קן הקוקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קן הקוקיה
One Flew Over the Cuckoo Nest poster.jpg

כרזת הסרט באנגלית
שם במקור: One Flew Over the Cuckoo's Nest
בימוי: מילוש פורמן
הפקה: מייקל דאגלס
סול זאנץ
תסריט: סיפור מקורי: קן קייזי
תסריט: לורנס האובן
בו גולדמן
עריכה: ריצ'רד צ'ו
שלדון קאהן
לינזי קלינגמן
שחקנים ראשיים: ג'ק ניקולסון
לואיז פלטשר
ויליאם רדפילד
בראד דוריף
ויל סמפסון
דני דה ויטו
כריסטופר לויד
מוזיקה: ג'ק ניטשה
צילום: הסקל וקסלר
חברת הפצה: יונייטד ארטיסטס
Warner Home Video
הקרנת בכורה: 19 בנובמבר 1975
משך הקרנה: 133 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 4,400,000 דולר
הכנסות: 108,981,275 דולר
פרסים: 5 פרסי אוסקר
6 פרסי גלובוס הזהב
6 פרסי באפט"א
דף הסרט ב-IMDb

קן הקוקיהאנגלית: One Flew Over the Cuckoo's Nest) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1975 בבימויו של מילוש פורמן ובכיכובם של ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר. הסרט מבוסס על ספר באותו שם שנכתב ב-1962 בידי קן קיזי, פעיל אנטי ממסדי בארצות הברית, וצולם בבית-חולים במדינת אורגון, במקום שעליו נכתבה עלילת הספר.

העלילה מתרחשת בבית חולים פסיכיאטרי ונסובה סביב אדם שאושפז לאבחון והסתכלות ופוקח את עיני המאושפזים האחרים לעוולות שמתבצעות בהם בשם הפסיכיאטריה. הסרט תוקף את הפרקטיקות הפסיכיאטריות, ומציג אותן ככלי ציני לדיכוי ואף לענישה. הסרט עורר תשומת לב רבה וגרם לשינוי מהותי ביחס הציבור כלפי נושאים הקשורים בפסיכיאטריה, כמו אשפוז כפוי, לובוטומיה וטיפול בנזע חשמלי.

הסרט הפך לסרט פולחן וזכה בחמישה פרסי אוסקר (עבור הסרט, השחקן, השחקנית, הבמאי והתסריט המעובד הטובים ביותר), בשישה פרסי גלובוס הזהב ובשישה פרסי באפט"א, ונבחר בשנת 1998 לאחד ממאה הסרטים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנדל פ. מק'מרפי (ג'ק ניקולסון), אסיר המרצה עונש קצר ב"חוות עונשין" על עבירת אונס קטינה, מתקשה לקבל מרות ומסתבך שוב ושוב בעבירות משמעת, מועבר לצורך הערכה ואבחון למוסד טיפולי לחולי נפש אף שאין בהתנהגותו סממנים של מחלת נפש. מק'מרפי מקווה שבכך יימלט מהעבודה הקשה בחווה ויסיים את ריצוי עונשו בנינוחות בין כותלי המוסד.

האחות האחראית היא מילדרד רטשד (לואיז פלטשר), אשת ברזל קשוחה ובלתי מתפשרת המשליטה את מרותה במחלקה באמצעים של טרור פסיכולוגי סמוי. מק'מרפי מתגלה כטיפוס מרדן שאינו מוכן לחיות על פי פי חוקי המוסד הקשוחים, ונכנס תכופות לעימותים עם רטשד. הוא אינו נוטל את התרופות כמו כל שאר החולים, מארגן הימורים על סיגריות בחדר הרחצה, ואף גונב את האוטובוס של הסעת החולים הקלים, ובורח עם כל חולי המחלקה למסע דיג. מק'מרפי מתיידד עם אינדיאני גבה קומה המאושפז במחלקה, הצ'יף, המציג עצמו כאילם שאינו מבין דיבור (בספר הוא דמות המספר) ומנסה לשכנע אותו לשחק לכדורסל.

בהמשך דורש מק'מרפי מהאחות רטשד לשנות את לוח הזמנים כך שהמאושפזים יוכלו לצפות באליפות העולם בבייסבול, אך היא מסרבת לשנות את הנהלים, וכתגובה משדר מק'מרפי את המשחק כביכול לחבריו, כאילו הוא צופה בטלוויזיה במשחק האמיתי, ומלהיבם כאילו צפו במשחק. באחד הכינוסים של המחלקה לדיון קבוצתי, המנוהלים בידי האחות הראשית רטשד, אחד המאושפזים, צ'סוויק, מקבל התמוטטות עצבים בגלל הגבלת הסיגריות מצד רטשד. מק'מרפי שובר את חלון חדר האחות ולוקח חבילה של קופסאות סיגריות עבורו כדי להרגיעו. צ'סוויק נלקח לאגף אחר, ומק'מרפי מכה את אחד הסניטרים בגלל היחס כלפי צ'סוויק. הסניטר משתלט עליו, אך אז הצ'יף בא לעזרת מק'מרפי. השלושה מועברים לאגף אחר, ומקבלים בו טיפול באמצעות נזע חשמלי כעונש. בחדר ההמתנה מגלה מק'מרפי כי הצ'יף כן מבין דיבור ואינו אילם, אלא רק מעמיד פנים, והוא מתכנן בריחה לקנדה יחד אתו.

מק'מרפי חוזר למחלקה ומזמין את חברתו קנדי (שהיא ככל הנראה פרוצה) כדי שתעזור לו לברוח. הם משחדים את השומר, משכרים אותו ועורכים יחד מסיבה במחלקה, כשכל שאר החולים משתתפים בה. הם לוקחים את המפתחות מהשומר ופותחים את החלון, אך ברגע האחרון, מק'מרפי מסייע לבילי לשכב בפעם הראשונה עם אישה (קנדי) באחד התאים. מק'מרפי נרדם ולא מצליח לברוח באותו לילה. בבוקר מגיעה האחות רטשד ומוצאת את בילי במיטה עם האישה, ומאיימת עליו כי תספר על המקרה לאמו. בתגובה נכנס בילי להתקף חרדה ומתאבד. האחות רטשד מנסה לחזור לשגרה, אך מק'מרפי מתנפל עליה ומנסה לחנוק אותה. שניות לפני שהיא נחנקת משתלטים עובדי המחלקה על מק'מרפי והוא מועבר לאגף אחר.

הצ'יף ממתין לו במחלקה, וכשהוא חוזר מבקש ממנו בצ'יף לברוח יחד אתו. אלא שאז מגלה הצ'יף שמק'מרפי שחזר אינו האדם שהכיר מפני שביצעו בו לובוטומיה בהנחיית האחות הראשית והוא הפך ל"צמח" חסר תגובה. הצ'יף לא רוצה להשאירו במחלקה במצב כזה, והוא חונק אותו בכרית, שובר את החלון ונמלט מבית החולים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה היה לסרט השני שזכה בטקס האוסקר בכל חמשת הפרסים הגדולים - הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, התסריט הטוב ביותר. קדם לו רק "זה קרה לילה אחד" (1934), ולאחריו הגיע להישג דומה רק "שתיקת הכבשים" (1991).

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הוכר הסרט כבעל השפעה תרבותית, היסטורית ואסתטית בספריית הקונגרס האמריקאית, וזאת בשל הסערה והביקורת שהוא עורר בתחום הפסיכיאטריה. חסידי האנטי פסיכיאטריה נסמכים על ההצגה הרודנית והמתנשאת של העולם הרפואי הבאה לידי ביטוי בסרט בדמותה של האחות האחראית ומנהל המחלקה, ורואים בה כמייצגת את הגישה הפסיכיאטרית באופן כללי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים