלפיה (1891-1893) ובקונסרבטוריון של שיקגו (1900-1893). בסופו של דבר הוכיח עצמו כפסנתרן בעל שיעור קומה, ברמה שווה ליוזף הופמן או סרגיי רחמנינוב. בשנים 1897-1898 הצטיין בסדרת שמונה קונצרטים שבהן ביצע את עיקר הרפרטואר לפסנתר של המאה ה-19.

בשובו לאירופה ב-6 בדצמבר 1900 הופיע ב"בטהובן זאל" בברלין, ברסיטל שהדהים את הקהל והביקורת. התיישב בגרמניה ולאחר מכן, בין השנים 1909-1914 כיהן (אחרי בוזוני) כראש החוג לפסנתר באקדמיה למוזיקה Akademie der Tonkunst בווינה, מינוי אקדמי בכיר נדיר בשביל יהודי באותן השנים. עם תלמידיו בווינה נמנו היינריך נויהאוס ואיסאי דוברובן. בין השנים 1912 - 1914 חזר לסיורי הופעות בארצות הברית והקליט שם את הקלטותיו הראשונות על גרמופון. פרוץ מלחמת העולם הראשונה הכריחה אותו לעזוב את גרמניה ואוסטריה ולהעביר שוב את מגוריו ומרכז פעילותו לארצות הברית. בין השנים 1914-1916 חי בניו יורק, אחר כך בין 1916-1919 בלוס אנג'לס ובין השנים 1919-1922 בסיאטל. משנת 1922 חזר לחיות בניו יורק. במהלך שנות ה-1920 הופיע רבות באירופה ובארצות הברית, ערך סיורים ארוכים גם במקסיקו וארצות אמריקה הלטינית אחרות ובמזרח אסיה, כולל יפן ואינדונסיה, אז איי הודו ההולנדיים. בביקור בארץ האחרונה התרשם מאוד ממוזיקת הגמלאן ממנה שאב השראה לסויטה "פונורמות - ג'אווה". במהלך חייו גודובסקי לימד דורות של פסנתרנים, ביניהם היינריך נויהאוס, חורחה בולט (1914-1990). גודובסקי היה מארח מצוין, אוהב בני אדם ובעל חוש הומור. הוא כונה "פופסי" על ידי מקורביו (אולי בגלל מבנה גופו הגוץ). היה מקובל מאוד בחוגי אנשי התרבות והמדע בתקופתו, בווינה, באנגליה, גרמניה או ארצות הברית, התידד, בין השאר, עם צ'פלין ועם איינשטיין. בדצמבר 1925 ביקר לואופולד גודובסקי את היישוב היהודי בארץ ישראל ובקבלת פנים שערך לו ראש העיר תל אביב, דיזנגוף, המאסטרו הציע הקמת אקדמיה למוזיקה שתמשוך אליה מורים מבין גדולי המוזיקאים היהודים בעולם שיבואו לפרקי זמן קצובים ללמד כאן ללא תמורה. ‏[2] גודובסקי ביקר בהזדמנות זאת בקונסרבטוריון שולמית בתל אביב. בשנת 1926 ערך ביקור גם בארץ הולדתו, פולין (שכללה אז וילנה והסביבה).

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי גיל 50 הוכה האמן בכמה משברים שפגעו בחייו האישיים. בשנת 1924 אשתו פרידה חלתה קשות ונכותה הלכה והחמירה עם השנים. בשנת 1928 מאוכזב מבנו השני, גוטרם -גורדון שעזב את לימודיו כדי להתחתן עם רקדנית וודווילים, נידה אותו והפסיק להכיר בו כבן. המשבר הפיננסי משנת 1929 דירדר את מצבו הכלכלי. אמנם שורה של הקלטות אינטנסיביות בלונדון הביאה להכנסות חדשות, אבל גם לאסון בלתי צפוי: ב-17 ביוני 1930 בעת שהשלים את הקלטת הסקרצו במי מ'זור מאת שופן (מתוך 2 אטודים וארבעה סקרצי), גודובסקי לקה באירוע מוחי שהשאיר אותו עם שיתוק חלקי בפלג הגוף הימני. מוכה דיכאון, גודובסקי הצטרך בהמשך להתמודד גם עם התאבדות הבן הסורר גורדון בשנת 1932 ועם מות אשתו מהתקף לב שנה לאחר מכן. אף העלייה לשלטון של הנאצים בלב אירופה, בגרמניה, העציבה אותו מאוד. בהמשך עבר דירה בניו יורק יחד עם בתו דגמר וחזר לנגן, אך לא בהופעות פומביות אלא בפני ידידים ומעריצים בלבד. בשנותיו האחרונות התגייס לרעיון כינוס עולמי של המוזיקה והמוזיקאים World Synod of Music and Musicians ושל הקמת מועצה בינלאומית של המוזיקה והמוזיקאים, יוזמות שלא יצאו לפועל. בשנים 1937-1938 חלה ירידה נוספת במצב בריאותו בנובמבר 1938 נפטר בניו יורק מסרטן הקיבה. בגיל 68.

ללאופולד גודובסקי היו ארבעה ילדים:שתי בנות - ואניטה (1894-) ודגמר (1898-1975) ושני בנים לאופולד וגוטרם-גורדון.

לאופולד גודובסקי הבן (1900-1983) היה כימאי וכנר, שיחד עם לאופולד מאנס, המציא בחברת "קודאק", בשנת 1935, את הפילם הדיאפוזיטיב הראשון "קודאכרום". היה נשוי לאחות הצעירה של ג'ורג' גרשווין. דגמר גודובסקי הייתה בזמנו שחקנית ראינוע.

דף עם עיבוד של גודובסקי לאטוד אופוס 25 מס.1 מאת שופן

אמנותו כפסנתרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודובסקי היה אחד הפסנתרנים הכי נערצים של דורו, בקרב הקהל, עמיתיו והמבקרים כאחד. העדיף, ואומרים, היטיב יותר לנגן באולמות קטנים ואינטימיים מאשר באודיטוריומים גדולים. ‏[3] הירבה לנגן בטהובן, שומאן, ליסט, גריג, שופן. למרות שכפות ידיו ואצבעותיו לא נראו ארוכות "כשל פסנתרן", הייתה לו יכולת טכנית מושלמת שרכש אותה כמעט לבד. גישתו לנגינה הדגישה את הצורך בחסכון בתנועות ו"הרפיית הכובד" (במקום הפעלת כוח שרירים ישירה). ‏[4] ארתור רובינשטיין טען שיזדקק לחמש מאות שנה כדי להגיע ל"מנגנון" כמו של גודובסקי. ‏[5] ולדימיר דה פכמן שאהב לבצע את יצירותיו ועיבודיו של גודובסקי נהג לומר:"אנחנו חוטבי עצים לעומתו" ‏[6] המוזיקולוג ג'יימס היונקר, טען שגודובסקי היה "פסנתרן לפסנרתנים" ‏[7] גודובסקי עצמו הזהיר אמנם כי האמנות איננה הטכניקה בלבד. לדבריו "העיניין החשוב הוא הבריאה, היצירה. שימור האישיות הוא התכונה החשובה ביותר אצל האמן-המבצע. מורים טובים באמת הם אלה המקדישים לכך את עיקר מחשבתם" ‏[8]

גודובסקי כמלחין ומעבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הערכתו של רחמנינוב בזמנו, "גודובסקי היה המוזיקאי היחיד בתקופתו שתרם תרומה אמיתית ולטווח ארוך להתפתחות המוזיקה לפסנתר". ‏[9] מן המפורסמות הערתו של פרוצ'ו בוזוני כי מאז ליסט, הוא עצמו וגודובסקי היו המלחינים היחידים שהוסיפו משהו משמעותי באמת לכתיבה לפסנתר. כמלחין, גודובסקי נודע במיוחד הודות לעיבודים ותעתיקים שעשה ליצירות של מלחינים אחרים. היצירה המפורסמת ביותר בתחום זה הייתה "53 ה studies שלו לפי 27 אטיודים של שופן (1894-1914) יצירות אלה של גודובסקי דרשו רמה גבוהה של טכניקה ("ממושמעת, ורסטילית ופוליפונית, שבה השימוש בפדלים נעשה לא בניגוד לאצבעות כי אם בהתאמה איתן" ‏[10] עוררו סערה גדולה בקרב המבקרים. חלקם, כמו פרנק קופר, ראו בעיבודיו של גודובסקי מעין חילול השם של שופן. גודובסקי העדיף לקרוא להם יותר "הרכבות מחדש" Recompositions מאשר "תעתיקים" transcriptions. הוא הרשה לעצמו את החופש להצמיד אטיוד אחד על השני, לעשות שינויים בנושאים, להפוך אותם ולהעביר חלקים מיד ימין ליד שמאל, עד ללא היכר. היצירה הזאת נחשבת אחת מהמתוחכמות והקשות שנכתבה אי-פעם לפסנתר, למרות שגודובסקי עצמו לא סבר כך. עשרות שנים תרומתו של גודובסקי לספרות הפסנתר נזנחה עד שידעה הכרה מחודשת הודות לביצועם של אמנים כמו תלמידו ממוצא קובאני, חורחה בולט, או ארל ויילד ומארק-אנדרה אמלן. גודובסקי תרם תרומה מיוחדת למוזיקה לפסנתר ליד שמאל ומשום כך המוזיקולוג ג'יימס גיבונס היונקר כינה אותו "השליח (אפוסטול) של היד השמאלית".

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודובסקי הלחין כ-400 יצירות לפסנתר ועיבודים של שירים ויצירות אחרות.

Studies on Chopin's Études ‏ 53 ("חיי אמן", "העטלף", "יין, אשה ושיר")

12 קטעים (Phonoramas Java Suite)

  • ל-4 ידיים:
1918 34 מיניאטורות Miniatures
  • ליד שמאל בלבד:
1929 6 פואמות - ואלס (Waltz Poems)
1929 - פרלוד ופוגה לפי באך
  • לכינור ופסנתר:
1916 12 רשמים (Impressions)

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Jeremy Nicholas - Godowsky:The Pianists' Pianist Appian Publications and Recordings, Wark, Hexham, Northumberland,1989
(האנציקלופדיה למוזיקה גרוב-אוקספורד, הלקסיקון המקוצר גרוב למוזיקה, 1994 באנגלית)
Oxford University Press, Inc. 1994
  • נתן דונביץ -ענקים ופסנתרנים אחרים -הוצאת זמורה-ביתן, תל אביב, 2000
  • Das Neue Lexikon der Musik - Verlag Metzler, Stuttgart-Weimar, Band 2, 1996
(הערך על גודובסקי ב"לקסיקון החדש למוזיקה", הוצאת מצלר, שטוטגרט-ויימר, 2000)
  • James Huneker Steeplejack , Charles Scribner's Sons, NYC 1922
(ג'יימס היונקר - הטפסן, הוצאת סקריבנר, ניו יורק 1922)
(יוזף באנובץ , אלטון צ'ונג מינג צ'אן - לאופולד גודובסקי - מניאטורות כרך ב,)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dubal, David. . The Art of the Piano, , Amadeus Press ,Cambridge, UK, 2004
(דייויד דובאל - אמנות הפסנתר, הוצאת אמדאוס, קיימבריג', 2004)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J. Nicholas 1989
  2. ^ במדור של ליטל לוין - בעתון "הארץ" 12.12.2010
  3. ^ נ. דונביץ (2000) ע' 29
  4. ^ Oxford Grove Dictionary 1994
  5. ^ J. Nicholas (1989) p .XXI
  6. ^ J.Huneker (1922) vol2 ch 23 p. 206
  7. ^ (2001) J.Banowetz, A. Chan vol.2 p.7
  8. ^ נ. דונביץ (2000) - ע' 30
  9. ^ ציטוט מהפרק "בודהה האפל" באתר של ד"ר ג'ונתן אדוורד מאן, (2005)
  10. ^ שם