מיכאיל סאקשווילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאיל סאקשווילי
(21 בדצמבר 1967; Flag of Georgian SSR.svg טביליסי, גאורגיה הסובייטית) (בן 46)
מיכאיל סאקשווילי
שם בשפת המקור მიხეილ სააკაშვილი
מדינה גאורגיה
מפלגה התנועה הלאומית-דמוקרטית
בת-זוג
נשיא גאורגיה ה-4
תקופת כהונה 25 בינואר 2004 (10 שנים)
הקודם בתפקיד נינו בורג'נדזה (נשיאה זמנית)
לפניה אדוארד שוורדנדזה

מיכאיל (מישה) סָאַקַשוויליגאורגית: მიხეილ სააკაშვილი; נולד ב-21 בדצמבר 1967) הוא משפטן ופוליטיקאי, נשיא גאורגיה עד לשנת 2013.

סאקשווילי עלה לשלטון לאחר "מהפכת הוורדים" בארצו. במהפכה לא אלימה זו מחתה האופוזיציה, בתמיכתם של מפגינים רבים, על השחיתות בממשל, ובסופה התפטר הנשיא אדוארד שוורדנדזה. תחת הנהגתו של סקאשווילי צומצמה השחיתות ורוסנו מלחמות האזרחים. בתקופתו, חוזק הקשר בין ישראל לגאורגיה, ויועצים צבאיים ישראלים רבים סייעו לבניית הצבא הגאורגי.

סאקשווילי הדגיש את מחויבותו להחלת השלטון הגאורגי במחוזות הבדלניים אבחזיה ודרום אוסטיה שהשיגו אוטונומיה עם השפעה רוסית. באוגוסט 2008, במהלך פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג פלשו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה ובתגובה פלש צבא רוסיה לדרום אוסטיה ותקף יעדים בגאורגיה. סאקשווילי ביקש מהמערב להתערב לטובת גאורגיה.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאקשווילי נולד בטביליסי בעת שעדיין שימשה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה בברית המועצות. הוריו משתייכים לשכבה המשכילה בחברה: אביו ניקולוז הוא רופא העוסק עדיין במקצועו בעיר טביליסי ומנהל מרכז מרחצאות מרפא. אימו, ג'יולי אלאסניה, היא היסטוריונית ומרצה באוניברסיטה של טביליסי.

סאקשווילי סיים לימודי תואר ראשון בבית הספר למשפט בינלאומי באוניברסיטת קייב (אוקראינה) בשנת 1992. הוא עבד תקופה קצרה כממונה על זכויות אדם בממשלה הזמנית של גאורגיה מיד לאחר משטרו של זוויאד גמסחורדיה וזאת בטרם קיבל מלגת לימודים ממחלקת המדינה של ארצות הברית.

בשנת 1994 סיים סאקשווילי לימודי תואר שני במשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה ובשנת 1995 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון די. סי. בשנת 1995 הוא אף קיבל תעודה מן המכון הבינלאומי לזכויות אדם בשטרסבורג, צרפת.

לאחר סיום לימודי תואר שני, בעודו עובד במשרד עורכי הדין פטרסון בלקנאפ וטיילר, אחד ממשרדי עורכי הדין הבולטים בארצות הברית אשר משרדיו בניו יורק, פנה אליו ידידו זוראב ז'ווניה בשם הנשיא אדוארד שוורדנדזה אשר ביקש לגייס לטובת ארצו צעירים מבטיחים. בעידודו של שוורדנדזה נבחר סאקשווילי בחודש דצמבר 1995 לפרלמנט הגאורגי, כחבר במפלגת איחוד האזרחים של גאורגיה.

עד מהירה יצא שמעו של סאקשווילי למרחוק כיושב ראש ועדת הפרלמנט אשר מונתה לחקיקת בתחום הבחירות, מערכת המשפט והמשטרה. מסקרי דעת קהל שנערכו בגאורגיה עלה כי סאקשווילי מידת האהדה הציבורית שצבר הייתה שנייה רק לשוורדנדזה. בשנת 1997 בחר בו חבר עיתונאים ואנשי זכויות אדם ל"איש השנה" בגאורגיה. בחודש ינואר 2000 מונה סאקשווילי למשרת סגן נשיא הפרלמנט של מועצת אירופה.

ב-12 באוקטובר 2000 מונה סאקשווילי לשר המשפטים בממשלת שוורדנדזה. הוא יזם רפורמה עמוקה במערכת המשפט הפלילי בגאורגיה ובמערכת בתי הסוהר במדינה. יוזמותיו אלה זכו לשבח בפי פעילי זכויות אדם בינלאומיים. אולם, במהלך שנת 2001 היה סאקשווילי מעורב במחלוקת חריפה בממשלתו, כאשר האשים את שר הכלכלה, השר לביטחון פנים ומפקד המשטרה בטיביליסי בעשיית רווחים ממעשי שחיתות. ב-5 בספטמבר 2001 התפטר סאקשווילי ממשרת השר והצהיר: "לדידי אין זה מוסרי להישאר חבר בממשלת שוורדנדזה." הוא הצהיר כי שחיתות שלטונית פשתה בכל מרכזי ממשלת גאורגיה וכי שוורדנדזה חסר כוח רצון להתמודד עם התופעה. סאקשווילי הזהיר כי "ההתפתחויות הנוכחיות בגאורגיה יהפכו את המדינה למובלעת פשע בתוך שנה או שנתיים."

התנועה הלאומית המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משהתפטר מממשלת שוורדנדזה ועזב את מפלגת איחוד האזרחים של גאורגיה, יסד סאקשווילי בחודש אוקטובר 2001 את "התנועה הלאומית המאוחדת"; זוהי מפלגת ימין-מרכז, המשלבת ליברליזם כלכלי וחברתי, סובלנות כלפי מיעוטים ולאומיות. מפלגה זו הייתה לציר מרכזי למבקשי הרפורמות בגאורגיה. ביוני 2002 סאקשווילי נבחר ליושב ראש מועצת העיר טביליסי לאחר שהושג הסכם בין מפלגתו למפלגת העבודה הגאורגית. מינוי זה סיפק לו במה מרכזית להשמעת ביקורתו על השלטון.

ב-2 בנובמבר 2003 התקיימו בגאורגיה בחירות לפרלמנט אשר זכו לביקורת רבה מצד משקיפים בינלאומיים עקב אי-סדרים. סאקשווילי טען לניצחון בבחירות (טענה שגובתה בסקרי מצביעים), ועודד את המוני האזרחים לצאת ולהפגין נגד ממשלת שוורדנדזה וכן לפעול בדרכי מרי אזרחי נגד הרשויות. מפלגתו של סאקשווילי יחד עם מפלגת הדמוקרטים דרשו את הפלתו של שוורדנדזה וקיום בחירות חוזרות.

במהלך חודש נובמבר 2003 ידעה טביליסי הפגנות המונים, בהשתתפות עשרות אלפי מפגינים. לאחר לחץ מצד ההמונים התפטר שוורדנדזה מכהונתו כנשיא, ביום 23 בנובמבר ואת משרתו תפס במינוי זמני נינו בורג'נדזה, שהיה יושב ראש הפרלמנט. אף שמנהיגי המפלגות שקראו להפלת שוורדנדזה ניסו לפעול במסגרת החוק, היו רבים שראו בהפלת הממשלה מעשה של הפיכה אזרחית ובפי רבים היא זכתה לכינוי מהפכת הוורדים.

ב-24 בפברואר 2004 התאחדו מפלגות "התנועה הלאומית המאוחדת" ו"הדמוקרטים המאוחדים". המפלגה המאוחדת נקראה "התנועה הלאומית - דמוקרטים". מטרותיה העיקריות של המפלגה החדשה היו העלאת שיעורי הפנסיה, מלחמה בשחיתות והגדלת הכנסות המדינה. המפלגה ניצחה גם בבחירות 2008 לפרלמנט, אך "הדמוקרטים המאוחדים" פרשו מאיחוד המפלגות ונהפכו ליריבי "התנועה הלאומית המאוחדת". בבחירות אוקטובר 2012 לפרלמנט, "התנועה הלאומית המאוחדת" נוצחה אחרי שזכתה ב-65 מושבים מתוך 150.

נשיאות - תקופת הכהונה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בינואר 2004 זכה מיכאיל סאקשווילי בבחירות לנשיאות גאורגיה עם יותר מ-96% מקולות הבוחרים ובכך היה לנשיא הצעיר ביותר באירופה. סאקשווילי רץ לנשיאות תחת מסר של מלחמה בשחיתות ושיפור תנאי השכר והפנסיה לעובדים. הוא הבטיח כי יפעל לשיפור יחסי החוץ של המדינה. אף שסאקשווילי ידוע בנטייתו הברורה למערב ודיבר ברורות על רצונה של ארצו להצטרף כחברה לנאטו ולאיחוד האירופי, הוא גם התבטא בנושא חשיבות שיפור יחסיה של גאורגיה עם רוסיה. התמודדותו הקשה ביותר בתקופת כהונה זו הייתה עם בעיותיה הכלכליות של ארצו וכן פתרון המצב במחוזות הבדלניים של אבחזיה ודרום אוסטיה. האבחזים לא נטלו חלק בבחירות והכריזו על עצמאותם ממדינת גאורגיה, בעוד שבדרום אוסטיה הכריזו הבדלנים על רצונם באיחוד עם צפון אוסטיה שהיא חלק מרוסיה.

ב-25 בינואר 2004 הושבע סאקשווילי כנשיא בבירה טביליסי. מיד לאחר הטקס הוא חתם על צו נשיאותי הקובע דגל חדש למדינה. ב-26 בינואר, במהלך טקס שנערך בכנסיית כשוותי, הוא הכריז על צו המתיר להשיב לטביליסי את גופתו של נשיאה הראשון זוויאד גמסחורדיה מן העיר גרוזני (שבצ'צ'ניה) ואף קרא לרחוב ראשי בבירה על שם גמסחורדיה. גאורגיה אף שחררה מכלאם 32 מתומכי גמסחורדיה אשר נכלאו לאחר עליית שוורדנדזה לשלטון.

בחודשים הראשונים לשלטונו התמודד סאקשווילי עם משבר פוליטי קשה ברפובליקה האוטונומית של אג'ריה אשר נשלטה על ידי אסלן אבשידזה ואשר התעלם מן השלטון המרכזי הגאורגי. המשבר איים להתפתח למאבק מזוין, אולם ב-6 במאי 2004 אולץ אבאשידזה להתפטר בלחץ השלטון המרכזי והמשבר נפתר בדרכי שלום. הצלחתו בפתרון המשבר באג'ריה עודד את סאקשווילי להגביר את מאמציו להביא את חבל דרום אוסטיה תחת שליטת ממשלת גאורגיה. שליטי המחוז הבדלני הגיבו בהגברת החימוש בחבל, דבר שהוביל להתנגשויות מזוינות באוגוסט 2004. לאחר התנגשויות אלה החלה הפסקת אש מתוחה ולמרות יוזמת שלום של ממשלת גאורגיה בשנת 2005, המשבר נותר ללא פתרון. בחודש יולי 2006 הצליחה ממשלת סאקשווילי להתמודד עם משבר חריף נוסף, הפעם בעמק קודורי, בחבל אבחזיה שם כוחות משטרה גאורגים פרקו מנשקה מיליציה חמושה.

אף שלדעת פרשנים הרפורמות שהונהגו על ידי סאקשווילי בתקופת כהונתו הראשונה הניבו תוצאות מעורבות, רמת השחיתות במדינה ירדה באופן משמעותי. על פי דיווחי הבנק העולמי גאורגיה נמצאה כמדינה המובילה בעולם ברפורמות כלכליות ודורגה במקום ה-18 בעולם ב"קלות עשיית עסקים", בשעה שרוב שכנותיה נמצאות מעל מקום 100 באותו דירוג‏‏‏[1].

בתחום מדיניות החוץ סאקשווילי שמר על קשרים הדוקים עם ממשלת ארצות הברית וכן עם מדינות נאטו ונותר אחד ממנהיגי הארגון לפיתוח דמוקרטי וכלכלי (GUAM Organization for Democracy and Economic Development). "מהפכת הוורדים" אותה הנהיג תוארה על ידי הנשיא בוש כאחת מן התנועות החזקות בהיסטוריה המודרנית‏‏‏[2] אשר שימשה השראה לרבים בתקוותיהם לחירות‏‏‏[3].

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאקשווילי הוא תומך נלהב במדיניות השוק החופשי ומאמין כי יש להפחית את מעורבות הממשל בתחום העסקי. בתקופת כהונתו ידעה כלכלת גאורגיה התקדמות חסרת תקדים בתחום גביית המיסים, זאת לאחר שהופחתו שיעורי המס. גאורגיה אף הפכה מעורבת יותר בשוק העולמי ובשנת 2007 מכר סכרתוולוס בנקי (הבנק של גאורגיה) אגרות חוב בדרישה גבוהה. כאשר הציע הבנק 200 מיליון דולר של אגרות חוב לחמש שנים (עם פרעון בחודש ינואר 2012) בריבית שנתית של 9.5% הגיעו הביקושים בשוק ל-600 מיליון דולר‏‏‏[4].

יחסי החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא גאורגיה מיכאל סאקשווילי (משמאל) בחברת לך קצ'ינסקי נשיא פולין וולדאס אדמקוס נשיא ליטא.

הנשיא סאקשווילי רואה בחברות ארצו בנאטו דרך להבטיח יציבות לגאורגיה. הוא אף הציע לקיים דו-שיח אינטנסיבי עם המחוזות הבדלניים של דרום אוסטיה ואבחזיה בשאיפה להגיע להסדר עם מחוזות אלה. בנוסף, הוא הצהיר על התנגדותו לשימוש בכוח לצורך פתרון המשברים ואמונתו כי ניתן להגיע לפתרון באמצעים דיפלומטיים. משטרו של סאקשווילי אף הכפיל את כוחותיה של ארצו בעיראק והפך את גאורגיה לתומך החזק ביותר בכוחות הקואליציה מחוץ לארצות הברית, זאת לצד כוחות צבא גאורגיים בקוסובו ובאפגניסטן‏‏‏[5].

ממשלת סאקשווילי שמרה על קשרים הדוקים עם מדינות אחרות בקווקז ובמזרח אירופה, כגון אזרבייג'ן, ארמניה, אוקראינה, לטביה, ליטא, אסטוניה, רומניה, פולין וטורקיה. בעקבות חניכת צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן ביקר סאקשווילי, באוקטובר 2006, בישראל, וחנך מרכז לחקר האנרגיה באוניברסיטת חיפה וקיבל מן המוסד תואר דוקטור לשם כבוד. את נאומו באוניברסיטה ניצל להתקפה חריפה על רוסיה והישווה את הרדיפה בה מתנסים אזרחי גאורגיה ברוסיה לרדיפת היהודים באירופה לאורך ההיסטוריה‏‏‏[6]. עקב חששה של ממשלת ישראל מתגובתה של רוסיה, הביקור היה ביקור לא רשמי.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו שחששו כי סאקשווילי ירכז בידיו כוחות לשלטון בלעדי לאחר בחירתו לנשיאות אולם כיבוד זכויות אדם בגאורגיה השתפר מאז מינוייה של ממשלת סאקשווילי‏‏‏[7]‏‏‏[8].

סאקשווילי התבטא לעתים בתוקפנות. כך, בעת מסיבת עיתונאים ב-12 בינואר 2004 סאקשווילי יעץ לשר המשפטים "לעשות שימוש בכוח כאשר מתמודדים עם כל ניסיון לחולל מהומות בבתי הסוהר, ולפתוח באש, לירות על מנת להרוג ולהרוס כל פושע אשר מנסה לחולל מהומות. לא נחסוך בכדורי רובה כנגד האנשים האלה." בעת נאום השבעתו הצהיר סאקשווילי כי "עתה העת שהממשלה תפחד מן העם."

בשנת 2004 חוק עיתונות חדש חולל מחלוקת, בעקבותיה פנו מנהיגים בולטים במדינה במכתב גלוי לנשיא, אשר פורסם בכמה מן העיתונים המובילים, וטענו כי "חוסר סובלנות כלפי בני אדם המחזיקים בדעות שונות מוטמעת בפוליטיקה הגאורגית ובתחומים אחרים בחיי החברה."

ב-27 במרץ 2007 הכריזה ממשלת סאקשווילי כי הצליחה למנוע התפרצות מהומות בבתי הסוהר במדינה אותן זממו ראשי הפשע. פעולות המשטרה למניעת המהומות הסתיימו בשבעה הרוגים ו-17 פצועים. בעוד שהאופוזיציה בפרלמנט הטילה ספק בגרסה הממשלתית הרשמית ודרשה הקמת ועדת חקירה עצמאית, הצליחה מפלגת השלטון למנוע את מימוש היוזמה‏‏‏[9].

ניסיון התנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאקשווילי בעת פגישה עם הנשיא בוש בשנת 2008

ב-10 במאי 2005, בעוד נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש נשא נאום בכיכר החירות של טביליסי, ידה ולדימיר ארוטיוניאן רימון אל עבר מקום מושבם של בוש וסאקשווילי. הרימון נחת בקהל כ-20 מטר מן הבמה, לאחר שפגע במהלך מעופו בנערה, אולם לא התפוצץ. ארטיוניאן נעצר בחודש יולי אותה שנה ולאחר שהספיק להרוג איש משטרה בטרם מעצרו. הוא הורשע בניסיון להתנקש בחיי סאקשווילי ובוש וברצח איש שרותי הביטחון ונידון למאסר עולם‏‏‏[10].

משבר שנת 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי שנת 2007 נקלעה גאורגיה למשבר הקשה ביותר שידעה עד אותה עת מאז מהפכת הוורדים. בחודש אוקטובר החלה סדרת הפגנות נגד הממשלה על רקע האשמות ברצח ובשחיתות שהושמעו על ידי איראקלי אוכרואשווילי, שר לשעבר בממשלת סאקשווילי. המחאה הציבורית הגיעה לשיאה בחודש נובמבר 2007. החלטת הממשלה לפזר את ההפגנות בכוח התדרדרה ב-7 בנובמבר להתנגשויות בין מפגינים וכוחות המשטרה ברחובות טביליסי, אחריהן הכריז סאקשווילי על מצב חירום במדינה, אשר נמשך עד ה-16 בנובמבר, כולל הגבלות שהוטלו על אמצעי תקשורת שונים. צעדים אלה הובילו לביקורת חריפה, מפנים ומחוץ, כנגד ממשלת סאקשווילי.

ב-8 בנובמבר 2007 הכריז סאקשווילי כי נמצא פתרון של פשרה למשבר ולפיו ביום 5 בינואר 2008 יערך משאל עם בשאלת הקדמת הבחירות הכלליות שהיו מתוכננות לחודש אוקטובר 2008 וכן בשאלה האם על גאורגיה להצטרף לנאטו, יחד עם בחירות מוקדמות לנשיאות. כמו כן שונה חוק הבחירות באופן שנעשו ויתורים מסוימים בנוסח החוק כדי להקל על מפלגות האופוזיציה.

ב-23 בנובמבר 2007 הכריזה מפלגת השלטון, התנועה הלאומית המאוחדת, על סאקשווילי כמועמדה לנשיאות. בהתאם לחוקת גאורגיה, סאקשווילי התפטר ב-25 בנובמבר ממשרתו כדי לפתוח במערכת הבחירות‏‏‏[11].

תקופת כהונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, ב-5 בינואר 2008, ניצח סאקשווילי כאשר גרף 53.4% מקולות המצביעים, כמעט כפליים מן הבא אחריו‏‏‏[12]. בזכות הרוב המוחלט שקיבל התייתר הצורך בעריכת סיבוב בחירות שני. בבחירות אלה השתתפו גם אזרחי ישראל יוצאי גאורגיה שקיבלו, לאחר ששונה החוק הגאורגי בעניין, תעודת זהות גאורגית. תעמולת הבחירות התנהלה גם בישראל‏[13].

שינויים בהרכב הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן רב בטרם הבחירות לנשיאות הכריז סאקשווילי באופן פומבי על תוכניתו למודרניזציה של הרכב ממשלת גאורגיה. זמן קצר לאחר בחירתו בשנת 2008 הוא מינה מחדש לתפקידו את ראש הממשלה לאדו גורגנידזה וביקשו כי יציג ממשלה חדשה לאישור הפרלמנט הגאורגי.

גורגנידזה החליף את מרבית השרים שכיהנו בממשלתו לפני הבחירות, בהותירו על כיסאם שלושה שרים בלבד: איוונה מראבישווילי, שר הפנים השנוי במחלוקת, שר ההגנה היהודי דוד קזרשווילי ואת שר האוצר ניקה גילאורי.

יחסים עם רוסיה ופלישת רוסיה לגאורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה בדרום אוסטיה

עם תחילת תקופת כהונתו השנייה הדגיש סאקשווילי את רצונו לשפר את יחסי ארצו עם רוסיה. ב-22 בפברואר 2008 הוא קיים פגישה רשמית עם ולדימיר פוטין, אשר עדיין שימש אז כנשיא רוסיה. הפגישה התקיימה במעונו הרשמי של נשיא רוסיה. בפגישה זו נדונה בין השאר בקשתה של גאורגיה להפסיק את האמברגו שהטילה רוסיה על הסחר עם גאורגיה ואשר פגע במידה רבה בכלכלת המדינה.

ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה פלשה רוסיה לגאורגיה, הדפה את הכוחות הגאורגיים בדרום אוסטיה וכבשה עמק קודורי שבאבחזיה, השטח היחיד בצפון-מזרח אבחזיה שהיה בשליטת גאורגיה. משם המשיכה וכבשה את העיר גורי וחלקים נוספים בתוככי גאורגיה. קודם לפלישה הפציצו מטוסיים רוסיים מטרות בכל רחבי גאורגיה.

רוסיה הציבה את יציאת הכוחות הגאורגיים מדרום אוסטיה והדחת ממשלת סאקשוילי כתנאי להסגת כוחותיה מגאורגיה‏[14]. הנסיון להפיל את ממשלת גאורגיה הביא להפגנת תמיכה בנשיא בכיכר החירות מול בנין הפרלמנט של גאורגיה[15] ולהגעתם של נשיאי פולין, אוקראינה, ליטא ואסטוניה לצד סאקשווילי‏[16].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
נינו בורג'נדזה
Flag of Georgia.svg נשיא גאורגיה

2004 ואילך

הבא:
גאורגי מרגוולשווילי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]