קן הקוקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון כתיבה לקוי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קן הקוקיה
One Flew Over the Cuckoo Nest poster.jpg

כרזת הסרט באנגלית
שם במקור: One Flew Over the Cuckoo's Nest
בימוי: מילוש פורמן
הפקה: מייקל דאגלס
סול זאנץ
תסריט: סיפור מקורי: קן קייזי
תסריט: לורנס האובן
בו גולדמן
עריכה: ריצ'רד צ'ו
שלדון קאהן
לינזי קלינגמן
שחקנים ראשיים: ג'ק ניקולסון
לואיז פלטשר
ויליאם רדפילד
בראד דוריף
ויל סמפסון
דני דה ויטו
כריסטופר לויד
מוזיקה: ג'ק ניטשה
צילום: הסקל וקסלר
חברת הפצה: יונייטד ארטיסטס
Warner Home Video
הקרנת בכורה: 19 בנובמבר 1975
משך הקרנה: 133 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 4,400,000 דולר
הכנסות: 108,981,275 דולר
פרסים: 5 פרסי אוסקר
6 פרסי גלובוס הזהב
6 פרסי באפט"א
דף הסרט ב-IMDb

קן הקוקיהאנגלית: One Flew Over the Cuckoo's Nest) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת הדרמה, המבוסס על ספר הנושא את אותו שם שנכתב ב-1962 על ידי קן קיזי, פעיל אנטי ממסדי בארצות הברית. הסרט יצא לאקרנים ב-26 בפברואר 1975, בכיכובו של ג'ק ניקולסון ובבימויו של מילוש פורמן.

הסרט הפך ל"סרט פולחן" וזכה ב-5 פרסי אוסקר (עבור הסרט, השחקן, השחקנית, הבמאי והתסריט המעובד הטובים ביותר), בשישה פרסי גלובוס הזהב ובששה פרסי באפט"א. הספר והסרט תוקפים את הפסיכיאטריה והאשפוז הפסיכיאטרי הכפוי, ומציגים אותם ככלי ציני לדיכוי השונה. הסרט עורר תשומת לב רבה וגרם לשינוי מהותי ביחס הציבור לנושאים המוצגים בו, לרבות טיפול בנזע חשמלי ולובוטומיה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנדל פ. מק'מרפי (ניקולסון), אסיר המרצה עונש קצר ב"חוות עונשין", מתקשה לקבל מרות ומסתבך שוב ושוב בעברות משמעת, מועבר לצורך הערכה ואבחון למוסד טיפולי לחולי נפש אף על פי שאין בהתנהגותו סממנים של מחלת נפש. מק'מרפי מקווה להמלט מהעבודה הקשה בחווה ולסיים את ריצוי ענשו בנינוחות בין כתלי המוסד.

האחות האחראית במחלקה, מילדרד רטשד (לואיז פלטשר), אשת ברזל קשוחה ובילתי מתפשרת. מק'מרפי מתגלה כטיפוס מרדן שאינו מוכן לחיות על פי פי חוקי המוסד הקשוחים, ונכנס תכופות לעימותים עם רטשד. הוא אינו נוטל את התרופות כמו כל שאר החולים, ומארגן הימורים על סיגריות בחדר הרחצה. מק'מרפי מתיידד עם הצ'יף, אינדיאני גבה קומה, שהוא גם אילם ואינו מבין דיבור (בספר הוא דמות המספר) ומנסה לשכנע אותו לשחק לכדורסל. מק'מרפי גונב את האוטובוס של הסעת החולים הקלים, ובורח עם כל חולי המחלקה למסע דייג.

בהמשך דורש מק'מרפי מהאחות רטשד לשנות את לוח הזמנים כך שיוכל לצפות באליפות העולם בכדור בסיס, אך היא מסרבת לשנות את הנהלים ועל כן הוא משדר את המשחק לעצמו, כאילו הוא צופה בו. באחד הכינוסים של המחלקה לדיון קבוצתי, חוטף צ'סוויק, אחד המאושפזים התמוטטות עצבים בגלל הגבלת הסיגריות מצד רטשד. מק'מרפי מנסה לעזור לו בכך שהוא שובר את חלון חדר האחות ולוקח סיגריות עבורו. צ'סוויק נלקח לאגף אחר ומק'מרפי מכה את אחד הסינטרים בגלל היחס כלפי צ'סוויק. הסניטר משתלט עליו, אבל אז הצ'יף בא לעזרת מק'מרפי. שלושת החולים מועברים לאגף אחר, בו הם מקבלים טיפול באמצעות שוק חשמלי. בחדר ההמתנה מגלה מק'מרפי כי הצ'יף כן מבין דיבור וגם אינו אילם, אלא רק מעמיד פנים. הוא מתכנן יחד אתו בריחה לקנדה.

מק'מרפי חוזר למחלקה ומזמין את חברתו קנדי (שהיא ככל הנראה פרוצה) כדי שתעזור לו לברוח. הם משחדים את השומר, משכרים אותו ועורכים יחד מסיבה במחלקה, כשכל שאר החולים משתתפים במסיבה. הם לוקחים את המפתחות מהשומר ופותחים את החלון, אך ברגע האחרון, מק'מרפי מסייע לבילי לשכב בפעם הראשונה עם אישה (קנדי) ונותן להם להתייחד באחד התאים. הוא נרדם ולא מצליח לברוח באותו לילה. בבוקר מגיעה האחות רטשד ומוצאת את בילי עם האישה, היא מאיימת עליו כי תספר על המקרה לאימו, בתגובה הוא נכנס להתקף חרדה וחותך את גרונו בחתיכת זכוכית. האחות רטשד מנסה לחזור לשגרה, אך מקמרפי מתנפל עליה ומנסה לחנוק אותה. שניות לפני שהיא נחנקת משתלטים על מק'מרפי והוא מועבר לאגף אחר.

הצ'יף ממתין לו במחלקה, וכשהוא חוזר הוא מבקש ממנו לברוח יחד איתו, אך הצ'יף מגלה למרבה ההפתעה שכמק'מרפי חוזר הוא לא המק'מרפי שהוא הכיר מפני שהוא עבר לובוטומיה בהנחיית האחות הראשית והוא הפך לצמח. הצ'יף לא רוצה להשאירו במחלקה ועל כן הוא חונק אותו בכרית, שובר את החלון ונמלט מבית החולים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה היה לסרט השני שזכה בטקס האוסקר בכל חמשת הפרסים הגדולים - הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, התסריט הטוב ביותר. קדם לו רק "זה קרה לילה אחד" (1934), ולאחריו הגיע להישג דומה רק "שתיקת הכבשים" (1991).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים