משתמש:נח לוריא/ליאו רוט
ליאו רוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליאו רוט (17 במאי 1914 - 25 בדצמבר 2002) היה צייר ישראלי, חבר קיבוץ אפיקים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנם של דוד ורבקה. חבר הקיבוץ אפיקים משנת 1934. רוט נולד ב-17 במאי 1914, בפולין, בעיירה טיסמיניצה במזרחה של פולין דאז וכיום אוקראינה. בנם בכורם של רבקה ודוד רוט. בשנת 1920 עברה המשפחה לגרמניה, שם למד רוט בבי"ס כללי גרמני, ושם התגלו נטיותיו האמנותיות. מוריו הגרמנים התרשמו מכישרונו מאוד, והציעו לו מלגות גבוהות להשתלמות בברלין. באותה תקופה החלו לנשב רוחות רעות ומאיימות וליאו החליט לעזוב הכל ולפתוח דף חדש בחייו. הוא עזב את גרמניה ואת בני משפחתו בידיעה שהם יגיעו אחריו. בשנת 1933 עלה רוט לארץ ישראל. בהגיעו לנמל תל-אביב-יפו חבר אל קבוצת יקים גרמנים והתפרנס מניקוי חלונות ראווה לתקופה קצרה. דודו, אליהו גורביץ, הגיע מעמק הירדן לקחת אותו ישר לקיבוץ שבחצר-כנרת. מראה הכנרת ממרום רמת-טבריה ריגש אותו עד דמעות. הוא חש שהגיע למקום יפה ומקסים יותר ממה שידע והכיר עד כה. הכל היה שונה כל-כך והבטיח התחלה נפלאה. רוט הצניע את כישוריו האמנותיים כדי להשתלב טוב יותר בחברת הפועלים, מתוך רצון להיות חלוץ כמו כולם. בקיבוץ הכיר את מניה ויחד הקימו את משפחתם ונולדו ילדיהם דודו ז"ל וזלי. יתר בני משפחתו, פרט לאביו, עלו מגרמניה, אמו רבקה ושלושת אחיו – איזי, רות ושלמה והם הצטרפו אליו ולקיבוץאפיקים[1]. בשנת 1979 איבד רוט את בנו דודו, שעסק גם הוא בציור, לעיתים יחד עם איתו. במשך השנים בריאותו נפגעה והוא נזקק לניתוחים קשים. רוט ספג את המכות, קם והמשיך לצייר. פגוע, כואב, מתייסר ומצייר. כשנפטרה מניה בתאונת דרכים מחרידה הוא קם למחרת וצייר את כביש הדמים, מעל דמותה המרחפת עם המלאכים, והבדידות שמחוץ לצריף שהתרוקן. ״צורת החיים הקיבוצית, דרכי הביטוי לחגים, פעילות החוג הדרמטי והעבודה בזיעת אפים ובאומנות כיבוש השממה — עוררו בי רצון לנצל את כשרוני ויכלתי לשתף את עצמי בציור״, אמר רוט (כתבה מאת שמעון וייס, 1980). רוט הציג בישראל, בארצות הברית, במקסיקו, בספרד, בהולנד, בשוודיה ובדנמרק[2].
היצירה בקבוצה כחלק מאמנות התנועה הקיבוצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדחף לצייר, למרות שהודחק ביד קשה ובנחישות, הסתנן והחל לפרוץ החוצה. בחיי היום-יום עמד האמן ביקורת ציבורית לא קלה, על מעמדו בחברה ותרומתו לה. לרשותו של רוט הועמד צריף מחוץ לגדר הקיבוץ כדי שיוכל לצייר בשעות הפנאי, אחרי העבודה כרועה צאן. הוא הלך עם העדר למרעה, ספג את יופי הנוף מסביב, חלם את זיכרונותיו, אהבותיו ואמונותיו, וחזר אל הצריף לצייר. מרבית יצירותיו המוקדמות של רוט אבדו בתקרית מצערת בשנת 1947 בה נשרף הצריף שבו נהג לצייר. עבודות אלו כללו בעיקר דיוקנאות וציורי נוף בסגנון אימפרסיוניסטי. כל שנותיו נאבק ליאו עם עצמו על השילוב בין "האני האמן" האישי, הפרטי, הייחודי, לבין "האני הקיבוצי", הקולקטיבי, המחויב אל הכלל. החל ממחצית שנות ה-40 של המאה ה-20 החל לפתח סגנון ציור קוביסטי, בהשפעה סגנונית של שלום סבא[3]. הייתה זו גם תקופת תור הזהב של ציורי הקיר, פרסקאות בתנועה הקיבוצית ששימשו לעיטור מבנים ציבוריים. רוט ניהל אולפן לציירים מטעם התנועה הקיבוצית, ואף שימש מורה לציור בשנותיו הראשונות של ביה"ס באפיקים. הוא נסע ללמוד בפריס, הציג תערוכות באירופה, בניו-יורק ובדרום אמריקה נוסף על התערוכות הרבות שהוצגו בארץ. הוא נשאר תמיד קשור בטבורו לקיבוץ, לנופו, לחדר המשפחה הצנוע, למגדל-המים, לעצים. הוא סרב להתפתות לסגנונות ציור אופנתיים ובמודע בחר לצייר ציור עברי ויהודי[4]. ביצירותיו השונות הופיעו דמויות פועלים ורועי צאן, ששיקפו את התודעה הקיבוצית ובשנות ה-50 החלו להופיע בציוריו מוטיבים יהודיים בסגנון מארק שאגל. אותם דימויים יהודיים הזכירו את מוצאם של חברי התנועה מעיירות מזרח אירופה. סממנים גלותיים היו מוקצים מפאת נסיון התנועה הציונית לשלילת הגלות, לטובת יצירת האדם החדש[5]. הרכב התרבות החדשה צמח מתוך ערכים יהודיים, עבודת אדמה וחיי קהילה, אותם ביטא רוט ביצירותיו. אלו קיבלו מקום מכובד בקיבוץ שעיטר בתחריטיו של רוט, את פנים חדר-אוכל מקום בו התכנסו לחגוג חגים, אספות, ואירועי תרבות נוספים[6]. ״יש לברך את קיבוץ אפיקים, …על ההישג חברתי הזה, שהנה חי באפיקים, בצוותא עם שאר החברים, אמן מחונן, אשר גילה מקורות השראה בחיי הקיבוץ…״ כתב עליו ד״ר חיים גמזו לקראת פתיחת התערוכה בגלרית כ״ץ [7] ראשית שנות החמישים.
רוט נפטר בדצמבר 2002, בגיל 88. מעל קברו ספד לו תלמידו מנשה קדישמן, כי היה אחד הציירים החשובים בישראל אף ש"התחבא בקיבוץ וצייר". רוט מופיע כדמות מרכזית בספרו של אסף ענברי "הביתה" [8] (2009)].
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
1957 - ׳תותח וקלשון׳, אוצרת סיגל קהת-קרינסקי, מוזיאון פתח-תקווה לאמנות, פתח תקווה.
1964 - שארלוטנבורג, דנמרק (Charlottenborg, Denmark)
1966 - מועדון המדינה, קוסטה ריקה (Costa Rica Country Club)
1968 - קוויל ג'וליאלאן 210 בלתובן, הולנד (De kuyl julianalaan 210 Bilthoven, Holland)
1976 - הצריף, גלריה לאמנות, באר שבע.
1977 - גלריה תירוש, יפו העתיקה, יפו.
1980 - מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, קיבוץ הזורע.
1983 - ציורי שמן, המוזיאון העירוני ׳בית עמנואל׳, רמת גן.
1993 - בית יד לבנים - המחלקה לאמנות ותרבות, טבריה.
1997 - ליאו רוט - ציורי שמן, גלריה, קיבוץ מחניים.
2000 - ליאו רוט: רועה הגעגועים[10], המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד.
2009 - אצלנו בחצר, גלריה, קיבוץ מחניים.
2015 - בית, מונטיפיורי גלריה לאמנות, תל אביב.
היום - ציורי שמן 1989-1992 גלריה ליאו רוט, קיבוץ אפיקים.
===== תערוכות קבוצתיות ===== [11]
1944 - התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, גלריה לאמנות בבית ׳הבימה׳, תל-אביב.
1951 - תערוכת אמני ישראל, מוזיאון תל אביב, תל-אביב.
1952 - תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, מוזיאון תל אביב, תל-אביב.
1958 - עשר שנות ציור ישראלי, מוזיאון תל אביב, תל-אביב.
1960 - התערוכה הכללית של אמני ישראל 1960, מוזיאון תל אביב, תל-אביב.
1962 - התערוכה הכללית של אמני ישראל 1962, מוזיאון תל אביב, תל-אביב.
1993 - תפר, אוניברסיטת חיפה גלריה לאמנות, חיפה.
1997 - יצחק שדה והפלמ"ח - ציור ופיסול, מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה.
1998 - מאין באנו ולאן אנחנו הולכים, מוזיאון יד לבנים, פתח-תקוה.
1988 - שבת בקיבוץ - 1922- 1988, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד.
1998 - חמישים שנה למדינה, מרכז אמנויות, פריז, צרפת.
2000 - אספנות בראי הזמן, המשכן לאמנויות בית מאירוב, חולון.
2013 - קול דודים: על לשון האהבה של שיר השירים, יאיר גלריה לאמנות, תל-אביב.
2014 - התגלויות, סדנת הדפס ירושלים, ירושלים.
2008 - העשור הראשון - הגמוניה וריבוי, המשכן לאמנויות ע״ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד.
לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
1930 בית הספר לאמנות, המבורן, גרמניה.
1951 ציור קיר, בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות, הבוזאר, פריז, צרפת.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
1959 פרס לציור מטעם מועצת עמק הירדן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דרור, י׳, (2017), קיבוץ ויהדות, מוסד ביאליק - ירושלים / יד טבנקין, ירושלים.
- מגד, א׳, (1963), הקיבוץ, מסביב לעולם, תל אביב.
- ענברי, א׳ (2009), הביתה, הוצאת משכל (ידיעות ספרים), תל אביב.
- קרקוצקין, אמנון רז, (1993) "גלות בתוך ריבונות – לביקורת "שלילת הגלות" בתרבות הישראלית", תיאוריה וביקורת 4: 23-55.
- רוט ל׳, (1972), רפרודוקציה בצבעים ובשחור לבן 1970-1960, ספרית הפועלים, קיבוץ אפיקים.
- רוט ל׳ ציורים,(1989), רישומים ותחריטים, אפיקים, הוצאת קיבוץ אפיקים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר קיבוץ אפיקים [1]
- ^ ליאו רוט, רישומים ותחריטים
- ^ מוזיאון ישארל [2]
- ^ המחסן של גדעון עפרת [3]
- ^ אמנון רז, שלילת הגלות, 1933
- ^ קיבוץ ויהדות, יובל דרור [4]
- ^ גלרית כ״ץ, כתבה בהארץ[5]
- ^ הביתה, אסף ענברי [6]
- ^ מוזיאון ישראל מפרט תערוכות [7]
- ^ רועה הגעגועים, משכן לאמנויות עין חרוד [8]
- ^ מוזיאון ישארל מפרט תערוכות [9]